עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    יובנקה, או - הכיפה שהתכווצה (א)

    12 תגובות   יום חמישי, 26/4/18, 16:09

    יובנקה, או - הכיפה שהתכווצה (א)

     

     

    דוד נשען על גדר מגרש הטניס של האוניברסיטה העברית בגבעת רם, אובד עצות במקצת. אריה, חברו ושותפו הקבוע למשחק, צלצל כרגע והודיע לו שמנוע מכוניתו "שבק חיים", שהוא תקוע ברחוב עזה ושלא יוכל להצטרף אליו. בעודו חוכך בדעתו מה לעשות בשעתיים שהתפנו לו, הבחין בבלונדינית צעירה, יפה וחטובה, הפוסעת לעברו. היא לבשה חולצת בטן לבנה והדוקה, שחשפה את טבורה והדגישה את תווי המתאר של שדיה, ושמלנית טניס קצרה, שחשפה את רגליה השזופות. היא התקרבה אליו, כשהיא מסובבת בידה את מחבט הטניס.

    "שלום, אני יובנקה. אני מחפשת שותף למשחק, אתה במקרה פנוי?"

    "כן", ענה בהיסוס מה, נבוך מהופעתה המגרה, ומופתע מישירות פנייתה.

     

    דוד היה גבוה ורחב כתפיים, בן 27, מהנדס תוכנה באחת מחברות הטכנולוגיה העילית בהר חוצבים, נשוי ואב לבן. טניס הוא אהב והקפיד לשחק בקביעות בכל יום שלישי אחר הצהריים, לשם שמירה על הכושר. את רעייתו תרצה הכיר עוד בילדותו כבתם של החברים של הוריו. החברות ביניהם היתה טבעית ומובנת מאליה, כמו גם הנישואים שבאו בעקבותיה. הוא אהב את תרצה ומעולם לא נתן את עינו באשה אחרת. אולם מאז נולד בנם עזריקם, לפני כשנתיים, חש שמשהו ביחסיהם השתנה. תרצה היניקה את עזריקם, והוא הפך למרכז עולמה, ודוד הרגיש כאילו נדחק למקום שני. גם יחסי המין איבדו מן האינטנסיביות והלהט הקודם, וכאשר כבר היו זו בזרועותיו של זה, היו אוזניהם כרויות לשמוע אם התינוק אינו בוכה. עתה, כשיובנקה עמדה מולו, מבליטה את כל חמודותיה, לא יכול דוד להימנע מהרהורי עבירה.

     

    בהפסקה שבין המערכות התיישבה יובנקה לידו, יותר קרוב משציפה, והוא יכול להריח את ריח הבושם, שנמהל בריח זיעתה, וכמעט יכול לחוש בחום גופה. שיחתם על המשחק גלשה גם לנושאים יותר אישיים, והיתה לו תחושה שהיא בעצם עוגבת עליו.

    "אתה סטודנט פה?" שאלה.

    "לא, אני מהנדס תוכנה ב-NDS, ואת?"

    "אני לומדת פה מתימטיקה. אתה בא הנה הרבה?"

    "אני משתדל להגיע בכל יום שלישי, ויש לי שותף קבוע, אבל היום הוא תקוע. מה אתך?"

    "אני בדרך כלל משחקת ביום חמישי, אבל היום יש לי שעתיים חלון אז באתי והתמזל לי המזל שמצאתי אותך. אתה נשוי?" שאלה, והביטה בטבעת הנשואים שעל אצבעו.

    "כן", ענה וכיסה בידו השנייה את הטבעת, אך נראה שהטבעת ותשובתו לא הרתיעו את יובנקה.

    "נמשיך במשחק?" התגרתה בו.

    "קדימה", אמר.

     

     

    בתום שלוש מערכות, שבהן ניצחה יובנקה 2:1, שאל דוד אם היא רוצה לשתות משהו במסעדת "דבש באוניברסיטה" הסמוכה. יובנקה הביטה בו שוב במבט מתגרה והציעה שיסעו לשתות אצלה, שכן היא גרה לבדה בדירה שכורה ברחוב הבנאי בבית הכרם – "לא רחוק". דוד הרגיש שהרחיק לכת מדי, וחשש שהדברים יצאו מכלל שליטה. הוא סרב בנימוס, אך הסכים להיפגש איתה למשחק נוסף כעבור יומיים, בחמש אחר הצהריים.

     

    כשחזר דוד לביתו לא משה דמותה של יובנקה מנגד עיניו. הוא הסתובב בבית ולא מצא מנוח לנפשו גם בפעילויות השגרתיות ביותר.

    "מה קורה אתך היום?" שאלה תרצה.

    "שום דבר מיוחד. למה את שואלת?"

    "אתה נראה לי מוטרד", ענתה.

    "לא, זה שום דבר. זה רק נדמה לך".

    "מה שלום אריה?"

    "הוא לא הגיע היום, האוטו שלו נתקע".

    "אז איפה היית עד עכשיו?"

    "במקרה מצאתי פרטנר למשחק".

    "ואיך היה?"

    "הפסדתי 2:1".

    "אולי זה השפיע עליך. אתה לא רגיל להפסיד".

     

    הוא לא יכול לשתף את תרצה במה שעובר עליו, ועל כן צלצל אל חברו הטוב אריה וקבע להיפגש עמו למחרת. בנערותם למדו יחד בישיבה תיכונית בבית וגן, היו בני זוג ב'חברותא', והפכו לחברים בלב ונפש. כשקרה לאריה המקרה עם ראש הישיבה, הוא מיהר לחלוק את החוויה המביכה עם דוד. הוא סיפר כיצד הזמין אותו הרב לחדרו אחרי הלימודים, ותוך כדי שיחה החל ללטף את ראשו. משם נדדה ידו של הרב הלאה אל כתפו ואל גבו, אל ירכיו, ואל אבריו המוצנעים. אריה ישב כמאובן ולא ידע מה לעשות. כשהמשיך הישיבה במעשיו המגונים, אריה אזר עוז וברח מהחדר כל עוד נפשו בו.

    לאחר המקרה, עזב אריה את הישיבה. אמונתו התערערה לחלוטין בעקבות המקרה, הוא הסיר את הכיפה וחדל להתפלל. את התיכון סיים בלימודים אקסטרניים, ובגיל 18 התגייס לצבא. הוא שירת כלוחם בסיירת מובחרת ולא ניכר בו עוד עברו כתלמיד בישיבה התיכונית. האירוע שחווה עם ראש הישיבה הביא אותו לזלזול מוחלט באיסורי התורה, ובמיוחד באיסורים הנוגעים ליחסים שבינו לבינה, והוא רכש מאז ניסיון עשיר מאד בתחום. דוד המשיך ללמוד בישיבה ונותר דתי, אך חברותו עם אריה לא נפגעה.

     

    אולם, המקרה של אריה השפיע גם על דוד, וגם באמונתו נבעו סדקים. אם ראש הישיבה, הרב המכובד, עובר על "לאו" מפורש, מה יעשה התלמיד? בסיום התיכון לא המשיך דוד ללמוד בישיבת הסדר, אלא התגייס ישירות לצבא. ספקותיו לא עזבוהו גם בעת שירותו הצבאי כאפסנאי באחד מבסיסי הדרום, ועוד גברו כשלמד מדעי המחשב באוניברסיטה העברית בירושלים, ואחר כך בלימודים לתואר שני בטכניון בחיפה. ככל שגדלו ספקותיו הלכה וקטנה הכיפה שחבש לראשו, עד שהתמזגה עם בלוריתו השופעת וכמעט לא ניתן להבחין בה.

     

    "מה אתה אומר, אריה?" שאל דוד, לאחר שסיפר את השתלשלות העניינים עם יובנקה, "מה אתה חושב עליה?"

    "אין לי ספק שהיא מעוניינת בך ורוצה להכניס אותך למיטה".

    "גם אני חשבתי כך", אמר דוד, "והופתעתי לגלות שאינני דוחה את הרעיון הזה על הסף".

    "'בקר טוב, אליהו', התעוררת? באמת כדאי לך להתנסות במשהו שונה. מאז שהיית ילד ידעת רק את תרצה".

     

    דוד התלבט. גם ללא ייחוס המושג 'חטא' ליחסים האפשריים עם יובנקה, הוא הרגיש חובה להישאר נאמן לתרצה ולעזריקם.

     

    "איך אוכל לחזור הביתה למשפחה, אם אקיים יחסים עם אישה אחרת?"

    "תשמע, זה קורה גם בחברה הדתית, ולא רק בחברה החילונית", אמר אריה, "ואפילו כתבו על כך ספרים. 'נאמנות' ו'בגידה' הם מוסכמות, ומוסכמות הופכות לערכים מקודשים רק אם אתה מחויב להן. אם אתה חושב שאתה רוצה להיות עם יובנקה וזה בסדר מבחינתך, ואם אתה שומר על סודיות, ותרצה לא יודעת, אין בעיה".

     

    דוד המשיך להתלבט. מצד אחד הרגיש כיצד הוא נמשך אל הצעירה המצודדת, אך מצד שני, הליכה עד הסוף, היא בכל זאת בגידה ברעייתו ובבנו, והיא נוגדת את כל הערכים שעליהם גדל, ואשר הנחו אותו עד כה.


    (המשך יבוא)

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/5/18 00:12:

      צטט: באבא יאגה 2018-05-03 21:35:29

      או טו טו...

      תודה רבה ושבת שלום, עמוס.

        3/5/18 21:35:
      או טו טו...
        2/5/18 23:48:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-05-02 20:36:35

      ממתינה להמשך

      תודה רבה, מכבית, הוא כבר מגיע.

      ממתינה להמשך
        29/4/18 19:06:

      צטט: א ח א ב 2018-04-29 12:59:24

      יפה. תראו מה שטניס יכול לעשות...

      תודה רבה, אחאב.

      הטניס עוד יחזור.

      כל טוב, עמוס.

        29/4/18 12:59:
      יפה. תראו מה שטניס יכול לעשות...
        29/4/18 12:28:

      צטט: אהובהקליין 2018-04-29 08:45:35

       עמוס היקר,

       

       אכן סיפור מתח עם אותו מהנדס שנקלע למצב של מלחמות היצר.

       כישרון הכתיבה שלך מעולה!

        שבוע טוב ויצירתי.

       בברכה

       אהובה

      תודה רבה, אהובה.

      המשך התמודדותו עם הדילמה שהיצר יצר - בהמשך שיבוא.

      שבוע טוב, עמוס.

        29/4/18 08:45:

       עמוס היקר,

       

       אכן סיפור מתח עם אותו מהנדס שנקלע למצב של מלחמות היצר.

       כישרון הכתיבה שלך מעולה!

        שבוע טוב ויצירתי.

       בברכה

       אהובה

        27/4/18 16:34:

      צטט: sari10 2018-04-27 14:37:06

      עמוס,
      אהבתי את הסיפור.
      כתוב מעניין ומושך לקרוא.
      מצפה להמשך...

      תודה רבה, שרי.

      שמח שאהבת ומבטיח שההמשך בוא יבוא.

      שבת שלום, עמוס.

        27/4/18 14:37:

      עמוס,
      אהבתי את הסיפור.
      כתוב מעניין ומושך לקרוא.
      מצפה להמשך...

        27/4/18 00:10:

      צטט: ד. צמרת 2018-04-26 20:32:54

      ממתין להמשך, רק אל תפרק את המשפחה. שכנעת אותי, ביום שלישי אני מתחיל לשחק טניס. נ.ב. ממליץ על הנרטיב של חיזור קטלני ואז תוכל להמשיך עם פרק ג' ואולי גם ד'

      תודה רבה, דודיק.

      אני מתחייב להמשך, שאכן יגיע. לגבי כל היתר - מי יודעחיוך?

      שבת שלום, עמוס.

        26/4/18 20:32:
      ממתין להמשך, רק אל תפרק את המשפחה. שכנעת אותי, ביום שלישי אני מתחיל לשחק טניס. נ.ב. ממליץ על הנרטיב של חיזור קטלני ואז תוכל להמשיך עם פרק ג' ואולי גם ד'

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין