עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    סיפור כתוב במניפה

    8 תגובות   יום ראשון, 18/2/18, 12:30

    סיפור כתוב במניפה

     

    הספר "סיפור כתוב במניפה", של הסופרת ליסה לי, הכניס אותי לעולם זר לי לחלוטין – לקומה העליונה, חדר הנשים, בבית כפרי סיני. בספר מתוארים החיים בחברה הכפרית הסינית, במאה ה-19, על כל היבטיהם – אמונות ומנהגים, הבדלי מעמדות בין עשירים לעניים, בין משכילים לנבערים, אך בעיקר בין גברים לנשים. ההשכלה מוצגת כמכשיר לניעות (מוביליות) חברתית – מי שמצליח בבחינות הקיסריות, מקבל תואר "מנדרין" ומשרה, שמקנים לו עושר ומעמד חברתי גבוה. מצויים בספר תיאורים של שפע ומחסור, גסות ואלימות, חברות אמיצה, תככים, עזרה הדדית, אהבה ושנאה, וגם "עסקי מיטה".

     

    גיבורת הספר, "פרח שושן", זקנה בת שמונים (תוחלת החיים הממוצעת לאישה כפרית באותה עת היה 32!), מספרת את סיפור חייה. היא הצליחה באמצעות שידוך טוב להגיע למעמד גבוה בהרבה מן המעמד ממנו באה. היא מתארת בחיות רבה את חייה כילדה בבית איכרים עני, ואת חייה החדשים כמטרונה מכובדת, בעיקר כאשר בעלה, בנו של ראש הכפר החשוב ביותר בנפה, הפך בעצמו לראש הכפר, לאחר מות אביו.

     

    המספרת מתארת את הסבל הרב שנגרם לה ולמקורביה במרד הטאיפינג (1850-1864), שעל פי הערכות (בהעדר סטטיסטיקה מוסמכת) גרם להרג של עשרות מיליוני בני אדם. יש אפילו כאלה הטוענים, שמספר האבדות הגיע למאה מיליון – "האירוע המלחמתי הקטלני ביותר בתולדות האנושות" (ויקיפדיה).

     

    ''

     

    חלק נכבד מפרק הילדות בספר תופס תיאור תהליך קשירת הרגליים. המנהג של קשירת הרגליים של בנות, התקיים בסין כ-1000 שנה, והוצא אל מחוץ לחוק רק ב-1902, אך לא פס לחלוטין מן המציאות הסינית גם במהלך המאה ה-20. התהליך מתואר לפרטי פרטים וכולל תיאורים קשים לקריאה. "רגלי הלוטוס" שבתרגום העברי נקראות "רגלי השושן", היו אידיאל יופי בסין, ובעבר היותר רחוק, היו סמל סטטוס של המעמדות העליונים, עד שהמנהג חלחל גם למעמדות הנמוכים יותר. הרגליים הקשורות, הנתונות בנעליים קטנטנות, הבטיחו שידוך/זיווג טוב. הורים היו מוכנים להקריב את בריאות הבת, ולעתים אף את חייה, למען שידוך טוב, ועל פי המתואר בספר – למען הסיכוי לזכות בטובות הנאה לאחר נישואי הבת לבן משפחה נעלה ועשירה.

     

    הספר נכתב מנקודת ראות נשית ומכיל ביקורת מרומזת וגלויה על מעמדן הנחות של הבנות והנשים  בסין. הצייתנות היא מצווה מקודשת לכל בת ואישה. להלן ציטוט: "כילדה, צייתי לאביך; כרעיה, צייתי לבעלך; כאלמנה צייתי לבנך"...... ובאותו הקשר בהמשך, עם מסר יותר אופטימי - "צייתי, צייתי, צייתי, ובסוף עשי כרצונך" (עמ' 185. ציטוט זה מופיע גם בעמודים נוספים בהמשך). כמו כן, תמיד יש לתת כבוד – להורים, לאחים הגדולים, לבעל ולאם הבעל - בעיקר לאם הבעל.

     

    תופעה ייחודית המתוארת בספר היא "תאומות ישנות" – חברות קרובה ואמיצה בין שתי ילדות בנות אותו גיל, לעתים ילידות אותו יום. החברות נקבעת בשידוך, ממש כמו בשידוך לנישואין, על פי סימנים/ות קבועים/ות, ונמשכת כל החיים. "פרח שושן" המספרת ו"תאומתה" "פרח שלג", תִחְזקו את חברותן ואהבתן זו לזו, למרות הבדלי מעמד ביניהן, ולמרות קשיים ומשברים רבים. אמצעי מיוחד שסייע להן בתִחזוק הקשר היה כתב "נושו" - כתב סודי, ייחודי לנשים בלבד (כנראה הכתב המגדרי היחיד בעולם)  - ששימש להעברת מסרים מוצפנים על גבי מניפה, ממחטות רקומות, אגרות נייר, ועוד.

     

    המספרת הזקנה, ממרום גילה וניסיונה, משיאה עצות לנשים כיצד להפיק את המֵרב ממצבן הנחות מלכתחילה. היא משמשת כשופר בידי הסופרת, להעברת מסרים פמיניסטיים, הנכונים גם כיום לחברה מודרנית, המתאפיינת בשליטה גברית מובהקת, כפי שניתן להסיק מדברי הסופרת עצמה בסוף הספר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/2/18 15:11:

      צטט: אהובהקליין 2018-02-27 08:23:43

       עמוס היקר.

       תודה ששיתפת אותנו עם כל הרעיונות המעניינים של הסופרת הזקנה, רעיון-הנעלים הקטנות שהיו מיועדות להשאיר את כפות הרגליים בגודל כה קטן-

      הוא דבר אכזרי לדעתי.

      אם כי ,לאורך תקופות ההיסטוריה היו כל מיני  סוגי אופנה,

      בתקופת הרנסנס: היו הרבה נשים שמגלחות את החלק הקדמי של ראשן- למען  מצח גדול-יופי של אותה תקופה.

      וגם בימינו יש נשים שמרעיבות את עצמן באופן מוגזם למען אידאל האופנה, או מציירות כתובת קעקע על בשרן- דבר שהוא איסור גמור מן התורה.

       

      פורים שמח- לך ולכל יקירך.

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      המספרת זקנה, הסופרת - צעירה.

      "רגלי הלוטוס" אמנם היו אידיאל יופי, אך גם סמל סטטוס חברתי. מצמרר לחשוב למה היו צריכים לשבור את עצמות הבנות ולגרום למותן של לא מעטות מהן.

      בשורות טובות וחג פורים שמח גם לך/לכם, עמוס.

        27/2/18 08:23:

       עמוס היקר.

       תודה ששיתפת אותנו עם כל הרעיונות המעניינים של הסופרת הזקנה, רעיון-הנעלים הקטנות שהיו מיועדות להשאיר את כפות הרגליים בגודל כה קטן-

      הוא דבר אכזרי לדעתי.

      אם כי ,לאורך תקופות ההיסטוריה היו כל מיני  סוגי אופנה,

      בתקופת הרנסנס: היו הרבה נשים שמגלחות את החלק הקדמי של ראשן- למען  מצח גדול-יופי של אותה תקופה.

      וגם בימינו יש נשים שמרעיבות את עצמן באופן מוגזם למען אידאל האופנה, או מציירות כתובת קעקע על בשרן- דבר שהוא איסור גמור מן התורה.

       

      פורים שמח- לך ולכל יקירך.

       בברכה

       אהובה.

        22/2/18 00:00:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-02-21 11:58:33

      תודה (ספר של ציירת סינית הביא אותי ל כ 4 שנות לימוד סין, והתמונה מורכבת מאד, לדל-הבנתי). (עם זאת - ישנו סיפור על קיסרית יפאנית קדומה שגרמה לעצמה מום כדי למנוע פוריות, משום ש"משמים" נגזר עליה למשול ועל קיסריות יפן נגזרה עקרות.

      תודה רבה, מכבית.

      כמי שעוסק בהודו, שאוכלוסייתה כבר כמעט משיגה את נפח אוכלוסיית סין, ברור לי, גם מבלי להתעמק יותר מדי, שתמונת המצב בסין, בכל רגע נתון, היא תמונה מורכבת. גם התמונה שמצטיירת מספרה המצויין של ליסה לי, היא המורכבות הרבה של החברה הכפרית הסינית במאה ה-19. למשל, תיאורי הסבל שנגרם למספרת הסיפור, בחודשי גלותה בעת מרד הטאיפינג, הביאו אותי לחפש מידע על המרד ולידיעה שהוא נחשב ל"אירוע המלחמתי הקטלני ביותר שידעה האנושות" - בין 20 ל-100 מיליון הרוגים!

      שנשמע בשורות טובות, עמוס.

      תודה (ספר של ציירת סינית הביא אותי ל כ 4 שנות לימוד סין, והתמונה מורכבת מאד, לדל-הבנתי). (עם זאת - ישנו סיפור על קיסרית יפאנית קדומה שגרמה לעצמה מום כדי למנוע פוריות, משום ש"משמים" נגזר עליה למשול ועל קיסריות יפן נגזרה עקרות.
        19/2/18 14:11:

      צטט: א ח א ב 2018-02-19 10:41:38

      נושא כואב ומסקרן. אכזריות והטלת מום קשה בנערות האצולה, כדי שייחשבו כ"יפות וסקסיות".
      ממליץ בחום לקרוא את "כיסא הקשירה" 

      למען הסר ספק, עצמות כפות הרגלים, נשברו ועוקמו לאיחוי מחדש, בצורה מעוקלת המקטינה את שטח כף הרגל ומונעת הליכה נורמלית. 

      אחאב, תודה רבה.

      להדגמת מה שאמרת על שבירת העצמות, צירפתי תמונות - הן רגילות והן צילום רנטגן - המראות את מה שעבר על הילדות שרגליהן "הוקטנו". התיאורים שבספר ממש מצמררים.

      מזל שאנו גברים בישראל ולא ילדות בסין של המאה ה-19חיוך!

      אשתדל להשיג את הספר המומלץ על ידך.

      כל טוב, עמוס.

        19/2/18 10:41:

      נושא כואב ומסקרן. אכזריות והטלת מום קשה בנערות האצולה, כדי שייחשבו כ"יפות וסקסיות".
      ממליץ בחום לקרוא את "כיסא הקשירה" 

      למען הסר ספק, עצמות כפות הרגלים, נשברו ועוקמו לאיחוי מחדש, בצורה מעוקלת המקטינה את שטח כף הרגל ומונעת הליכה נורמלית. 

        18/2/18 18:04:

      צטט: sari10 2018-02-18 17:11:33

      נשמעמעניין ומרתק.
      אבל... כמה אני שמחה שאני לא חיה שם בתקופה ההיא....

      (כוכבים בתמונה)

      תודה רבה, שרי.

      למרות הקטעים הקשים, הספר מעניין, ואפילו מרתק, ויש בוקטעים ממש מרגשים. אומרים שהוא "ספר של בנות", אני ממליץ עליו לכולם.

      כל טוב, עמוס.

        18/2/18 17:11:

      נשמעמעניין ומרתק.
      אבל... כמה אני שמחה שאני לא חיה שם בתקופה ההיא....

      (כוכבים בתמונה)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין