עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    ליל סדר בדהרמסאלה ופגישה עם הדלאי לאמה

    24 תגובות   יום שישי , 30/3/18, 09:29

    ליל סדר בדהרמסאלה ופגישה עם הדלאי לאמה  

     

    למרות שביתנו היה בית חילוני, נהגנו כל שנה לחגוג את ליל הסדר במשפחתנו הקטנה – הוריי, אחותי ואני, ודודתנו, שהיא היחידה ששרדה את השואה. על כן היה חשוב עבורי גם בביקורי הראשון בחו"ל, לחגוג את ליל הסדר בחברתם של יהודים. החיפוש אחר יהודים כדי לחגוג עמם את ליל הסדר, הביא לפגישתי המיוחדת עם הדלאי לאמה. 

      

    ערב פסח תשכ"ז (1967) - האביב הגיע, ועננים לבנים בודדים שטו בשמי התכלת של מקלאוד גנג'. בשעת אחר הצהרים, כשעוד מעט מגיע ליל הסדר, עמדתי מאוכזב בפתח חנות המשקאות, וניסיתי לדמיין לעצמי כיצד אני חוגג את ליל הסדר לבדי. זה עתה  אמר לי בעל החנות הפרסי - "משרד המודיעין" של מחנה הפליטים הטיבטיים - שהיהודים היחידים במקום, בני זוג שעובדים עם הפליטים, נסעו לניו-דלהי לחגוג "איזה שהוא חג".

     

    "היי", אמרו בלבביות אמריקנית אופיינית שלושת הצעירים שהתקרבו אלי, בעודי שקוע בהרהורים.

    "היי", עניתי בהיסח הדעת.

    "מהיכן אתה?" שאל הצעיר הגבוה מבין השלושה, מתעלם מחוסר העניין שגיליתי.

    "מאיפה אתם?" השבתי בשאלה, למרות שהיה ברור שהם אמריקנים.

    "אנחנו מארה"ב, ואתה?" הצטרפה הצעירה שבחבורה לשיחה.

    "מישראל", עניתי.

    "מישראל? אז מה אתה עושה פה?", שאלו בתמיהה. באותה עת עדיין לא ביקרו תרמילאים ישראלים רבים בהודו, ודהרמסאלה לא הייתה "אתר חובה" במסלולם.

    "באתי לחפש פה יהודים לחגוג אתם את ליל הסדר", עניתי.

    "אוי, באמת ליל הסדר היום!", תפס הצעיר הגבוה את ראשו בשתי ידיו.

    "מה לך ולליל הסדר?" שאלתי, כשנעור בי שוב זיק של תקווה.

    "מה זאת אומרת? גם אני יהודי!"

    התברר ששלושתם - סטיבן היהודי, דני הבלונדיני, והבחורה דֶבּי - נשלחו להודו במסגרת "חיל השלום" שהקים הנשיא קנדי. בדרכם להודו בילו גם תקופת הכשרה קצרה בישראל, כמתנדבים בקיבוץ דן בצפון. סיפרתי להם על ניסיונותיי למצוא יהודים לחגוג עמם את ליל הסדר, ועל שמחתי שפגשתי אותם, וביניהם היהודי שחיפשתי. הצעירים האמריקנים, אני, ואפילו המוזג הפרסי, הסכמנו שמשמיים הדבר!  

     

    בעודינו מדברים בפתח חנות המשקאות, ניגש אלינו טיבטי נמוך קומה ומוצק, עטוף בגלימת נזירים ארגמנית וראשו מגולח, ופנה אל שלושת האמריקנים. היה זה מזכיר הארמון, הממונה על יחסי הציבור של הדלאי לאמה הגולה של טיבט.

    "האם אתם מוכנים להקדים את פגישתכם המתוכננת עם הדלאי לאמה, ולקיימה מחר בבקר?" שאל.

    "כן, כמובן", ענו פה אחד, ואז פנו אלי "אולי גם אתה רוצה להצטרף אלינו?"

    הסכמתי מיד, ושמחתי מאד על ההזדמנות. אכן רציתי לפגוש את הדלאי לאמה, אולם לא טרחתי להגיש בקשה לראיון. ידעתי שתהליך האישור לוקח כשלושה-ארבעה ימים, ולרשותי לא עמד די זמן - רציתי בכל זאת להגיע לניו דלהי כדי לטעום קצת מאווירת הפסח בחברת משפחה יהודית שהכרתי, משפחת קולט. 

    הצעירים ביקשו את אישור המזכיר, אך הוא נראה בתחילה קצת נבוך והיסס לאשר את השתתפותי, ולסטות מן הנהלים המקובלים. אולם עד מהרה הוא התעשת והתגמש, בדק את דרכוני וערך לי תחקיר קצר על מוצאי ועל השכלתי, על המדינות שבהן ביקרתי, על מעשיי בהודו, ועל מניעיי להצטרף לראיון. לבסוף נעתר ואישר גם את השתתפותי בפגישה.  

     

    ירדנו בלב קל ממקלאוד גנג' לדהרמסאלה, ובדרך הסברנו - שני היהודים לשני ה"גויים" - את משמעות חג הפסח. מצאנו מסעדה מקומית, ונכנסנו כשאנו מוכנים ומזומנים לקיים את מצוות החג. במקום יין, שתינו מים - האמריקנים הוסיפו להם גם טבליות יוד לחיטוי; במקום מצות, אכלנו צ'פאטי – פיתות הודיות מבצק שלא החמיץ; והתבלינים ההודים - ה"קארי" - היו בעינינו כתחליפי חרוסת ומרור.

    אולם החוויה העיקרית לא הייתה בחומר, אלא ברוח - בפינה נידחת בשיפולי הרי ההימאליה ההודיים, הצלחנו לייצר יש מאין, אווירה של פסח וליל הסדר. 

    את דבי, הצעירה שבחבורה, לימדנו לשאול את ארבע הקושיות, בתרגום לאנגלית ובלי ניגון. סטיבן ואני השלמנו זה את זה בסיפורי ההגדה ויציאת מצרים, ולא הסתפקנו רק ביציאת מצרים התנכית, אלא הרחבנו גם ב"יציאת מצרים" המודרנית – העלייה ההמונית ארצה וחידוש החיים העצמאיים של עם ישראל במדינת ישראל.  

    וכך היינו מספרים ביציאת מצרים, לא עד שבאו תלמידינו להגיד ש"הגיע זמן קריאת שמע של שחרית", אלא עד שבא המלצר לומר שסוגרים את המסעדה.  

     

    בבקר שלמחרת ליל הסדר, יצאנו מדהרמסאלה לפגוש את הדלאי לאמה ב"ארמונו" במקלאוד גנג'. ידידיי החדשים היו נרגשים לקראת הפגישה וכל הדרך תכננו את השאלות שיפנו לדלאי לאמה. אני הייתי שקוע בהרהורים על הנסיבות המיוחדות שאליהן אני נקלע בטיול, ותהיתי אם ניתן לגלות בהן איזושהי תבנית, ואם כן, כיצד משתלבת בתבנית אפשרית כזאת, הפגישה הקרובה?

     

    הגענו אל חצר ה"ארמון" – נווה קיט בנוי מעץ בלב היער, צבוע בצבע ירוק פסטל – ומיד נוכחנו בסידורי הביטחון הקפדניים. חיילים חמושים שמרו על הגדרות ועל השערים, וכל מי שהיה לו אישור להיכנס עבר בדיקה ביטחונית וחיפוש מדוקדק בכליו. קבוצת הטיבטים הקשוחים שהייתה לפנינו בתור – אנשי שירותי הביטחון שעמדו לצאת למשימה כלשהי – עברו בדיקה גופנית קפדנית לגילוי כלי נשק מוסתרים. אנחנו לא נבדקנו גופנית, אך התבקשנו למסור כל דבר העלול להוות סיכון, ואני מסרתי את התרמיל, את מקל הנדודים שלי ואת האולר שנשאתי עמי, שהופקדו למשמרת בשער.

    מזכיר צעיר הוליך אותנו אל חדר ההמתנה. ההתרגשות לקראת הפגישה עם האישיות הנעלה גברה, וידידיי האמריקנים התווכחו ביניהם מי חשוב יותר – יוברט המפרי, סגן נשיא ארה"ב שברך אותם ביציאה למשימתם? סגן נשיא הודו שקיבל את פניהם? או הדלאי לאמה?

     

    אחרי המתנה קצרה הופיע הדלאי לאמה, שהיה אז איש צעיר (כבן שלושים ואחת) ובלתי ידוע עדיין בעולם, מלווה על ידי מתורגמן. הוא לבש גלימת נזיר ארגמנית, לרגליו גרב גרביים שחורים, ונעל סנדלים הדומים ל"סנדלים תנכיים". לעיניו הרכיב משקפי ראייה במסגרת מתכת דקה, וראשו המגולח היה גלוי. ניגשנו אליו אחד, אחד, והוא קבל את פנינו בפשטות ובחביבות, לחץ לכל אחד מאתנו את היד ושאל אותנו לשמנו ולארץ מוצאנו. אני הייתי אחרון בשורה, כראוי לאורח שהצטרף לחבורה, וכאשר שמע שאני מישראל, תפס את ידי בשתי ידיו ולחץ אותה שוב ושוב, מניע אותה למעלה ולמטה בחיוך רחב, כשהוא חוזר ואומר "ישראל, ישראל". היה זה הקדימון להתעניינות שגילה בישראל מאוחר יותר בשיחתנו.

     

    נכנסנו בעקבות מארחנו אל חדר לא גדול במיוחד, שכל קירותיו היו מכוסים בארונות מלאים בספרים ובתשמישי קדושה. הריהוט היה כבד במקצת, אך פשוט יחסית ועשוי בטוב טעם, והשרה הרגשת נוחות, בדומה לאווירה שהשרה הדלאי לאמה עצמו.

    כשהתיישבנו היה רגע של שתיקת מבוכה, ואז דני אזר עוז ושאל לדעתו של הדלאי לאמה על המתרחש בווייטנאם. לאחר מספר שאלות נוספות של ידידיי הצעירים ותשובות קצרות של המארח הנכבד, השתררה שוב שתיקה.

     

    עד לאותו רגע לא דיברתי, והעדפתי להתבונן ולהקשיב. אולם, כשראיתי שהשתיקה מתארכת, הפניתי אל הדלאי לאמה שאלה בנושא אמונה.

    "הבודהיזם", אמרתי, "גורס שכל ההוויה היא רִיק (שוּנְיׇטה – Shunyata) אין סופי. בריק אינסופי אין הבחנה בין ישויות נפרדות. כל ההבחנות האמפיריות נעלמות, כולל ההבחנה בין אדם לאל, והכל הוא אינסוף אחד של 'אין'. כיצד אם כן, ניתן ליישב את הסתירה שבין תפיסה זו לבין הפרקטיקה הרווחת בבתי התפילה הבודהיסטים, שבהם מתפללים לבודהה כאל?"

    הדלאי לאמה השיב שקיימים הבדלים ברמה הרוחנית בין בני האדם, ובשלבים הראשונים, בהם אין תופשים את הרעיון המופשט, יש אנשים הזקוקים לאל מוחשי. התפתח בינינו דיון על מהותה של ההוויה, על אפשרות האדם להגיע אל האמת המוחלטת, ועל ההבדלים בתפישה הדתית-פילוסופית בין הבודהיזם לאסכולת אדוואיטה ודאנטה בהינדואיזם.

     

    למרות שהדלאי לאמה היה רק בארבע שנים מבוגר ממני, רחשתי לו כבוד רב. הוא היה מנהיג גולה צעיר, אך שבע ניסיון, שמגיל חמש ישב על כס הדלאי לאמה. מאז הכיבוש הסיני ב-1950, ניסה להמשיך ולקיים בכל זאת את שלטון המסורת בטיבט, עד שההרס השיטתי של התרבות והמנזרים הטיבטים בידי הכובש הזר, אילצו אותו בשנת 1959, לגלות מטיבט להודו.

     

    בשלב מסוים נוכחתי שאני מנהל עם הדלאי לאמה שיחה פרטית, ו"גונב את ההצגה" מהצעירים שהסכימו לצרף אותי לראיון שיועד להם. החלטתי לחדול מטיעוניי, על מנת לאפשר להם לחזור לשיחה, אולם אז חלה תפנית מפתיעה. הדלאי לאמה הוא שניצל את ההפוגה ושאל אותי:

    "אתם היהודים חזרתם לישראל אחרי כמעט אלפיים שנה. כיצד הצלחתם לשמור על זהותכם היהודית במשך תקופה כה ארוכה של שהות בגלות?"

     

    לדעתי הייתה זו נקודת המפתח להבנת התעניינותו בישראל. כמנהיג של קהילה טיבטית גולה, ושל עמו הטיבטי הנתון תחת שלטון דיכוי סיני והשפעה תרבותית סינית, השאלה כיצד לשמר את האמונה הבודהיסטית, ואת הזהות הלאומית הייחודית של העם הטיבטי, הייתה השאלה העיקרית שהעסיקה אותו.

     

    "המושג 'יהדות' הוא מורכב ביותר", ניסיתי לענות לו כמיטב יכולתי. "הוא מגלם בתוכו הן את האמונה הדתית והן את הזהות הלאומית".

    סקרתי בקצרה את תולדות רדיפות היהודים בגולה, את הקמת הגיטאות ויצירת המוסדות הקהילתיים, והדגשתי את חשיבות השמירה על המנהגים הדתיים והכמיהה לציון, בשימור הזהות היהודית.

     

    אינני היסטוריון ואינני יודע עד כמה ההסברים שלי תואמים את דעתם של היסטוריונים מקצועיים. גם אינני יודע אם מצא הדלאי לאמה בדבריי רמז מעשי כלשהו הניתן ליישום בסיטואציה שלו כמנהיג גולה. בכל אופן היה נראה לי שהוא היה מרוצה מן השיחה, ובפרידה שוב לחץ את ידי בחמימות.

    לאחר שליווה אותנו החוצה, עמד על מרפסת ה"ארמון" והתיר לנו לצלם אותו.

     

    ''

     

    התמונה של הדלאי לאמה שצילמתי אז בשחור לבן, הצהיבה מרוב שנים, אך בכל פעם שאני מביט בה, היא מזכירה לי את הפגישה אתו ואת החוויה הייחודית של ליל הסדר בדהרמסאלה.

     

    (התיאורים לקוחים מספרי "אל מקורות הגנגס").

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/4/18 00:38:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2018-04-09 00:28:22

      חוויה נהדרת, תודה על השיתוף

      בשורה התחתונה כולם שווים

      תודה לך, עמנואל על הביקור ועל התגובה.

      אני מסכים עם מסקנתך. לפעמים יש פרטים או קבצות, שמרגישים עליונות על אחרים, וכמו שלמדנו ממלחמת העולם השנייה, תחושת העליונות עלולה להיות הרת-אסון ולהביא לשואה.

      בדיוק היום החלו הפעילויות לזכר השואה. 

      כל טוב, עמוס.

      חוויה נהדרת, תודה על השיתוף

      בשורה התחתונה כולם שווים

        8/4/18 23:44:

      צטט: Heda 2018-04-08 18:10:53

      תודה רבה, עמוס, על סיפור מעניין !

      תודה רבה לך, הדה.

      שמח שמצאת עניין בסיפור.

      שבוע טוב, עמוס.

        8/4/18 18:10:

      תודה רבה, עמוס, על סיפור מעניין !

        8/4/18 07:53:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2018-04-08 01:39:55

      מקסים עמוס!

      תודה רבה לך, אפרתה.

      הרבה בריאות ושבוע טוב, עמוס. 

      מקסים עמוס!
        6/4/18 00:33:

      צטט: א ח א ב 2018-04-06 00:24:00

      צטט: עמנב 2018-03-31 23:59:38

      צטט: א ח א ב 2018-03-30 14:11:59

      חווייה מרתקת ומפעימה. 

      צירוף נושאים על זמני 

      דלאי למה, ליל הסדר, הודו 

       

      ''

      תודה רבה, אחאב, על התגובה, על הכוכב ועל התמונה.

      שילוב כזה של אירוסים עוד לא ראיתי - היכן זה צולם?

      חג אביב פורח, עמוס. 

       

      הצילום מגבעות הכורכר שבנס ציונה. 

      פעם ראשונה שרואים כאן איריסי ארגמן  בגוון צהוב. 

      הפריחה מתרחשת כל שנה מסוף ינואר ועד תחילת מרץ 

      יופי נדיר מתחת לאף. 

      תודה רבה, אחאב.

      הצילום יפהפה והשילוב של שני הצבעים מדהים. ראיתי שמדובר במשפחת האירוסים ההדורים, והיה נדמה לי שהכהה הוא אירוס הארגמן. אירוס ארגמן צהוב הוא בעיניי תרתי דסתרי. הוא בצבע ארגמן, או בצבע צהוב?

      חג פסח שני שמח, עמוס.

        6/4/18 00:24:

      צטט: עמנב 2018-03-31 23:59:38

      צטט: א ח א ב 2018-03-30 14:11:59

      חווייה מרתקת ומפעימה. 

      צירוף נושאים על זמני 

      דלאי למה, ליל הסדר, הודו 

       

      ''

      תודה רבה, אחאב, על התגובה, על הכוכב ועל התמונה.

      שילוב כזה של אירוסים עוד לא ראיתי - היכן זה צולם?

      חג אביב פורח, עמוס. 

       

      הצילום מגבעות הכורכר שבנס ציונה. 

      פעם ראשונה שרואים כאן איריסי ארגמן  בגוון צהוב. 

      הפריחה מתרחשת כל שנה מסוף ינואר ועד תחילת מרץ 

      יופי נדיר מתחת לאף. 

        4/4/18 23:30:

      צטט: אהובהקליין 2018-04-04 23:00:15

       עמוס היקר.


       יישר כוח על התיאור הנפלא!

      יפה שאתה מייחס חשיבות רבה לליל הסדר.

       מועדים לשמחה.

      ובשורות טובות.


       ברכה

       אהובה.

      תודה רבה לך, אהובה.

      היה לי חשוב לחגוג את ליל הסדר עם יהודים, ולא רק בראש, לבדי. 

      אמנם חילוני, אך יהודי חילוני.

      חג שמח, עמוס.

        4/4/18 23:27:

      צטט: sbhsport 2018-04-04 21:21:13

      חזק! אשריך שזכית. חג שמח.

      תודה רבה לך, שחר, על הביקור, על הכוכב ועל התגובה.

      גם אני בירכתי על המזל הטוב שהביא אותי פגישה עם הדלאי לאמה.

      האם היתה זו "השגחה פרטית", שתגמלה אותי על מאמציי לחגוג את ליל הסדרחיוך?

      חג שמח, עמוס.

        4/4/18 23:00:

       עמוס היקר.


       יישר כוח על התיאור הנפלא!

      יפה שאתה מייחס חשיבות רבה לליל הסדר.

       מועדים לשמחה.

      ובשורות טובות.


       ברכה

       אהובה.

        4/4/18 21:21:
      חזק! אשריך שזכית. חג שמח.
        3/4/18 18:52:

      צטט: גליה ק 2018-03-30 17:48:38

      יפה לראות את הענווה של הדלאי למה שמתייעץ עם בחור צעיר לגבי בעיה מהותית של עמו. ואין לו מה לדאוג, החוכמה של הטיבטים כמו זו של היהודים נלמדה ונלמדת על ידי העולם גם בגלות.

      תודה רבה, גליה.

      הייתי משוכנע שהגבתי על הערותייך, אך מתברר שתגובתי לא נקלטה.

      הדלאי לאמה אכן שידר ענווה, בלתי-אמצעיות וחוסר התנשאות.

      הפגישה עמו אכן הותירה בי רושם עמוק..

      מועדים לשמחה, עמוס. 

        3/4/18 00:15:

      צטט: רונית אברהם 2018-04-02 22:14:35

      סיפור מרתק.

      וצירוף מקרים מדהים.  

      אומרים שכשהתלמיד מוכן, המורה מגיע, אז אולי...

      חג שמח!

      תודה רבה, רונית, על הביקור, על הכוכב ועל התגובה.

      במסע הראשון שלי להודו נפגשתי עם חכמים לא מעטים, שבפוטנציה כל אחד מהם היה יכול להפוך למורה/גורו שלי. כנראה שאת צודקת, ולא הייתי מוכן.

      להלן קטע מתוך ספרי "אל מקורות הנגס" (עמ' 174/5), הנוגע לעניין:

       

      בתום השיחה העלה הסוואמי רעיון שאשאר כתלמידו באשרם שלו.

      "מצטער, סוואמיג'י, אני לא אוכל", התנצלתי.

      "מדוע?" היקשה. 

      "יש לי משפחה,  יש לי עם ומולדת,  ואינני יכול לנטוש את הכול",  הבהרתי את עמדתי.

      "מה לך משפחה? מה לך עם ומולדת? אני אהיה לך מורה רוחני, אב ואם".

      "אינני בטוח שאני יכול לעשות זאת."

      "אתה מדבר מתוך תפישתך הארצית ומן ה'בורות'  המאפיינת אותה. אם ברצונך להכיר את עצמך באמת ולהגיע אל האמת המוחלטת, עליך להתנתק מהכול — מארצך וממולדתך, מחבריך, וגם מאביך ומאמך",  קבע בנחרצות.

      "אני אלמד אותך היטב סנסקריט",  הוסיף, "ואז נוכל לדון בבעיות בשפת הכתבים המקורית ולהתקדם במעלות הרוחניות."

      סירבתי בנימוס ונראה לי שהסוואמי התאכזב .

      עליי להודות שהרעיון בכללותו לא היה זר לי ולקחתי אותו מראש בחשבון כאפשרות, אך ברוב יהירותי, סוואמי וידיאננדה החביב לא נראה לי כמורה המתאים. ייתכן שקשיי התרגום יצרו אצלי את הרושם שהסוואמי לא היווה אתגר מספיק. לאחר ארוחת הצהריים נפרדתי בחמימות מן הסוואמי שחזר לאשרם שלו.

       

      מועדים לשמחה, עמוס.

       

       

        2/4/18 22:14:

      סיפור מרתק.

      וצירוף מקרים מדהים.  

      אומרים שכשהתלמיד מוכן, המורה מגיע, אז אולי...

      חג שמח!

        1/4/18 14:33:

      צטט: bonbonyetta 2018-03-30 22:39:01

      *

       

      תודה על השיתוף בחוויה של על קצה המזלג הכרות עם תרבות כה שונה. הייתי שמחה לטייל שם ולחוות אותה לא רק כתיירת, למרות שזה אינו נראה אפשרי עבורי כרגע. 

      נהניתי לכן מחוויה זו דרכך.

      תודה לך.

      שמחתי שהצלחתי להעביר את החווייה המיוחדת של ליל סדר חריג, עם פגישה מיוחדת עם הדלאי לאמה הגולה של טיבט. 

      אני נושא עמי את חוויות מסעי הראשון להודו, עד עצם היום הזה.

      חג אביב שמח ופורח, עמוס.

       

        1/4/18 00:14:

      צטט: ד. צמרת 2018-03-31 09:45:44

      אני בז לדלאי למה שמעודד התאבדות בשריפה של מאות צעירים טיבטים (גם נשים).

      תודה רבה, דודיק.

      נראה לי שאתה מחמיר בשיפוט הדלאי לאמה. אינני בטוח שהוא "מעודד התאבדויות בשרפה".

      הצתה עצמית היא דרך מוכרת למחאה בתרבות ההודית, אם כי איננה נפוצה במספרים כמצוין על ידך.

      https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4214387,00.html

      כל טוב וחג שמח, עמוס.

        31/3/18 23:59:

      צטט: א ח א ב 2018-03-30 14:11:59

      חווייה מרתקת ומפעימה. 

      צירוף נושאים על זמני 

      דלאי למה, ליל הסדר, הודו 

       

      ''

      תודה רבה, אחאב, על התגובה, על הכוכב ועל התמונה.

      שילוב כזה של אירוסים עוד לא ראיתי - היכן זה צולם?

      חג אביב פורח, עמוס. 

        31/3/18 23:56:

      צטט: sari10 2018-03-30 11:47:05

      חוויות מעניינות עמוס.
      גם קיום סוג של ליל סדר אי שם,
      צחקתי על הקארי...
      וגם פגישה עם הדאלי למה.

       

      חג פסח שמח לך!

      תודה רבה, שרי.

      מקווה שחגגתם בבריאות ובשמחה את ליל הסדר.

      חג אביב פורח, עמוס.

        31/3/18 09:45:

      אני בז לדלאי למה שמעודד התאבדות בשריפה של מאות צעירים טיבטים (גם נשים).

        30/3/18 22:39:

      *

       

      תודה על השיתוף בחוויה של על קצה המזלג הכרות עם תרבות כה שונה. הייתי שמחה לטייל שם ולחוות אותה לא רק כתיירת, למרות שזה אינו נראה אפשרי עבורי כרגע. 

      נהניתי לכן מחוויה זו דרכך.

       

        30/3/18 17:48:
      יפה לראות את הענווה של הדלאי למה שמתייעץ עם בחור צעיר לגבי בעיה מהותית של עמו. ואין לו מה לדאוג, החוכמה של הטיבטים כמו זו של היהודים נלמדה ונלמדת על ידי העולם גם בגלות.
        30/3/18 14:11:

      חווייה מרתקת ומפעימה. 

      צירוף נושאים על זמני 

      דלאי למה, ליל הסדר, הודו 

       

      ''

        30/3/18 11:47:

      חוויות מעניינות עמוס.
      גם קיום סוג של ליל סדר אי שם,
      צחקתי על הקארי...
      וגם פגישה עם הדאלי למה.

       

      חג פסח שמח לך!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין