עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    אדיפוס ואביו המלך לאיוס

    6 תגובות   יום ראשון, 10/12/17, 07:59

    אדיפוס ואביו המלך לאיוס  

    הרג ילדים על ידי הוריהם במיתולוגיה היוונית - חלק ב'

     

    גם אל סיפורם של לאיוס ואדיפוס חזרתי בשל עיסוקי בסיפור נצ'יקטס/נאסיקטה ובסבו המלך רגהו, במיתולוגיה ההודית. בשל קווי הדמיון בין שני הסיפורים, אני כולל אותם בקטגוריה של (כמעט) הרג של ילדים בידי הוריהם המלכותיים.

     

    הנסיכה הבתולה, הנאוה והחסודה - צ'נדרווטי - הרתה בדרך נס כשהריחה פרח לוטוס מופלא שבו הוטמן זרעו של החכם אודדאלקה. המלך רגהו רתח מזעם כשנודע לו על הריונה של בתו היחידה. בספונטניות, מבלי לחשוב הרבה, הוא שילח אותה אל מותה ה(כמעט) ודאי בידי משרתיו, אותם ציווה לנטשהּ ביער שומם מאדם ושורץ חיות טרף, והוא "רוחץ בניקיון כפיו".

    המלך לאיוס, בעקבות הנבואה של הפיתייה מדלפי, שהוא עתיד למות מידי הבן שייוולד לו, שלח את בנו התינוק אדיפוס אל מותו ה(כמעט) ודאי בידי משרתו, עליו ציווה לנטוש אותו ביער בהר קיטאירון.

    זיגמונד פרויד, שניסח את "תסביך אדיפוס" על סמך חלקו המאוחר של הסיפור, העלה את אדיפוס לתודעת האנושות כולה. אני מביא סיפורם של אדיפוס ואביו במלואו, ומסתמך בעיקר על ספרו של רוברט גרייבס "The Greek Myths", שלמיטב ידיעתי לא תורגם לעברית.

     

    לאיוס הצעיר, משושלת המלוכה של תביי, נאלץ לגלות מעירו. הוא ברח אל המלך פלופס בפלפונס, אך כאורח, הפר את חוקי ההתנהגות המקובלים, כאשר חטף ואנס את בנו של מארחו. הוא נמלט מעונש, כאשר האלים התאומים אפולון וארטמיס, נקמו את עלבון אמם והרגו את ניובה - העולבת, ואת צאצאיה, וביניהם גם את המלך פלופס ובניו.

     

    לאיוס חזר לתביי ועלה לכס המלוכה. הוא נשא לאישה את יוקסטה, אך נישואיו לא הניבו פרי בטן, והמלך הלך אל הפיתייה בדלפי, על מנת להבין מדוע נמנע ממנו יורש. הפיתייה לא הסבירה, אך ניבאה לו שהבן שייוולד לו יהרוג אותו. אי לכך, נמנעו לאיוס ויוקסטה מקיום יחסי מין, אך יום אחד נסחפו בתשוקתם, וכתוצאה מכך נולד להם תינוק. לאיוס ידע שעל מנת להימנע ממוות בידי בנו, עליו לחסל אותו, אך גם הוא, כמו אחרים במקרים דומים, השתדל להימנע מן הפשע של רצח-בן. הוא דקר את קרסולי הרך הנולד שהפך לנכה, ושלח אותו בידי אחד הרועים שלו, להניחו במקום שומם ביער על הר קיתאירון. למעשה, בכך שלח את בנו אל מוות (כמעט) ודאי, בעוד הוא "רוחץ בניקיון כפיו".

    אולם, הרועה של לאיוס מסר את התינוק לרועה אחר, והלה הביא את התינוק לחצר פוליבוס, מלך קורינתוס, ומסר אותו לידי מירופה, המלכה העקרה. פוליבוס ומירופה גידלו את התינוק כבנם לכל דבר ועניין. כאשר יום אחד, צעיר קנאי הטיח באדיפוס, שהוא רק ילד מאומץ, שאל אדיפוס את המלך והמלכה על כך, אך הם הכחישו זאת בתוקף. כעבור זמן, התחיל הספק לקנן בלבו של אדיפוס, וגם הוא הלך לדלפי להתייעץ באורקל. הפיתייה לא הזכירה את דבר היותו מאומץ, אך ניבאה לו שהוא עתיד להרוג את אביו ולשכב עם אמו.

    אדיפוס אהב מאד את פוליבוס ומירופה, והיה משוכנע שהם הוריו. מכיוון שלא רצה לפגוע בהם, החליט לעזוב את מי שחשב לאביו ואמו ואת חצר המלוכה של קורינתוס, להשאיר את הפלפונס מאחוריו, ולעבור אל החלק היבשתי של יוון.

     

    אדיפוס הגיע בדרכו אל מיצר קורינתוס הצר, שהיה בו מעבר למרכבה אחת בלבד, שם נתקל ברוכב מרכבה ומשרתיו. הרוכב ציווה עליו לפנות לו דרך, אך אדיפוס התעקש שזכותו לעבור במעבר לפני הרוכב הגס. בתגרה שהתפתחה ניצח אדיפוס את הרוכב, הרג אותו ואת משרתיו, ומשרת אחד בלבד הצליח להימלט.

     

    אדיפוס המשיך במסעו אל פנים היבשת והגיע לעיר תביי, כשהעיר היתה שרויה במצב קשה. הגיעה אליהם הידיעה על מות מלכם במיצר קורינתוס והמפלצת ספינקס התיישבה במרום שער העיר והטילה עליה מצור. לספינקס היו פני אישה, גוף של אריה, זנב נחש וכנפיים של נשר. היא נהגה לעצור את כל מי שרצה להיכנס לתביי ולחוד לו את חידתהּ: "איזה יצור הולך בבוקר על ארבע רגליים, בצהריים על שתיים, ובערב על שלוש?" 

    איש לא ידע לענות והספינקס היתה הורגת את כולם וניזונה מבשרם. בני העיר נואשו מלהילחם במפלצת, והבטיחו שמי שיושיעם ממנה יירש את כס המלכות וגם את המלכה יוקסטה, אלמנתו של לאיוס. 

     

    כשהגיע אדיפוס אל שערי תביי, חדה לו הספינקס את חידתה, ואדיפוס  השיב לה בלי היסוס: "האדם בינקותו זוחל על ארבע, בבגרותו הוא הולך על שתי רגליו, ובזקנותו הוא נשען על מקל, כרגל שלישית". הספינקס, מרוב אכזבתה מפתרון חידתה, צנחה ממרום מושבה אל מותה בשער העיר.

    אזרחי תביי חגגו את הושעתם, ונשאו את אדיפוס על כפיים אל חצר הארמון. שם הכתירו אותו למלך ונתנו לו את יוקסטה לאישה, מבלי שידעו שהוא בעצם בנה.

     

    אדיפוס ויוקסטה אהבו מאד זה את זה ונולדו להם שני בנים ושתי בנות. חייהם וחיי נתיניהם התנהלו במשך שנים על מי מנוחות, עד שבשנה אחת ניגפה העיר במגפה קשה מנשוא. האדמה לא נתנה את יבולה וכל הוולדות, של אנשים ושל בעלי החיים, נולדו מתים. אדיפוס שלח לדלפי את קריאון גיסו - אחיה של יוקסטה, (הידוע כדודה של אנטיגונה, במחזה "אנטיגונה" של סופוקלס) לשמוע מפי הפיתייה מהי סיבת המגפה וכיצד אפשר להיפטר ממנה. הפיתייה האירה את עיני קריאון וגילתה את העובדה שאדיפוס ויוקסטה חיו בחטא גילוי עריות.

     

    אפילוג – סוף דבר

    כאשר חזר קריאון וסיפר מה ששמע בדלפי, תלתה יוקסטה את עצמה. אדיפוס ניקר את שתי עיניו וגלה מתביי.

    צ'נדרווטי גם היא ניצלה ממוות וילדה בן בריא דרך האף – האיבר ממנו חדר בדרך נס אל גופה. בשל לידתו מן האף, נקרא התינוק נאסיקטה (NASA בסנסקריט = "אף", "NASE" – בגרמנית, ""NOSE – באנגלית, ומילים דומות בשפות הודו אירופיות נוספות). כעבור שנים פגשה צ'נדרווטי את החכם אודדאלקה, שגידל את נאסיקטה והוא ביקש מיד לשאתה לאישה. כשהגיע אל חצרו של המלך ראגהו על מנת לבקש את ידה, אמר לו המלך: "אין בת בארמוני. היתה לי בת אחת והיא מתה". בסופו של דבר התקיימה חתונה מפוארת בארמון. עוד על תולדות נאסיקטה, צ'נדרווטי והמלך רגהו במאמרי: "הדילמה של המלך רׇגֽהוּ".

     

    פרשת אדיפוס מובאת בזה כדוגמה אחת מני רבות, של ניסיון הורה מלכותי לחסל את צאצאו, על מנת להימנע ממוות מידיו. הסיפור מבטא, כמו סיפורים רבים אחרים במיתולוגיה היוונית, את אי-יכולתו של האדם להימלט מגורלו, שנחרץ מראש.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/12/17 09:19:

      צטט: רחלי בן-צור 2017-12-10 23:39:30

      מדהים עד כמה המיתוסים של המערב והמזרח דומים!

      תודה רבה, רחלי.

      כפי שהגבתי לבאבא יאגה, ייתכן שהמקורות זהים.

      חג אורים שמח, עמוס.

        11/12/17 09:17:

      צטט: באבא יאגה 2017-12-10 21:40:17

      ההקבלה בין מיתוסים מענינת

      תודה רבה, באבא יאגה.

      אני מכיר את שתי המיתולוגיות, ההודית והיוונית, ואני מוצא דמיון. צריך לזכור שהיוונים הגיעו לאירופה ממרכז אסיה, מקורם של השבטים האריאנים שהשתלטו על הודו. ייתכן שמחקר מעמיק יוכל להצביע על מקורות משותפים.

      חג חנוכה שמח, עמוס.

        10/12/17 23:39:
      מדהים עד כמה המיתוסים של המערב והמזרח דומים!
        10/12/17 21:40:
      ההקבלה בין מיתוסים מענינת
        10/12/17 16:34:

      צטט: sari10 2017-12-10 11:18:39

      סיפורים כל כך סבוכים והזויים...
      מעניין אם באמת דברים כאלו התרחשו? או שזה פרי דמיון?

      תודה רבה, שרי.

      כל הסיפורים האלה, גם ההודים וגם היוונים, הם סיפורים מיתולוגיים. הם משקפים מצד אחד מציאות - במקרה שלנו הקרבת ילדים, או שמנסים לעמוד על מקורן של תופעות, שאין להן הסבר. המיתולוגיה היוונית מייחסת חשיבות גדולה לגורל שנקבע מראש, ואדם אינו יכול לחמוק ממנו, גם אם הוא מנסה.

      שבוע טוב וחג חנוכה שמח, עמוס.

        10/12/17 11:18:

      סיפורים כל כך סבוכים והזויים...
      מעניין אם באמת דברים כאלו התרחשו? או שזה פרי דמיון?

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין