עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    השנקראצ'אריה של קנצ'יפורם

    16 תגובות   יום שישי , 29/12/17, 01:05

    השנקראצ'אריה של קנצ'יפורם

     

     

    חלק א'

     

    השנקראצ'אריה (Shankarᾱchᾱrya) של קנצ'יפורם (Kanchipuram), הותיר בי את הרושם החזק ביותר מכל האנשים והחכמים הרבים שפגשתי ברחבי הודו. "שנקראצ'אריה" הוא התואר של מי שעומד בראש אחד מארבעת המוסדות שהקים הפילוסוף והמשורר הנודע שנקראצ'אריה, במאה העשירית, לשם החייאתה של תורת ההינדואיזם והפצתה, לאחר שנחלשה עקב התפשטות הבודהיזם והג'איניזם.

    שמו של החכם מקנצ'יפורם הוזכר באוזניי בהערצה בכמה הזדמנויות בעת מסעי בדרום הודו, וגמלה בליבי ההחלטה לנסות לפגוש אותו. לא ידעתי עליו הרבה לפני פגישתנו, אך קראתי עליו מאז, ומתברר שהוא נחשב לאחד החכמים הגדולים ביותר של דרום הודו במאה העשרים.

     

    הגורו המפורסם נולד למשפחת ברהמינים ב-1894, ושמו בלידתו היה סואמינתן (Swaminathan), כשם אחד משמותיו של בנו השני של שיוה. בשנת 1907, בהיותו בן 13 בלבד, הוא התמנה לשנקראצ'אריה ה-68 של קנצ'יפורם. המינוי היה תוצאה של הצטיינות בלתי רגילה בלימודים בבית הספר, שם "קפץ" כיתות, גרף פרסי לימודים רבים ונחשב לגאון. השנקראצ'אריה ה-66, שנחשב לפטרונו, שלח ברכה לטקס החניכה שלו, שבו הוענק לו הפתיל המקודש של הברהמינים. כאשר התמנה לתפקיד הרם, אימץ הילד לעצמו את השם של השנקראצ'אריה ה-66, אשר שימש לו דגם לחיקוי ונקרא שרי צ'נדרהשקהרנדרה סראסווטי (Shri Chandrashekharendra Sarasvatī). התרשמתי במיוחד מהסיפור על מסעו בן 20 השנה, באתריה הקדושים של הודו, כשהוא משחזר את מסעו של שנקראצ'אריה, מייסד המסדר.

     

    לקראת סיום ביקורי במדינת טמיל נאדו ((Tamil Nadu, נסעתי אל העיר קנצ'יפורם לפגוש את הקדוש הנודע. העיר קנצ'יפורם ידועה במקדשיה, אך לאחר שראיתי מקדשים מרשימים לא מעטים בדרום הודו, לא התרשמתי במיוחד מן המקדשים של קנצ'יפורם, אשר שיני הזמן נגסו בחיטוביהם. לאחר שיטוט במקדשים הלכתי אל משכנו של השנקראצ'אריה.

    הפקידים במשרדי המסדר הודיעו לי שהקדוש נעדר מן המקום ומצוי כמה מאות קילומטרים צפונית משם, במדינת אנדהרה פרדש (Andhra Pradesh), ומכהן בקודש בטקסים הנערכים לכבוד האל שיוה במקדש מהאננדי (Mah0nandi). החלטתי לנסוע אליו למרות המרחק - כשמטיילים בארץ כה נרחבת כהודו, מרחק כמו ממטולה לאילת אינו נראה גדול מדי.

     

    הגעתי אל העיר ננדיאל (Nandyal) וכשבררתי לגבי תחבורה אל המקדש, ששכן כ-16 ק"מ ממנה, נאמר לי שאוטובוס הבקר כבר עזב והאוטובוס הבא יוצא רק בערב, או למחרת בבקר. החלטתי לא להמתין ולהתחיל לצעוד ברגל, תוך תקווה לתפוס טרמפ. הדרך הייתה שוממת למדי, ובדיעבד, כפי שיתברר להלן, שיחק לי המזל שאף מכונית לא עצרה לי. אל המקדש הגעתי בשעת אחר הצהריים מאוחרת, ונהניתי לשטוף את אבק היום בשחייה במימי בריכת המקדש הצלולים.

     

    המים הצלולים הם אחד משלושת המאפיינים המיוחדים, מהם התרשמתי במקדש מהאננדי:

    א. כיפת המבנה המרכזי בנויה למרבה ההפתעה, בסגנון מוארך צפון הודי, ולא בנוסח העגול המקובל בדרום. 

     ב. בריכת המקדש (tirtha) מקבלת את מימיה ממקור תת-קרקעי והמים הם צלולים להפליא וחמימים, שלא כמו הבריכות בשאר מקדשי הודו. הן בדרך כלל בלתי צלולות ואפילו מלוכלכות, ותמיד חשבתי שמי שמגיע אליהן נקי, יוצא מלוכלך לאחר הרחצה בהן. נאמר לי שרק בעוד מקדש אחד בהודו יש מים צלולים כאלה – מקדש אמרנאת (Amarnath) בקשמיר. בשל חסימת שלגים נבצר ממני להגיע אל המקדש במערה בקשמיר, מכיוון שהגעתי לקשמיר בחודש מרס, בעוד העלייה לרגל למערה מתקיימת בחודשים יולי-אוגוסט. 

     ג. צלם הלינגה שבמקדש ( Shivalinga – צלם האל שיווה כאל הפריון, בדמות מופשטת של אבר המין הזכרי). הוא אינו פסל שגולף באבן ביד אדם, אלא סלע טבעי המבצבץ מן האדמה בצורת קונוס, ובאופן נדיר למדי אין שום בעיה להגיע אליו ואף לגעת בו. למחרת הגיעי השתתפתי בטקס פוג'ה (pUja) במקדש, והגשתי אגוז קוקוס כמנחה. הכהן ניפץ את האגוז על השיווה לינגה והגיש לי את שבריו כפרסאד ( - prasמנחה), וזו הייתה ארוחת הצהרים שלי באותו יום.

     

    בשטח המקדש התקבצו אנשים רבים שבאו להשתתף בטקסים ולקבל "דרשן" (darshan - ראיון) מן הקדוש. חיפשתי איש קשר אל השנקראצ'אריה ונפגשתי עם מי ששימש כמזכירו האישי. בשיחתנו תחקר אותי המזכיר בפרטי פרטים מהיכן אני, מה מקצועי, מדוע בחרתי לטייל בהודו בכלל ומדוע באתי לפגוש את הקדוש בפרט. לבסוף שאל אותי כיצד הגעתי אל המקדש, וכשעניתי שבאתי ברגל מננדיאל, לא הסתפק בתשובתי ותחקר אותי בפרטי פרטים על הדרך, כדי לוודא שאכן באתי ברגל. בסופו של דבר השתכנע ואמר לי שזה יהיה כנראה "כרטיס הכניסה" שלי לראיון אישי עם הקדוש, משום שהוא אינו נוסע בכלי רכב, אלא עושה את דרכו ברגל בלבד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/1/18 18:01:

      צטט: Heda 2018-01-06 15:57:23

      עמוס יקר, מסע של 16 ק"מ, מתחיל בצעד מהוסס, קטן... ?

      תודה רבה, הדה.

      כשהייתי מרצה בפני חיילים על התרבות ההודית, שהאידיאל שלה הוא "שחרור", היו שואלים אותי אם אני עצמי הגעתי ל"שחרור". אני הייתי עונה במשל המסע, שהזכרת בתגובה. הייתי אומר שאם הדרך לשחרור" משולה למסע של 1000 מייל, כמאמרו של מאו טסה טונג, אני לא עשיתי "צעד קטן אחד", אלא הנחתי את בהן רגלי השמאלית על תחילתה של הדרך.

      אגב, במאמר מוסגר - לארי, גיבור ספרו של ס. מוהם "על חוד התער", אכן הגיע ל"שחרור", למרות היותו מערבי.

      שבוע טוב, עמוס.

        6/1/18 15:57:
      עמוס יקר, מסע של 16 ק"מ, מתחיל בצעד מהוסס, קטן... ?
        3/1/18 19:59:

      צטט: יצחק. ב 2018-01-03 10:14:43

      שלום עמוס,
      סיפורך מעניין מאוד.
      בהודו מרוכזים לאורך שנים רבות מספר האנשים שהם

      "חכמים", "נאורים", "קדושים" בעיני עצמם או בעיני אחרים,

      הרבה מעבר למה שידוע בארצות אחרות,

      באופן יחסי וגם באופן מוחלט.

       

      הקריטריונים הענקת/קבלת התואר הזה אינם ברורים,

      חלקם נסמך על יכולות אינטלקטואליות, כריזמה אישית,

      ירושה, או גורמים אחרים.

       

      דבקותך במטרתך - הצעדה של 16 הק"מ שצעדת,

      כדי להגיע למחוז חפצך, מרשימה ואינה נפוצה כלל במחוזותינו.

      יישר כוח.

      תודה רבה, יצחק.

      אין קריטריונים לבחינה מי מואר ומי איננו - הכל עניין של התרשמות. לגבי חלק מן החכמים ההודים יש קונצנזוס, ולעתים לא רק של הודים, אלא גם של מערביים כמונו.

      בחלק ב' של הסיפור אני מספר על ההתרשמות שלי.

      אם אינך מכיר, אני ממליץ על הספר "על חוד התער", שבו סומרסט מוהם משלב גם קטע על "הארה".

      כל טוב, עמוס.

        3/1/18 10:14:

      שלום עמוס,
      סיפורך מעניין מאוד.
      בהודו מרוכזים לאורך שנים רבות מספר האנשים שהם

      "חכמים", "נאורים", "קדושים" בעיני עצמם או בעיני אחרים,

      הרבה מעבר למה שידוע בארצות אחרות,

      באופן יחסי וגם באופן מוחלט.

       

      הקריטריונים הענקת/קבלת התואר הזה אינם ברורים,

      חלקם נסמך על יכולות אינטלקטואליות, כריזמה אישית,

      ירושה, או גורמים אחרים.

       

      דבקותך במטרתך - הצעדה של 16 הק"מ שצעדת,

      כדי להגיע למחוז חפצך, מרשימה ואינה נפוצה כלל במחוזותינו.

      יישר כוח.

        3/1/18 08:17:

      צטט: רחלי בן-צור 2018-01-03 00:38:51

      מרתק! ממתינה לפרק ב'.

      תודה רבה, רחלי.

      יגיע!

      כל טוב, עמוס.

        3/1/18 00:38:
      מרתק! ממתינה לפרק ב'.
        2/1/18 09:20:

      צטט: אהובהקליין 2018-01-02 08:43:31

       עמוס היקר.


       יפה תיארת את ביקורך במקדש - הלכת ברגל וזו מסירות נפש ממש.

       אני מקווה שלא הלכת יחף כמו שעשית באחד המסעות להודו.

       המים הצלולים שרחצת בהם-

      מזכירים לי את המים שנתן אברהם אבינו לשלושת המלאכים כדי להסיר את אבק רגליהם מן הדרך  באומרו להם:


      "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ".


      [בראשית י"ח]

       עושה רושם שמאד נהנית מהמים הצלולים והחמימים ומכל האווירה המיוחדת-

      אכן מקומות מעניינים יש בהודו.

      המשך שבוע טוב ויצירתי.

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      אכן נהניתי מאד מן המקדש ואווירתו המיוחדת, אך עיקר החוויה היה המפגש עם הגורו ("הקדוש"), כפי שמתואר בחלק ב' שאפרסם בשבוע הקרוב.

      כל טוב, עמוס.

        2/1/18 08:43:

       עמוס היקר.


       יפה תיארת את ביקורך במקדש - הלכת ברגל וזו מסירות נפש ממש.

       אני מקווה שלא הלכת יחף כמו שעשית באחד המסעות להודו.

       המים הצלולים שרחצת בהם-

      מזכירים לי את המים שנתן אברהם אבינו לשלושת המלאכים כדי להסיר את אבק רגליהם מן הדרך  באומרו להם:


      "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ".


      [בראשית י"ח]

       עושה רושם שמאד נהנית מהמים הצלולים והחמימים ומכל האווירה המיוחדת-

      אכן מקומות מעניינים יש בהודו.

      המשך שבוע טוב ויצירתי.

       בברכה

       אהובה.

        31/12/17 00:00:

      צטט: א ח א ב 2017-12-30 19:08:28

      מסע רגלי תמיד משמעותי יותר

      תודה, אחאב.

      למרות שלא עשיתי טרקים רבים במובנם המודרני, הלכתי לא מעט ברגל. במקרה הזה, ההליכה ברגל זיכתה אותי בראיון עם החכם (בחלק ב'), שהיה משמעותי מאד עבורי, ובלעדיה ספק אם הייתי זוכה לו.

      שבוע טוב, עמוס.

        30/12/17 19:08:
      מסע רגלי תמיד משמעותי יותר
        30/12/17 12:07:

      צטט: sari10 2017-12-30 11:59:48

      זה מורכב... אני צריכה להיות יותר מרוכזת וסבלנית כדי לקרוא ולהעמיק.... בכל אשר כתבת חיוך

      תודה רבה, שרי.

      ההתמודדות האינטלקטואלית מסייעת "לחדד" את המוח, ובגילים יותר מתקדמים, מסייעת בהאטה של תהליכי ההזדקנות של המוח.

      שבת שלום, עמוס.

        30/12/17 11:59:

      זה מורכב... אני צריכה להיות יותר מרוכזת וסבלנית כדי לקרוא ולהעמיק.... בכל אשר כתבת חיוך

        30/12/17 10:48:

      צטט: ד. צמרת 2017-12-30 10:15:42

      ממתין בקוצר רוח לסיפור ההמשך.
      לפרק זה מתאים השיר זמר נודד

      ''

      תודה רבה, דודיק.

      אתה ממליץ לי על "זמר נודד", שירה של נעמי שמר, אך באורח פלא, השיר שהתנגן לי בראש בכל חודשי המסע בהודו, היה "הו, ציוניוני הדרך..." שלמיטב זכרוני נקרא "שיר הנודד". שניהם מתאימים!

      שבת שלום, עמוס.

        30/12/17 10:43:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2017-12-30 09:29:39

      תמיד כיף ללמוד ממך!

      תודה רבה, שוש.

      את מוזמנת לקרוא גם את ההמשך בשבוע הבא.

      שבת שלום, עמוס.

        30/12/17 10:15:

      ממתין בקוצר רוח לסיפור ההמשך.
      לפרק זה מתאים השיר זמר נודד

      ''

        30/12/17 09:29:
      תמיד כיף ללמוד ממך!

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין