עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    פוסטים אחרונים

    שלי החדר

    18 תגובות   יום חמישי, 21/12/17, 01:57

    ביום האחרון של חנוכה החורף הגיע לוונקובר. לפחות הגירסה המקומית שלו. ארבע שעות של שלג סמיך ירד על העיר וכיסה אותה בציפוי וניל מקיר אל קיר. השלג הקדים את התחזית בעשר שעות וכך מצאתי את עצמי תקוע בפקק ארוך ביציאה מהסופרסטור שלנו, זה שמביא מוצרים מישראל, לאור הביקוש הגדל בקהילה שלנו. נהיגה של 20 דקות, הפכה למסע מפרך של שעה וחצי, ועוד חזרתי בלי שקית אחת של ביסלי בצל, מישהו רוקן את המדפים, והקטנה שלי תצטרך לעבור את חופשת החורף בלי החטיף האהוב שלה. צרות של עולם ראשון. פרקתי את החבילות, שמתי מוזיקה קלאסית, פתחתי את החלון, התכסתי בשמיכה ונתתי לשלג להפנט אותי לתנומה. לפני שלושה ימים הייתי בלוס אנג'לס בחום של 28 מעלות, זכיתי בפרס על הסרט הקצר שלי, ועכשיו אני שוב בחדר, עם התה והלימון והספרים הישנים, והשלג הקנדי שממשיך לכסות את האדמה. "כל העלים חומים, והרקיע אפור, ואני מסתובב לי פה, ביום חורף שחור. הו כמה הייתי מאושר, להיות באל.איי ולא כאן, חולם על קליפורניה, ביום כזה מעונן" (יהונתן גפן מתרגם את המאמס והפאפאס מתוך "רוק בבית הסוהר").

     

    **

    הדוד החכם שלי מהכפר אמר פעם שלנו, החקלאים, יש פרספקטיבה אחרת על הזמן ועל בני אדם. "כי אף בן אדם לא יכול לגרום לגשם לרדת על האשכוליות שלי". יתכן שהוא צודק, זה רק לקח לי 12 וחצי שנים, אבל בסוף זה הגיע. ההזמנה החגיגית, קניית כרטיסי הטיסה, ההתרגשות העצומה בלילה שלפני, המונית לפני הזריחה, העליה למטוס. "עת השתחררתי, הרופאים המליצו לי ביקור חודשי בנמל התעופה, זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול ממריא דרך דמעה שקופה". (מאיר אריאל).

     

    **

    אנחנו ממריאים מוונקובר ב 4 מעלות ואחרי שלוש שעות נוחתים בלוס אנג'לס ל 24 מעלות, חמסין. המזגן של המונית לא סוחב, על הכביש המהיר המון בתים קטנים בשולי הדרך, והמון עצי דקל. אני פותח את "המדריך לתייר הישראלי בארצות הברית" מאת ורדה יהל, מהדורת 1977. 40 שנה אני מחזיק את הספר הזה, מאז שההורים שלי נסעו לטיול "7 תחנות בשלושים יום", כשרבין עוד היה בקדנציה הראשונה ואני הייתי ילד שמטפס על עצי הדר. ורדה מצטטת את דן אלמגור שתיאר פעם את לוס אג'לס בתור "1000 עפולות". האמת שמחלון המונית זה יותר מזכיר את גבעת אולגה, אבל למי זה משנה בחום הזה. "אחי כשאתה טס לקליפורניה, תזכור למסור לה בושם ריח, של פרדס פורח, אבטיח, מלח ים, חול חמסין וצל של דקל, המית חליל, מיתר של נבל, לילה בכינרת, וחיילים בדרך, סוף של מלחמה" (חואן סארט בתרגום יהונתן גפן).

     

    **

    בערב מגיע לאסוף אותי י', חבר מתקופת הצבא, 17 שנים לא נפגשנו, אבל כשחברים נפגשים השיחה כאילו הסתיימה אתמול. י' גדל בקיבוץ לא רחוק ממני והיה כדורסלן לא רע שהגיע לליגה הלאומית, אבל אז הוא הכיר יהודיה אמריקאית שאמא שלה עבדה עבור הלוס אנג'לס קליפרס ובאינתיפדה השנייה הם החליטו שהגיע הזמן לעבור לשם. סיפורי ההגירה שלנו די דומים, כי מהמקום שממנו אנחנו באים עבודה קשה והתמדה תמיד היו יותר חשובים מתארים אקדמאים והשכלה פורמלית. היום י' הוא סגן נשיא בחברת הייטק מצליחה ואשתו מנהלת מחלקה בחברה אחרת. אחרי כוס היין השלישית אנחנו מדברים על הילדים והקשר למסורת ישראל שלנו, של עבודה קשה והתמדה ודבקות במטרה, אנו מקווים שיהיה להם יותר קל, אחרי שהיינו "מגש הכסף" שלהם. "אם הילדים כבר גדולים ובדרך לעזוב את הקן, למה שלא תבוא לכאן? זה מרכז התעשייה", הוא הציע במפגיע, אני רק המשכתי את עצמי, בקוניאק להטביע. "אם לא הייתי מספר לה, הייתי כבר יכול לעזוב, חולם על קליפורניה, ביום כזה רטוב". (יהונתן גפן מתרגם המאמאס והפאפאס)

     

    **

    בבוקר אני מפנק את עצמי בשחייה בבריכה, חם כאן. בערב אני לובש חליפה שלושה חלקים, השחקנית מחכה לי בלובי, אנחנו יוצאים אל האולם, שני בלוקים מהמלון. הולכים על השטיח האדום ומחייכים לצלמים, ביחד ולחוד. איך הגורל הביא אותי לכאן דווקא איתה? לא יודע, אבל זורם. מלא אורחים הגיעו, בני משפחה ואנשי תעשייה, והמון כאלה שרוצים להיות מי שהם לא. לוס אנג'לס מלאה בחולמים. המלצרים הארמנים מגישים אוכל ויין לשולחן, יושבים איתנו צמד מפיקים מסן פרנסיסקו שיש להם טיסת לילה לתפוס לאוקלנד. על הבמה דוגמניות ודוגמנים שמציגים בגדים של נותנת חסות אחת, דיילות אסייאתיות מחלקות מוצרי קוסמטיקה של נותנת חסות אחרת. בסוף מגיעים לשלב הפרסים. תחילה היא, איווט בנסון, מקבלת פרס על שחקנית מבטיחה בסרט קצר, ואז מגיע התור שלי, בהפתעה גמורה. "הסרט הקצר המפתיע של השנה". אני עולה לבמה נרגש כמו בבר מצווה, צלמים מכסים אותי מכל הזוויות. גבר מבוגר בחליפה יקרה מעניק לי את הפסל, חתיכת משקל יש עליו, ובדרך למטה עומדים עשרות אנשים שרק רוצים להצטלם איתי, כל מיני שחקניות מבקשות לעשות איתי סלפי, אני מחייך ובראש רצה לי השורה: "צלילה שלי אמרה, אם אנשים היו יודעים בחלומות של מי הם מככבים, ובתור מה" (מאיר אריאל).  

     

    **

    אני עובר לשולחן אחר עם מפיקה אמריקאית מתעניינת. אני מספר לה על שנת השיא שהייתה לנו בבי. סי. עם הפקות קולנוע וטלוויזיה בסכום כולל של 2.6 מיליארד דולר. עם כוכבים כמו דווין ג'ונסון, קייט ווינסלט, ראיין ריינולדס, ג'וני דפ, אנה קנדריק, וסת' רוגן כמובן, שעל הסט שלו הכי נהנתי אי פעם. אני מספר לה על הטבות המס של 30 אחוז למפיקים, ועל הצוותים המקצועיים שלנו שהופכים את וונקובר ל"עיר זיקית" שיכולה להתחפש לכל עיר אמריקאית שהתסריט מבקש. האמריקאית מהנהנת בראש ולוקחת את החוברת שהכנתי בבית. היא עוד תחזור אלי, אולי מחר, אולי אחרי החגים, לך תדע. כשאתה יושב עם אנשים שלא מכירים אותך, עם הפסל הזה לצידך, הם לא יודעים על אלפי שעות העבודה הקשה, בגשם ובשלג, שמאחוריך. הם לא יודעים על הדם-יזע-ודמעות ששפכת בדרך אל האולם הזה. הם לא יודעים, ואולי גם לא רוצים לדעת. הם רוצים רק הבטחה, אופציה, הזדמנות. תקווה. כמו ההיא מהשיר, שממש מזכירה את ההיא מהמציאות. "לים היא נותנת, לי לא. וזה לנו קיץ שלישי כבר, לשמש, לחול, רק לי לא. והיא עוד עונה לשם תקווה, ותתארו לעצמכם" (מאיר אריאל).

     

    **

    עוד סיבוב ניצחון אחד באולם השוקק, איווט בנסון כבר לקחה את הפרס וחזרה למלון, היא טסה מחר. אני נשאר לעוד ערב עם י', לא יכולים להפסיק לדבר. בדרך לשדרת וונטורה הוא מצביע על בית מואר בשרשראות של נורות ואומר לי "אתה רואה? זה בית של יהודים". איך יודעים? "כי האורות הם בצבעי כחול – לבן". אמרתי לו "אתה מבין שמבחינה היסטורית מה שיהדות ארה"ב השיגה זה חסר תקדים. בפעם הראשונה אי פעם אמרו להם "שוק חופשי", בלי מלך, צאר או פריץ שצריך לעבוד בשבילו. בלי גילדות ואיגודים מקצועיים שהחרימו אותם. פשוט אמרו "רוצו עם זה", "תבנו מה שאתם רוצים", "לכו עם החזון שלכם". תראה אותם היום, עם כח ועוצמה והשפעה בכל תחומי החיים, חסר תקדים". הוא הנהן בתוגה ומלמל "רק שם הכל פארטץ'". "עזוב" אמרתי, "בוא נלך לגלידה". הבטחנו לעצמנו שהפעם הבאה לא תהייה בעוד 17 שנה, וזהו. "תם השרב הגדול, השמש רד לים הכחול, ורוח חרישית מרגיעה, פנים וצוואר, נחירים ודם. שני ציירים על החוף, רואים לאור היום את הסוף, ולהקת שחפים כמראה, שביס אפרפר כלטיפה על הים". (מאיר אריאל) .

     

    **

    במטוס אני קורא ב USA TODAY על מאוכזבי גלובוס הזהב. "וונדר וומן" של גל גדות, ו"חולים מאהבה" של ג'וד אפאטו, "אמא" עם ג'ניפר לורנס, "תברח" והליצן של "זה". הבחורה שלידי מציצה לכותרת, אני מעביר לה את העמוד ושומר את התשבץ. אחר כך היא תספר שהיא מפיקה גדולה באולפן גדול, הפתעה. אני אומר "אני לא מבין את העיתון, כולם יודעים שהאולפנים עושים שני סוגים של סרטים: 90 אחוז מהסרטים הם שוברי קופות שתפקידם לעשות כסף, ו 10 אחוז שהם סרטים אמנותיים עם אמירה משמעותית על החיים". היא מחייכת, "העיתון יודע", היא אומרת לי, "אבל הוא צריך למכור גיליונות, וחרא נגטיבי זה חומר בעירה מצוין". אחר כך היא שואלת, ספק בנימוס ספק בסקרנות "על מה אני כותב?", אני אומר לה שאני "מומחה למערכות יחסים בעייתיות", הוא מצחקקת ולוקחת שלוק מים. לא, היא לא שמעה על הקולנוע של קלוד סוטא, ועל סרטי מערכות היחסים המתוסבכות שלו. "זה עובד בכל ז'אנר, העיקר שתהייה מערכת יחסים בלתי שגרתית, חריגה, מורכבת". אני מסביר והיא שוב מצחקקת, אנחנו נפרדים ואני חושב על המוזה. "סוזאן ידך לוקחת, מובילה אותך לנחל, לבושה נוצות ושמלות, משוק הפישפשים של חיל השלום, היא אומרת לך מה לראות, בפרחים ובאשפתות, יש גיבורים באצות הים, ילדים שקמים מוקדם, מתחננים לאהבה. ותרצה איתה לברוח, אתה עיוור כשהיא איתך, והיא יכולה בך לבטוח, כי נגעת בגופה המושלם, במחשבתך" (לאונרד כהן בתרגום יהונתן גפן).

     

    **

    הוליווד אוהבת סרטים על אמנים, העיר מלאה באנשים שרוצים תהילה, אין להם סיפור לספר, לא תמיד הם מבינים איך עובדת התעשיה, מי עושה מה ולמה. אנשים רוצים להתפרסם, בכל מחיר, זה קצת עצוב וקצת מצחיק, הטרגדיה והקומדיה מתערבבות. זה הסיפור של "חי בסרט" הקומדיה החדשה מבית "הפקות פוינט גריי" של איוון גולדברג וסת' רוגן, בכיכובו ובימוייו של ג'יימס פרנקו. אי שם בחורף 2013 חבורת הקומיקאים יצאה לקולנוע "ריו" במזרח וונקובר כדי לצפות בסרט הקאלט "החדר" של טומי וייסאו. "החדר" (לא להתבלבל עם "חדר" של ברי לארסון), הופק בסן פרנסיסקו ב 2003 ונחשב עד היום לסרט האמריקאי הגרוע של כל הזמנים, אבי ביטר קלאסה לידו. ע"פ וויקיפידיה, וייסאו נולד בפולין, ברח לפאריז והיגר באופן בלתי חוקי לסן פרנסיסקו. הוא מכר ציפורי צעצוע בנמל והתעשר לפתע (בעסקת נדל"ן או בעזרת המאפיה, ע"פ גרסה אחרת), הוא פוגש את גרג סיסטרו, בסדנת משחק לחובבים, והשניים יוצאים לכבוש אל לוס אנג'לס. עיר המלאכים לא מתרגשת מהכיסים העמוקים של טומי, המבטא הזר וחוסר הכישרון מביאים לו הצעות לשחק רק את "האיש הרע", אבל טומי רוצה להיות ג'יימס דין. מהתיסכול נולד "החדר" – סרט שהפך לפולחן. האחים ג'יימס ודייב פרנקו מביאים את החברות הזאת בסרט על הסרט, שמספק לא מעט רגעים מצחיקים, הם מביאים את חומר הבעירה של טומי, מהגר אאוטסיידר שרוצה להיות מקובל, אבל לא נוגעים כמעט בשנאת הנשים שבסאבטקסט של "החדר". "חי בסרט" ("אמן האסונות", במקור) הוא קצת כמו המדור "סודות מחדר ההלבשה" עצוב, מצחיק ומוזר. טוסו עליו.

    ''

     

     

    **

    להופעה של אסף אמדורסקי ב JCC הגיעו רק כמה עשרות אנשים, זה הרגיש קצת כמו ערב תרבות באיזה בסיס קטן בגבול הצפון. היה אחלה הופעה, הפסדתם. נקווה שגיורא זינגר, ב 7 לינואר יצליח יותר. הצחוק יפה לבריאות.  https://www.youtube.com/watch?v=ghhXrd0d_90

     

    **

    "אז אני בתוך הבית נמצא, בתוך החדר האינטימי שלי, שלי החדר", בחוץ שלג והתעשייה בהדממה, שלושה שבועות חופש. עוד תסריט כותב את עצמו ברגעים אלו ממש. מרגיש ששנת הינשוף הדומם עומדת להסתיים, וזה הזמן הכי טוב להיזכר בשיר המוטו, "פעם בחיים" של ראשים מדברים. אלו שיהונתן גפן לא הבין, הם עדיין ברשימת הדלי שלי, עם עוד כמה פריטים אחרים. עכשיו כשאני יכול להחזיר את ורדה יהל לספרית המשק בלב שקט. שנה אזרחית נפלאה אנשים נהדרים, תהיו ילדים טובים, הכל מים מסביב.  

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/12/17 08:46:
      כן.
        27/12/17 02:08:

      צטט: ~בועז22~ 2017-12-26 10:00:26

      לא יספיקו לי כול המילים כולן כדי לתאר לך עד כמה אני שמח בשמחתך. שלך, בועז

      תודה רבה בועז על התמיכה והפירגון לאורך כל הדרך. לא מובן מאליו. שתהיה שנה אזרחית מעולה.

        26/12/17 10:00:
      לא יספיקו לי כול המילים כולן כדי לתאר לך עד כמה אני שמח בשמחתך. שלך, בועז
        25/12/17 17:17:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-12-24 00:46:07

      יישר כוח

      חן חן מכבית, שבוע טוב!

        24/12/17 18:47:

      צטט: נומיקן 2017-12-23 22:25:09

      יופי, יופי, בשעה טובה. דיווח מרתק, כמו תמיד, והפעם עם גביע. המשך הצלחה.

      תודה רבה נומיקן, שנה אזרחית מוצלחת.

      יישר כוח
        23/12/17 22:25:
      יופי, יופי, בשעה טובה. דיווח מרתק, כמו תמיד, והפעם עם גביע. המשך הצלחה.
        22/12/17 19:38:

       

      ולמי שביקש הוכחה מצולמת: אמא, הבאתי גביע!

       

       

      ''
      הוספת תגובה

        22/12/17 17:59:

      צטט: שטוטית 2017-12-22 16:39:22

      לכאן עוד לא הגיע החורף. שבת שלום

      גם בלוס אנג'לס אין חורף, תסתדרו טוב ביחד, חברה.

        22/12/17 16:39:
      לכאן עוד לא הגיע החורף. שבת שלום
        22/12/17 16:32:

      צטט: באבא יאגה 2017-12-22 13:50:14

      "השלג הקדים את התחזית בעשר שעות וכך מצאתי את עצמי תקוע בפקק ארוך ביציאה מהסופרסטור שלנו" - צחוק הגורל, אני מוצאת עצמי בפקקים לא נגמרים בלי שלג ואפילו בלי גשם! שבת שלום

      נו, טוב, באבא, את יודעת שאי אפשר להשוות....שבת שלום!

        22/12/17 13:50:
      "השלג הקדים את התחזית בעשר שעות וכך מצאתי את עצמי תקוע בפקק ארוך ביציאה מהסופרסטור שלנו" - צחוק הגורל, אני מוצאת עצמי בפקקים לא נגמרים בלי שלג ואפילו בלי גשם! שבת שלום
        22/12/17 02:05:

      צטט: א ח א ב 2017-12-22 01:53:04

      דברים שרואים משם ....! שבת שלום

      כן !! (פעם חמישית או שישית, אבל סבבה). סוף שבוע נפלא.

        22/12/17 02:04:

      צטט: חבצלתהעמקים 2017-12-22 00:02:38

      בשנה הבאה אוסקר?חיוך

      קטונתי, חברה, רק רוצה להמשיך לעבוד.

        22/12/17 01:53:
      דברים שרואים משם ....! שבת שלום
        22/12/17 00:02:

      בשנה הבאה אוסקר?חיוך

        21/12/17 15:57:

      צטט: דוקטורלאה 2017-12-21 13:16:18

      קראתי בסקרנות את כל מה שתיארת, כמי שבא מתחום אחר, שונה לגמרי, היה מעניין לקרוא. שמחתי כי עבודתך נשאה פרי המתאים לסוג העבודה. התעצבתי כאשר קראתי על פגישתך עם חבר שגם הוא ירד מהארץ, ילדיו ונכדיו יהיו זרים לגמרי לארצנו. אני מבינה את העדיפות שיש למקצועות מסויימים מחוץ לגבולות ארצנו, אבל מטבע הדברים לא נשארים שם רק ההורים, והילדים והנכדים לא חוזרים אלינו.אדם רשע היה אומר כי פעם יהיה רע אצלכם וטוב אצלנו, וצאצאי הצאצאים ירצו לבוא ויתקשו להיקלט. אינני אדם רע, לכן אני מאחלת לך שתתקדם במקצוע שבחרת, תעשה בו חיל, ויהיה לך טוב, טוב מאד.

      תודה רבה ד"ר, חגים שמחים. אני בהחלט מבין את צביטת הלב שאת חשה, לכן עשיתי לי כלל. כאשר אני פוגש איזה נדבן יהודי מבוגר והוא שואל לדעתי על סוגיית ההגירה מישראל אני משיב לו "מדינת ישראל קטנה מדי עבור הכישרון של העם היהודי", ואז הוא מחייך בסיפוק. אולם כאשר ישראלים נפגשים לקפה והסוגיה עולה, כולם מצקצקים בלשון. או ברוח הטור הלירי הזה, "איפה המדינה, ואיפה החזון?" (משינה).

        21/12/17 13:16:
      קראתי בסקרנות את כל מה שתיארת, כמי שבא מתחום אחר, שונה לגמרי, היה מעניין לקרוא. שמחתי כי עבודתך נשאה פרי המתאים לסוג העבודה. התעצבתי כאשר קראתי על פגישתך עם חבר שגם הוא ירד מהארץ, ילדיו ונכדיו יהיו זרים לגמרי לארצנו. אני מבינה את העדיפות שיש למקצועות מסויימים מחוץ לגבולות ארצנו, אבל מטבע הדברים לא נשארים שם רק ההורים, והילדים והנכדים לא חוזרים אלינו.אדם רשע היה אומר כי פעם יהיה רע אצלכם וטוב אצלנו, וצאצאי הצאצאים ירצו לבוא ויתקשו להיקלט. אינני אדם רע, לכן אני מאחלת לך שתתקדם במקצוע שבחרת, תעשה בו חיל, ויהיה לך טוב, טוב מאד.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין