עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    החמצה כפולה

    16 תגובות   יום שני, 16/7/18, 11:39

    החמצה כפולה

     

    "יש לי הפתעה עבורכם", אמר לנו מורה הדרך המקומי, שהוצמד לנו על ידי סוכנות הנסיעות ששכרתי לארגן לי ולרעייתי את ביקורה הראשון והיחיד בהודו.

    "מה הכנת לנו?" שאלתי אותו.

    "אתה מתעניין בסׇנ֧יאסינים, לכן אקח אתכם במעלה ההר, לראות סניאסין מיוחד".

    כמובן שהסכמנו.

     

    הדרך מן העיירה מאונט אבו בראג'סטאן, אל מקום משכנו של הסניאסין, עברה בנוף הררי מקסים. לאחר נסיעה לא ארוכה במיוחד ברכב הצמוד שלנו, הגענו ליעדנו. ירדנו מן המכונית והלכנו ברגל אל מערתו של ס֧וואמי ט֧ריוֶני דאס. הסניאסין נראה באמת זקן. רעמה של שיער לבן, צחור בוהק, גלשה אל כתפיו וזקן לבן ירד אל חזהו. הוא הרכיב משקפי ראייה בעלי עדשות עבות ומסגרת כהה עבה, ולמרות גילו, נראה צלול וערני.


    ''


    המתבודד חי אמנם במערה, אך להפתעתי, לא באמת בבידוד. בפתח המערה נבנה מין מבנה בטון, כמו מרפסת פתוחה, ועליו היה מוצב שולחן עם מגירות, ובצידו מכשיר טלפון חוגה. זה כשלעצמו היה בלתי צפוי במערתו של סגפן, שאמור להתנתק ולהתבודד. אולם יותר מפתיע היה שלט, שהכריז עליו כי הגיע לגיל 111 ולידו קופסת תרומות. הבנתי שיש מי שדואג לעדכן את הגיל בכל שנה, ו"הסגפן" המתבודד כביכול, ציפה למבקרים, ודאג שיקבלו מידע מדויק על גילו, כאמצעי לגיוס כספים. אם הבנתי נכון, הדבר נשגב מבינתי. הפרושים אמורים להתנתק באופן מוחלט מן המציאות האנושית הרגילה, ולא לנקוט צעדים יזומים בדאגה לרווחתם.

     

    תנועת הפרישות בהודו החלה במחצית האלף הראשון לפני הספירה. הייתה זו תקופה של תסיסה דתית בחלקים נכבדים של מזרח אסיה, וצמחו בה מספר דתות חדשות, כגון בודהיזם, ג'איניזם, דאואיזם, קונפוציאניזם, ועוד.

    בהודו רווחה באותה תקופה הדת הוֶדית - דת של פולחנים וקורבנות - והכוהנים הברהמינים, ששלטו בכל רזי הפולחן, היו למעשה בעלי מונופול על הידע בכלל, ועל הידע הדתי בפרט. בני המעמדות (ואר֧נות, קׇס֧טות) היותר נמוכים, שחיפשו היכרות ישירה עם האמת/אלוהים, ללא צורך בתיווך הכוהנים, היו פורשים ליערות, תוך התנתקות (כמעט) מלאה מן החברה, ומקדישים את זמנם ללימוד, סיגוף ומדיטציה. חלק מן הפרושים, שהרגישו שגילו אמת אחרת על היקום, ועל הקיום האנושי, החליטו שהם חייבים לשתף גם אחרים בתגליותיהם. כך, למשל, נהג הבודהה בדרשותיו, וכך נהגו גם חכמי האוּפׇּנישׇדות. האמת שחוו, ושאותה ביקשו להעביר גם לאחרים, חרגה מגבולות ההתנסות האנושית הרגילה, ועל כן הייתה בלתי ניתנת לתפישה בשכל, ובלתי ניתנת להעברה בדרך מילולית. אולם, לא הייתה דרך לפנות אל קהל המעוניינים, לפחות לא בשלב הראשוני, אלא בדרך מילולית, למרות שהייתה בלתי מתאימה להעברת המסרים החדשים.

     

    תופעת הפרישות ופרסום אמיתותיה, היו התרסה כנגד הממסד הברהמיני, והברהמינים מצדם, ראו בפרושים תנועה חתרנית המסכנת את מעמדם. הם לא יכלו להילחם בתופעה, שהלכה והתפשטה, ולכן חיפשו דרכים לשלב את הפרושים בדת ההינדואית, תוך נזק מזערי – והצליחו. חלק מן הכתבים החדשים, שמתייחסים לתורת הוודות ומקבלים אותה, למרות הסתירות שביניהם, אומצו על ידי הממסד הדתי הברהמיני, ומצאו את מקומם במסגרת ההינדואיזם. כך הפכו כתבי האׇרׇנ֧יׇקות והאופנישדות, פרי ההגות של אותם פרושים קדומים, לרובד האחרון בכתבי הוודה, והם נקראים וודאנ֧טה – "סוף הוודות". לעומתם, הבודהיזם והג'איניזם, שכפרו בסמכות הוודות, הפכו לדתות עצמאיות, הטרודוקסיות.

    בין הפרושים היו כאלה שפרשו עוד בילדותם, או בנערותם, וזנחו כליל את החברה המסורתית, עוד בטרם נטלו בה חלק פעיל. הממסד הדתי, בניסיון למנוע מן הפרישות בגיל צעיר להפוך לתנועה רחבה וסוחפת, מצא פתרון כיצד להשאיר את בעלי התהיות בתוך המסגרת החברתית, לפחות למשך תקופת מה. כך נוצרה תורת ארבעת שלבי החיים - אׇש֧רׇמה. בשלב הראשון האדם הוא בחזקת תלמיד, שלב שנמשך עד גיל 20-25. בשלב השני  הוא הופך לבעל-בית ולבעל משפחה, המחוייב מצד אחד לפרנס את משפחתו, ומצד שני לתת תרומות לכוהנים הברהמינים. רק לאחר שהגיע לגיל בו ילדיו בגרו ויכולים לפעול באורח עצמאי – בערך בגיל 50 – הוא יכול לפרוש ולהפוך ל"שוכן יער". בשלב הרביעי והאחרון, הוא הופך לסניאסין – מי שהגיע קרוב ל"הארה", ל"שחרור".

     

    נתקלתי באנשים אחדים שחיו על פי תורת ארבעת השלבים, ואזכיר שניים מהם. את סוואמי אׇג֧נידווה, שהיה בוגר אוניברסיטה, והתמנה בצעירותו למנהל של תחנת רכבת בחבל אסאם, פגשתי בקׇנ֧ג֧רה. הוא פרש מפעילות בטרם הקים משפחה, והפך לסאד֧הוּ, נזיר נודד – שלב "שוכן יער". לבסוף התיישב דרך קבע בעיירה קׇנ֧ג֧רה, וכסניאסין הקים אשרם משלו והיה גורו של תלמידים ושל חסידים רבים. את הפרוש השני, שהיה בעברו פרופסור לשפת סנסקריט באוניברסיטה בכלכותה, ובגיל חמישים פרש ממשרתו וממשפחתו, פגשתי באשרם של סוואמי אׇבּ֧הֶדאנׇנ֧דה טיר֧ט֧ה ברישיקש. הפרופסור הפרוש התיישב בו, והפך לתלמידו של הגורו.

     

    הסגפן הזקן, סוואמי ט֧ריוֶני דאס במאונט אבו, גם הוא נהג על פי תורת ארבעת שלבי החיים. בצעירותו הוא היה סוחר בדים גדול ובעל משפחה בעיר ג'איפור בראג'סטאן, עד שהחליט לפרוש. כשלבש בגדי לבן ואחז בפנכת הנדבות, הוא נדד, עד שהתיישב במערה, בהר שמעל העיירה מאונט אבו. המקום נחשב למקודש, והוא לא רחוק מבריכה ריבועית שנקראת "גוׄמוּק" – "פני הפרה", או "פי הפרה" – כך נקראת גם הנביעה של נהר הגנגס, מן הקרחון בהרי ההימאליה. פסל של ראש פרה הוצב בפינת הריבוע, ומפיו מוזרמים אל הבריכה מימי המעין הקרוב. עולי רגל לאזור גילו את הסגפן והתרשמו מהתבודדותו, דאגו שיקבל אספקת מזון קבועה, וכך הצליח לשרוד ולהגיע לגילו המופלג.

     

    כשהייתי בקרלה, בדרום הודו, בסוף שנת 1966, סיפרו לי על חכם במאונט אבו, והמליצו לי לפגוש אותו. לצערי, כשהגעתי למאונט אבו, לא הצלחתי לאתר אותו, והחמצתי את הפגישה. עתה, בשנת 2000, כשהמדריך הפתיע והביא אותנו אל המתבודד, שאינני יכול לאשש את השערתי שמדובר באותו חכם, ניסיתי לפצות על ההחמצה הראשונה.

    "נׇמׇס֧טֶה (ברכת שלום) סוואמיג'י" אמרתי והחוויתי אׇנ֧גׇ'לי – כפיי צמודות, קרובות לחזה, וראשי מורכן.

    הסגפן החזיר לי אנג'לי ושתק.

    "לפני שלושים ושלוש שנים חיפשתי אותך, ולא הצלחתי לאתר אותך", אמרתי. "אני שמח שהפעם נוכל לשוחח".

    הגורו העביר את ידו על שפתיו, ולא יסף.

    "הוא בתקופת 'מׇאוּנה' – שתיקה", אמר המדריך.

    "הבנתי", עניתי.

    כבר התנסיתי במפגשים עם חכמים הודים שגזרו על עצמם נדר שתיקה, לפעמים לתקופה מוגבלת, ולפעמים - בלתי מוגבלת, כחלק מתהליך ההתנתקות מ"הבלי העולם הזה".

     

    למען האמת, לא הצטערתי כל כך על ההחמצה. הטיול בחברת רעייתי היה שונה בתכלית, מכל הבחינות, ממסעי הראשון להודו, המתואר בספרי "אל מקורות הגנגס". המסע הפעם נערך בזוג ולא ביחידות, לא בטרמפים ובשינה בחוץ אלא בתנאי נוחות הולמים, והוקדש בעיקר לביקור באתרים חשובים, וחשובים קצת פחות, להתרשמות משכיות החמדה של צפון הודו, ובנוסף, גם להתנסוּת ולהתרשמות כלשהי מן החיים בהודו. ממילא לא הייתי יכול להקדיש זמן רב לשיחה עם הסניאסין בלוח הזמנים הצפוף שלנו. יתר על כן, הטלפון, השלט, וקופת התרומות, גרמו לי לפקפק בעומק ובעוצמה של מחויבותו להינתקות מן החברה ומן העולם בכלל. ייתכן שטעיתי, אך זאת הייתה תחושתי.

     

    האמנם החמצתי פעם נוספת הזדמנות לשיחה עם חכם אמיתי?

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/8/18 09:52:

      צטט: יסינראל 2018-07-31 06:27:47

      תודה, עמוס, על הרחבת הדעת ועל החשיפה האישית. נהניתי לקרוא ולחזור לבלוג שלך...

      תודה רבה, שושן.

      גם אני שמח על חזרתך לדף שלי. מקווה להמשיך להתראות.

      כל טוב, עמוס.

        31/7/18 06:27:
      תודה, עמוס, על הרחבת הדעת ועל החשיפה האישית. נהניתי לקרוא ולחזור לבלוג שלך...
        21/7/18 19:58:

      צטט: באבא יאגה 2018-07-21 12:40:16

      מעניין מאד. מכל מלמדי השכלתי...תודה, עמוס

      תודה רבה, באבא יאגה.

      ואני משלים: "...ומתלמידיי יותר מכולם".יתר על כן, אשרי מי שלומד תמיד.

      טוענים שלמידת דברים חדשים - יהיו אשר יהיו - מחדדת את המוח ועוצרת, או לפחות מאטה, את שחיקתו.

      שבוע טוב, עמוס.

       

        21/7/18 12:40:
      מעניין מאד. מכל מלמדי השכלתי...תודה, עמוס
        20/7/18 17:43:

      צטט: א ח א ב 2018-07-20 07:38:43

      מעניין מאד. יש לאן לשאוף. טרם בקרתי בהודו ואני מקווה לעשות זאת במסע ארוך וחופשי.

      תודה רבה, אחאב.

      אני מאחל לך שתקוותך תתגשם, ושהודו תטביע בך חוויה חיובית.

      עבורי הודו היא בית שני, על כן אין להתפלא שאני ממליץ בכל לב.

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

        20/7/18 07:38:
      מעניין מאד. יש לאן לשאוף. טרם בקרתי בהודו ואני מקווה לעשות זאת במסע ארוך וחופשי.
        16/7/18 22:53:

      צטט: ד. צמרת 2018-07-16 17:49:30

      צטט: עמנב 2018-07-16 14:59:12

      צטט: ד. צמרת 2018-07-16 12:15:51

      נהנתי מהסיפור, אני מחמיץ מלפפונים וירקות כל השנה מקווה להמשיך להחמיץ עד גיל 120 שנה. את ההודים הנוכלים אני מכיר מקרוב. האמת שכל אנשי הדת מכל הסוגים והצבעים הינם שרלטנים ונוכלים. מענין לענין באותו ענין - קניתי פעם קורנישונים תוצרת הודו איחס אחרי שנגסתי בראשון שלחתי את הצנצנת לפחזבל.

      תודה רבה, דודיק,

      גם חבר שלי חזר בתחושה קשה מהודו.

      כעבור כשלושים שנה, בנו הזמין אותו ואת רעייתו להצטרף אליו בהודו, ואני יעצתי לו למי לפנות כדי לארגן להם טיול דה-לוקס, וזו היתה עבורו חוויה מתקנת.

      אולי גם לך נחוצה חוויה מתקנתחיוך?

      כל טוב, עמוס.

       

      אני נהנה לראות סרטי נשיונל על הודו, איני מתכוון לשוב כי להודו נוסעים בגיל עשרים בגיל ארבעים וצפונה נוסעים לארה"ב.

      דודיק, אני מבין אותך, ומאחל לך חוויות מהנות בכל אתר שתבחר לנסוע אליו.

      כשנסעתי בפעם הראשונה להודו ב-1966, הייתי משוכנע שאם לא אסע לשם צעיר ורווק, כנראה לא אוכל לנסוע יותר להודו לעולם. המציאות כיום טופחת על תפישתי בעבר. כיום נוסעים כולם, צעירים וזקנים, משפחות וילדים.

      כל טוב, עמוס.

        16/7/18 22:49:

      צטט: sari10 2018-07-16 17:52:58

      זה עולם אחר, תפיסה אחרת, של מרחב זמן והוויה.

      תודה רבה, שרי.

      לעומת אלה המחפשים קווי דמיון בין ההינדואיזם והיהדות, אני טוען כמוך - זהו עולם אחר. 

      על הפער בין מוניזם למונותיאיזם, כתבתי בפוסט מוקדם יותר.

      כל טוב, עמוס.

        16/7/18 22:46:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-07-16 15:36:03

      תודה! "רק לאחר שהגיע לגיל בו ילדיו בגרו ויכולים לפעול באורח עצמאי – בערך בגיל 50 – הוא יכול לפרוש ולהפוך ל"שוכן יער". בשלב הרביעי והאחרון, הוא הופך לסניאסין – מי שהגיע קרוב ל"הארה", ל"שחרור"." - הלואי וכלל כזה היה ננקט גם בקרב קהילותינו הדתיות, כגון חב"ד.

      אמן, מכבית.

      מתברר שיש מה ללמוד מהודו, אלא שהקהילה עליה את מדברת, נוטה פחות ללמוד מן "הגויים".

      כל טוב, עמוס.

        16/7/18 17:52:

      זה עולם אחר, תפיסה אחרת, של מרחב זמן והוויה.

        16/7/18 17:49:

      צטט: עמנב 2018-07-16 14:59:12

      צטט: ד. צמרת 2018-07-16 12:15:51

      נהנתי מהסיפור, אני מחמיץ מלפפונים וירקות כל השנה מקווה להמשיך להחמיץ עד גיל 120 שנה. את ההודים הנוכלים אני מכיר מקרוב. האמת שכל אנשי הדת מכל הסוגים והצבעים הינם שרלטנים ונוכלים. מענין לענין באותו ענין - קניתי פעם קורנישונים תוצרת הודו איחס אחרי שנגסתי בראשון שלחתי את הצנצנת לפחזבל.

      תודה רבה, דודיק,

      גם חבר שלי חזר בתחושה קשה מהודו.

      כעבור כשלושים שנה, בנו הזמין אותו ואת רעייתו להצטרף אליו בהודו, ואני יעצתי לו למי לפנות כדי לארגן להם טיול דה-לוקס, וזו היתה עבורו חוויה מתקנת.

      אולי גם לך נחוצה חוויה מתקנתחיוך?

      כל טוב, עמוס.

       

      אני נהנה לראות סרטי נשיונל על הודו, איני מתכוון לשוב כי להודו נוסעים בגיל עשרים בגיל ארבעים וצפונה נוסעים לארה"ב.

      תודה! "רק לאחר שהגיע לגיל בו ילדיו בגרו ויכולים לפעול באורח עצמאי – בערך בגיל 50 – הוא יכול לפרוש ולהפוך ל"שוכן יער". בשלב הרביעי והאחרון, הוא הופך לסניאסין – מי שהגיע קרוב ל"הארה", ל"שחרור"." - הלואי וכלל כזה היה ננקט גם בקרב קהילותינו הדתיות, כגון חב"ד.
        16/7/18 15:00:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2018-07-16 12:25:21

      החמצה אינה באה משום מקום, לכל דבר יש סיבה. מה שאתה טוען כהחמצה, הביא לנו סיפור אשר בעני נישמע מעניין, נהניתי לקרוא. תודה

      תודה רבה, עמנואל.

      אני שמח שהסיפור מצא חן בעיניך. אני מאמץ את גישתך למצוא את החיובי בכל דבר.

      כל טוב, עמוס.

        16/7/18 14:59:

      צטט: ד. צמרת 2018-07-16 12:15:51

      נהנתי מהסיפור, אני מחמיץ מלפפונים וירקות כל השנה מקווה להמשיך להחמיץ עד גיל 120 שנה. את ההודים הנוכלים אני מכיר מקרוב. האמת שכל אנשי הדת מכל הסוגים והצבעים הינם שרלטנים ונוכלים. מענין לענין באותו ענין - קניתי פעם קורנישונים תוצרת הודו איחס אחרי שנגסתי בראשון שלחתי את הצנצנת לפחזבל.

      תודה רבה, דודיק,

      גם חבר שלי חזר בתחושה קשה מהודו.

      כעבור כשלושים שנה, בנו הזמין אותו ואת רעייתו להצטרף אליו בהודו, ואני יעצתי לו למי לפנות כדי לארגן להם טיול דה-לוקס, וזו היתה עבורו חוויה מתקנת.

      אולי גם לך נחוצה חוויה מתקנתחיוך?

      כל טוב, עמוס.

      החמצה אינה באה משום מקום, לכל דבר יש סיבה. מה שאתה טוען כהחמצה, הביא לנו סיפור אשר בעני נישמע מעניין, נהניתי לקרוא. תודה

        16/7/18 12:15:
      נהנתי מהסיפור, אני מחמיץ מלפפונים וירקות כל השנה מקווה להמשיך להחמיץ עד גיל 120 שנה. את ההודים הנוכלים אני מכיר מקרוב. האמת שכל אנשי הדת מכל הסוגים והצבעים הינם שרלטנים ונוכלים. מענין לענין באותו ענין - קניתי פעם קורנישונים תוצרת הודו איחס אחרי שנגסתי בראשון שלחתי את הצנצנת לפחזבל.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין