עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    מעגל חייו של ברהמין מאמין

    8 תגובות   יום ראשון, 22/7/18, 00:39

    מעגל חייו של ברהמין מאמין

     

    בהמשך לפוסט הקודם אני שב ומעלה את הפוסט הזה, שבגרסתו הראשונה פרסמתי אותו כאן ב-3.12.2012.

     

    נאראיׇן נולד למשפחת ברהמינים בכפר קטן במהארשטרה, בסמוך לעיר נאסיק. גובינ֧ד, אביו, היה בקיא בכתבי הקודש ושימש ככהן הכפר, והיה גם מסייע לכפריים חסרי ההשכלה בכתיבת מכתבים אישיים, ובקשות רשמיות ומכתבים לשלטונות. הוא היה דמות מכובדת בכפר, וגם לבנו תכנן עתיד דומה ורצה שבבוא היום ימלא את מקומו. כשמלאו לנאראין שלוש שנים, החל גובינד ללמד אותו את כתבי הוֶדה. בכל יום היה מקדיש לילד שעות ארוכות, ומשנן יחד אתו את הרִג-וודה, כתב הקודש ההינדואי העתיק ביותר. נאראין למד את המנטרות ואת ניגוניהן, ובגיל שש, כאשר החל ללכת לבית הספר, כבר ידע בעל פה יותר ממחצית הפרקים של הרג-וודה.


    נאראין המוכשר והחרוץ הצטיין בלימודיו בבית הספר, ושנה אחר שנה היה זוכה בתואר המכובד של הראשון בכיתתו. בד בבד עם לימודיו בבית הספר, המשיך ללמוד עם אביו את כתבי הקודש, ובנוסף לרג-וודה, למד גם את יתר כתבי הסׇמ֧היטה, את הבּ֧ראה֧מׇנות, את האׇראנ֧יׇקות ואת האוּפׇּנישׇדות.


    גובינד היה מרוצה מאד מהישגיו של בנו הבכור, וראה את הדרך סלולה בפניו להפוך לכהן הכפר. אולם לנאראין היו שאיפות אחרות. הוא אהב את כתבי הקודש, אך לא הסתפק רק בשינונם בעל פה. הם עוררו אצלו שאלות ותהיות, ואביו, שהיה כבול למסגרות המסורתיות, לא היה מסוגל יותר לענות לו על תהיותיו. על מנת לספק את סקרנותו וחקרנותו, שלח אותו גובינד אל אחיו בעיר נאסיק, ושם גם החל ללמוד בבית הספר התיכון. נאראין השתכן בדירת דודו, והמשפחה דאגה לכל מחסורו, ואחת לחודש, ובחופשות, היה חוזר אל בית אביו בכפר. דודו לימד אותו פרקים בפילוסופיה ההודית, בעיקר את אסכולת מימאמ֧סה, אך בספריית בית הספר נחשף נאראין גם לאסכולת וֶדאנ֧טה, שמשכה אותו יותר. מימאמסה עסקה בתהליכי הפולחן, והיתה המשך ללימודים שלמד מאביו, בעוד שהוודאנטה הדגישה יותר את מאמצי הפרט בחיפוש אחר האמת שמעבר לנגלה.


    בנאסיק גם נחשף נאראין לחגיגות הקוּמ֧בּ֧הׇה מלה, שהיו מושכות מיליוני עולי רגל לעיר, פעם בשתים עשרה שנים. כשהיה בן שבע עשרה, צפה בעלייה לרגל המסורתית לנאסיק. בתחילה רק צפה נאראין מן הצד בעולי הרגל, אך בלבו נמשך כבחבלי קסם להצטרף אליהם. כשאזר עוז, חבר אל אחת מהחבורות ונכנס עמם למקדש, ואז קלט את המשמעות המלאה של המושג "בּ֧הׇק֧טי" – דבקות – שעליו שמע מאביו, מדודו, וממוריו. לבו נמלא עליצות ודבקות באל, והוא רקד וכרכר עם עולי הרגל עד כלות כוחו.


    נאראין סיים את לימודיו התיכוניים כתלמיד המצטיין, והמורים שלו המליצו להוריו לשלוח אותו ללימודים גבוהים באוניברסיטה הסנסקריטית בעיר הקדושה ואראנסי, שעל שפת נהר הגנגס (גׇנ֧גא).

    כבוגר מצטיין, הוא התקבל ללימודים באוניברסיטה ללא תשלום, ואף קיבל מלגת קיום צנועה, שהספיקה לו לשכירת חדר בבית משפחה ברהמינית בסמוך למתחם האוניברסיטה. אם המשפחה דאגה לארוחותיו ולכיבוס בגדיו, ובתמורה הוא היה עוזר לילדי המשפחה בהכנת השיעורים.

    באוניברסיטה למד הינדואיזם באופן אקדמי, והצטיין בידיעותיו בשפת סנסקריט. הוא הרווה את צמאונו ללימוד אסכולת הוודאנטה, ונעשה מומחה במיוחד לכתבי האופנישדות. בתום לימודי התואר הראשון, התקבל נאראין כעוזר מחקר לאחד הפרופסורים, וכך זכה להכנסה חודשית צנועה. הוא נשא לאישה את לׇק֧ש֧מי, בת המשפחה שאצלה התגורר, ויחד הם שכרו דירה קטנה בעיר, במרחק הליכה מן האוניברסיטה ומבית משפחתה.


    נאראין המשיך ללמוד ולעבוד באוניברסיטה, וכשקיבל את התואר השלישי, התמנה למשרת "קורא", ואף החל ללמד סטודנטים בשנתם הראשונה באוניברסיטה. משכורתו גדלה והמשפחה הצעירה רכשה בית קטן עם חצר מוקפת בחומה נמוכה כגדר, ולה שער ברזל. בבית זה נולדו לזוג שתי בנות ובן זקונים, ושלושתם זכו להשכלה גבוהה. הבנות הוסמכו כמורות, והבן נעשה מהנדס תוכנה והשתלב בתעשיית המחשבים.

     

    נאראין היה חוקר פורה, והוא התקדם בסולם הדרגות באוניברסיטה, ככל שהתקדם במחקר התרבות ההינדואית. בספריית כתבי-היד של האוניברסיטה, גילה שבעה כתבי-יד שהציגו גרסה מימי הביניים לסיפורו של אחד החכמים הנזכרים באופנישדות. הוא פענח את כתבי-היד, תיארך אותם והשווה ביניהם. מחקרו היה מחקר חלוץ וראשון בתחומו. הוא פרסם אותו כמאמר בכתב-העת של האוניברסיטה, והמחקר הקנה לו שם ופרסום בהודו, ואף מחוצה לה. הוא הוזמן מדי פעם להרצות בכנסים בינלאומיים, וזכה לכבוד ולהערכה בקהיליית החוקרים העולמית.


    בכל שנות עבודתו כחוקר, נמשך לחוות באופן אישי את התורות האזוטריות של האופנישדות, אך שמר את הדבר בלבו. כדי להגיע אל הידיעה שבה מדובר בכתבים - להתעלות במעלות הרוחניות, ולהגיע אל האמת המוחלטת - היה עליו להתנתק ממהלך החיים הרגיל, ולהקדיש עצמו באופן מוחלט למאמצים לחרוג מכל מה שכובל אותו לעולם האמפירי. אולם נאראין חש מחויבות לרעייתו ולילדיו, וגם עבודתו האקדמית הביאה לו סיפוק רב, על כן המשיך בחייו הרגילים, תוך וויתור על שאיפתו הכמוסה.


    למעשה, החברה ההודית מצאה דרכים לשלב בדת ההינדואית, בין חוקי הד֧הׇר֧מה ששולטים בחיי היום-יום, לבין השאיפה ל"שחרור" – "מוׄק֧שה" – המומלצת על ידי פילוסופיית הוודאנטה. תורת ארבעת השלבים – אׇש֧רׇמות – גורסת שלאחר שהאדם מבלה את תקופתו הראשונה כ"תלמיד" – בּ֧רׇה֧מׇצ'ארי – הוא עובר לשלב שבו הוא נעשה "בעל בית" – ג֧רִהׇס֧טה. בשלב זה הוא מקים משפחה ומתפרנס בהתאם לנורמות של הקבוצה החברתית שלתוכה נולד - הוׇאר֧נה והג'אטי שלו (הקׇס֧טה). לאחר שמיצה שלב זה, הוא נוטש מאחוריו את ביתו, את משפחתו, את מקום עבודתו ואת המסגרת החברתית בה פעל, ופורש למקום שומם ונעשה "שוכן יער" – וׇנׇפּ֧רׇס֧ט֧הׇה. כשהוא מתעלה במדרגות הרוחניות הוא הופך לפרוש שוחר האמת המוחלטת - סׇנ֧יאסין.

     

    לאחר ששלושת ילדיו של נאראין נישאו והקימו בתים ומשפחות משלהם, הוא החליט שהגיע הזמן לפרוש, ולממש את כמיהתו ואת ייעודו.

    "לקשמי", פנה לרעייתו, "החלטתי לפרוש ולהפוך לוונפרסטהה".

    לקשמי החווירה, כיסתה פניה בידיה ופרצה בבכי חרישי, ולאחר דקות שנדמו כנצח, התעשתה.

    "גמלה בלבך ההחלטה, ואני מבינה שזה מה שאתה רוצה לעשות, אך מה יהיה עליי? האם נגזר עליי לבלות את שארית ימיי לבדי בבית הזה, שבנינו וטיפחנו יחד?"

    "אל תדאגי, לקשמי. אני אדאג שתקבלי מן האוניברסיטה את הקצבה המגיעה לי ואת תצליחי להסתדר".

    "הפרנסה היא דאגתי האחרונה. כיצד אחיה בלעדיך?"

    נאראין הרהר, ונחישותו החלה להתערער. הוא הכיר את לקשמי מאז שהיתה תלמידת תיכון, וחי איתה עשרות שנים. הוא לא יכול לראות עתה בצערהּ, וגמלה החלטה בלבו.

    "אני אשאר בבית, ואמשיך לעבוד באוניברסיטה עד יציאתי לגמלאות", אמר. "אולם, אינני נוטש את כוונת הפרישה - במקום לפרוש פיסית ולצאת ליער, אשאר בבית ואפרוש מנטלית".


    על פי כתבי הקודש, גם זו דרך אפשרית, ובבּ֧הׇגׇוׇד֧גיטא היא נקרא "דרך המעש" – קׇר֧מה יוגה. וכך מלמד ק֧ריש֧נה את אׇר֧ג'וּנה:

    "חלד זה – כובלו המעש אם אינו לשם קורבן.

    רק לשמו עשה מעשך, חף מדבוק בפירותיו".

    (בהגוודגיטא, 3.9 – תרגום ע. אולסבנגר, מוסד ביאליק 1956, עמ' 53).

    "גם עשות, גם פרוש ממעש – לגאולה מנחים שניהם.

    אך מהם עולה המעש על פרישה ממעשים". (שם, 5.2, עמ' 62).


    נאראין ידע ש"דרך המעש" קשה שבעתיים מן הפרישה הפיסית, אך היה מוכן למאמץ הנדרש הנוסף למען רעייתו, ולזכר הימים הטובים שחוו יחד עד לשלב זה.

    בכל בקר החל נאראין את יומו בקורבן עצמי, "קורבן הנשימות" – פּ֧ראנאג֧ניהוׄט֧רה. הוא הפחית בכמויות המזון שצרך, וגופו הלך וכחש. הוא המשיך לתפקד כרגיל, אך ברוחו חדל לייחל לפירות מעשיו. הוא פעל משום שכך צריך לפעול על פי הדהרמה, ולא ציפה יותר לכסף, לכבוד, ואפילו את אהבתם של רעייתו, ילדיו ונכדיו, למד לקבל בשוויון נפש. בגיל שבעים פרש סופית מעבודתו האקדמית, וחי בפרישות בביתו, מבלה שעות רבות במדיטציה ובתרגילי יוגה.

     

    יום אחד נשמעה חריקה של שער הברזל ב"חומה" שהקיפה את החצר, ולאחריה דפיקה בדלת. רעייתו של נאראין פתחה את הדלת ולהפתעתה, ניצבו לפניה שני אנשים צעירים ממוצא מערבי – אורחים בלתי צפויים.

    "באנו לראות את פרופסור נאראין", אמר המבוגר מבין השניים.

    "לצערי, הוא אינו מקבל אורחים".

    "אנו נמצאים בוואראנסי, באוניברסיטה הסנסקריטית, והיינו מעוניינים מאד לשוחח אתו על מחקר כתבי-היד שלו".

    "שבו בבקשה", אמרה והצביעה על הספה שעמדה בחדר. "אני אבדוק אתו אם הוא יכול לקבל אתכם".

    היא פתחה דלת, שדרכה נראו זוג רגליים כחושות על מיטה מכוסה בסדין לבן. בזווית העין ראו האורחים את חלקו העליון של הגוף מצטרף אל הרגליים, כשהפרופסור הזקן התיישב והתכונן לרדת מן המיטה.

    "הפרופסור מייד יבוא אליכם", אמרה האישה. "תשתו משהו?"

    "תודה, רק מים" אמרו שניהם כמעט במקהלה.

    פרופסור נאראין פסע לעבר האורחים בצעדים קטנים, נעזר במקל. הוא לבש ד֧הוׄטי לבן, ופלג גופו העליון היה חשוף, מגלה את רזונו הקיצוני, ואת חוט כת הברהמינים, התלוי באלכסון על חזהו. גולגולתו היתה קרחת לחלוטין, ועורו מקומט ותלוי עליו, כמעט ללא בשר מתחתיו – ממש "עור ועצמות". פניו היו חרושי קמטים, אך אפופי שלווה, ועיניו נצצו במלוא ההכרה, למרות גילו המופלג.

    "נׇמׇס֧טֶה", קמו האורחים ממקומם והחוו לו אׇנ֧גׇ'לי - קידה בראש עם כפיים צמודות, קרובות לחזה.

    "נמסטה", אמר, והשיב באנג'לי.

    הם הציגו את עצמם – החוקר המבוגר יותר הגיע מאוקספרד בבריטניה, והצעיר יותר מאוניברסיטת ייל בארה"ב. הם סיפרו לו על מחקריהם, והודו לו על המאמר המקיף שכתב על שבעת כתבי-היד.

    "יש לי שאלה אליך, ברשותך, שקשורה למחקר שלי", אמר החוקר הבריטי בסיום דבריו.

    "אני מודה לך על התעניינותך", קטע אותו נאראין, "אך לצערי לא אוכל להשיב לשאלותיך. הנחתי את כל העבודה האקדמית מאחוריי כשיצאתי לגמלאות, לפני שנים רבות. כיום אני עושה דבר אחד בלבד – מחכה לגאולת נפשי, ל'מוקשה'".

    החוקרים הסתכלו בישיש היושב מולם והבינו שאין כל טעם לנסות ולהמשיך בשאלות. הוא נראה נחוש לא לעסוק יותר ב"זוטות", אלא ב"שחרור" בלבד.

    הם הודו לו ולאישה שאתו, ויצאו שוב אל הרחוב.

     

    כעבור כחודשיים, הלך נאראין לעולמו, והוא בן מאה!

    האם עוד תשוב  נשמתו להתגלגל בעולם הזה?

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/7/18 19:26:

      צטט: א ח א ב 2018-07-28 12:41:27

      סיפור חיים שלם ומקסים. אדם עושה את גורלו ואת רצונו

      תודה רבה, אחאב.

      אכן התרשמתי מאד מן הדמות ששימשה השראה לסיפור. פרופסור בעל שם בי"ל , שזנח כליל מאחוריו את העולם האקדמי, וכל מעייניו הם במותו הקרה ובשאלה האם יזכה ל"שחרור".

      כל טוב, עמוס.

        28/7/18 12:41:
      סיפור חיים שלם ומקסים. אדם עושה את גורלו ואת רצונו
        25/7/18 18:07:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2018-07-25 11:25:00

      עמוס שלום,

      הפוסט, קורות החיים של המכובד מסתיימים במילים:

      "הוא נראה נחוש לא לעסוק יותר ב"זוטות"

        אלא ב"שחרור" בלבד"

      מהבנתי הדלה, הברהמין אומר וגם מודה ש..

      כל "הנפלאות"  שעשה עד כה היו זוטות.

      במקביל, פעם מישהו אמר,

      במידה ואדם נולד טיפש זאת לא אשמתו  ( "זוטות" החיים )

      במידה ואדם מת טיפש זאת אשמתו  ( "שחרור" מכבלי הזוטות )

      תודה רבה, עמנואל.

      אהבתי את החידוד.

      כל טוב, עמוס.

      עמוס שלום,

      הפוסט, קורות החיים של המכובד מסתיימים במילים:

      "הוא נראה נחוש לא לעסוק יותר ב"זוטות"

        אלא ב"שחרור" בלבד"

      מהבנתי הדלה, הברהמין אומר וגם מודה ש..

      כל "הנפלאות"  שעשה עד כה היו זוטות.

      במקביל, פעם מישהו אמר,

      במידה ואדם נולד טיפש זאת לא אשמתו  ( "זוטות" החיים )

      במידה ואדם מת טיפש זאת אשמתו  ( "שחרור" מכבלי הזוטות )

        24/7/18 14:48:

      צטט: אהובהקליין 2018-07-24 10:29:55

       עמוס היקר.


       קראתי בעיון רב את סיפורך המעניין-

      אתה מיטיב לתאר את הדמויות באופן כה חי ומוחשי-

      כתיבתך רבת כישרון- מתנת אלוקים.

      הצטערתי על החכם ההודי הזה-

      שבחר  באופן כה עצוב לסיים את חייו כאשר מאחוריו שורה של הצלחות והישגים נעלים.

      יישר כוח על כתיבתך.


       בשורות טובות.

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      מבחינתו של הפרופסור, זה לא היה "כה עצוב", להיפך - הוא חש שרק כך הוא מגשים את ייעודו בחיים, ואם איננו זוכה ל"שחרור מיידי, מובטח לו שבגלגול הבא, נקודת הפתיחה שלו להגעה ל"שחרור" המיוחל תהיה משופרת יותר.

      כל טוב, עמוס.

        24/7/18 10:29:

       עמוס היקר.


       קראתי בעיון רב את סיפורך המעניין-

      אתה מיטיב לתאר את הדמויות באופן כה חי ומוחשי-

      כתיבתך רבת כישרון- מתנת אלוקים.

      הצטערתי על החכם ההודי הזה-

      שבחר  באופן כה עצוב לסיים את חייו כאשר מאחוריו שורה של הצלחות והישגים נעלים.

      יישר כוח על כתיבתך.


       בשורות טובות.

       בברכה

       אהובה.

        22/7/18 10:07:

      צטט: sari10 2018-07-22 07:22:34

      משאיר תהיה בסוף...
      דרך מיוחדת משלו.

      תודה רבה, שרי.

      ההשראה לסיפור היא פרופ' אופאדהיאיה ע"ה, שביקרתי בשנת 1998 בווראנאסי, ובאמת נפטר בגיל 100, חודשיים לאחר שחזרתי ארצה.

      שבוע טוב, עמוס.

        22/7/18 07:22:

      משאיר תהיה בסוף...
      דרך מיוחדת משלו.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין