עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    ימה וסאוויטרי

    6 תגובות   יום שישי , 23/3/18, 09:22

    ימה וסאוויטרי

     

    הקדמה

    סאוויטרי היא בת-התמותה השנייה שפוגשת את ימה, אל המוות, אך שלא כמו נצ'יקטס, שירד אל השאול, היא פוגשת בו על פני האדמה, כשבא לקחת את נשמת בעלה.

    הסיפור המקורי על סאוויטרי וימה, מצוי באפוס הגדול מהאבהרטה. גם סיפורהּ של סאוויטרי משמש כלי לקידום המסרים הדתיים של המספר/ים. לעומת סיפור ימה ונצ'יקטס בקטהה אופנישד, ששימש לקידום הרעיונות החדשים של הזהות בין "אטמן" ל"ברהמן", ועידוד הפרט לשאוף ל"מוקשה" (שחרור), סיפור ימה וסאוויטרי משמש לקידום המאמינים לדבוק ב"דהרמה" – הסדר החברתי שנגזר מן הסדר הקוסמי, כלומר, החוקים והנורמות המחייבים כל מאמין הינדואי.

    סאוויטרי מוצגת כדוגמה לאישה הנאמנה, המוכנה לעשות הכל למען בעלה. ידיעתה ושליטתה בחוקי ה"דהרמה", הנאמנות לבעלה, והצומות שגזרה על עצמה, הקנו לה את הכוח להתמודדות עם אל המוות. הסיפור שאישה מלמדת גבר את חוקי ה"דהרמה", של בת-תמותה מלמדת אל, היא מקרה נדיר בכתבים ההינדואיים, אם כי לא בלעדי.

    ימה, האל שתפקידו לסיים את חייו של אדם, מוצג בסיפור זה כבעל דמות אדם,

    לבוש שחורים, כמו דמות "המוות" הלבושה שחורים, שהתפתחה במערב, שבאה לידי ביטוי מוחשי באומנות ובקולנוע, למשל בסרטו של אינגמר ברגמן "החותם השביעי". ימה מקיים דו-שיח עם בת-תמותה, ונראה גם בסיפור זה, כמי שכפוף בעצמו לחוקי ה"דהרמה", כמו בסיפור נצ'יקטס, בקטהה אופנישד.

     

    את הסיפור שלהלן אני מביא בהשראת הטקסט באנגלית, שבאתר אוניברסיטת אדינבורו:

    http://www.storyandreligion.div.ed.ac.uk/wp-content/uploads/2015/08/Savitri-and-Death.pdf

     

    העליתי לפייסבוק גם גרסה מעובדת של ההוגה והסופר המודרני, דיפאק צ'ופרה, השונה מן המקור הסנסקריטי העתיק, שתורגמה לעברית על ידי הילה אשחר:

    https://www.facebook.com/profile.php?id=1447232868

     

     

     

    סיפור סאוויטרי במהאבהרטה

     

    הנסיכה סאוויטרי היתה יפה כמו אלה, ויופיה הרתיע מחזרים מלהציע לה נישואים. על כן שלח אותה אביה המלך בליווי משמר, לסייר בהודו ולבחור לעצמה חתן מתאים. יום אחד, בדרכה באחד היערות, ראתה חוטב עצים צעיר, שרירי, מחוטב ויפה-תואר. זה היה סׇטְיְיָוואט, בנו של מלך עיוור שגלה מממלכתו, וסאוויטרי התאהבה בו ובחרה בו כחתן.

    כאשר חזרה סאוויטרי ובישרה לאביה על בחירתה, החכם השמימי נאראדה היה נוכח בארמון המלך. הוא הזהיר את המלך ואותה, שאמנם סטייוואט הוא שידוך הולם וטוב, אך הוא עתיד למות תוך שנה אחת מיום נישואיו. הדבר לא הרתיע את סאוויטרי. היא נישאה לסטייוואט והלכה לגור עמו במשכנו שביער, שם היתה רעיה וכלה למופת, על פי כל חוקי ה"דהרמה".

