עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    יפרח

    10 תגובות   יום שישי , 7/9/18, 17:22

    יפרח

    רחל ישבה לבדה ליד שולחן בשק"ם, ובהתה בבקבוק הקולה הריק שלפניה. היה זה יומה הראשון בבה"ד 1, והיא עדיין לא הצליחה לקלוט בדיוק היכן היא נמצאת ואיך היא משתלבת.

    "אפשר להצטרף לשולחן?" הפריע קול את הרהוריה.

    "כן", השיבה רחל והשפילה ראשה בביישנות, אך בזווית העין הבחינה בדובר הנאה, בכומתתו האדומה, ובדרגות הסגן שעל כתפיו.

    "אני יפרח", אמר, "ואיך קוראים לך?"

    "רחל", ענתה, עדיין לא מעזה להסתכל לו ישירות בעיניים.

    "זו פעם ראשונה שאני רואה אותך. את חדשה פה?"

    "כן, היום הגעתי לבסיס".

    "ומה תפקידך בכוח?"

    "אני מש"קית ת"ש. ומה אתה עושה?"

    "אני מפק"צ בגדוד 'אורן'".

    "מרשים!"

     

    יפרח פרח וגדל ביבנאל. מקטנותו אהב לטייל לבדו בשדות, וכשגדל הפך לסייר מוכשר וידוע בעמק. בגיל שש עשרה התקבל לפנימייה הצבאית, ומומחיותו בניווטים הקנתה לו הערכה רבה מצד חבריו וגם מצד מפקדיו. כאשר התגייס לצה"ל, התנדב יפרח לצנחנים, לגדוד 890. הוא הצטיין כמ"כ, והומלץ כמועמד לבה"ד 1. הוא היה נשלח לקורס קצינים, גם לולא היה בוגר הפנימייה הצבאית. כשחזר כקצין לגדוד, הוא הצטיין כמ"מ, ולאחר כשנה התמנה לסמ"פ, וקודם לדרגת סגן.

    בשירותו כסמ"פ, נפצע הקשר של יפרח באחת מפעולות התגמול מעבר לגבול. הוא נסע לבקר אותו בבית החולים תל-השומר, ופגש שם את בני משפחתו, וביניהם גם בת דודתו. מאיה, בת הדודה, לא יכלה להתיק את עיניה מן הקצין השחרחר, וגבה הקומה. היו לו פנים נאים, ולמרות רזונו, הוא שידר כוח רב. הוא לא דיבר הרבה, בעיקר איפשר לפצוע לדבר, והדבר הוסיף מסתורין לדמותו. מאיה הצליחה לצוד לרגע את תשומת לבו, ומבטיהם נפגשו. לבה נמס, אך היא לא העזה לפנות אליו בדברים, בנוכחות בני המשפחה. כשנפרד יפרח ופנה לצאת, נפרדה גם היא ויצאה מיד בעקבותיו, ועד מהרה השיגה אותו במסדרון.

    "יפה מאד מצדך שבאת לבקר את עידו", אמרה.

    "הוא הקשר שלי, ורק במקרה הוא זה שנפצע ולא אני".

    זו הייתה תחילתה של מערכת יחסים סבוכה. יפרח היה בן עשרים ושתיים בלבד, אך בעל חזות בוגרת. מאיה הייתה מבוגרת ממנו בשש שנים, אלמנה צעירה ללא ילדים, שבעלה נהרג בתאונת דרכים. היא הייתה שחרחורת כמוהו, בעלת פנים יפים ושיער שחור שופע, שגלש על כתפיה. הקימורים מלפנים ומאחור הוסיפו לכוח משיכתה. את השעות הבאות בילו יחד, ולקראת חצות, התלבש יפרח, עלה על האופנוע שלו וחזר לבסיס. למרות שהבילוי עם מאיה הפך לחלק קבוע מחופשותיו, המשיכה הייתה גופנית בלבד. הוא לא נקשר אליה רגשית, ולא חדל להתנסות גם עם אחרות – עד שימצא את "האחת".

     

    רחל הצעירונת הביישנית, מצאה חן בעיני יפרח מן הרגע הראשון, ותדיר היה מחפש את חברתה. כשהיו מבלים יחד בחופשות, רחל נהנתה לשבת מאחוריו על האופנוע, לחבק את גופו ולהתמסר לרוח שבידרה את שערה הערמוני הארוך, אותו פרמה כשהייתה יוצאת מגבולות הבסיס. כאשר התהדקה הידידות ביניהם, סיפר לה יפרח, השתקן מטבעו, על מאיה, ומאז בשיחותיהם, היו מכנים אותה "הזקנה". יפרח לא הבין ש"הזקנה" סגרה את הגולל על סיכוייו להגשים את תשוקתו לרחל. יחסיהם הוסיפו להיות ידידותיים גרידא. 

     

     

    רחל חיבבה את יפרח היפה והמסתורי, אך בסתר לבה נטתה יותר אל נעמן, מפק"צ בגדוד "ברוש". נעמן היה גבוה כמו יפרח, אך רחב כתפיים ומלא יותר ממנו. שערו הבהיר היה מסופר קצר, והוא רכב על קטנוע, ולא על אופנוע. הוא היה צעיר מיפרח, בן עשרים בלבד, שהגיע מ"גולני", ונשאר להדרכה בבה"ד 1, לאחר שסיים את קורס הקצינים בהצטיינות. גם הוא שם עין על רחל, ובשבתות, כשהגיע תורה של רחל להישאר בבסיס, ביקש גם נעמן להישאר. הם היו יוצאים יחד להליכות ספורטיביות ארוכות בשבילי המדבר שהקיף את הבסיס, והמרחקים הארוכים שגמאו, קיצרו את המרחק שביניהם, והידקו את ידידותם. בשל ביישנותה, הגדירה רחל את נעמן ואת יפרח כידידים בלבד, וכידידים הם ביקרו אותה בביתה, והכירו את בני משפחתה.

     

    גם נעמן טיפח תקוות סמויות למערכת יחסים קרובה יותר עם רחל, אך היא המשיכה לטעון שהיחסים שביניהם הם יחסי ידידות בלבד. כשדיברה רחל עם בני משפחתה על נעמן, הייתה מגדירה אותו "כאח לי", על כן, הדביק לו אחיה את הכינוי "בייגלה", כמובן שלא בפניו. בערב ראש השנה, בחופשתה מן הבסיס, אמרה רחל ליד השולחן, שנעמן הוא ידיד כה קרוב, שבבוא היום, כאשר היא תתחתן, היא תזמין אותו להחזיק את אחד מעמודי החופה.

    "הוא לא יחזיק את העמוד", אמר אחיה.

    "למה?" שאלו יחדיו בפליאה רחל והוריה.

    "פשוט מאד, הוא יעמוד אתך מתחת לחופה", ניבא אחיה ולא ידע עד כמה צדק.

    אחרי שנה אחת של ידידות ועוד ארבע שנות חברות, רחל ונעמן התחתנו, ולא - יפרח לא הוזמן להחזיק את אחד מעמודי החופה.

     

    האכזבה שהנחילה רחל ליפרח רק היטיבה עמו. לגדודו "אורן" הגיעה מש"קית חינוך חדשה, ג'ינג'ית מנומשת, בשם נועה. היא הייתה חייכנית וצחקנית, גבוהת קומה וחטובה, ש"נדלקה" על המפק"צ השחרחר והמסתורי. נועה לא הייתה ביישנית כלל, והיא שחיזרה אחרי יפרח, עד שנענה לבסוף לחיזוריה. היה להם טוב מאד ביחד, והיא הצליחה לגמול אותו מן "הזקנה". יפרח האמין שהיא "האחת", וכשעמד מתחת לחופה, לנועה ענד את הטבעת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/9/18 00:36:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2018-09-10 22:39:05

      איך גלגלים מסתובבים..

      תודה רבה, אפרת.

      על פי התפיסה ההודית, החיים הגשמיים הם גלגל הסמסארה - לידה, מוות ולידה מחדש. אני עובד עתה על מאמר שבו "המוות החוזר", הוא מוטיב חשוב בתיאור החיים.

      לא פלא אם כן, שבסיפורים יש מעגלים שנפתחים ונסגרים, שחוצים אלה את אלה, או רק משיקים, וכו'.

      שנה טובה וחג שמח, עמוס.

      איך גלגלים מסתובבים..
        10/9/18 18:10:

      צטט: rosanak 2018-09-10 16:01:46

      אני כל כך אוהבת את הסיפורים המורכבים האלה.. כמו החיים. תודה עמוס וחג שמח :)

      תודה רבה לך, רוסאנה, על הביקור, על הכוכב ועל התגובה.

      הסיפור הזה מדמה את החיים ומבוסס על דמויות ועל אירועים, שחלקם היו וחלקם הומצאו. גם כשאני כותב סיפורי פנטסיה (ולא רק אני) יש, משום מה, דמיון למציאות.

      שנה טובה וחג שמח, עמוס.  

        10/9/18 16:01:
      אני כל כך אוהבת את הסיפורים המורכבים האלה.. כמו החיים. תודה עמוס וחג שמח :)
        9/9/18 18:20:

      צטט: רחלי בן-צור 2018-09-09 16:13:36

      זה נשמע כל כך אמיתי שאין אלא לתהות אם זה סיפור או תיעוד... שנה טובה עמוס. המשך דרך צלחה ביצירתך!

      תודה רבה, רחלי.

      זהו סיפור דמיוני, אך חלק ממרכיביו נלקחו מדמויות ואירועים שהגיעו לידיעתי.

      אני שמח שהתרשמת כך מן הסיפור.

      שנה טובה וחג שמח, עמוס.

        9/9/18 16:13:
      זה נשמע כל כך אמיתי שאין אלא לתהות אם זה סיפור או תיעוד... שנה טובה עמוס. המשך דרך צלחה ביצירתך!
        9/9/18 13:48:

      צטט: א ח א ב 2018-09-09 13:24:06

      ג'ינג'ית מנומשת, בשם נועה,,,,לכל סיר מבעבע יש מכסה ..

      תודה, אחאב.

      גם בזמני נהגו לומר זאת. לי לקח קצת זמן עד שמצאתי את המכסהחיוך.

      שנה טובה וחג שמח, עמוס.

        9/9/18 13:24:
      ג'ינג'ית מנומשת, בשם נועה,,,,לכל סיר מבעבע יש מכסה ..
        9/9/18 00:11:

      צטט: תכשיט 2018-09-08 18:09:08

      שנה טובה וחג שמח....

      תודה רבה.

      שנה טובה ושיתגשמו בה כל משאלותייך...לטובה.

      חג שמח, עמוס.

        8/9/18 18:09:
      שנה טובה וחג שמח....

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין