עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    ברוכים הבאים לאמריקה!

    10 תגובות   יום חמישי, 12/10/17, 19:27

    ברוכים הבאים לאמריקה! 

     

     

    "ברוכים הבאים לאמריקה!" אמרה לנו האישה, כשסיימנו לטעון את טענותינו מדוע אנו מבקשים להיכנס לתפילת "כל-נדרי" ללא תשלום.

     

    שהינו בקליפורניה בראש השנה תשע"ח, עם משפחתו של בננו הבכור, שהוזמן כמרצה אורח לאוניברסיטת ברקלי. היו בידינו כרטיסי טיסה לשוב ארצה לפני יום הכיפורים, אך בשל ביטול טיסתנו על ידי חברת אייר ברלין, נאלצנו לעשות גם את יום הכיפורים בברקלי. כיהודים חילוניים, אנו נוהגים להגיע לתפילת "כל-נדרי" ולתפילת "נעילה". במשך עשרות שנים נהגנו לפקוד את בית הכנסת האורתודוקסי השכונתי, בקריית היובל בירושלים, ובשנים האחרונות, מאז עברנו למבשרת ציון, אנו הולכים לבית הכנסת "קמ"ץ" של הקהילה הרפורמית ביישוב. בשל השינוי המאולץ בתכניותינו, חיפשנו בית כנסת קרוב למגורי המשפחה, וגילינו קהילה קרובה בשם "חוכמת הלב". אלא מאי, בחגי תשרי הם מעתיקים את התפילה לאולם גדול יותר – לכנסייה הפרסביטריאנית, ברחוב דיינה, המרוחקת כחצי שעת הליכה. הגענו אל קדמת הכנסייה וניגשנו אל אישה לבושה בלבן, כמו מרבית הנאספים, שנשאה תגית המעידה עליה כבעלת תפקיד, ואמרנו שברצוננו להשתתף בתפילה.

    "עליכם לקנות כרטיסים שם", אמרה והצביעה ימינה.

    להפתעתנו התברר שהוצבו ברחבה שורות של שולחנות למכירת כרטיסים, בצורת ר'. בצלע המאונכת לכביש נמכרו כרטיסים לאורחים שאינם חברי הקהילה, ובצלע הצמודה לבניין, הוצבו דוכנים, על פי האותיות של שמות המשפחה, המיועדים לחברי הקהילה. תורים נוצרו מול כל דוכני המכירה.

    "בישראל אנו נכנסים אל בית הכנסת ללא צורך בתשלום", אמרנו לבעלת התפקיד. "גם איננו נוהגים לשאת עלינו כסף ביום הכיפורים, ולכן איננו יכולים לשלם".

    "בלי תשלום אין נכנסים!" אמרה.

    "אפשר לדבר עם האחראי על האירוע?"

    "דברו עם האישה שם", אמרה והצביעה על אישה צעירה ופעלתנית, שהיתה לבושה בשמלה צבעונית.

    ניגשנו אליה, וכשהתפנתה מטיפול במישהו אחר, נפנתה אלינו.

    חזרנו והסברנו שבישראל לא נהוג לשאת כסף ביום הכיפורים, ושהגענו כשעמנו דרכונינו בלבד, ובכל זאת אנו מבקשים להשתתף בתפילה.

    "ברוכים הבאים לאמריקה!" אמרה בנימה צינית, אך בכל זאת היתה מוכנה לבוא לקראתנו.

    הלכנו אחריה אל הדוכנים המיועדים לאורחים, וכעבור מספר דקות שבה אלינו ובידיה חמישה צמידים זהובים לענידה על ידינו, שהיו כרטיסי הכניסה שלנו לתפילה. הודינו לה ושמנו פעמינו אל דלת הכניסה.

    בפתח עמדה אישה נוספת לבושה לבן ונושאת תגית תפקיד על צווארה, שבדקה את הנכנסים וחילקה מחזורים ליום הכיפורים, ויחד אתם מעטפה לשם העברת תרומה לבית הכנסת. אחרי שהושיטה לנו את המחזורים והמעטפות, עצרה אותנו ואמרה שהצמידים שלנו אינם תקפים.

    "אלה צמידים מן השבוע שעבר (מראש השנה), אתם צריכים צמידים כאלה", אמרה וחשפה את הצמיד הלבן שעל ידה, בעוד שהצמידים שלנו היו, כאמור, בצבע זהוב.

    שוב נאלצנו לחזור על כל הסברינו, וגם הצבענו על האישה שנתנה לנו את הצמידים. כשראתה את האישה, הבינה שזכותנו לעבור, ואפשרה לנו להיכנס פנימה.

     

    האולם בו נמצאנו היה אולם רחב מידות. כנראה שלכבוד התפילה היהודית, הוסרו ממנו כל סממני הנצרות - לא נראו צלבים, או פסלים ואיקונות כלשהם. רק העוגב הענק שמאחורי הבימה, וצלבי העץ הטבועים בקיר שמאחוריו, הזכירו לנו את היותנו למעשה בכנסייה.

    מתברר ששוררים יחסי ידידות והבנה בין הקהילה היהודית והנוצרית, ושני הצדדים יוצאים נשכרים מן העסקה. הכנסייה מקבלת דמי שכירות, והקהילה היהודית, שבמשך כל השנה מתפללת בבית כנסת קטן יחסית, יכולה לקלוט בחגים גם חברי קהילה שבדרך כלל אינם פוקדים את בית הכנסת, וכן גם אורחים מזדמנים.

     

    במקום הבימה הנוצרית הוקמה בימה צנועה למושב מנהלי הטקס והנגנים – כן, נגנים! היו שם כינור וצ'לו, אקורדיאון ופסנתר, חליל צד וסקסופון, וכן מיקרופונים וציוד הגברה – "ברוכים הבאים לאמריקה!" בצד הבימה העמידו ארון קודש, וספרי תורה נוספים הוכנסו למעין אוהל בד לבן - אוהל מועד? - מעוטר ברקמה אדומה בשוליו.

     

    סקרנו את הקהל. כאמור, רוב הנוכחים לבשו לבן בוהק, והאחרים היו לבושים במיטב בגדיהם. ניכר בהם שמצבם הכלכלי טוב, אך הנואם אחרי תפילת כל-נדרי, התחנן להרמת תרומה לבית הכנסת, וברצינות, או בהלצה, הציג עצמו כ"מקבץ נדבות".

    כל הגברים חבשו כיפות, כמו גם חלק ניכר מן הנשים. גם אחת משתי שליחות הציבור, חבשה כיפה לבנה גדולה על ראשה.

    התפילה החלה במספר קטעים שלא הכרנו, והכל נעשה בנגינה ובשירה. תפילת כל-נדרי, שנקראת שלוש פעמים, הושרה בראשונה על ידי שליחת ציבור בעלת קול נפלא, בניגון שלא הכרנו. הפעם השנייה הושרה על ידי בעלת הכיפה, שקולה לא נפל מזה של הראשונה, וגם היא שרה בניגון בלתי מוכר לנו. לא התפלאנו כאשר גם הפעם השלישית הושרה בניגון זר לנו, אך הפעם על ידי כל היושבים על הבימה, כאשר הקהל מצטרף לשירה.

     

    אחרי תפילת כל-נדרי החלו דיבורים של רב הקהילה, נשיא הקהילה היוצא ונשיא הקהילה הנכנס ("מקבץ הנדבות"), וכשהדיבורים התארכו קמנו ועזבנו את האולם.

     

    עבורנו היתה ההשתתפות בטכס חוויה יפה ומיוחדת. שמחתי לראות מאות יהודים פוקדים בחגים את בית הכנסת ב"גולה הדוויה" של ברקלי, קליפורניה. לא הפריע לי שהטקס לא היה אורתודוקסי. אני רואה בעצם ההשתתפות בהתכנסות בבית הכנסת, סימן להזדהות הנוכחים כיהודים, למרות מגמות ההתבוללות הגוברות. אני מוטרד יותר מן היהודים, שחייהם אינם כוללים כל סממן היכר יהודי, והם מועדים יותר להתבולל, ולהימחק ממניין ישראל.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/10/17 00:21:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-10-26 23:23:39

      תודה, הזכרת לי את תחושותיי בביקורי האחרון בארה"ב. תשלום או לא, כמו גם מחשבות על סובלנות מחד ועל בדלנות מאידך העסיקו אותי בביקורי בבית כנסת בפרוור ניו יורקי בשם ספרן.

      תודה רבה לך, מכבית.

      אני שמח שיכולת למצוא בסיפור גם השקות לחוויות שחווית בעצמך.

      עבורי זה היה יום הכיפורים המוזר ביותר. בפעם הראשונה מאז ימי נערותי, שלא צמתי את צום יום כיפור במלואו, בשל ביטול טיסתנו ארצה, והטיסה חזרה בחברה אחרת.

      כל טוב, עמוס.

      תודה, הזכרת לי את תחושותיי בביקורי האחרון בארה"ב. תשלום או לא, כמו גם מחשבות על סובלנות מחד ועל בדלנות מאידך העסיקו אותי בביקורי בבית כנסת בפרוור ניו יורקי בשם ספרן.
        17/10/17 00:21:

      צטט: אהובהקליין 2017-10-16 21:38:02

       עמוס היקר.

       תיארת בחן וכישרון רב את כל מהלך התפילה.

      הכול באופן כה מוחשי- עד כי לרגע דמיינתי שגם אני ראיתי את כל   קהל המתפללים.

       אני חושבת כמוך,שיהודי שאין לו שום זיקה ליהדות ויום הכיפורים לא אומר לו דבר, מכאן  נסללת לו הדרך  להתבוללות , וזאת בעקבות בריחה מהשורשים שלנו.

      לאחרונה הכרתי אישה נחמדה שהייתה  מאד מבולבלת, לפי שאביה היה יהודי ואימה הייתה נוצרייה.

      היא אמרה לי שהיא מאד מבולבלת ואינה יודעת כיצד לנהוג? האם כיהודייה? בזמן שהיא אינה  נחשבת ליהודייה?נבוך


       בשורות טובות.

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      חבל שרק "ראית" ולא גם שמעתמזעיף את הפה. הביצועים המוסיקליים לתפילות היו מעולים.

      אני משער שתשובתי לאישה תהיה שונה משלך, בשל ההבדלים שלנו בתפישה של מהות היהדות. אני טוען שמי שמרגיש שייכות לעם היהודי ומבטא בדרך כלשהי את אותה הרגשת שייכות, מבחינתי הוא יהודי.

      כל טוב, עמוס. 

        16/10/17 21:38:

       עמוס היקר.

       תיארת בחן וכישרון רב את כל מהלך התפילה.

      הכול באופן כה מוחשי- עד כי לרגע דמיינתי שגם אני ראיתי את כל   קהל המתפללים.

       אני חושבת כמוך,שיהודי שאין לו שום זיקה ליהדות ויום הכיפורים לא אומר לו דבר, מכאן  נסללת לו הדרך  להתבוללות , וזאת בעקבות בריחה מהשורשים שלנו.

      לאחרונה הכרתי אישה נחמדה שהייתה  מאד מבולבלת, לפי שאביה היה יהודי ואימה הייתה נוצרייה.

      היא אמרה לי שהיא מאד מבולבלת ואינה יודעת כיצד לנהוג? האם כיהודייה? בזמן שהיא אינה  נחשבת ליהודייה?נבוך


       בשורות טובות.

       בברכה

       אהובה.

       

        16/10/17 08:06:

      צטט: ~בועז22~ 2017-10-16 04:49:03

      שמע, חתיכת חוויה נדירה.

      תודה רבה, בעז.

      זו היתה הפעם הראשונה שחוויתי מוסיקה ומיקרופונים בתפילות יום כיפור בבית כנסת, למרות ששמעתי על כך קודם. זו באמת היתה חוויה מיוחדת במינה. אינני יודע אם גם אתה חווית זאת, אך כמי שעוסק במוסיקה, נראה לי שגם לך זו היתה יכולה להיות חוויה מעניינת.

      עקרונית, כשהייתי במשלחת לארה"ב שנועדה לקדם את פעילות קירוב היהודים אל היהדות ואל ישראל, חבריי הדגישו בעיקר את חיזוק הקשר עם המודות היהודים שכבר פועלים ברה"ב - הקהילה, המרכז הקהילתי (JCC), בתי הספר ובתי הכנסת. אני טענתי שאין לחפש את המטבע מתחת לפנס - יש ליזום פעילויות לאיתור יהודים מנותקי-קשר עם המוסדות הללו, וליצור מסגרות אטרקטיביות לילדים ולנוער מנותקים, שיחבבו עליהם את מוצאם היהודי. 

      על כן שמחתי הפעם, כשנוכחתי שלתפילת כל-נדרי הגיעו גם כאלה שאינם שייכים באופן קבוע לקהילה. נראה לי שזה מחזק את זיקתם ליהדות, ומקווה שגם את זיקת ילדיהם.

      כל טוב, עמוס.

        16/10/17 04:49:
      שמע, חתיכת חוויה נדירה.
        14/10/17 21:42:

      צטט: א ח א ב 2017-10-14 21:13:00

      איך לגבות כסף עבור שרותי דת...הם לא שכחו. :)

      תודה רבה, אחאב.

      זאת אמריקה המטריאליסטית/קפיטליסטית. כל השירותים ניתנים בתשלום, כולל שירותי הדת.

      אולם, כפי שכתבתי, שמחתי להיות במקום של תפילה עם עוד יהודים, ביום שנחשב כקדוש ומשמעותי במיוחד.

      שבוע טוב, עמוס.

        14/10/17 21:13:
      איך לגבות כסף עבור שרותי דת...הם לא שכחו. :)
        13/10/17 08:16:

      צטט: עדיה פילו 2017-10-13 03:28:33

      כן הם נעלמים מהר מידי לצערי . מכירה את זה זו חויה תמיד של זרות וניכר שמגיעים לבתי כנסת שם או למרכזים כאלו . פעם ביקרתי בקוינס, וחויתי זעזוע גלותי כל כך חזק, שלא חזרתי לשם יותר. לשימחתי יש לנו בתי חבד בעולם שיודעים לקרב לבבות , ולא יוצרים חויות לא נעימות .

      תודה, עדיה.

      אנשי חב"ד עושים עבודה נפלאה. כמי שטייל במקומות נידחים, שלא היה ניתן למצוא בהם יהודים, אני מעריך מאד את פעילותם לקירוב המטיילים הישראלים, ולהקניית תחושה של חג בחו"ל.

      אני לא חש ניכור, אלא קרבה, לכל ציבור יהודי המקיים התוועדות יהודית, באורח בלתי תלוי בזרם שאליו הוא משתייך ביהדות. היהדות היא פלורליסטית, על פי תפישתי, ולכן גם אני, כיהודי חילוני, יכול לחגוג את חגי היהדות עם יהודים בכל מקום בעולם, או להשתתף באירועים יהודיים אחרים. 

      שבת שלום, עמוס.

        13/10/17 03:28:
      כן הם נעלמים מהר מידי לצערי . מכירה את זה זו חויה תמיד של זרות וניכר שמגיעים לבתי כנסת שם או למרכזים כאלו . פעם ביקרתי בקוינס, וחויתי זעזוע גלותי כל כך חזק, שלא חזרתי לשם יותר. לשימחתי יש לנו בתי חבד בעולם שיודעים לקרב לבבות , ולא יוצרים חויות לא נעימות .

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין