עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    גבר אחד, ארבע נשים - סאגה מוסלמית

    12 תגובות   יום שישי , 19/1/18, 17:45

    גבר אחד, ארבע נשים - סאגה מוסלמית

     

    גבר אחד, ארבע נשים - סאגה מוסלמית

     

    בלילה, שעה בלבד אחרי שנדמו הדי החפלה שנערכה לכבודו, הוזעק ד"ר עבד אל-לטיף חמאדי אל שכנו, לסייע בהמלטה שהסתבכה. הוא חזר זה עתה כווטרינר מלימודיו באוטרכט, עם אשתו ועם בנו הבכור, כשהם מצפים ללידת בנם השני.

    בעת לימודיו בחו"ל, היו לעבד אל-לטיף חוויות רבות עוצמה, והוא גם קיבל הצעה להתחיל ללמד באוניברסיטה. הוא התלבט רבות אם להישאר בהולנד, או לחזור לכפר הולדתו, ולבסוף, הגעגועים והנאמנות למשפחתו בכפר הכריעו את הכף.

     

    עבד אל-לטיף גדל במזרעת אל-מרג', במשפחה מוסלמית מסורתית. אביו נהג להתפלל חמש פעמים ביום, ובאופן טבעי, עבד אל-לטיף אימץ את מצוות התפילה והקפיד לקיימהּ. בילדותו ובנערותו הוא נהג להצטרף אל אביו לעבודה בשדה ובדיר, אך בילה גם זמן לא מעט בחברת אמו, ואהב לשמוע את סיפוריה. סיפור אחד שלה השפיע עליו במיוחד.

     

    כשהיתה אמו ילדה בת אחת עשרה, החלו לפרוח ניצני נשיותה. אביה סרב להמשיך לשלוח אותה לבית הספר והעדיף שתישאר בבית ותעזור לאמהּ. הילדה היתה סקרנית ואהבה ללמוד, על כן המרתה סבתו של עבד אל-לטיף את מצוות סבו, ושלחה אותה בכל זאת. למחרת, בהיותם בשדה, שמע על כך אביה מפי אחיו. הוא השאיר את מלאכת החריש בידיו, ומיהר אל בית הספר. הוא נכנס לכיתה ומשך בכוח את בתו החוצה. המורה מיהרה לספר למנהל, וזה רדף אחרי האב ובתו הסרבנית והבוכייה. הוא הדביק אותם ליד שער בית הספר ותפס בידה החופשית של הבת. וכך, כשהאב מושך לכיוון השער והמנהל מושך לכיוון בית הספר, התנהל בין השניים ויכוח סוער.

    "בתך מוכשרת ואוהבת את בית הספר, למה שלא תמשיך ללמוד? היא בסך הכל בכיתה ו' !"

    "אני לא רוצה שהיא תהיה יותר בחברת בנים! הם עלולים לפתות אותה ולפגוע בה. מקומה בבית, במטבח, עם אמא שלה!"

    "אני מבקש ממך, אדוני, הזמנים השתנו. ההשכלה חשובה מאד, ובתך זינב אוהבת ללמוד ובעלת כישרון ללימודים, כשתגדל היא תוכל להיות מורה ולהרוויח יפה".

    "אני החלטתי שהיא תישאר בבית, וכך יהיה!"

    "זו בתך, ואינני יכול להכריח אותך. אך דע לך שאתה עושה טעות".

    זינב נותרה חסרת השכלה.

     

    עבד אל-לטיף היה נבון ומוכשר, וסיפורהּ של אמו הגביר בו את המוטיבציה ללמוד ולהשכיל. כבן כפר, אהב מאד בעלי חיים והחליט ללמוד וטרינריה. כשלא מצא בארץ מסגרת מתאימה, פנה לאוניברסיטת אוטרכט בהולנד, והפך לצעיר הראשון מבין בני הכפר שהתחיל בלימודים אוניברסיטאיים.

     

    יום אחד, כשחזר מן האוניברסיטה למעונו בחשמלית, הבחין בצעירה מוסלמית, לבושה בגלימה מסורתית ועוטה חג'אב לראשה. שני צעירים, גסים ומקועקעים, שנראו קצת שתויים, נטפלו אליה והיה ניכר שקשה לה להשתחרר מהם. עבד אל-לטיף נחלץ לעזרתה.

    "הניחו לה", אמר להם בהולנדית, שכבר היתה שגורה בפיו.

    "למה שנשמע לך? מי אתה בכלל?"

    "אתם מציקים לה, ואני שב ומבקש שתניחו לה", אמר והניח את ידיו על מותניו, מוכן לכל התפתחות.

    השניים בחנו את קומתו הגבוהה, את כתפיו הרחבות ואת שריריו המפותחים, הסיקו את המסקנות המתבקשות והניחו לה.

    "אני כל כך מודה לך", אמרה לו הצעירה בהולנדית. "אני עאישה".

    "אני עבד אל-לטיף", הציג את עצמו. "אני מישראל. מאיפה את?"

    "אני הולנדית, אך משפחתי היגרה לכאן מאינדונזיה, כשהולנד שלטה עדיין בארצנו".

    "מה את עושה בחיים?"

    "אני לומדת להיות ספרית ומניקוריסטית".

    תוך כדי שיחה, הבחין עבד אל-לטיף לראשונה, שיש לעאישה פנים נאים ועיניים יפות. הם המשיכו לשוחח בחשמלית, וכשירדה, ירד אתה, למרות שטרם הגיע ליעדו. הוא הזמין אותה לשתות בבית קפה סמוך.   

     

    כמו בסרטים, השניים התאהבו והחלו לצאת קבוע, אולם דרכם לא היתה סוגה בשושנים. צעירות נוספות הבחינו בנתוניו הגופניים של עבד אל-לטיף ובאופיו הכובש, וחיפשו את קרבתו.

    פאטמה, סטודנטית מוסלמית מלבנון, שלמדה וטרינריה עם עבד אל-לטיף, התאהבה בו ממבט ראשון, אך עבד אל-לטיף לא נענה לניסיונות ההתקרבות מצדה. לעומת זאת התיידד מאד עם מריה, סטודנטית נוצרייה באותה מגמה. הוא היה מבלה את ההפסקות בחברתה, מספר לה על חייו בכפר ועל ניסיונו עם העזים שגידלו בחצרם. היא מצדה, סיפרה לו על חייה בכפר הדייגים מארקן, כבת לאמא מורה ואבא פקיד בבנק, שגם הם גידלו עז בחצרם. בשל היותה נוצרייה, עבד אל-לטיף לא חשד כלל שמריה מאוהבת בו, והוא התייחס אליה כאל ידידה בלבד.

    היתה לעבד אל-לטיף גם ידידה נוצרייה נוספת, אמריקנית – צלמת עיתונות. היא עשתה בזמנה כתבה על המקומות הקדושים לנוצרים בארץ ישראל, והיו לה ולעבד אל-לטיף הרבה נושאי שיחה משותפים.

    עאישה הכירה את הידידות הנוצריות של עבד אל-לטיף, ולפעמים היו מבלים ארבעתם יחד בבתי הקפה שבעיר, אך עבד אל-לטיף ועאישה הקפידו לא לשתות אלכוהול בפגישות אלה.

    כעבור שנה להיכרותם, לאחר שעבד אל-לטיף הכיר גם את משפחתה של עאישה, החליטו  השניים להתארס. כשנודע הדבר לפאטמה, היא הבינה שעת לפעול, אחרת יאבדו סיכוייה כליל לזכות בעבד אל-לטיף. היא ניגשה אליו אחרי אחד השיעורים וביקשה לשוחח אתו ביחידות בפינה מבודדת ומוסתרת בקמפוס. הוא ניאות, ושם, מתחת לעץ, היא התוודתה בפניו על אהבתה והתחננה שיבטל את אירוסיו לעאישה. כשסירב החלה לצעוק ולקלל ואיימה שתנקום בו ותאשים אותו שאנס אותה.

    "זה שקר מוחלט, את לא תעשי את זה, ואם כן, אני כמובן אכחיש", אמר עבד אל-לטיף.

    "זו תהיה מילה שלך מול המילה שלי, למי יאמין השופט?"

    מריה, שבמקרה עברה ליד המקום, הכירה את קולותיהם ושמעה את כל דבריהם. כשראתה מריה את פאטמה מסתלקת, היא ניגשה אל עבד אל-לטיף. היא גילתה לו ששמעה את חילופי הדברים בינו לבין פאטמה והבטיחה לו את עזרתה.

     

    למחרת סיימה פאטמה לרקוח את סיפור האונס מתחת לעץ, והגישה תלונה במשטרה. עבד אל-לטיף נעצר ונחקר וכמובן הכחיש את הסיפור והציג בפני החוקרים את המצב לאשורו. הוא גם סיפר שמריה עברה במקום, וביקש שיזמנו אותה למתן עדות. החוקרים רשמו לפניהם את דבריו, אך השאירו אותו במעצר עד תום החקירה.

     

    "מה נעשה?" שאלה עאישה את עבד אל-לטיף, כשבאה לבקרו למחרת בבקר בבית המעצר.

    "מריה היתה עדת שמיעה למה שהתרחש בין פאטמה לביני והיא תעיד לטובתי". שניהם לא ידעו עדיין את מה שקרה בינתיים למריה.

     

    כשנודע למריה באותו ערב, דבר המעצר של עבד אל-לטיף, היא מיד הגיעה לתחנת המשטרה כדי למסור את עדותה. השוטר התורן אמר שכל החוקרים כבר סיימו את עבודתם, וביקש ממנה לחזור למחרת בבקר. בדרכה חזרה מתחנת המשטרה למעונות הסטודנטים, נדרסה מריה על ידי נהג שיכור והובהלה לבית החולים, מחוסרת הכרה. פגיעתה היתה רב-מערכתית וריחפה מעליה סכנת מוות. היא נותחה בבית החולים, אך לא יצאה מכלל סכנה ונותרה מאושפזת, מורדמת ומונשמת.

     

    המשטרה החליטה לשחרר את עבד אל-לטיף למעצר בית, עד שמריה תוכל למסור את עדותה. כעבור שבועיים הדבר התאפשר. מריה חזרה להכרה והדבר הראשון שביקשה, היה לדבר עם חוקרי המשטרה בעניינו של עבד אל-לטיף.

     

    עבד אל-לטיף הובא למשפט, ומריה הגיעה בכיסא גלגלים למסור את עדותה. במהלך דבריה, התפרצה עליה פאטמה בקללות ובגידופים, והשופט הורה להרחיקה מאולם בית המשפט ולעצרה על ביזיון בית המשפט. הוא השתכנע שיש להאמין לדברי מריה, וזיכה את עבד אל-לטיף. פאטמה הועמדה לדין על האשמות שווא, על עדות שקר ועל ביזיון בית המשפט, ונידונה למאסר ממושך.

     

    כחודש לאחר שחרורו, נשא עבד אל-לטיף את עאישה לאישה. רק הוריו הגיעו לחתונה בהולנד, מכיוון שידם לא השיגה לשלם עבור כרטיסי טיסה גם ליתר ילדיהם. בחופשת הקיץ, כשהגיע הזוג הצעיר לביקור מולדת, נערכה לכבודם חגיגת נישואין מסורתית - ממש פנטזייה!

     

    מאז אשפוזה של מריה, עאישה ועבד אל-לטיף אסירי התודה, סעדו אותה באופן קבוע. היא נשארה רתוקה לכיסא הגלגלים ומצבה רק הלך והתדרדר. כל כמה שבועות היא נזקקה לקבלת טיפולים ולאשפוז.

    "תגיד, אתה לא מרגיש שמריה בעצם מאוהבת בך?" אמרה יום אחד עאישה לעבד אל-לטיף.

    "מה פתאום? אנחנו רק ידידים טובים".

    "במקצוע שלי, אני פוגשת ושומעת הרבה נשים, ומהניסיון אני אומרת לך שהיא מאוהבת בך". התעקשה עאישה. "אני חושבת שמן הראוי שתגמול לה על כך שהצילה אותך ותישא אותה כאישה שנייה. אני אקבל את זה באהבה".

    "אם את בטוחה, נשוחח אתה על כך בביקורנו הבא אצלה", סיכם עבד אל-לטיף, לאחר דיון ממושך בנושא.

     

    כשהעלו בפניה את ההצעה, פרצה מריה בבכי. היא הוצפה בסערת רגשות, והמילים נעתקו מפיה. היא התוודתה על אהבתה בסתר לעבד אל-לטיף והודתה מאד לעאישה על נדיבותה. מריה התאסלמה, ונערכה חתונה צנועה, בנוכחות קאדי.

    שלושה חודשים אחרי טקס הנישואים, נפטרה מריה, ועבדאל-לטיף ועאישה התאבלו מרות על מותה. אישיותה המלבבת כבשה לה מקום בלבם, והפרידה ממנה היתה קשה. הם סייעו להעברת גופתה למארקן, כפר הולדתה, ושם נאספה אל אבותיה בקבורה נוצרית.

     

    עבד אל-לטיף סיים את לימודיו בהצטיינות, וכאמור קיבל הצעה להישאר כמרצה זוטר באוניברסיטה. עאישה הפצירה בו לקבל את ההצעה – גם היא רצתה להיות בקרבת משפחתה בהולנד. אולם, גם באסלאם אישה מבטלת את רצונה מפני רצון בעלה, כמו שנאמר בספר בראשית – "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ".

     

     

     

     

     

    ''

     

    (הסיפור נכתב בהשראה של עלילת הסרט האינדונזי "פסוקי אהבה" - "אׇיׇאת - איאת צ'ינְטׇה", 2008).

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/1/18 15:09:

      צטט: ד. צמרת 2018-01-25 08:15:51

      למה לא שתחתן את הגבר עם ארבעת הנשים.
      תודה רבה, דודיק,

      אתה באמת חושב, שווטרינר כפרי במגזר הערבי, מסוגל לפרנס 4 נשים?

      כל טוב, עמוס.

        25/1/18 08:15:
      למה לא שתחתן את הגבר עם ארבעת הנשים.
        25/1/18 07:35:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2018-01-25 00:42:08

      יופי של סיפור עמוס!!!

      תודה רבה, אפרת.

      שמח שאהבת.

      את הסרט לא ראיתי - קשה להשיגו. אולם, כאשר שמעתי את עלילתו הנפתלת, הרגשתי צורך להביא את העלילה למחוזותינו.

      כל טוב, עמוס.

      יופי של סיפור עמוס!!!
        23/1/18 09:09:

      צטט: אהובהקליין 2018-01-23 08:41:13

       עמוס היקר.

       קראתי את הסיפור בעיון רב  ואכן - כהרגלך בקודש- אתה כותב נפלא ובאופן מרתק.

       יישר כוח!

      הסיפור קצת הזכיר לי את אברהם, שרה והגר.

       המשך שבוע טוב ובשורות טובות.


       בברכה

       אהובה

      תודה רבה, אהובה.

      הסרט שבהשראתו נכתב הסיפור נקרא "פסוקי אהבה", ולכן זה בעצם סיפור על אהבה שצלחה את כל המכשולים בדרכה.

      מכיוון שמדובר על הקשר מוסלמי, מדובר בגבר אחד שגורלו נקשר ב-4 נשים, שעל פי חוקי ה"שריעה" הוא היה יכול לשאת את כולן. בפועל, בתוקף הנסיבות, הוא נשא שתיים, שזה היה מאד מקובל בחברות מוסלמיות שונות, ונשאר לבסוף נשוי לאהובתו בלבד, בהתאמה לחיים בחברה מודרנית.

      כל טוב, עמוס. 

        23/1/18 08:41:

       עמוס היקר.

       קראתי את הסיפור בעיון רב  ואכן - כהרגלך בקודש- אתה כותב נפלא ובאופן מרתק.

       יישר כוח!

      הסיפור קצת הזכיר לי את אברהם, שרה והגר.

       המשך שבוע טוב ובשורות טובות.


       בברכה

       אהובה

        23/1/18 00:10:

      צטט: נומיקן 2018-01-22 21:23:56

      מרתק, כולל הטוויסטים, ויפה שנתת קרדיט למקור ההשראה

      תודה רבה, נומיקן.

      מתן הקרדיט הראוי הוא אבן יסוד בעבודה האקדמית ואני מיישם גם כאן את העיקרון החשוב הזה.

      כל טוב, עמוס.

        22/1/18 21:23:
      מרתק, כולל הטוויסטים, ויפה שנתת קרדיט למקור ההשראה
        21/1/18 17:12:

      צטט: א ח א ב 2018-01-21 13:37:17

      כל הכבוד. יפה מאד

      תודה רבה, אחאב.

      שמח שאהבת.

      שבוע טוב, עמוס.

        21/1/18 13:37:
      כל הכבוד. יפה מאד
        20/1/18 00:04:

      צטט: sari10 2018-01-19 18:26:00

      איזה סיפור מרתק.
      וגם טוויסט בעלילה, עם ההצעה לשאת את מריה לאישה שניה.
      אהבתי!

      רק שאני לא בעד שאישה שתבטל את רצונותיה בפני בעלה...
      טוב שלא נולדתי מוסלמית או חרדית אדוקה...חיוך

      תודה רבה, שרי.

      העלילה בהשראת הסרט האינדוזי, ובמקור היא מתרחשת כולה באינדונזיה.

      נראה לי, כששמעתי את עלילת הסרט, שיש בה רמיזה להיתר ההלכתי, השרעי, לשאת ארבע נשים, למנהג שהיה מקובל לשאת שתי נשים ולמסר שבעידן המודרני עדיף להינשא לאישה אחת בלבד.

      שבת שלום, עמוס.

        19/1/18 18:26:

      איזה סיפור מרתק.
      וגם טוויסט בעלילה, עם ההצעה לשאת את מריה לאישה שניה.
      אהבתי!

      רק שאני לא בעד שאישה שתבטל את רצונותיה בפני בעלה...
      טוב שלא נולדתי מוסלמית או חרדית אדוקה...חיוך

      ארכיון

      פרופיל