    סאוויטרי לא שכחה לרגע את נבואתו של נאראדה. היא הכינה "טבלת ייאוש", ובה סימנה כל יום שעובר, עוקבת אחרי הזמן שנותר לסטייוואט לחיות. כשנותרו עוד ארבעה ימים בלבד, סאוויטרי גזרה על עצמה צום. במשך שלושה ימים ולילות, נשארה עומדת, וסירבה לגעת במזון. ביום האחרון, היא מילאה את כל חובותיה כאישה וככלה, וקיבלה מהורי בעלה, ויתר הפרושים שבאשרם, את ברכתם. גם ביום זה, הרביעי, סירבה לאכול והבטיחה שתאכל בלילה לאחר השלמת משימתה.

    סטייוואט יצא באותו בקר ליער, נושא את גרזנו, בכוונה לכרות ענפים להסקה וללקט פירות וגרגרים. סאוויטרי, מתוחה ונפחדת, יצאה בעקבותיו. אחרי שכרת ענפים ואסף פירות, התעייף סטייוואט, וראשו כבד עליו. הוא נשכב על הקרקע והניח את ראשו בחיקה של סאוויטרי. היא הבינה שהגיע הזמן.

     

    דמות מרשימה, לבושה בשחור ונושאת לולאה בידה התקרבה אליהם.

    "מי אתה?" שאלה סאוויטרי, למרות שלבה אמר לה מי הוא.

    "אני המוות. באתי לקחת את בעלך".

    הוא שלה מגופו של סטייוואט את דמותו בגודל של אגודל, וקשר אותה בלולאתו. וכך, בנושאו את כוח החיות של סטייוואט, יצא המוות לדרכו. סאוויטרי הלכה בעקבותיו, נושאת כפיה בתחינה.

    "חזרי, סאוויטרי! אין טעם שתעקבי אחרי. לכי חזרה והכיני את הנחוץ לטקסי הקבורה של בעלך", אמר המוות.

    אולם סאוויטרי מיאנה לחזור.

    "לאן שהולך בעלי, אני חייבת ללכת בעקבותיו", אמרה. "זוהי ה"דהרמה", וה"דהרמה" היא שקובעת".

    "אני מרוצה מתשובתך", אמר המוות. "בחרי לך משאלה – כל משאלה חוץ מחיי בעלך".

    סאוויטרי ביקשה שחמיה יזכה שוב במאור עיניו, ושישוב לכוחו הקודם. המוות נענה למשאלתה והמשיך בדרכו, אך סאוויטרי המשיכה בעקבותיו.

    "חזרי, סאוויטרי, אל תעייפי את עצמך".

    "כיצד אני מעייפת את עצמי, אם אני נמצאת עם בעלי?" השיבה סאוויטרי. "אומרים שפגישה בודדת עם אדם בעל מעלות טובות היא גדולה, אך גדולה ממנה היא החברות והשהות במחיצתם של אנשים צדיקים בעלי תכונות נעלות".

    פעם נוספת היה המוות מרוצה מתשובתה והציע לה לבחור משאלה נוספת.

    "כל דבר, פרט לחייו של בעלך".

    סאוויטרי ביקשה שחמיה ישוב לשלוט בממלכתו כמקודם. המוות נענה למשאלתה, והמשיך בדרכו, בעוד סאוויטרי הולכת אחריו. המוות ניסה לשכנע אותה לחזור, אך היא המשיכה לדבר על "דהרמה".

    "ה'דהרמה' הנצחית היא לא לעשות רע – במעשה, בדיבור, או במחשבה, ולחיות בחמלה ובעשיית מעשים טובים", אמרה. "מרבית האנשים שואפים לחיות כך, אולם רק צדיקים אמיתיים יכולים לחוש חמלה כלפי אויביהם". 

    המוות היה מרוצה מאד מן השיעור הזה ב"דהרמה" והציע לסאוויטרי לבחור משאלה שלישית - "הכל, פרט לחייו של סטייוואט".

    היא ביקשה מאה בנים לאביה, שלא היו לו בנים להמשיך את שושלתו.

    "כך יהיה", השיב ימה, "אבל עכשיו את חייבת לסוב על עקבייך ולחזור, כי ממילא עברת מרחק גדול מדי בדרך זו".

    "המרחק אינו גדול, כאשר אני נמצאת עם בעלי", אמרה סאוויטרי, והמשיכה לדבר עם ימה אודות ה"דהרמה", כשכל אותו זמן בעלה מתנדנד בלולאתו של אל המוות. ואז הציע ימה לסאוויטרי למלא לה משאלה נוספת -  "הכל, פרט לחייו של בעלך!".

    היא בקשה מאה בנים לעצמה, והמשיכה ללכת בעקבות ימה מדברת/מרצה על ה"דהרמה" ועל המעלות הטובות.

    "ככל שאת מדברת יותר על 'דהרמה', אני יותר מתרשם", אמר ימה. "עכשיו בחרי לך משאלה שדבר לא ישווה לה".

    זה היה הרגע לו ציפתה סאוויטרי.

    "אני בוחרת בחיי בעלי!" ענתה.

    המוות חייך בהעניקו לה את משאלתה, ושלח אותה חזרה למקום בו היה מוטל גופו של סטייוואט.

     

    סטייוואט התעורר בחיקה של רעייתו, כאילו קם משינה עמוקה וארוכה, ואכן כבר ירד הערב. יחד הם צעדו ביער בחזרה אל משכנם, שם גילו שכל משאלותיה של סאוויטרי נענו.

    סאוויטרי, בצדיקותה, הצילה את בעלה והבטיחה את עתיד משפחתה.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/3/18 00:39:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-03-30 00:31:12

      תודה, המיתולוגיה תמיד סוחפת אל מעבר לקצה

       מסכים אתך, מכבית. לכן בצעירותי המיתולוגיה היוונית היתה התחביב שלי, ואפילו השתתפתי בתכנית "טובים השניים" בנושא, בהנחיית מרדכי פרימן.

      כיום אני לפעמים כותב על סיפורי מיתולוגיה הודיים, ומשווה אותם לסיפורים במיתולוגיה היוונית.

      כל טוב וחג שמח, עמוס.

      תודה, המיתולוגיה תמיד סוחפת אל מעבר לקצה
        29/3/18 15:36:

      צטט: גליה ק 2018-03-29 11:52:16

      הסיפור יפה וכתוב יפה. אם כי היום קשה להכיל את המסר הסמוי על מהי אשה טובה.

      תודה רבה, גליה.

      אני אחראי לכלי בו מובא הסיפור המיתולוגי - לא לתוכנו.

      נראה לי שהגישה הפטריארכלית במערב הולכת ומשתנה, ולא רק בגלל הפמיניזם.

      בתרבות המזרח בכלל, ובהודו בפרט, יש התייחסות אמביוולנטית לאישה - מצד אחד, דמויות מופת נשיות בכתבי הקודש ובספרות, ומצד שני האישה כרכושו של הגבר. קודם היא רכושו של אביה, אחר כך, רכושו של בעלה ועם מות בעלה, רכושו של בנה הבכור (למשל, הספר "סיפור נכתב במניפה", על הנשים בסין בסוף המאה ה-19). בהודו, אם אין לאלמנה בנים, גורלה רע ומר - לדוגמה, הסרט הקנדי/הודי "מים".

      שבת שלום וחג שמח, עמוס.

        29/3/18 11:52:
      הסיפור יפה וכתוב יפה. אם כי היום קשה להכיל את המסר הסמוי על מהי אשה טובה.
        27/3/18 23:51:

      צטט: אהובהקליין 2018-03-27 20:44:30

       עמוס היקר.

       מאד נהניתי לקרוא את הסיפור המותח הזה על "ימה" ועל האישה-" סאוויטרי"

      - על עקשנותה וחוכמתה.

       יישר כוח על כישרון הכתיבה הנפלא!

       חג שמח.


       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      המיתולוגיה ההודית מלאה סיפורים. מה שעניין אותי כחוקר, היה המניע שמאחורי הפצתם. למדתי שהסיפורים קיבלו תפניות על פי האידיאולוגיה, האמונה, או האינטרס של הכותבים.

      כל טוב וחג שמח, עמוס.

        27/3/18 20:44:

       עמוס היקר.

       מאד נהניתי לקרוא את הסיפור המותח הזה על "ימה" ועל האישה-" סאוויטרי"

      - על עקשנותה וחוכמתה.

       יישר כוח על כישרון הכתיבה הנפלא!

       חג שמח.


       בברכה

       אהובה.

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין