עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    הכיפה שהתכווצה (ב)

    10 תגובות   יום חמישי, 3/5/18, 18:27

    הכיפה שהתכווצה (ב)

     

    ביום חמישי הגיע דוד למגרש הטניס מבלי שגיבש החלטה סופית לגבי המשך יחסיו עם יובנקה. מרחוק  הבחין בה. היא לבשה מכנסונים לבנים קצרים, צמודים ושקופים למדי, שמגלים את החוטיני שמתחתם, וחולצה הדוקה בעלת מחשוף עמוק. היא נראתה מגרה עוד יותר מאשר בפעם הקודמת.

    דוד לא היה יכול להתרכז במשחק וניצח רק בשני משחקונים, שגם בהם כנראה הניחה לו יובנקה לנצח. בתום המערכה הראשונה, הוא היה סמוק פנים, ולא רק מן המאמץ. הוא לא גילה הפעם כל התנגדות כשהציעה יובנקה שלא ימשיכו לשחק, אלא יסעו לשתות אצלה בדירה.

     

    הדירה היתה משופצת זה מקרוב, ומסודרת בטוב טעם. מן הסלון ראה דוד את המטבח ואת מסדרון השירותים, ועוד דלתות של שני חדרים נוספים. היא נראתה מרווחת מאד עבור סטודנטית שגרה בה לבדה. הוא התיישב בכורסה בסלון וסקר את סביבותיו. על השולחן היתה פרושה מפת משי כחולה מהמזרח הרחוק, מעוטרת בדוגמאות צהבהבות, מוזהבות. עליה היתה מאפרה מבדולח צבעוני, ולידה שבועון נשים בעברית עם נערה בביקיני בשער. בפינת החדר היתה שידה כבדה מעץ כהה, ולידה כוננית עמוסה בספרים, רובם ברוסית ומיעוטם באנגלית. הוא לא הבחין בשום כותר של ספר הכתוב בעברית. 

     

    "אתה רוצה קודם להתקלח?" שאלה יובנקה מן המטבח, "אם אתה רוצה גם להחליף בגדים, נשארו פה בארון בגדים של החבר שלי, ונראה לי שהם יתאימו לך".

    יובנקה דיברה בטבעיות מוחלטת, אך דוד לא ידע איפה לקבור את עצמו מרוב מבוכה.

    "לא, תודה, לא נראה לי", השיב.

    "כדאי לך להתרענן אחרי המשחק. אני אכנס להתקלח אחריך".

    עצם המחשבה על יובנקה עירומה במקלחת גירתה אותו והרתיחה את דמו. כשראתה יובנקה שהוא נבוך ומתלבט, נכנסה לאחד החדרים וחזרה כעבור רגע.

    "הנה מגבת, וגם בגדים אם תרצה".

    דוד הרגיש לכוד, ולמרות שידע שעדיין הוא יכול לסגת ולחזור הביתה, הוא לקח מידיה את המגבת ואת הבגדים ונכנס למקלחת.

    בעודו עומד מתחת לזרם, נפתחה הדלת ויובנקה נכנסה.

    "מזל שאני מאחורי הווילון", חשב והסמיק.

    "אכפת לך אם גם אני אצטרף?" שאלה יובנקה והחלה להסיר את בגדיה.

    "זה הבית שלך", ענה והרגיש כמו אידיוט, כולו להוט ונרגש לקראת מה שצפוי לקרות.

     

    לפנות ערב התכוננה יובנקה לצאת. היא נעלה מגפיים ולבשה מכנסי עור הדוקים וחולצה אוורירית בעלת מחשוף עמוק, ונראתה מאד סקסית.

    דוד נעור מחדש ושאל: "את חייבת לצאת? מה דעתך על עוד סיבוב?"

    "אני חייבת ללכת לעבודה", אמרה. "אבל אתה יכול להישאר, אם אתה רוצה. רק תנעל אחריך ותשאיר את המפתח אצלך, יש לי המפתח שלי".

    המחשבות התרוצצו במוחו של דוד. הוא חשב שהיא נותנת בו אמון מלא, אך בעצם אין הוא יודע עליה דבר: "לאיזו עבודה היא מתלבשת כך? היא אמרה שהיא סטודנטית, אז במה היא עובדת בערב? הבגדים שנתנה לי להחלפה הם של חבר שלה – הם עדיין חברים? איך אני משתלב?"

    הרבה שאלות ותשובות אין.

     

    דוד הגיע הביתה מאוחר באותו ערב. תרצה כבר עשתה אמבטיה לעזריקם והאכילה אותו, והיתה באמצע הסיפור שלפני השינה.

    "איפה היית" שאלה, "כבר דאגתי לך".

    "התעכבתי בעבודה", שיקר לה, וחש את השקר מתמזג עם הבגידה, ושני החטאים מחלחלים  בכל אבריו ואף ממלאים את חלל החדר.

    "קרה משהו בעבודה? אתה נראה נסער".

    "לא, לא משהו מיוחד", ענה ותהה איך אין היא רואה בבהירות את חטאיו.

    "אתה רעב? השארתי לך אוכל על השולחן במטבח", אמרה, "אני עוד מעט אצטרף אליך".

     

    דוד החל לנהל חיים כפולים, ואריה חברו היה היחיד שידע, ואף חיפה עליו. הוא התרגל לשקר וגם הבגידה כבר לא נראתה לו חטא כה כבד. יום אחד, בהיותם במיטה, שאל דוד את יובנקה את השאלה שהעסיקה אותו מאז הפעם הראשונה, ולא מצא לה הסבר הגיוני.

    "לאן את הולכת בערבים, יובנקה? במה את עובדת?"

    "מה? לא אמרתי לך? אני עובדת כנערת ליווי. אבל אתך זה אחרת, אתך זה מאהבה!"

    דוד נדהם. החשדות שקיננו במוחו ולא העז להודות בהם אף בפני עצמו, נאמרו עתה בטבעיות ובפשטות, ללא כחל וסרק, וללא הרגשת צורך בהתנצלות.

    "אתה מופתע?" שאלה, "זה מפריע לך?"

    "לא. מה פתאום? אלה החיים שלך, ואני אוהב אותך כמו שאת", אמר, והיה מודע לכך שעכשיו הוא משקר גם לה.

    "אני שמחה שאתה אומר את זה, אבל אתה בטוח?"

    "כן, כן", אמר ואימץ אותה אל חזהו.

     

    הגילוי שיובנקה בעצם זונה, גרם לדוד טלטלה רגשית קשה. גם קשתה עליו המחשבה שהיא מעניקה מחסדיה לאחרים, וגם צצו בראשו מחדש דימויי החטא מהמסורת הדתית, שעדיין היוו חלק מעולמו.

    "מה אני עושה עכשיו?" שאל את עצמו כשהלך בחזרה למכוניתו. "אני חי בחטא ומשקר עכשיו לשתי הנשים בחיי, וזה בלתי נסבל. אני חייב למצוא מוצא מן הסבך".

    "לעזוב את יובנקה ולחזור לחיות רק עם המשפחה?" המשיך להרהר. "אבל איך לוותר על הסקס והריגוש עם יובנקה? ואם אני ממשיך אתה, מה עם המשפחה? האם לעזוב את הבית כדי לחיות עם יובנקה? עם זונה?!"

    דוד הרגיש שעליו להתייעץ פעם נוספת עם אריה חברו.

     

    "תשמע", אמר לו אריה, "אני לא יכול לפתור עבורך את הדילמה. אלה החיים שלך ורק אתה יכול לשקול את ערכם היחסי של הדברים. אבל", צחק, "אם תחליט שאתה עוזב את יובנקה, אכפת לך להעביר אותה אלי?"

    "זה לא צחוק, אריה! אני אוהב אותה וגם את תרצה. אלה החיים שלי וקשה לי, ואתה בכלל לא עוזר".

    "אתה צודק, זה עניין רציני", אמר אריה. "הייתי רוצה לייעץ לך, אבל זו אחריות כבדה מדי. שוב אני אומר לך, רק אתה יכול לדעת מה יותר חשוב לך – תרצה והמשפחה, או הסקס המדהים והריגושים עם יובנקה, למרות עיסוקה בזנות".

    "אני ממש קרוע. ובנוסף לכל, אני מרגיש כאילו גם אלוהים מרים אצבע כנגדי ומוכיח אותי על חטאיי".

    "תתבגר, דוד, תראה אותי. אתה יודע כמה בחורות כבר היו לי, ואין לי כל תחושה של חטא. 'החטא' הוא המצאה של הרבנים והממסד הדתי, על מנת לחזק את השליטה שלהם על המאמינים".

    "אני מבין", אמר דוד. "למעשה אני לא כל כך רחוק ממך בהשקפתי כעת". הוא הרכין את ראשו ואמר:

    "אתה יכול לראות את הכיפה שלי? אתה רואה כמה היא קטנה? כמוה כעוצמת אמונתי".

    שני החברים המשיכו לשוחח, ונפרדו מבלי שפתרו דבר.

     

    הפגישות עם יובנקה נעשו בעייתיות. דוד נמשך אליה בטירוף, אך ברגעים האינטימיים ביותר היו עולות במוחו תמונות של יובנקה בזרועות גברים אחרים, והיה נתקף ריפיון.

    "קשה לי", התוודה באוזני יובנקה.

    "מה קשה?" שאלה, "אני באמת מרגישה שזה כבר לא כמו שהיה קודם".

    "קשה לי עם זה שאת נערת ליווי", אמר.

    "אם אתה נשאר איתי, זו הוכחה שאתה אוהב אותי באמת", אמרה לו. "אתה חושב שלי לא קשה המחשבה שאתה ממשיך לחיות עם תרצה?"

    "זה לא אותו הדבר", אמר. "אני נשוי לה ואנחנו כבר שנים ביחד, ומלבדך אני רק אתה".

    "חשבת לעזוב אותה?"

    "חשבתי", אמר, "אבל היא האמא של עזריקם, ומה יהיה אתו?"

    "נראה לי שאתה יותר בטוח בקשר שלך אתה מאשר בקשר אתי".

    "אני אוהב אותה כרעייתי ואם בני, אבל מצד שני, אני לא יכול לתאר לעצמי איך את מפסיקה להיות חלק מחיי".

     

    דוד המשיך להיפגש עוד זמן מה עם יובנקה במגרש הטניס, ובדירתה, אך עיסוקה בזנות המשיך להטריד את נפשו. פגישותיהם הלכו והתמעטו, למרות אהבתם ההדדית. בסופו של דבר נפרד ממנה דוד, וחזר להיפגש עם אריה בלבד במגרש הטניס.

     

    גם אחרי שנפרד מיובנקה, המשיך סוד היחסים שהיו לו אתה להעיק על דוד.

    "תרצה, אנחנו חייבים לדבר", אמר יום אחד כשהגיע הביתה.

    "טוב, אחרי ארוחת הערב. זה דחוף?"

    "לא, זה יכול לחכות עד אחרי ארוחת הערב".

    הוא ותרצה טיפלו יחד בעזריקם, ודוד לא העלה כלל בדעתו שאולי זו הפעם האחרונה. אחרי ארוחת הערב, כשעזריקם כבר ישן בחדרו, התיישבו בסלון, ותרצה לקחה בידה את ה'שלט' של הטלוויזיה.

    "לא היום", אמר דוד ולקח מידה את ה'שלט'. "העניין שאני רוצה לדבר עליו הוא רציני מדי".

    "מה קרה?" שאלה תרצה בחרדה.

    "בגדתי בך" אמר דוד, וכיסה את פניו בידיו.

    תרצה נדהמה כאשר שמעה את סיפורו. "היו סימנים", חשבה לעצמה, תוך כדי התייפחות, "אך אני לא חשדתי. האישה היא תמיד האחרונה שיודעת".

    "אנחנו לא יכולים להמשיך יחד יותר", יבבה, ואז הוסיפה "תארוז מזוודה וצא כבר הערב מהבית. מחר אנחנו הולכים לפתוח תיק גירושין ברבנות".

     

    "את בטוחה שאת רוצה גט?" שאל. "זו היתה מערכת יחסים שהסתיימה".

    "אין על מה לדבר יותר", המשיכה תרצה בתקיפות.

     

    "איך היא יכולה לקבל החלטה בנחישות כזו", חשב דוד לעצמו. "עזבתי את יובנקה למען המשפחה, ובכל זאת היא מפרקת את המשפחה, ואני נשאר קרח מכאן ומכאן".

    הוא הלך לארוז את המזוודה. לפני שיצא, הסיר מראשו את הכיפה הזעירה והשאיר אותה על השולחן.

     

    תוך זמן קצר נכנסו הגירושין לתוקף, כשעזריקם נשאר בחזקתה של תרצה. נעשו סידורי ראייה, ודוד היה מתראה אתו מדי שבוע, באופן קבוע. הוא שכר דירה קטנה בפאתי המושבה הגרמנית והחל להסתגל לחייו החדשים כדת"לש גרוש.

     

    במוצאי שבת אחת, החזיר דוד את עזריקם לביתה של תרצה, שפעם היה גם ביתו. הוא בילה עם הילד בכל סוף השבוע והיה מאושר, ועכשיו חש צביטה בלב כשנפרד ממנו. תפוס שרעפים נהג במתינות אל דירתו השכורה, כשהרגיש נקר בגלגל השמאלי הקדמי. הוא עצר בצד הכביש, כיבה את המנוע, הדליק את ארבעת האורות המהבהבים, ולבש אפוד זוהר. הוא הוציא את משולש האזהרה מתא המטען והציב אותו כעשרה מטרים מאחורי המכונית. אחר כך, הוציא את המַגְבֵּהַ, וכשכרע לצד המכונית כדי להתקינו, פגעה בו מכונית של נהג שיכור שנסע בפראות, והעיפה אותו מספר מטרים לפנים. הנהג נמלט מן המקום ונתפס רק למחרת היום.

    דוד נפגע קשות ברגלו ובצלעותיו ונשרט ביתר חלקי גופו. עוברים ושבים הזעיקו אמבולנס ומשטרה, ודוד הובהל לבית החולים "שערי צדק". לאחר הטיפול הראשוני, שכב דוד בחדר המיון והמתין שייקחו אותו לחדר הרנטגן לצילומים. בעודו שוכב, מטושטש ממשככי הכאבים, נפתח וילון תאו והוא הבחין במגפיים הנכנסים לתא ומעליהם מכנסי עור. הוא הרים את ראשו, ולהפתעתו כי רבה, יובנקה ניצבה לפניו. הוא נשאר בפה פעור, משוכנע שהוא הוזה.

    "ראיתי במשרד המיון שקיבלו אותך, ובאתי לראות מה שלומך", אמרה.

    "יובנקה! זאת את? מה את עושה פה?"

    "אני עובדת פה", אמרה.

    "מה? פה את מקבלת קליינטים?" שאל בטיפשות.

    "אל תהיה אידיוט", ענתה. "זאת העבודה שלי".

    "אז למה שיקרת לי? למה היינו צריכים להיפרד?"

    "דוד, אהבתי אותך, אבל היית נשוי. הייתי חייבת להעמיד את אהבתך במבחן".

    "המבחן הצליח, ואני נכשלתי. ועכשיו האהבה מתה", אמר.

    "אולי אצלך היא מתה. אני עדיין אוהבת אותך".

    "גם אני אוהב אותך, יובנקה. לא עובר עליי יום בלי שאני חושב עלייך".

    "ומה עם תרצה?"

    "התגרשנו".

     

    מדי יום ביקרה יובנקה את דוד במחלקה, ולמרות שתיאמה את ביקוריה לשעה שאין ביקורי קהל, יום אחד כמעט ונפגשה עם תרצה ועזריקם, שבאו לבקר בשעה בלתי שגרתית. דוד חזר אט-אט לאיתנו, וכאשר השתחרר מבית החולים, עבר לגור עם יובנקה.

     

    במשך הזמן אף חזר לשחק טניס. בימי שלישי הוא שוב נשען על גדר המגרש, מחכה לאריה, ובימי חמישי - ליובנקה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/5/18 01:06:

      צטט: גליה ק 2018-05-23 22:28:29

      סיפור מרתק. העמדת דילמה ובכל מהלך הסיפור היה צריך לחכות ולראות איך אתה פותר את הבעיה שצצה מההתחלה ואיך לפתור את הערכים הסותרים.

      תודה רבה, גליה.

      אכן, אני הייתי צריך להתיר את ה"פלונטר", אך זה לא היה קשה - אני ימרתי אותו. לא עמד לפני מקרה, מציאותי, או בדיוני, שממנו שאבתיהשראה לכתיבת הסיפור.

      סופ"ש נעים, עמוס.

        23/5/18 22:28:
      סיפור מרתק. העמדת דילמה ובכל מהלך הסיפור היה צריך לחכות ולראות איך אתה פותר את הבעיה שצצה מההתחלה ואיך לפתור את הערכים הסותרים.
        18/5/18 00:10:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-05-17 22:25:10

      תודה

      תודה לך, מכבית.

      שבת שלום ולג שמח, עמוס.

        18/5/18 00:09:

      צטט: א ח א ב 2018-05-17 18:19:45

      סיפור...טוב:-) האהבה אף פעם לא מתה....!!!!

      תודה רבה, אחאב.

      שמח שאהבת.

      לפעמים אני מסיים בנימה אופטימית - תלוי במצב הרוח בעת הכתיבה.

      שבת שלום וחג שמח, עמוס.

      תודה
        17/5/18 18:19:
      סיפור...טוב:-) האהבה אף פעם לא מתה....!!!!
        8/5/18 23:54:

      צטט: אהובהקליין 2018-05-08 08:23:22

       עמוס היקר.


       כתיבה מעניינת ורבת כישרון.

      הסיפור מומחש בצורה מציאותית ונפלאה- ממש נראה סיפור אמתי מהחיים!

       יישר כוח על כתיבתך.

       המשך שבוע טוב ובשורות טובות.


       בברכה

       אהובה

      תודה רבה, אהובה.

      שמח שהתרשמת ממהימנות הסיפור.

      בשונה מסיפורים אחרים, בכתיבת הסיפור הזה לא עמדה לנגד עיניי שום מערכת כדוגמה - לא מציאותית ולא ספרותית.

      כל טוב, עמוס. 

        8/5/18 08:23:

       עמוס היקר.


       כתיבה מעניינת ורבת כישרון.

      הסיפור מומחש בצורה מציאותית ונפלאה- ממש נראה סיפור אמתי מהחיים!

       יישר כוח על כתיבתך.

       המשך שבוע טוב ובשורות טובות.


       בברכה

       אהובה

        5/5/18 19:51:

      צטט: sari10 2018-05-04 10:40:11

      יפה! איזו תפנית מעניינת בעלילה!
      אוהבת את הכתיבה שלך עמוס.חיוך

      תודה רבה, שרי.

      תמיד נעים לקבל משוב חיובי.

      שבוע טוב, עמוס.

        4/5/18 10:40:

      יפה! איזו תפנית מעניינת בעלילה!
      אוהבת את הכתיבה שלך עמוס.חיוך

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין