עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    השנקראצ'אריה של קנצ'יפורם - חלק ב'

    10 תגובות   יום שבת, 6/1/18, 18:25

    חלק ב'

     

    מרגע שהמזכיר קיבל אותי כראוי ל"דרשן", הוא החל לדאוג לכל מחסורי במתחם. על פי בקשתו, פינה מנהל המקדש את משרדו מאנשים, והועיד אותו לי ללינת הלילה. במשרד לא הייתה מיטה, אלא שולחן ארוך בלבד מכוסה מפת פלסטיק ירוקה, שעליו פרשתי את שק השינה.

    בדיעבד דאגתו של המזכיר הייתה בעוכריי ומוטב היה לי אילו מלכתחילה הייתי ישן בחוץ – השולחן שימש כנראה באופן קבוע כמיטה למשתכנים מזדמנים במקדש, ומתחת למפה חיו "גדודים" של פשפשים. זמן לא רב לאחר שנרדמתי, התעוררתי עקוץ כולי, ושעה ארוכה ביליתי בפליית הפשפשים משק השינה לפני שפרשתי אותו שוב בצד הבריכה, לא רחוק מ"חדרי".

    בשלב מסוים התעוררתי מאור ב"חדרי" וראיתי את המזכיר מחפש אותי. קמתי וניגשתי אליו והוא הודיע לי שהקדוש מצפה ל"דרשן" איתי. לבשתי משהו במהירות, לקחתי את הבננות שהכנתי מראש כמנחה לקדוש, והלכתי בעקבותיו.

    השעה הייתה בערך ארבע לפנות בוקר. במתחם המקדש לא דלקו אורות ורק השמים זרועי הכוכבים, וחרמש ירח דקיק, האירו את דרכנו. הגענו אל במה - רחבת בטון מוגבהת מעט מן הקרקע - שלמרות השעה הבלתי שגרתית, התגודדו סביבה כמה עשרות אנשים. על הבמה ישבה דמות בודדת ושותקת - השנקראצ'אריה הקדוש - והתברר שהוא אכן ממש המתין לבואי. התיישבתי מולו והמזכיר התיישב לצדנו לצורכי תרגום.

    קשה לתאר את הרושם שקיבלתי מן הגורו שישב מולי, מבלי להישמע בלתי הגיוני. הוא היה עטוף כולו בגלימה שבאור הכוכבים נראתה לי סגולה ורקומה בזהב, ולראשו חבש מצנפת חרוטית גבוהה, כנראה באותו צבע. רק כפות ידיו הבהירות ופניו היו גלויים, והוא הקרין שלווה כה גדולה עד שנראה היה כאילו "קרן אור פניו" - פשוטו כמשמעו!  פניו נראו בהירים וחסרי קמטים למרות גילו המתקדם (72), וסביבם ראיתי בבירור הילה של אור, כהילה שמציירים סביב ראשי קדושים. אינני יודע עד היום מה היה מקור האור – האומנם "קרן אור פניו", כפני משה כשירד מהר סיני? האם הנסיבות הבלתי שגרתיות גרמו אצלי לעיוות התפישה? האם מרח את פניו בזרחן, כפי שהייתי נוהג לפעמים להתבדח? גם כיום, לאחר עשרות שנים, אין לי הסבר הגיוני לתופעה.

     

    http://cafe.mouse.co.il/image/1431111/


    כששוחחנו, התרשמתי שהקשב של הגורו מפוצל. מצד אחד היה אתי - הוא דיבר אתי והגיב בהיגיון על שאלותיי, אך מצד שני היה נראה כאילו רוחו משוטטת בעולמות רחוקים. ראשו היה מוטה במקצת, עינו השמאלית הייתה עצומה, ומבטו היה נעוץ אי שם במרחב, כאילו מנותק מן המתרחש במציאות.

     

    לאחר שיחת היכרות קצרה, החל הגורו לשאול שאלות לרוב על ישראל, על "שיבת ציון" המודרנית, על יהודים מהודו שעלו ארצה, על השפה המשותפת לתושבי הארץ, על "הפרי האסור" – עץ החיים ועץ הדעת בגן העדן, וכן שאל אם יש בארץ מאמינים בדת ההינדואיזם. לבסוף שאל אותי השנקראצ'אריה אם מכירים בישראל את הבהגוודגיטא (Bhagavadgitᾱ). כשעניתי שהיא מוכרת ואף תורגמה לעברית בידי פרופ' עמנואל אולסבנגר, הוא שמח על תשובתי והעלה הצעה שהספר יחולק כשי לבוגרי התואר הראשון במדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים.

     

    בתום שאלותיו של השנקראצ'אריה ביקש ממני המזכיר שאציג את שאלותיי שלי. ביקשתי את דעת הסוואמי בנוגע להבדלי הגישה באשר למוקשה ("שחרור"): יש הגורסים שהוא מושג הודות למאמציו של האדם, לעיתים במשך עשרות ומאות גלגולים, ויש גרסה אחרת, הטוענת שהשחרור מושג רק בחסדו של האל. הקדוש הסביר באריכות את התורות הרווחות בהינדואיזם, ודבריו נעו חליפות בין שני רבדים – רובד התפישה הפילוסופית המופשטת לגבי מהות האל, ורובד האנשת האל ותפישתו כאל אישי, בדומה ל"השגחה פרטית" . בדבריו הביא את המשל ההינדואי הידוע על ההבדל בין הקוף לחתול, כאשר האדם נמשל לגור והתנהגות האל נמשלת להתנהגות האם. כשם שגור הקוף מטפס בכוחות עצמו על פרוות האם ונצמד אליה כשהיא עוברת ממקום למקום - כך גם האדם חייב במאמצים אישיים בלתי נלאים כדי להתקרב אל האל, על מנת להשיג "שחרור". החתולה לעומת זאת, תופסת את הגור בצווארו ומביאה אותו למקום מבטחים. על פי גישה זו, האל בוחר את האדם שיעניק לו את חסדו - את ה"שחרור" המיוחל. תשובתו הסופית של הגורו הייתה למעשה פשרה בין שתי הגישות - מי שמתאמץ ועושה את כל הדרך הנדרשת ל"שחרור", זוכה בסוף התהליך בחסדו של האל ומשתחרר.

    שאלתי את השנקראצ'אריה עוד שאלה שהטרידה אותי רבות בהודו – כיצד מיישבים את הסתירה שבין מושג "כל-הידיעה" (omniscience) של האל, היודע הכל מראש, ובידיעתו למעשה קובע את מעשי האדם, לבין תורת ה"שכר ועונש", על פיה האל מתגמל את האדם על מעשיו הטובים ומעניש אותו על מעשיו הרעים. מה הטעם בתגמול על המעשים שהאל עצמו הכתיב? תשובתו של הגורו דמתה לתשובתו של הרמב"ם, ועיקרה – "הכל צפוי והרשות נתונה".

     

    למרות התרשמותי העמוקה מאישיותו ומחוכמתו של השנקראצ'אריה, התשובה המוכרת נראתה לי באותו רגע פשטנית ומעין התחמקות מהתמודדות עם הסתירה. עוד זמן רב, במהלך מסעי בהודו, המשכתי להתעמק בתשובתו של הקדוש, ובסופו של דבר נראה לי שהתחוור לי הפשר היותר עמוק של דבריו. גם אם המשמעות שהגעתי אליה לא הייתה כוונתו המקורית – או כוונת הרמב"ם – מבחינתי לפחות הסתירה יושבה. למרות שבממד ההיגיון הצרוף הסתירה נשארת בעינה, הפתרון המעשי נעוץ בקבלת מגבלותיו של ההיגיון האנושי, והעובדה שאינו יכול לפתור הכל. בהנחה שהאל קיים, קיומו הוא במישור אחר, הנשגב מבינתו של האדם, ולא חלים עליו חוקי הלוגיקה של העולם האמפירי. כך נשאר האל מחוץ לדיון השכלי. מכיוון שאין האדם יכול להבין את צפונות האל, ואינו יודע אם ומה נקבע עבורו מראש, לא נותר לו אלא לקבל אחריות אישית על מעשיו ולכלכל את התנהגותו בעולם על פי הערכים שהפנים, ועל פי הבנתו את מושגי ה"טוב" וה"רע". כל הניסיונות - של נביאים, או של רישים (חכמים מיסטיקנים הודים) - לתרגם למושגים השאובים מן הניסיון האמפירי את חוויות המפגש עם מישור הקיום האלוהי העלום, נדונו מראש לכישלון, מכיוון שהשפה האנושית אינה מסוגלת לבטא את מה שחורג מגבולותיה. אולם מצד שני, בכל הנוגע לאמונה, לא ההיגיון קובע, אלא הרגש, והניסיונות שמבחינה הגיונית "נדונו לכישלון", עונים על צרכים אנושיים רגשיים בסיסיים, ומכאן ההצלחה של התורות הדתיות השונות.

     

    אני משאיר לאל (אם הוא אכן קיים) את אשר לו, במישור האלוהי, ולוקח אחריות על מעשיי במישור קיומי האנושי, כאשר השאלה אם החלטותיי נקבעו עבורי מראש, ושאלת ה"שכר ועונש" של הממסד הדתי, כלל אינן חלק משיקוליי. למרות שהגעתי למסקנה זו זמן מה לאחר שנפגשתי עם השנקראצ'אריה של קנצ'יפורם, אני מרגיש שהיה לו חלק נכבד בגיבושה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/1/18 00:16:

      צטט: אהובהקליין 2018-01-15 16:29:40

       

       עמוס היקר.


       קראתי בעיון רב את דבריך המעניינים.

       מאד התפעלתי מהמראה של הגורו הקדוש הזה, מלבושו המיוחד וההילה סביבו.

       בידוע שלכל אדם יש הילה- אלא שהיא בולטת אצל אנשים רוחניים  מאד.

      ישנם דברים משותפים לדעותיו של גורו זה וליהדות.

      ממש פלאי פלאים.

       יישר כוח!

       המשך שבוע טוב ויצירתי.


       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה לך, אהובה, וסליחה על האחור בתגובתי.

      למרות קווי הדמיון שאת מוצאת, נראה לי שרב השונה מן המשותף בין היהדות להינדואיזם, אם בכלל ניתן להשוות בין הדתות, שכל אחת מהן היא גם דרך חיים.

      כל טוב, עמוס.

        15/1/18 16:29:

       

       עמוס היקר.


       קראתי בעיון רב את דבריך המעניינים.

       מאד התפעלתי מהמראה של הגורו הקדוש הזה, מלבושו המיוחד וההילה סביבו.

       בידוע שלכל אדם יש הילה- אלא שהיא בולטת אצל אנשים רוחניים  מאד.

      ישנם דברים משותפים לדעותיו של גורו זה וליהדות.

      ממש פלאי פלאים.

       יישר כוח!

       המשך שבוע טוב ויצירתי.


       בברכה

       אהובה.

        9/1/18 00:25:

      צטט: א ח א ב 2018-01-08 14:10:08

      "הכל צפוי והרשות נתונה"....בעיניי זו תפיסת חיים או השקפה. כמו "היה נכון" של הצופים, "הצנע לכת" בביה"ס הריאלי, "ראשונים תמיד אנחנו" של הפלמ"ח. הכל יכול לקרות. ואתה צריך לבחור ולהיות אחראי על בחירותיך. וההשגחה העליונה? קטונתי

      תודה רבה, אחאב.

      גם אני לא יכולתי לקבל את הסתירה הלוגית המגולמת בהיגד "הכל צפוי והרשות נתונה". לכן הגעתי להיתכנות של ההפרדה אפשרות ההבחנה בין שני מישורי מציאות, המאפשרת לחיות עם הסתירה.

      כל טוב, עמוס.

        9/1/18 00:20:

      צטט: ד. צמרת 2018-01-08 08:38:25

      נהנתי מהחוויה המרטיטה שעברת. לא הבנתי כיצד מתיישבת הסתירה בין המושג אל לבין כמות האלילים שבדת ההינדית. אם לכל חלק בעולם יש אל אזי אל אחד אני מרצה ואת השני אולי לא? חבל שלא שאלת את הגורו "איך מבדילים בין קוף לסבון"?

      תודה רבה, דודיק.

      דת ההינדואיזם קיימת כבר כ-4000 שנה, ועברה שינויים רבים במהלך הדורות. יש בה 6 אסכולות פילוסופיות, ומגוון עצום של אמונות ודעות. בצד אמונות עממיות באלים מקומיים רבים, נהוג לזהות בהינדואיזם האלילי דואליזם - היסוד החומרי/הזכרי, המתבטא באלים הגבריים, ויסוד האנרגיה/הנקבי, המוצא את ביטויו באלות ממין נקבה. בין האלים הגבריים, האמונה הבולטת היא ב"טרי-מורטי" - שילוש האלים - ברהמה, האל הבורא, שיווה - האל ההורס ווישנו - האל ששומר על האיזון ביקום. פעמים רבות ניתן להבחין באמונות כמעט מונותיאיסטיות, כאשר שיווה, או ווישנו נתפסים כאל עליון, כל יכול, הממלא את כל הפונקציות.

      אני עוסק בענף פילוסופי הנקרא אדוואיטה וודאנטה, שטוען לקיום/יקום/הוויה של אין-סוף אחדותי, שלא קיימות בו אבחנות כלשהן, כולל האבחנה בין מבחין ומובחן. אין אפשרות להעביר את המסר הזה באופן מילולי, משום שהדברים חורגים מן הנסיון הרגיל ובלתי נתפשים בשכל. זו הסיבה שגם אני אינני יכול להסבירמזעיף את הפה.

      כל טוב, עמוס.  

        8/1/18 14:10:
      "הכל צפוי והרשות נתונה"....בעיניי זו תפיסת חיים או השקפה. כמו "היה נכון" של הצופים, "הצנע לכת" בביה"ס הריאלי, "ראשונים תמיד אנחנו" של הפלמ"ח. הכל יכול לקרות. ואתה צריך לבחור ולהיות אחראי על בחירותיך. וההשגחה העליונה? קטונתי
        8/1/18 08:38:
      נהנתי מהחוויה המרטיטה שעברת. לא הבנתי כיצד מתיישבת הסתירה בין המושג אל לבין כמות האלילים שבדת ההינדית. אם לכל חלק בעולם יש אל אזי אל אחד אני מרצה ואת השני אולי לא? חבל שלא שאלת את הגורו "איך מבדילים בין קוף לסבון"?
        7/1/18 23:15:

      צטט: sari10 2018-01-07 13:56:52

      מעניין ומעמיק.
      הכל צפוי והרשות נתונה - זה משפט שנותן לכאן ולשם, כמו דבר והיפוכו, גם וגם?

      תודה רבה, שרי.

      אלוהים כנראה הקדים את שירביטצוחק.

      שבוע טוב, עמוס.

        7/1/18 23:14:

      צטט: יצחק. ב 2018-01-07 15:18:10

      תודה על סיפורך המעניין.
      "הכל צפוי והרשות נתונה"
      =================
      במציאות האלהית הכל ברור, הכל ידוע, הכל צפוי,
      בעולם האשליה - עולם הנפש החווה ומתנסה בגוף אדם,
      הרשות נתונה.  
      זה בא לידי ביטוי בחופש הבחירה המוענק לכל נפש.
      כל נפש מקבלת את האפשרות לבחור האם תתנסה, במה תתנסה, ואיך.
      בוחרת כיצד לנהוג,
      ומקבלת את האפשרות לחוות את תוצאות בחירתה.

      תודה רבה, יצחק.

      אתה, כמוני, יוצר הפרדה בין שני סוגי המציאות. הבעיה אצלי היתה הניסיון ליצור זיקה ביניהן, תוך התיימרות לדעת במציאות שלנו, מה שיודע "האל" במציאות האחרת. יתר על כן, להבטיח לנו "שכר ועונש" על פי אמות המידה של המציאות האחרת.

      שבוע טוב, עמוס.

        7/1/18 15:18:
      תודה על סיפורך המעניין.
      "הכל צפוי והרשות נתונה"
      =================
      במציאות האלהית הכל ברור, הכל ידוע, הכל צפוי,
      בעולם האשליה - עולם הנפש החווה ומתנסה בגוף אדם,
      הרשות נתונה.  
      זה בא לידי ביטוי בחופש הבחירה המוענק לכל נפש.
      כל נפש מקבלת את האפשרות לבחור האם תתנסה, במה תתנסה, ואיך.
      בוחרת כיצד לנהוג,
      ומקבלת את האפשרות לחוות את תוצאות בחירתה.
        7/1/18 13:56:

      מעניין ומעמיק.
      הכל צפוי והרשות נתונה - זה משפט שנותן לכאן ולשם, כמו דבר והיפוכו, גם וגם?

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין