photo by Secret Artist

טוב אז "הספקתי" לכל שלושת התערוכות ביום חמישי - ולמרות שהביוב זרם לו ברחוב פלורנטין ביום חמישי, תערוכת גרפיטי בקפה קאסקו היית די מרעננת. התערוכה בה מציגים למעלה מ-100 אומנים גרפיטי מהעולם ובה סיגנונות שונים וגישות שונות של גרפיטי - אז שווה לקפוץ  לקפה בגלריה הכי לא מחייבת בעיר (התערוכה תהייה פתוחה עד ה-6.4). זאת להבדיל מתערוכת "צבע טרי" שביום חמישי היית עמוסה לעייפה (למרות שכשחזרתי ביום שבת יותר נהנתי, ובנוסף הזדמן לי לבקר בסטודיואים הסמוכים ששוכנים ממול - שם האווירה הייתה הרבה יותר רגועה ואישית ויכולת לשבת לכוס קפה עם האומנים ולדבר על החיים).

מצחיק, אבל מסתבר שהכותרת שנתתי לפוסט הקודם ("מהר מהר לפני שייגמר" -מסיבה אחרת לגמרי - אני פשוט מיהרתי לפתיחה) היית מאוד מתאימה לו - תערוכת "צבע טרי" - לפחות בשביל האומנים הצעירים הייתה שוק - לטוב ולרע, חלק גדול מהשיחות נסבו סביב "איך הולך", ו"כמה מכרת ?". וכפי שנכתב היום ב"הארץ" לא מעט עבודות נמכרו כבר בערב הראשון של התערוכה - ביום רביעי שהיה ערב למוזמנים בלבד של בנק לאומי ולפילנטרופים שונים.

התחושה של חלק מהאומנים (לפחות אילו שאני דיברתי איתם שנבחרו להציג בערוכה) היית די קשה אחרי ערב הפתיחה למוזמנים בלבד - מה לעשות, אומנים רגילים לעשות אומנות ולא למכור ולהתעסק בכסף, למרות שגם את זה הם צריכים לדעת לעשות אם הם מעוניינים להמשיך ולהיות אמנים. עם כל ההתיפיפות בנושא היריד הזה נועד להיות יריד מסחרי של אומנות דבר שקצת פגם בטיבה - בחלק התערוכה של האומנים הצעירים בהחלט ניכר עומס - העבודות כיסו כל מטר על הקיר ולעיתים גם הונחו על הריצפה, אולם מי שהתעקש ורצה להכיר יותר את האומנים ולקבל פרספקטיבה יותר רחבה על האומנים יכל לעשות זאת בנקל - אם על ידי פגישה איתם (או כמו שידידה שלי העירה " לא ידעתי שהשכנה שלך שמציגה פה היא כזאת אומנית נחמדה) או על ידי "נציג המכירה של כל קבוצת אומנים שבשביל להתכונן לעבודתם ניפגשו עם האומנים איתם עבדו ואף ביקרו בחלק מהסטודיואים שלהם.

נקודה שאותי מאוד שיעשע שמעלה שאלות פילוספיות על הקשר שבין אומנות להון משקפת התמונה למעלה שצילמתי ביום שבת כשבאתי להתעמק קצת יותר בתערוכה ולראות את מה שפיספסתי ביום חמישי.

הזוכה ביריד בפרס האמן המבטיח (שכולל מענק 20 אלף שקל ותערוכת יחיד ביריד הבא) היא שירה זלוור שהציגה פסלי קרמיקה עדינים של נרקיסים ודמויות קטנות של אנשים זקנים בעלי תווי פנים מלאי הבעות. ספונסר הפרס - העסק שנתן כסף לפרס זה הוא הרצליה מדיקל סנטר - עסק שעושה את כספו לרוב מניתוחים פלסטיים, שאיבות שומן, והזרקת בוטוקס - מכאן עולה השאלה - האם הוא סותר את עצמו בכך שכספי הפרס שלו ניתנים לאמנית שדווקא מדגישה את תווי הפנים וההבעות של אנשים זקנים שהוא לפרנסתו מתאמץ למחוק או שאולי הוא נותן את הפרס כאות הערכה לנרקסיזם.... (וכן, אני יודע שלא המרכז עצמו החליט לתת את הפרס אלא ועדה מטעם יריד "צבע טרי"- אולי הועדה רצתה דרך ההחלטה למי לתת את הפרס למתוח ביקורת סמויה על הספונסרים של הפרסים...).

אז תמיד שווה לחשוב איך משקיעים את הכסף - באומנות אסטתית או בניתוחים פלסטיים - או בשניהם גם יחד...