דצמבר שלי

התחיל  יבש

עם טיטולים רטובים

לילות חסרי מנוחה

שינה טרופה

וחלומות, שלא נשמרים

מוצצים מציצים

מספרים געגועים

מצייצים

בכי תינוקת רעבה

בקבוקי חלב אם מלאים

גמלו חסדים והחלטה.

הבטחות לחורף

דרכי אליך, חסומה

חורף (לכאורה)

צייר על גופי

סימנים יבשים של

מציאות שחונה.

תאריכים הפכו אורם

תפוזים חפוזים

קפאו על נקטרם

והזמן,

מזמן אין לו מנוח

עידן /כוכבה סרנגה

כמעט סוף דצמבר

היום הכי קצר, כבר היה

עוד מעט

גם סוף השנה

 
ואולי הסוף שלי ושלך

 
הייתי צריכה להבין זאת מזמן

היו לנו ימים רבים של אושר

תלמים של תשוקה 

נחרשו בתקווה

ועתה 

שדה עקר, שתק זרעיו ביובש

הולכי רכיל סתמו פיות

בגרון ניחר

 
ואני, כמו מסרבת להיות

 
בבית נטוש, בקתה 

בה טווינו קורי חלומות

פרחנו כמו נרקיסים בין ביצות

דישדשנו רגלים בין שלוליות יבשות

כמו על מי מנוחות

תבענו זכות לרגעי מטר

רגעים של פנינה 

טובעים מציאות 

לכאורה שחונה 

 
והקשבתי לך ולי לשטויות 

וכשהתפללתי לגשם

חשבתי שלחשת בי, גם שירה 

טיפטוף אותיות 

"את, עוד תראי ימים של אושר

הגשם יבוא לפקוד את האדמה

ימי הבצורת  - הם רק בראשך,

הכל זה מבפנים." 

כך אמרת, פיזרת הבטחות 

כמו הצצת אל תוכי,

אל בין הסדקים בנשמה.

 
עוד מעט סוף דצמבר 

סוף השנה

מזל, אני אומרת

לכל קץ עידן 

ביום הכי קצר בשנה 

בסוף, יש תובנה חדשה

 
©כוכבה סרנגה