כִּמְעַט רָצִיתִי לְעָזְבֵךְ עַל הַדֶּרֶךְ,
לְהַשְׁאִירֵךְ משיסת כָּל הוֹלֵךְ וּלְהוֹתִירְךְ חַסְרַת-יֶשַׁע מוּל הַלַּיְלָה, הַחוֹל וְהָרוּחַ וּלְהִסְתַּלֵּק בַּדּוּמִיָּה הַזֹּאת כְּשֶׁבָּאתִי.
חֲמָתִי גָּאֲתָה בִּי אָז עַד-לְהַשְׁחִית,
קִנְאָתִי הַדַּלָּה וְהַשּׂוֹטֶמֶת יָשְׁבָה עַל אֵם-הַדֶּרֶךְ כְּזוֹנָה פְּשׁוּטָה וְאָרְגָה מַהֵר בְּכִישׁוֹר אֶחָד פָּשׁוּט, תַּכְרִיכִים לְבָנִים.
|
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
*
כן, האהבה אומרים הרי קרובה מאד לשינאה