עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    רגע/שעה של פחד

    4 תגובות   יום שני, 9/10/17, 00:28

    רגע/שעה של פחד 

    (קטע מעובד מתוך ספרי "אל מקורות הגנגס", עמ' 325/6)

     

    במשך ששה חודשים טיילתי לבדי בהודו בטרמפים, ואף פעם לא הרגשתי פחד של ממש. רק פעם אחת היה לי חשש שהתגברתי עליו. לילה אחד, פרשתי את שק השינה שלי לשינה בצד דרך שעברה בלב יער פרא. כאשר כמעט נרדמתי, שמעתי לפתע שאגות בלתי מוכרות לי. חששתי שאולי זו איזו חיית טרף - טיגריס, או אחרת - והחלטתי לא להסתכן במפגש אתה. קיפלתי את שק השינה, לקחתי את התרמיל ואת המקל ושבתי על עקבותיי כשני קילומטרים, אל בקתה עזובה, שעל פניה חלפתי קודם, ובה ביליתי את הלילה.

    אולם, לקראת סוף מסעי בהודו, בימי ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, חשתי פחד אמתי, בעת שנסעתי לפגוש אדם ידוע בהודו וגם בישראל - את תלמידו וחברו של מהאטמה גנדי - וינובה בהאווה.

     

    בשעת דמדומים, לפנות ערב, תפסתי טרמפ במשאית קטנה, עם שני נהגים שהתברר לי שהיו מוסלמים. לא היה מקום בתא הנהג ולכן ישבתי לבדי בארגז המשאית, בכל מהלך הנסיעה – כשעתיים בערך. הערב ירד וחושך מוחלט השתרר על המישורים הנרחבים, ללא כל ישוב בטווח ראייה. לפתע סטתה המשאית מן הכביש הראשי ועלתה על דרך צדדית, שהייתה עוד יותר אפלה, ושוממת כליל מכלי רכב אחרים מלבדנו. בשלב זה התחלתי לחשוש שמא הנהגים, שבחביבות רבה הסכימו לקחת אותי, זיהו אותי כישראלי, והם זוממים כמוסלמים, להרע לי בדרך כלשהי, מתוך הזדהות עם האיומים על ישראל שנשמעו בכלי התקשורת. לא עלה במוחי שום רעיון כיצד אני יכול לחמוק מהמשאית אם אכן ירצו לפגוע בי. וכך, בלי יכולת לפעול ובלי יכולת להתגבר על הפחד, המשכתי לשבת על גב המשאית, וקשה לומר שנהניתי מן הנסיעה. לבסוף עצרנו ליד מסעדה קטנה במרכזו של כפר. התברר שהגענו למחוז חפצנו!

    הנהגים הזמינו אותי בחיוך רחב לשתות אתם תה, והיו מרוצים מן ההתחכמות שלהם לדרך, שחסכה לדבריהם זמן רב. אבן כבדה נגולה מעל לבי. הודיתי להם על תושייתם ועל טוב לבם, ושמתי פעמיי אל החווה הכפרית שבה התאכסן וינובה בהאווה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/10/17 00:12:

      צטט: באבא יאגה 2017-10-09 18:46:08

      לא אחת, הפחד קובע את התנהגותינו

      תודה רבה, באבא יאגה.

      אכן הפחד, כשלא מתגברים עליו, מביא להתנהגויות שאחר כך מתחרטים עליהן.

      מועדים לשמחה, עמוס.

        9/10/17 18:46:
      לא אחת, הפחד קובע את התנהגותינו
        9/10/17 11:40:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2017-10-09 10:50:13

      פחד זו הצורה הבסיסית ביותר של ההגנה. במקרה הזה התברר שהפחד היה מיותר, אבל המחשבות שלך הוקדשו כולן להגנה בסיסית ולחיפוש אחר פתרון למצוקה. בסוף שתיתם תה. חוויה.

      תודה רבה, יורם.

      כל מה שעבר עליי באותו מסע ראשון להודו היה חוויה - לכן כתבתי על כך ספר.

      היה לי מזל ולא סבלתי בריאותית, וכל היתר תלוי בנקודת המבט, כמו בשיר של אריק איינשטיין על המשקפיים -

      "כצבעי המשקפיים 
      כן הוא צבע הדברים".

      מועדים לשמחה, עמוס.

        9/10/17 10:50:
      פחד זו הצורה הבסיסית ביותר של ההגנה. במקרה הזה התברר שהפחד היה מיותר, אבל המחשבות שלך הוקדשו כולן להגנה בסיסית ולחיפוש אחר פתרון למצוקה. בסוף שתיתם תה. חוויה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין