עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    סיפור יונה בקפריסין

    12 תגובות   יום רביעי, 27/6/18, 23:55

    סיפור יונה בקפריסין

     

    "היי משה. אני מפליג מחר לפאפוס בקפריסין. אתה מצטרף?" שאל יונה בטלפון את חברו.

    "יופי, בוודאי. תודה רבה. אני אגיד גם לאהרון, אם זה בסדר מצדך. באיזו שעה מפליגים?"

    "אנחנו יוצאים בשעה שמונה מן המעגן הקבוע של היאכטה במרינה בהרצליה, וברור שגם אהרון מוזמן. אם אתה אומר לו, אתה חוסך לי שיחת טלפון".

    "שוב, תודה רבה. ניפגש מחר בשמונה. יאללה ביי".

     

    משה, חברו ובן כיתתו של יונה, נולד שנה לפני אחיו אהרון, והאם גידלה את שניהם כמו תאומים. יונה הכיר אותם בבית הספר העממי במושבה עתלית, והם הפכו לשלישיית חברים בלתי נפרדת. אהרון גילה נטייה מיוחדת לחשבון, ובכיתה ב' הוקפץ לכיתה ג', ומאז למד יחד עם אחיו ועם יונה, עד סיום כיתה ח'. הם היו משחקים יחד בהפסקות, ונפגשים גם אחרי הלימודים, ומבלים הרבה בים, כשמזג האוויר התאים. דרכיהם נפרדו כשעברו לבית הספר התיכון. משה ואהרון התקבלו לבית הספר הריאלי בחיפה, ואילו יונה, שבמיוחד אהב את הים, נרשם לבית הספר מבואות-ים במכמורת. גם בצבא לא שירתו יחד. משה סיים את המגמה הריאליסטית וגוייס לחיל המודיעין. אהרון, שלמד לתואר הראשון במתימטיקה בטכניון במקביל ללימודיו במגמה הריאליסטית בבית הספר, השלים את לימודיו בשנה שנותרה לו עד הגיוס, והצטרף לחיל המודיעין, כבעל תואר BSC במתימטיקה. משה היה מפקדו ביחידה הסודית בה שרתו, אך עד מהרה התקדם גם אהרון, ורכש הכרה ומעמד בשל השכלתו וכישוריו. יונה לא התגייס למודיעין, אלא ל"שייטת". הוא שירת עמוק בים, אך קרוב לבית.

     

    "משה, אנחנו כבר מתקרבים אל היעד. אתה מוכן לקחת את ההגה?" קרא יונה לחברו מן הגשר. "אני רוצה לשכב קצת בשמש ולהתחיל לקרוא את הספר החדש שקניתי".

    "בטח, יונה, רק תשגיח לא להישרף".

    יונה סמך על משה עם הגה הספינה, למרות שלא היה לו רישיון של "סקיפר", משום שהוא כבר רכש ניסיון ניווט בהפלגותיהם הקודמות.

    היאכטה התקרבה בבטחה לעבר פאפוס, אך לפתע היטה אותה משה בטלטלה עזה שמאלה, על מנת להימנע מפגיעה בשרטון. יונה, שהיה שרוע עם ספרו על הסיפון, "עף" הצידה, נחבל בראשו וצנח אל הים. הים בלע אותו ולא נודע כי בא אל קרבו.

     

    משה ואהרון נדהמו מהיעלמותו של יונה בים. הם השקיפו לכל עבר במשקפות, משה השיט את היאכטה במעגלים, אך הם לא גילו דבר. הם שטו לנמל לימסול ודיווחו למשטרה על היעלמותו של יונה. תוך זמן קצר יצאו סירות של משמר החופים הקפריסאי לחיפושים, בהשתתפות צוללנים, והאחים הצטרפו אליהם. החיפושים נמשכו יומיים, אך כל המאמצים היו לשווא – יונה לא נמצא. משה ואהרון החזירו את היאכטה למרינה בהרצליה, ומשה לא חדל להאשים את עצמו באחריות לתאונה ולאסון.

     

    יונה, משה ואהרון, היו גמלאים. משה ואהרון פרשו ראשונים, אחרי שירות מלא בצבא הקבע. תוך כדי שירות הם למדו במוסדות להשכלה גבוהה. משה קיבל תואר שני בהנדסת אלקטרוניקה בטכניון, ואהרון קיבל הסמכה כ-PHD במתימטיקה, באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שחרורם מצה"ל, הם הקימו יחד חברת הזנק (סטארט אפ), לפיתוח תוכנה של תקשורת לוויינית. לאחר מספר שנים מכרו את החברה ברווח של עשרות מיליוני דולרים, והיו "מסודרים".

    יונה השתחרר מן השירות הצבאי, לאחר שנה אחת בלבד של שירות קבע. הוא קיבל ירושה גדולה מדוד עשיר שנפטר בארה"ב, וניצל את הכסף להקמת מועדון לספורט ימי בצפון. המועדון, שהחל כמקום הכשרה לצלילה, לגלישת גלים ולגלישת רוח, היה מבוקש מאד, ויונה פיתח אותו גם כאתר לנופש. הוא התבסס מבחינה כלכלית, נישא ונולדו לו שני בנים, שבבגרותם השתלבו בניהול העסק. כשפרש יונה בגיל שבעים, הוא השאיר את ניהול המועדון לבניו.

    עוד לפני פרישתו, רכש יונה את היאכטה, והיה מבלה בה הרבה מאד עם חבריו משה ואהרון, בהפלגות קצרות בים התיכון, ואף ארוכות יותר, לאוקיאנוס האטלנטי. בדרך כלל היו בניו ורעייתו מצטרפים אליהם. רעייתו חלתה ונפטרה, שנתיים לפני ההפלגה הנוכחית.

     

    הים שבלע את יונה, הקיא אותו אל החוף בקפריסין, מול "סלע אפרודיטה". הוא שכב מחוסר הכרה, ללא נשימה וללא דופק. למזלו מצאה אותו ארטמיס, רווקה בת שלושים ושבע – מחצית מגילו של יונה. היא נהגה לבקר באופן קבוע, בכל חודש, את העץ המקודש לאפרודיטה, בערוץ הנחל היורד אל החוף מול "סלע אפרודיטה". בתפילותיה לאלת האהבה היתה מבקשת שתמציא לה את הגבר המיועד לה, ולחיזוק בקשתה, כמנהג המקום, היתה קושרת לענפי העץ סרט בד, ממחטה, גומייה לשיער, וכיו"ב. פעם בשנה, היתה קושרת את חזייתה ומצפה שמחווה זו תהיה יותר יעילה מן האחרות.

     

    בבקר זה תלתה על העץ את החזייה השביעית, וירדה אל החוף. היא ישבה וצפתה בגלי הים, וחשה ברוגע שהשרו עליה. לפתע ראתה את יונה נפלט מן הים. היא מיהרה אליו ועשתה בו פעולות החייאה, כולל הנשמה מפה לפה, עד שהדופק והנשימה חזרו, אך הוא נותר ללא הכרה.

    ליונה, שלבש בגד ים בלבד, היו פנים נאים וגוף חטוב ושזוף, וארטמיס התייחסה אליו כאל מציאה השייכת לה, ושהוא כנראה הגבר ששלחה לה אפרודיטה. על כן החליטה שאינה מדווחת עליו לשלטונות, אלא מביאה אותו אליה הביתה. היא העלתה אותו אל הלנדרובר שלה, והסיעה אותו בזהירות אל הכפר בו גרה.

     

    בארץ דיווחו משה ואהרון לבניו של יונה ולמשטרה על היעלמותו. משרד החוץ דיווח לשלטונות בקפריסין, וביקש סיוע באיתור האזרח הישראלי שנעלם. מאמצי משטרת קפריסין העלו חרס בידם, והם הודיעו לישראל שהם מפסיקים לחפש, אך משאירים את התיק פתוח, למקרה שיתגלו פרטים חדשים.

     

    ארטמיס גרה, היתה בת יחידה, ומאז שמלאו לה עשרים וחמש, היא גרה לבדה בבית מבודד בפאתי הכפר קׇטוׄ פּ֧לׇט֧רֶס, שעל מורדות הרי הטרודוס, לאחר שהוריה נספו בתאונת דרכים. היא נהגה להתבודד, ולא קיימה יחסים הדוקים עם בני הכפר. במשפחתה היתה מסורת של גידול דבורים ורדיית דבש, וכוורותיה של ארטמיס היו מפוזרות במקומות שונים למרגלות ההרים, ועליהם. הלנדרובר הישן שלה שימש אותה ביעילות במשלח ידה.

    שלוש מערכות יחסים בלבד היו לארטמיס בחייה, וכולן נקטעו תוך זמן קצר. הראשונה היתה עם נער בן כיתתה כשלמדה בבית הספר התיכון. היא היתה מאוהבת בו, אך הוא שבר את לבהּ – זמן קצר לאחר שביתק את בתוליה, מאס בה והלך לחפש כיבושים חדשים. בעת שלמדה בבית הספר לאחיות, התאהבה ברופא נשוי. היחסים האסורים נמשכו בחשאיות חצי שנה, אך כשהבינה  שהרופא אינו מתכוון לעזוב בעבורה את משפחתו, היא זאת שניתקה את היחסים אתו. הגבר השלישי בחייה היה תייר מגרמניה, שהגיע לכפר על אופנוע., היא פגשה אותו כשהיתה בת שלושים ושתיים. למרות שהיה צעיר ממנה בעשר שנים, היתה ביניהם "כימייה" מידית, וארטמיס הציעה שיסעו לבלות באחד הפאבים בפאפוס. בתום שתייה וסביאה בפאב, הזמינה אותו ארטמיס אל ביתה. הם בילו את כל הימים והלילות יחד, אך היא ידעה מראש שאלה יחסים ללא עתיד, ואכן, כעבור שבוע עלה הבחור על האופנוע והמשיך בדרכו.

     

    כשהגיעה לביתה השכיבה ארטמיס את יונה במיטה, ורחצה את גופו מן החול ומן האצות שדבקו בו בים. היא הבחינה שלמרות גילו המתקדם, היה מצוייד היטב כגבר, וחשבה בלבה – "תודה לך אפרודיטה, אם גבר זה הוא אכן המענה שלך לתפילותיי".

    יונה שכב במיטה מחוסר הכרה, וארטמיס היתה מאכילה אותו בכפית, כמו תינוק, באוכל מבושל ומרוסק, וכן בדבש ובמזון מלכות. יונה בלע את האוכל כרפלקס, מבלי לחזור להכרתו.

    כעבור שבוע, כשארטמיס רחצה את יונה במטלית, כפי שנהגה לעשות מדי יום, כשהגיעה לאזור החלציים, הגיב גופו של יונה בזקפה מפוארת – הזקפה המפוארת ביותר שראתה. ארטמיס לא גרעה את עיניה מן המראה שנגלה לפניה, והמשיכה את הטיפול ביונה בידיים חשופות, ללא מטלית. גופו של יונה, כאילו במנותק מראשו, הגיב למגעה, והם התערבלו בסערה, כמו שני נחשים מזדווגים. ארטמיס זכתה לעונג עילאי, אחרי חמש שנות בצורת.

     

    האקט המיני היה כנראה ההלם שגרם ליונה לחזור להכרה, אם גם מטושטשת ומבולבלת.

    "שלוש עשרה", אמר בעברית, מבלי לדעת על מה הוא מדבר.

    הוא נתקף בשיכחון מוחלט. כנראה הבליח בראשו ללא כל הקשר, מספר העמוד האחרון שקרא בספר, לפני שהועף מן הסיפון. קשה להניח, שלמרות השיכחון, זכר את מספר השייטת בה שירת, מבלי להיזכר בשום פרט אחר מחייו.

    "מי אתה?" שאלה ארטמיס ביוונית.

    "אני לא מבין", מלמל יונה, שלא קלט עדיין מה קורה לו.

    "אני ארטמיס", אמרה והצמידה את אצבע ידה הימנית לחזה. "ומי אתה?" הצביעה עליו.

    "אינני יודע", אמר באנגלית, תוך שהוא מביט באישה הצעירה במבט מבולבל. הוא הבין את שאלתה אך לא יכול לזכור אפילו מהו שמו. ארטמיס, שעבדה מספר שנים כאחות בחדר מיון, הבינה מיד שמדובר במחלת השכחה.

    "מכיוון שאינך זוכר מהו שמך, ובאת אליי מן הים מכוסה באצות, אתה פוסידון בשבילי", המשיכה לדבר אתו ביוונית – השפה היחידה שידעה.

    כשראתה שאיננו מבין, חזרה על הצגתה הקודמת.

    "אני ארטמיס", הצביעה על עצמה, "ואתה פוסידון. פוסידון!"

    וכך זכה יונה בשם חדש.

     

    יונה חזר אט, אט, להכרה מלאה. כשיכול לעמוד על רגליו, ארטמיס הוציאה אותו לטיולים בחצר, כדי להחזירו לכשירות גופנית, וחייהם נכנסו לשגרה. בימים היה יונה מסייע לארטמיס בעבודות הבית, בעבודה עם הכוורות וברדיית הדבש, ובלילות היו מבלים במיטה. בסופי השבוע היו נוסעים בלנדרובר לטיולים בסביבה. הטיול הראשון היה אל חוף הים, שמול סלע אפרודיטה.

    "פה מצאתי אותך, פוסידון, כשיצאת מן הים", אמרה לו ביוונית, שעדיין לא הבין בשלב זה.

     

    כעבור מספר חודשים, כאשר כבר רכש שליטה טובה למדי בשפה, חזרו אל סלע אפרודיטה.

    "באותו יום שמצאתי אותך פה, תליתי את חזייתי על העץ שם בערוץ", סיפרה לו, והצביעה לעבר העץ. "אני מאמינה שאפרודיטה שלחה אותך אליי".

    "למה את חושבת כך? מה כל כך מיוחד במקום הזה?"

    ארטמיס סיפרה לו את הסיפור על קרונוס, מלך האלים, שהיה בולע את צאצאיו מיד עם היוולדם, כדי להימלט מן הגורל שניבאו לו הוריו - אוראנוס (שמים) וגאיה (אדמה) - שיבוא יום ואחד מיוצאי חלציו יהרוג אותו. כשילדה ריאה אשתו של קרונוס את בנם השישי, היא נתנה לו אבן עטופה בחיתול, ואילו את הבן התינוק, זיאוס, הבריחה להר אידה בכרתים, שם היניקה אותו העז אמלתיאה, שהפכה לאמו המאמצת. כשבגר זיאוס, יצא לנקום באביו. הוא הצליח לגרום לאביו להקיא את הצאצאים שבלע, אחיו של זיאוס. במלחמה בין צאצאי קרונוס - האלים החדשים - לטיטנים, אחיו של קרונוס - האלים הוותיקים - הובסו הטיטנים וקרונוס הושלך לשאול. קודם לכן, זיאוס סירס אותו וזרק את אשכיו, שנפלו לים, מול חופי קפריסין. הים געש והעלה קצף, ומן הקצף עלתה אפרודיטה – אלת האהבה. "סלע אפרודיטה" הוא הקצה הבולט מן המים של אשכיו של קרונוס.

     

    הערה: הסופר רוברט גרייבס טוען שהמיתוסים על חילופי השלטון בעולם האלים היווני, מייצגים את שלוש הפלישות של השבטים היווניים לבלקן. האכאים הביאו את הזוג אוראנוס וגיאה, כשליטי   האולימפוס. הדורים הביאו את קרונוס וריאה, שהחליפו אותם, והפלישה של שבטי היוׄנים, הביאה את הזוג זיאוס והרה – אחותו/רעייתו – כשליטי האולימפוס.

        

    "זו הסיבה", סיימה ארטמיס את סיפורה, "שהמקום הוא כה מתאים לבקשות מאלת האהבה, ואתה, פוסידון שלי, ההוכחה שהבקשות אכן נענות".

    "אם זהו מקומה המקודש של אלת האהבה, בואי ונעשה פה אהבה", אמר יונה/פוסידון, וחתם את דבריו בנשיקה לוהטת.

     

    הם נסעו גם לטייל בהרים, וגם במקומות הבילוי בלימסול ובפאפוס, ומשכו תשומת לב בכל מקום שאליו הגיעו - יונה בשערו המכסיף, גבוה ורזה, בהיר פנים ושזוף, וארטמיס הצעירה, נמוכה ממנו בראש, קצת מלאה ומקומרת במקומות הנכונים, כהה מיונה בפנים, ובעלת רעמת תלתלים שחורה הצונחת אל כתפיה.

     

    יונה, הבין שהוא לוקה בשיכחון, וידע שאין אלה חייו הקודמים. מכיוון שיכול לדבר עברית, הבין שמקורו בישראל, אך לא היה יכול להיזכר מה היו וכיצד נראו חייו הקודמים. הוא הסתגל למצבו החדש ונהנה מכל רגע, ולכן לא יצר קשר עם נציגות ישראל. לארטמיס לא הפריעה העובדה שחייו הקודמים נמחו מזיכרונו, להיפך, היא היתה חלק מחייו החדשים מרגע שהחלו, והרגישה מאושרת בחברתו.

    כשנכנסה ארטמיס להריון ואפשר היה להבחין בדבר, הגיעה הרכילות על הזוג המוזר גם לעיתון המקומי בלימסול. יום אחד הופיעו בפתח ביתם כתבת וצלם של העיתון היומי "I Kathimerini" וביקשו לראיין אותם. ארטמיס, שתמיד הקפידה לשמור על פרטיותה, הרגישה עתה, לאחר שחל שינוי כה משמעותי בחייה, שהיא מוכנה לחלוק את סיפורה עם הציבור. ליונה לא היה אכפת – ממילא לא היה לו מה לספר. הכתבה שהתפרסמה בעיתון, משכה את תשומת לבו של מפיק טלוויזיה. יונה וארטמיס הוזמנו גם להופיע על המרקע והפכו ידוענים לשעה קלה.

     

    קצין משטרה בלימסול במקרה ראה את הכתבה בטלוויזיה, והגבר שזיכרונו נמחק, נראה לו מתאים בתיאורו לתיאורו של יונה, כפי שנמסר לשלטונות בקפריסין. הוא גזר את תמונתו של יונה מן העיתון, העתיק את הכתבה מהטלוויזיה להחסן נייד דיגיטלי, ושלח את החומר לעמיתיו במשטרת ישראל.

    כידוע, עבודת המשטרה מתנהלת בעצלתיים, ורק כעבור כמה חודשים, פנתה המשטרה אל בניו של יונה, ואל משה ואהרון חבריו. לא היה גבול לשמחתם כשגילו שיונה עודנו בחיים, לאחר כשנה שנחשב על ידם כמת, אך הם היו מודאגים מן העובדה שזיכרונו נמחק. תוך זמן קצר הם התארגנו לנסיעה לקפריסין, ובנו הבכור של יונה, שגם הוא, כאביו, היה חובב ים ובעל רישיון של סקיפר, השיט את היאכטה לנמל לימסול. בלימסול פנו למשטרה, ונפגשו עם הקצין שזיהה את תמונתו של יונה.

     

    קצין המשטרה הקפריסאי, ארגן משלחת אל יונה בראשותו, שכללה גם נציג של הקונסוליה הישראלית בקפריסין, את שני בניו של יונה, ואת שני חבריו. הם יצאו ברכב משטרתי גדול, אל ביתם של ארטמיס ויונה בקטו פלטרס. ארטמיס יצאה אליהם, כשהיא נושאת בזרועותיה את התינוקת שנולדה להם לא מכבר.

    "קלימרה (בקר טוב)", אמרה  ארטמיס. "את מי אתם מחפשים?"

    "אותך ואת בן-זוגך", ענה קצין המשטרה.

    באותו רגע יצא גם יונה מפתח הבית.

    "יונה", קראו משה ואהרון פה אחד.

    "אבא", קראו שני בניו, גם הם.

    יונה היה בהלם.

    "אני אבא שלכם? באמת?" שאל את בניו.

    "כן, אבא, אתה לא זוכר אותנו?"

    "לא, אני לא זוכר כלום, אני בכלל מתפלא שאני זוכר איך מדברים עברית".

    "לא ייתכן, שאתה לא זוכר אותנו, יונה", אמר משה. "אנחנו מכירים מכיתה א'!"

    "אמרתי כבר, אני לא זוכר כלום, מי אתם?"

    "משה ואהרון, איך אתה לא זוכר?" אמר אהרון בתימהון.

    "בואו תיכנסו", הזמינה ארטמיס את כולם פנימה.

    השיחות קלחו בבליל של עברית ויוונית, בעת שארטמיס טרחה במטבח. אולם, למרות כל הדיבורים, זיכרונו של יונה לא חזר אליו.

    "אבא, אנחנו מבקשים שתחזור הביתה", אמרו בניו.

    "כן, כן, אתה חייב לחזור", אמרו גם חבריו.

    "תראו, אני מאמין לכם שאתם בניי ואתם חבריי, אך אני לא מרגיש כלפיכם דבר. לעומת זאת, פה בניתי חיים חדשים, יש לי אישה נפלאה ונולדה לנו תינוקת חמודה לאללה".

    "באמת חמודה", אמרו כל דוברי העברית.

    "אינני מתכוון לשוב לישראל. זה ביתי כעת, ואני מאושר פה", הוסיף יונה.

    "בארץ אתה איש עשיר, ופה אין לך כלום", אמר בנו הבכור. "אתה לא רוצה חיים יותר טובים?"

    "החיים שלי פה טובים מאד. הכסף אינו חשוב לי. אמרתי לכם – אני מאושר פה".

    "תרשה לנו לפחות לשלם לך קצבה חודשית מן הרכוש שהשארת בארץ, ולבוא לבקר אותך מדי פעם?"

    "אתם מוזמנים לבקר בכל עת, ואנחנו לא זקוקים לכסף. אנחנו עובדים ומתפרנסים יפה. מה שכן, הלנדרובר שלנו כבר ישן, והייתי שמח להחליפו ברכב חדש".

    "לאיזה רכב אתה זקוק?"

    "טנדר, רכב עבודה חזק, עם מערכת הנעה קדמית".

    "יש לך העדפות? צבע מסוים?"

    "אני ראיתי פה טנדרים של חברת טויוטה. הייתי רוצה טנדר כזה בצבע כסף. אתם הרי אומרים שכסף יש לי בישראל".

    "עשינו עסק, אבא, כבר היום נרכוש עבורך את הרכב החדש, כבקשתך".

    "תודה רבה", אמר יונה.

    ארטמיס הזמינה את כולם לארוחה יוונית מסורתית שהכינה - מזדס, בשרים על האש, ותבשילי תפוחי אדמה וירקות.

    בתום הארוחה נפרדו כולם בחיבוקים, ובניו של יונה אף הזילו דמעה בסתר. גם ארטמיס התרגשה.

    "להתראות", נפרדו משה ואהרון בצטר מחברם הוותיק, שאינו זוכר אותם יותר.

    "להתראות, נחזור לבקר", אמרו הבנים בתקוה.

     

    כעבור שבוע, הגיע אל סף ביתם של ארטמיס ופוסידון טנדר טויוטה היילקס חדש, כסוף ונוצץ – "רכב האלים".

     

    הסיפור נכתב בהשראת הסרט "נשוי בהפתעה".

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/7/18 23:20:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-07-04 09:08:30

      תודה

      תודה לך, מכבית.

      תודה
        2/7/18 23:21:

      צטט: HagitFriedlander 2018-07-02 18:04:08

      מרתקקקק וכמו שבולעים סיפור טוב בבת אחת...כמה סמלים שמתערבבים בין הווה לעבר רחוק...תודה!

      תודה רבה, חגית.

      שמח שהבחנת ברבדים השונים בסיפור - חלקם ברורים וגלויים, וחלקם מרומזים בלבד.

      כל טוב, עמוס.

        2/7/18 18:04:
      מרתקקקק וכמו שבולעים סיפור טוב בבת אחת...כמה סמלים שמתערבבים בין הווה לעבר רחוק...תודה!
        2/7/18 00:12:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2018-07-01 23:13:02

      אחלה סיפור!!!

      תודה רבה, אפרת.

      שמח שמצא חן בעינייך.

      כל טוב, עמוס.

      אחלה סיפור!!!
        30/6/18 17:28:

      צטט: א ח א ב 2018-06-30 12:49:12

      סיפור קצר נהדר. כאשר אהבתי. עלילה, דמויות, דרמה וסוף מצחיק וטוב. כל הכבוד!!

      תודה רבה, אחאב.

      שמח שאהבת.

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

        30/6/18 12:49:
      סיפור קצר נהדר. כאשר אהבתי. עלילה, דמויות, דרמה וסוף מצחיק וטוב. כל הכבוד!!
        28/6/18 23:41:

      צטט: sari10 2018-06-28 22:00:23

      וואוו עמוס!!!
      כעת קראתי בשקיקה.
      איזה סיפור מעניין! ממש רותקתי...
      תפניות בעלילה, הפתעות,
      וגם טומן בחובו שאלות לשאול את עצמך.

      החיים כל כך בלתי צפויים.
      היום אתה חי בשגרה מסוימת,
      אם יגלו לך למשל את העתיד,
      יש מצב שלא תאמין...
      דברים משתנים, אנשים משתנים, מאורעות מתרחשים.

      אתה ממש אלוף בכתיבה!!
      מאוד אהבתי.

      את הסרט לא ראיתי.
      חיפשתי באינטרנט ואכן נשמע מעניין.
      אצפה.
      תודה ❤

      כמה טוב שחזרת לקרוא, שרי.

      זה נכון שאני כותב, כי הכתיבה כשלעצמה גורמת לי סיפוק, וללא תלות במשוב שאני מקבל.

      אולם, משוב חיובי בכל זאת מביא סיפוק, על אחת כמה וכמה, משוב כמו זה שלך.

      תודה רבה, שוב. ולהתראות ב"קפה".

        28/6/18 22:00:

      וואוו עמוס!!!
      כעת קראתי בשקיקה.
      איזה סיפור מעניין! ממש רותקתי...
      תפניות בעלילה, הפתעות,
      וגם טומן בחובו שאלות לשאול את עצמך.

      החיים כל כך בלתי צפויים.
      היום אתה חי בשגרה מסוימת,
      אם יגלו לך למשל את העתיד,
      יש מצב שלא תאמין...
      דברים משתנים, אנשים משתנים, מאורעות מתרחשים.

      אתה ממש אלוף בכתיבה!!
      מאוד אהבתי.

      את הסרט לא ראיתי.
      חיפשתי באינטרנט ואכן נשמע מעניין.
      אצפה.
      תודה ❤

        28/6/18 07:34:

      צטט: sari10 2018-06-28 07:18:56

      עמוס, לא קוראת ומתייחסת כרגע לסיפור שלך כי... אני בעומס... אקרא ואתייחס בהמשך. תמיד אוהבת את הסיפורים שלך!

      תודה רבה, שרי.

      הרעיון לסיפור בא מן הסרט "נשוי בהפתעה". אם לא ראית - ממליץ לראות.

      סופ"ש נעים, עמוס.

        28/6/18 07:18:
      עמוס, לא קוראת ומתייחסת כרגע לסיפור שלך כי... אני בעומס... אקרא ואתייחס בהמשך. תמיד אוהבת את הסיפורים שלך!

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין