עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    עור הנחש

    8 תגובות   יום שישי , 23/2/18, 18:02

    עור הנחש

     

    "מי הרג את נחש הפיתון? למה הרגו אותו?" תהיתי כשקיבלנו את עור הנחש מנו̇אֵלי, שהביאה אותו ממזרח אפריקה. הייתי רוצה להאמין שהנחש ניצוד למאכל, ולא על מנת למכור את עורו כמזכרת לתיירים.

    אורכו של העור חסר-הראש, מהצוואר ועד הזנב, היה כמטר ומחצה, ורוחבו כעשרים סנטימטרים. חלקו העליון היה מבריק, כאילו נמרח בלכה, בצבעי חום צהבהב, עם דוגמה מורכבת בשחור, בעוד חלקו התחתון היה מחוספס, בצבע חום בהיר.

     

    נואלי נולדה בחג המולד באלכסנדריה במצרים, במשפחה שהיתה ספוגה תרבות צרפתית. היא היתה אישה נאה, במחצית הראשונה של שנות השלושים לחייה, בעלת עור בהיר, עיני שקד חומות ושיער ערמוני, נשואה ואמא לתאומים - בן ובת - בגיל שלוש-עשרה, בערך. בעלה היה סוחר אמיד, בעל שתי חנויות לממכר מזכרות בירושלים, האחת במלון יוקרתי, והשנייה במקום מרכזי בעיר. היא היתה אשת העולם הגדול, שלטה בכמה שפות והיתה אשת שיחה נעימה. לאחר פגישתנו ושיחתנו הראשונה, התפתחה בינינו ידידות, שנקטעה מוקדם מן הצפוי.

     

    יום אחד, הזמינה נואלי אותי עם המשפחה, לבלות יחד בוקר של יום שבת קיצי. לא היתה לנו עדיין מכונית ונואלי באה לאסוף אותנו מדירתנו בקריית היובל. נכנסנו עם בננו הבכור, תינוק בן שנתיים, למכוניתה ונסענו אליה, בצפון העיר. כשהגענו לבית בו גרה, עלינו לדירתה, שבקומה השנייה. בעלה לא היה בבית, אך אמיר, ידיד נוסף שלה, חיכה שם עם שני ילדיה.

    "יום יפה היום ולא כל כך חם, בואו נעשה פיקניק במטע התפוחים שלנו", הציעה נואלי.

    כמובן שהסכמנו.

    נואלי ארזה את האוכל שהכינה מראש, בסל נצרים גדול, בעל שני חצאי מכסה מתקפלים, כמו בסרטים, והוסיפה מפה משובצת בצבעי אדום ולבן, גם היא כזאת שכמוה ראינו רק בסרטים. יצאנו לדרך. אנחנו נסענו שוב ברכב שלה, ואילו ילדיה נסעו ברכבו של אמיר. כעבור כעשר דקות, אחרי שיצאנו מגבולות העיר, ירדנו לדרך עפר והגענו לבוסתן.

    הסתובבנו בין העצים עמוסי הפרי, קטפנו תפוחים עסיסיים ואכלנו להנאתנו. אמיר התגלה כבחור משכיל, מורה לאנגלית בחטיבת הביניים, ומאד חביב. ממש נהנינו ממזג האוויר הנאה, ממטע התפוחים ומן החברה.

    בשלב מסוים קראה לנו נואלי להצטרף אליה לסיבוב במכונית. לא הבנו מה כוונתה ולאן היא רוצה שניסע, אך הסיבה התבררה לנו מיד לאחר שהתניעה. היא ביקשה שנרשה לבננו לשבת על ברכיה בעת הנהיגה. הרשינו. לא היתה אז חובת חגירה של חגורות בטיחות במכונית, ואנחנו אולי לא היינו הורים כל כך אחראיים. נואלי הניחה את ידיו של בננו הקטן על ההגה, על מנת לתת לו תחושה שהוא הנהג - ילד בן שנתיים! - והחלה לנהוג באיטיות רבה בדרכי העפר שבין הבוסתנים. היה נראה לנו שהתינוק שלנו נהנה מאד.

     

    כשהגיעה שעת הצהריים, פרשה נואלי מחצלת בצל עץ אורן עבות בפאתי המטע, ובמרכזה פרשה את המפה. היא שלפה מתוך סל הנצרים את מטמוניו – פיתות טריות שנקנו באותו בקר, זיתים כבושים, סיר של אורז צהוב, וסיר של צלי עוף מהביל, ששמרו על חומם בסל, שהיה גם מעין צידנית. אכלנו, וקינחנו בתופיני מעמול ממולאים בתמרים מתובלים, מאפה ידיה של נואלי. המשכנו לפטפט בצל העץ, כשבננו ישן שנת ישרים על המחצלת.

    בחזרה מן הבוסתן, עלינו שוב לדירתה של נואלי. בעלה עדיין נעדר מהבית. שתינו תה חם עם עלי מנטה, יחד עם עוגיות בקלווה, ואז החזירה אותנו נואלי לביתנו, והיא חזרה לביתה בבית חנינה. בביקור הגומלין של נואלי אצלנו, היא העניקה לנו במתנה את עור הנחש.

     

    ידידותנו נמשכה שנים ספורות בלבד, עד שקיבלנו את הידיעה המפתיעה והמעציבה על מותה בתאונת דרכים, בטרם מלאו לה ארבעים. הצטערנו מאד על לכתה בטרם עת, אך לא שמרנו על קשר עם בעלה ועם ילדיה. לעומת זאת, עם אמיר הייתי נפגש מדי פעם, במסגרת עבודתי באגף לערבים במשרד החינוך.

     

    את עור הנחש תכננו לתלות כקישוט במסגרת עץ בביתנו. אולם, למרות שהחלפנו מאז שלוש דירות, הדבר לא הסתייע. העור, שהתייבש במקצת עם השנים, עדיין ארוז בשקית וממתין בסבלנות במחסן, ליום בו נגאל אותו מ"כלאו" ונחשוף אותו לעין-כל - לא רק במלל.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/2/18 09:10:

      צטט: אהובהקליין 2018-02-27 08:29:15

       עמוס היקר.

       

      יפה תיארת את אותה אישה מיוחדת אשר העניקה לכם את מתנת עור הנחש.

       מצער שהיא כבר לא בין החיים.

        המשך שבוע טוב ויצירתי.

       ופורים שמח!

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      היא באמת היתה מיוחדת במינה, יוצאת דופן בין נשים ערביות פלסטיניות אחרות שהיכרתי. הצטערנו מאד על מותה בארם עת.

      חג פורים שמח, עמוס.

        27/2/18 08:29:

       עמוס היקר.

       

      יפה תיארת את אותה אישה מיוחדת אשר העניקה לכם את מתנת עור הנחש.

       מצער שהיא כבר לא בין החיים.

        המשך שבוע טוב ויצירתי.

       ופורים שמח!

       בברכה

       אהובה.

        27/2/18 00:03:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-02-26 19:26:57

      נשל, לא כן? תודה על סיפור נאה.

      תודה רבה, מכבית.

      את "נשל הנחש" אני משאיר בידי מאיר אריאל ז"ל. המתנה שקיבלנו היא עור של נחש.

      ההבדל הוא שנחש משיל את שכבת העור והקשקשים העליונה ומותיר אותה בשטח. הנשל הוא דק וכעבור זמן מתחיל להתפורר. עור נחש הוא העור שפושטים מנבלתו, והוא דומה לעורות של חיות אחרות. למיטב זיכרוני, כשעוד לא נאסר על כך, עורות נחשים שימשו בעיקר לייצור נעליים וחגורות.

      כל טוב, עמוס.

      נשל, לא כן? תודה על סיפור נאה.
        26/2/18 09:07:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2018-02-26 01:12:25

      ככל שיהיו יותר מפגשים מהסוג הזה, יתקרב השלום.

      תודה רבה, אפרת.

      גם אני מאמין בחשיבותם של המפגשים. אחד האנשים שפגשתי בשנות עבודתי במגזר הערבי, סיפר לי שגדל בכפר, וחשב שליהודים יש זנב וקרני שד, עד שביקור בקיבוץ בגיל 16, העמיד אותו על טעותו.

      אולם, אני גם יודע שלא די במפגשים במישור האינדיבידואלי להבאת השינוי. יש להפסיק עם הדמוניזציה של הצד השני, לחנך לסובלנות ולקבלת האחר, ולפעול במישור המדיני על מנת להביא קץ לסכסוך ו"שלום". באופן מפוכח, אני מקבל את הלקח ההיסטורי, כפי שנוסח בעבר  - "השלום הוא התקופה שבין המלחמות".

      מאמר מעניין על "השלום" כאידיאל, מול "השלום" כהגדרת הזמן שבין המלחמות, מצוי במאמר:

      Dudziak, Mary L. (2014) "War and Peace in Time and Space," Seattle Journal for Social Justice: Vol. 13: Iss. 2, Article 8

      ניתן לקרוא (חינם) גם במרשתת - https://digitalcommons.law.seattleu.edu/cgi/viewcontent.cgi?

      article=1748&context=sjsj

       

      כל טוב, עמוס.

      ככל שיהיו יותר מפגשים מהסוג הזה, יתקרב השלום.
        24/2/18 08:16:

      צטט: א ח א ב 2018-02-24 06:28:26

      שבת שלום. מזכרת עור נחש יוצאת לאור

      תודה רבה, אחאב.

      אמנם עור הנחש נחשף בסיפור, אולם הסיפור החשוב יותר הוא נסיבות הגעתו לביתנו.

      15 שנה עבדתי במגזר הערבי והמסקנה, אולי פשטנית, שהגעתי אליה היא, שבמישור היחסים הבין-אישיים, יכולות להיווצר חברויות אמת בין יהודים לערבים. הבעיה היא לתרגם אפשרות זאת ליחסים בין העמים!

      שבת שלום, עמוס. 

        24/2/18 06:28:
      שבת שלום. מזכרת עור נחש יוצאת לאור

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל