עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    בדם ויזע

    12 תגובות   יום ראשון, 22/4/18, 10:44

    לאף אחד לא היו ציפיות מיוחדות מהאפריל הזה, עוד חודש אביב רטוב בשכונה השלווה שלנו בקצה הפלנטה. אבל האפריל הזה סיפק לקנדה הזדמנות לחשוף את מה שמסתתר מתחת למעיל הגשם הארוך שלה. קשה להגדיר אופי לאומי של מדינה כל כך גדולה, כי הרי אופי מתחשל בתגובות שלנו לאירועים שקורים בחיינו, וכל אחד מגיב אחרת לאירועים שונים. קנדים יכולים להיות אדישים לחסרי בית בצמתים, אבל כשאוטובוס של קבוצת הוקי נערים בצפון ססקאצ'ואן מתרסק לתוך משאית באיזה צומת מושלגת וקפואה קנדה עברה לנוהל חירום. לפני הפרטים בואו נדבר רגע על ססקאצ'ואן, פרובינציה שהיא פלטת קרח שטוחה שמכסה את מרכז קנדה, גרים שם כמיליון בני אדם שבעיקר מגדלים חיטה. במפה ססקצ'ואן יושבת מעל מונטנה וצפון דקוטה האמריקאיות, בקיץ מגיעות הטמפרטורות ל 25 מעלות, בחורף מינוס 35. בססקאצ'ואן מספר ערי ספר בינוניות ובינם רשת כבישים ארוכים וקפואים. לא בכדי ססקאצ'ואן מובילה את קנדה במספר תאונות הדרכים הקטלניות עם 13.2 הרוגים (על כל מאה אלף תושבים) כפול מהממוצע הלאומי. זוהי ארץ קרה וקשוחה, דם יזע וסופות קרח, אם תרצו, זוהי הפארגו שלנו. http://www.macleans.ca/news/canada/saskatchewan-is-the-most-dangerous-place-to-drive-in-canada/  

     

    **

    ביום שישי, שישי לאפריל, בחמש אחר הצהריים נסע אוטובוס של קבוצת ההוקי נערים, האמבולט ברונקוס, צפונה על כביש 35 לקראת משחק פלייאוף מול ניפהווין הוקס. בצומת עם כביש 335 ליד הכפר ארמלי (Armley, לא ההוא ממכבי חיפה), התנגש האוטובוס במשאית שנסעה מערבה, תוך דקות נהרגו 16 מתוך 29 נוסעי האוטובוס. 12 שחקנים, המאמן, נער הסטטיסטיקה, הרופאה, ונהג האוטובוס. בהאמבולט חיים כששת אלפים תושבים והאסון איים לרסק את העיירה. אבל בעידן האינטרנט הסיפור הפך לאירוע בינלאומי שכלל תנחומים מדונלד טראמפ, המלכה אליזבת וראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו שהגיע לטקס הזיכרון באולם הספורט המקומי, אך לא נאם. קמפיין תרומות אינטרנטי שהרימה תושבת העיר אסף 15 מיליון דולר תוך עשרה ימים והפך לקמפיין מימון ההמונים הגדול בהיסטוריה של קנדה. ככה נרתמה המדינה להציל את העיירה השבורה. http://www.cbc.ca/news/canada/saskatchewan/humboldt-broncos-gofundme-1.4626413

     

    **

    מחוות אחרות שתפסו תאוצה מחוף לחוף היו "הנח את מקל ההוקי שלך בחוץ" (ר' #PutYourSticksOut), מיליוני משפחות הניחו מקלות הוקי במרפסת ע"פ רעיון של שדר רדיו מקומי. טרנד אחר שסחף המונים היה יום "חולצת ההוקי" (#JerseysForHumboldt), ב 12 לאפריל מיליוני קנדים הלכו לעבודה לבושים בחולצת הוקי לזכר הקורבנות. באופן מאוד קנדי המשטרה הכריזה כי הסיבה לתאונה "לא ידועה", ואף אחד לא דרש לחשוף או לחקור את נהג המשאית (ע"פ הדיווחים בתקשורת מדובר במהגר מהודו שהחל לעבוד בנהיגה רק שבועיים לפני התאונה, הוא כנראה לא ציית לתמרור "עצור" בכניסה לצומת), הקנדים העדיפו לחבק את הקהילה האבלה במקום לחפש אשמים ולהפנות אצבעות. ככה מתנהגים אנשים בוגרים בעת משברים, בקור רוח ואחריות, באמפטיה ונתינה, בדאגה ועזרה. איש לא יוכל לנחם את משפחות ההרוגים, אבל החיים חייבים לחזור למסלולם, ככה שומרים על נורמליות. האימפריה לא מאמינה בדמעות.

    http://nationalpost.com/opinion/columnists/broncos-beauty-making-canadian-history/wcm/d79480eb-2531-423d-828d-a37d5eb4ef99

     

    **

    בזכות האסון בהאמבולט זכינו לראות את ראש הממשלה ג'סטין טרודו על אדמת קנדה. בחורף הזה הספיק נסיך קנדה לבקר בהודו, באמריקה הלטינית, כמה גיחות לוושינגטון, וכשטראמפ חיפש אותו בשביל לסגור את התקיפה בסוריה, הוא מצא אותו בפרו. טרודו הודיע ש "אנחנו תומכים, אבל לא משתתפים. הכוחות שלנו עסוקים במשימות אחרות", ונתן לתקיפה לגלוש על המעיל שלו כמו זרזיפי בוקר. אחרי ביקור הניחומים בססקאצ'ואן עצר טרודו בעיר הבירה אוטווה לפגישה דחופה עם ראשי הממשלה של בריטיש קולומביה ואלברטה. מלחמת צינור הנפט בין שני המחוזות המערביים הפכה לבלאגן בינלאומי. טרודו תמך חד משמעית באלברטה ובעד הנחת הצינור, אבל לא היה לו זמן להישאר ולסגור עניין. המטוס לפריז חיכה לו. ביום חמישי הוא הפך לרה"מ הקנדי הראשון שנואם בפרלמנט הצרפתי, אחרי שחתם על הסכם סחר חופשי עם עמנואל מקרון. את הוויקאנד הוא כבר עשה בלונדון, תה של חמש עם תרזה מאי. ראש ממשלה מעופף.

    https://www.ctvnews.ca/politics/trudeau-addresses-france-s-national-assembly-touts-progressive-common-ground-1.3887980  

     

    **

    בזמן שטרודו עושה את אירופה, ראשי הפרובינציות חזרו אל מלחמת הביצורים. שתי הממשלות המחוזיות הבטיחו לבוחרים דברים סותרים: רייצ'ל נוטלי והדמוקרטים החדשים של אלברטה נבחרו כי הבטיחו שהצינור יבנה בכל מחיר. ג'ון הורגן והדמוקרטים החדשים של בי.סי הקימו ממשלה בזכות 3 קולות של מפלגת הירוקים שעבורה הצינור הוא בבחינת "יהרג ובל יעבור". הממשלה של הורגן הציבה 1130 תנאים בפני קינדר מורגן כדי לאשר את הפרויקט ובטקסס חוששים כי ממשלתו מנסה להרוג את הפרויקט ב"מוות נשיקה". קינדר מורגן הניחה את האקדח על השולחן והודיעה כי היא מקפיאה את ההשקעה בצינור הנפט (7 מילארד דולר) ותבטל אותו לחלוטין אם לא ימצא פיתרון עד סוף חודש מאי. מבחינה חוקית טרודו יכול לכפות על בי.סי בצו פדרלי לשתף פעולה עם הפרויקט שהוגדר "כחיוני לקנדה מבחינה לאומית". בנתיים הפרלמנט באלברטה החליט לקצץ את מכסות הנפט של בי.סי. בתקווה שמחירי הדלק הגבוהים יביאו לשינוי בדעת הקהל או לנפילת ממשלת הורגן. ממשלת בי.סי הודיעה כי תיקח את אלברטה לבג"ץ על אפליה. טרודו צייץ מאירופה שאם קינדר מורגן לא רוצים, ממשלת קנדה תוציא את הפרויקט למכרז לחברות נפט אחרות. איך שזה לא יגמר, מישהו בסוף יוותר. אבל בנתיים פרוייקט הצינור מוציא מהקנדים אמוציות שאפילו הם לא הכירו. גם זו סוג של התבגרות.

    http://www.cbc.ca/news/canada/british-columbia/alberta-legislation-gas-prices-1.4622482

     

    **

    אפריל מביא איתו גם את הפלייאוף של ליגת ההוקי, סם החיים של ארץ המייפל, דם, יזע ודמעות בשידור חי כל ערב. כמיטב המסורת הקבוצות הקנדיות מפשלות על הקרח והאמריקאים לוקחים את הקופה. לפחות השנה יכולים האוהדים למצוא תקווה ונחמה באולם הקולנוע, השבוע עלה לאקרנים הסרט הקנדי הטוב ביותר שראיתי מאז "המתיקות שאחרי" של אטום אגואין, שהיה מועמד לאוסקר ב 97', ועסק בהתרסקות של אוטובוס ילדים בכביש קרח. כמו "המתיקות שאחרי" גם "סוס אינדיאני" הוא סרט שנולד מעיבוד לספר, האוטוביוגרפיה של הסופר המנוח ריצ'רד וואגמאסה, אותה עיבד התסריטאי היהודי דניס פון. את הסרט הפיקה החברה המקומית סקרין סיירין. את תפקיד הבמאי קיבל סטיבן קאמפנלי, יליד מונטריאול שעבד 20 שנה בצוות הצילום של קלינט איסטווד. קאמפנלי הביא את קלינט להשקיע בסרט שזכה בפרס הראשון בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של וונקובר. "סוס אינדיאני" הוא סיפור התבגרות של ילד אבוריג'יני שנאסף לאחת הפנימיות הקתוליות שפעלו בקנדה בחסות הממשלה ותפקידן היה להוציא את הטבע מבני הילידים. הסרט לא חושש להראות את הפשעים הנוראים שביצעו אנשים רציונלים (לכאורה) בשם האלוהים. המזל משחק לגיבורנו שאול סוס אינדיני שמתגלה כשחקן הוקי יוצא מן הכלל, הספורט הוא כרטיס היציאה שלו מהמוסד המטורלל שאימץ אותו ל"חיקו". שלושה שחקנים שונים משחקים בתפקיד הראשי בשלוש המערכות השונות, שאול גדל מילד לנער ולבחור בוגר, הוא שופך טונות של יזע ולא מעט דם על הקרח, כדי לא להכנע לדמעות. לא נספר לאן הסוס הזה מגיע, אני רק מציע לכם לרוץ ולראות אותו. כי מדובר בסוס נדיר בנוף המקומי, וחבל לפספס אותו לפני שחוזרים לג'אנק פוד מהוליווד. סרט חזק וחשוב. לא להחמיץ.

    ''

     

    **

    בדיוק מאותה סיבה אסור היה לפספס את ההופעה של שלומי שבן ונינט טייב שהתארחו השבוע במופע יום העצמאות של וונקובר. בין אם נרצה או לא, אנחנו חיים כאן על דיאטה קבועה של תרבות אמריקאית, הם האימפריה ואנחנו "השכן הסטלן בעליית הגג" כפי שצחק ג'ימי קימל. למהגרים חדשים מישראל קשה להסתגל ליום העצמאות כאן. אין לנו את הבילד-אפ של יום הזיכרון כמו בארץ, אין במות בידור עירוניות (כי אנחנו לא יכולים לחגוג בגשם), אין דוכנים, אין רדיו וטלוויזיה ואין גם את "היום שאחרי" עם ענני העשן בפארקים ובחופים. יום העצמאות מציג לנו אתגר תרבותי וערכי. הפורמט בוונקובר הוא הופעה של אמן ישראלי בחסות הפדרציה, יש קצת נאומים, יש ריקודי עם מתוצרת מקומית, יש וידאו שמראה לתורמים הכבדים לאן הכסף שלהם הולך. ואז מגיע האמן מישראל נותן 20 שירים ובעשר בלילה כבר צריך לפנות את גבעת האוניברסיטה ולחזור לבתים. אין פלא שכל שנה בבוקר שלמחרת יש ערימה של תלונות בפורומים המקומים של הישראלים. זה לא המנה שאליה הם רגילים. ובחיים או שמתרגלים או שמוותרים. אני אישית עייף מויכוחים, דעות הם כמו אפים, לכל אדם יש אחד. באופן אישי זה משמח אותי מאוד שישראל עדיין מצליחה לייצר אמנים ברמה בינלאומית למרות התנאים הנוראים וההזנחה המתמשכת. שלומי שבן הוא פנומן מוזיקלי, נינט טייב היא סנסציה ווקלית, היא עצרה אצלנו בדרכה לבית החדש שלה בלוס אנג'לס ואיחלתי לה שתצליח לפחות כמו גל גדות. נינט הרי גדלה בקריית גת, שני בלוקים מהבית של צרת התרבות שירי גרב. אם היא תצליח באמריקה אין ניצחון יותר גדול מזה על מגבלות הישראליות. בזכות העצירה אצלנו יש לה גם ויזת אמן לקנדה והיא תוכל לחזור אלינו, לפסטיבלים גדולים יותר, וגם זו עסקה לא רעה לכל הצדדים. אז תשאירו את הויכוחים המיותרים לישראלים בישראל, כאן התנאים אחרים. אני תרמתי במשרד, מה איתכם?

    https://www.mako.co.il/tv-erez-nehederet/season12-articles/Article-d96b5a289992c41006.htm

     

    **

    לא צריך להיות בן 70 כדי להבין מה שילדים בני 19 מבינים, אז הנה קחו שיעור מאחד כזה. קוראים לו אלכסנדר אוק'ונור ושם הבמה שלו זה רקס אורנג' קאונטי. הזמר שלו בלהיט הזה הוא בילי סינגס, או טים ואן ברקנסטיין בן ה 41 מהולנד. אני לא יודע איפה ואיך השניים האלו נפגשו, אבל "לאהוב זה קל" שלהם פשוט חורך כאן את הרדיו, אז אולי כדאי שתאמצו אותו. כי באמת הרבה יותר קל וטבעי לאהוב ולחיות את היום ואת הרגע ואת היש. האלטרנטיבות האחרות הרבה פחות מוצלחות. אביב נפלא לכם אנשים נהדרים. רק ימים טובים.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/4/18 21:03:

      צטט: באבא יאגה 2018-04-24 19:40:58

      תודה על ההמלצה על "סוס אינדיני", גם על יום העצמאות שם אצלכם, היה לי מענין לקרוא

      אני מאוד מקווה ש"סוס אינדיאני" ירכש להפצה בישראל, באבא, באמת סרט חשוב ועשוי היטב.

      תמיד נחמד לראותך אצלי, אביב שמח לכם בירושלים.

        24/4/18 21:04:

      צטט: נומיקן 2018-04-23 22:09:09

      כמו תמיד, דיווח מרתק. סיפור האוטובוס - נורא. מעניין שהם לא מחפשים אשמים, יפה שתומכים בעיירה.

      אני מסכים נומיקן, לא לחפש אשמים זו תפיסת עולם הפוכה לחלוטין - 180 מעלות - מישראל (שמאז ועדת ארגנט מחפשת אשמים בכל דבר ובכל עניין), זוהי תפיסה מאוד פרגמטית ובוגרת שיוצאת מנקודת הנחה שהאדם האשם כבר גם כך סובל נורא מהטעות שהוא עשה ועדיף לנסות ולעזור גם לו לצאת מהטראומה במקום להפוך את חייו לגיהנום יותר גדול. אז כן, הוא עלול להיות במאסר, או סוג אחר של פיקוח ציבורי, אבל יקבל טיפול קבוע להרבה שנים.

        24/4/18 19:40:
      תודה על ההמלצה על "סוס אינדיני", גם על יום העצמאות שם אצלכם, היה לי מענין לקרוא
        24/4/18 15:41:

      צטט: א ח א ב 2018-04-23 08:16:21

      כואב לשמוע על ילדים שקופד פתיל חייהם ברגע ארור

      תמיד כואב, וכמעט לא משנה מי ולמה ובאיזו דרך. שלא נדע מצרות.

        23/4/18 22:51:

      צטט: דוקטורלאה 2018-04-23 07:34:28

      תקרא בבקשה אצלי מדוע נעדרתי זמן כה רב מכתיבה כאן. ולך - כל טוב!

      תודה ד"ר, אבדוק. שמח לראותך שוב כאן.

        23/4/18 22:09:
      כמו תמיד, דיווח מרתק. סיפור האוטובוס - נורא. מעניין שהם לא מחפשים אשמים, יפה שתומכים בעיירה.
        23/4/18 08:16:
      כואב לשמוע על ילדים שקופד פתיל חייהם ברגע ארור
        23/4/18 07:34:
      תקרא בבקשה אצלי מדוע נעדרתי זמן כה רב מכתיבה כאן. ולך - כל טוב!
        23/4/18 04:32:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-04-23 00:56:59

      https://www.youtube.com/watch?v=MWZuoU9yo7g

      תודה מכבית, אביב שמח!


      https://www.youtube.com/watch?v=MWZuoU9yo7g
        22/4/18 19:35:

      צטט: שטוטית 2018-04-22 18:24:13

      צ'טערת השקעתי התגובה התחרבשה.

      לא נורא, שטוטית, תבואי מחר שוב פעם. אנחנו כאן, לא הולכים לשום מקום :)

        22/4/18 18:24:
      צ'טערת השקעתי התגובה התחרבשה.

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין