עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    חוויה בעמק גולמארג בקשמיר

    8 תגובות   יום שלישי, 3/10/17, 01:24

    חוויה בעמק גולמארג בקשמיר

     

    הדרך לעמק גולמארג עברה בשלג. היא נכבשה ברגלי אנשים ופרדות,  ויכולתי לצעוד בקלות על השלג הכבוש. הרגשתי את קור השלג בכפות הרגליים, כי מרוב עצלות וטיפשות, נעלתי סנדלי אצבע, שנקראו אז "סנדלי אילת". מזג האוויר היה נאה והשמש זרחה, אולם ככל שטיפסתי גבוה יותר, השמש הוסתרה על ידי העצים, ולבסוף נעלמה לחלוטין בענן שכיסה את היער ואת הדרך.

    אנשים שירדו בדרך מולי, ראו את כפות רגליי היחפות בסנדלים והזהירו אותי מפני הסכנות שבקפיאת הרגליים.  מכיוון שנותר לי עוד מרחק לא רב עד הבתים הראשונים בעמק, החלטתי שאני ממשיך עד אליהם, ושם מטפל ברגליים.

    הגעתי.

    משני צדי הדרך, בין עצי המחט הגבוהים, היו בתים עם גגות משופעים, קבורים עד גובה חלונותיהם בשלג. מכל בית נפרץ שביל אל הדרך, ומארובותיהם של כל הבתים היתמר עשן ההסקה. דפקתי על דלת הבית הראשון מימין לדרך. את הדלת פתחה לי אישה בשנות הארבעים לחייה ואולי הייתה צעירה יותר,  ורק החיים הקשים הזקינו אותה בטרם עת. באנגלית ובסימני ידיים הבהרתי לה שרגליי קפואות. האישה הבינה מיד, והצביעה על כיסא. פרקתי את התרמיל מכתפיי והתיישבתי. האישה הזריזה הלכה למטבח והביאה קערה גדולה ממתכת שלתוכה יצקה מים רותחים. נחרדתי מהמחשבה לטבול את רגליי במים רותחים, אך בתנועות ידיים מלוות בדיבור בקשמירית, הורתה לי האישה לחלוץ את הסנדלים, להרים את רגליי ולהשאירן מעל האדים שעלו מן הקערה. לאט־לאט הרגשתי כיצד הרגליים מפשירות מקיפאונן והתחושה חוזרת אליהן מחדש.

    בשלב זה הביאה האישה שרפרף שעליו הנחתי את כפות רגליי. היא כרעה לפניו, ובמיומנות רבה עיסתה את הרגליים, וכבר לא ידעתי אם האדימו מן האדים, או מן העיסוי. כל אותה עת עמד בנה הקטן של האישה, שנראה לי כבן ארבע, וצפה בשתיקה באורח הזר והמוזר ובפעלתנותה של אמו.

    כשהייתה מרוצה ממעשה ידיה כיבדה אותי בעלת הבית בכוס תה והמשיכה לפטפט אתי בקשמירית, מבלי שהבנתי אף מילה. אני מאמין שהזהירה אותי לא לעשות עוד שטויות.

    הודיתי לה בהינדי, נתתי לילד מעטפה עם בולי ישראל ונפרדתי לשלום. חזרתי לדרך הראשית, מתפעל מהכנסת האורחים המופלאה של בני קשמיר.

    בכיכר הכפר שכרתי פרד/ה, ושיירת הפרדות ירדה בעצלתיים אל מישור עמק קשמיר. השמש זרחה והרגשתי שחזרתי שוב לציביליזציה. בשל האזהרות על הנזק הבריאותי שעלול להיגרם לי בגלל קפיאת כפות הרגליים, החלטתי לחפש מרפאה ולהיוועץ ברופא, ואנשים הפנו אותי אל מרפאה במחנה צבאי סמוך.

    נכנסתי למחנה, מבלי שעצרו אותי בשער, ופניתי אל המרפאה. לא היו מטופלים במרפאה ואת פניי קידם הרופא, לבוש מדי חאקי ומעליהם חלוק לבן פתוח, שהסתיר את דרגותיו. מכיסו הימני של החלוק בצבץ מסכת (סטטוסקופ), שנסך בי ביטחון שאני נמצא בידיים טובות.

    "שלום", אמרתי באנגלית.

    "שלום לך, במה אני יכול לעזור לך"?

    "עליתי בסנדלים האלה לעמק למעלה והזהירו אותי שאני עלול להינזק מבחינה בריאותית".

    "נכון, נכון. בוא נבדוק את הרגליים".

    הרופא הושיב אותי על כיסא וקרב אליי מתקן שהכרתי עוד מן המרפאה בבנימינה - מין עמוד מתכת שבראשו חצי סהר, שעליו מניחים את הרגל, עם בורג לכיוון הגובה. מרפאה לכל דבר ועניין!

    "מהיכן אתה"? שאל אותי הרופא בעודו בודק את רגליי.

    "מירושלים, ישראל."

    "מישראל"??? קפץ הרופא מכיסאו כנשוך נחש. "זו המדינה שאני מעריץ".

    לתגובה כזאת לא ציפיתי. מרבית תושבי קשמיר הם מוסלמים וכזה היה גם הרופא. היה צפוי שכמוסלמי יפתח הזדהות עם הערבים וטינה כנגד ישראל.  אולם הוא, כאיש משכיל ומבין,  פיתח הערצה למפעל הגדול של הקמת המדינה ולהישגיה הכלכליים והצבאיים.

    הוא ניגש אל שולחנו ושלף מן המגרה העליונה ערמה של כתבי-עת: "טיים", "לייף" ו"ניוז וויק". על השער של אחת החוברות הייתה תמונה של משה דיין, לאחר הניצחון ב"מבצע סיני". הוא הראה לי בכל החוברות מאמרים שנכתבו על ישראל.

     

    הרופא הרגיע אותי שלא נגרם כל נזק לרגליי, אך הזהיר אותי לבל אחזור על השטות המסוכנת. שוחחנו עוד כחצי שעה תוך שתיית תה ונפרדנו לשלום.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/10/17 23:48:

      צטט: א ח א ב 2017-10-04 19:33:20

      מפגש מעניין. מזכיר לי טיולים בדרום אמריקה לפני 30 שנה.

      תודה, אחאב.

      אנחנו יודעים שהתרבויות מתפתחות עם הקדמה - בדרום אמריקה, כמו בהודו ובמדינות אחרות. לא במקרה הן נקראו פעם בפינו "מדינות מתפתחות" - שם נאות מבחינה פוליטית למדינות "מפגרות", לפחות מבחינה טכנולוגית.

      במקרה סיפר לי היום חבר על טיול שורשים לרומניה. הם ביקרו באזור הררי בכפרים, והסיפורים שלו על הסברת הפנים, הנכונות לעזור והכנסת האורחים, הזכירו לי את הודו שפגשתי בשנות הששים.

      חג סוכות שמח, עמוס.

        4/10/17 23:42:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-10-04 18:58:51

      חג שמייח ו...תודה. (זוכרת את היחס הזה כלפינו באתרים שונים בעולם באותה עת, אף שהייתי רק ילדה).

      תודה רבה, מכבית.

      אכן בביקוריי המאוחרים בהודו, כבר לא נתקלתי בתופעות כאלה יותר.

      כבר אמרו הקדמונים "אין אדם יכול להיכנס פעמיים לאותו הנהר...". אני כבר לא הייתי אותו צעיר הרפתקן ושטוטי, לא טיילתי באותו סגנון, וכן - גם הודו וההודים השתנו במקצת.

      חג סוכות שמח, עמוס.

        4/10/17 19:33:
      מפגש מעניין. מזכיר לי טיולים בדרום אמריקה לפני 30 שנה.
      חג שמייח ו...תודה. (זוכרת את היחס הזה כלפינו באתרים שונים בעולם באותה עת, אף שהייתי רק ילדה).
        4/10/17 11:13:

      צטט: רחלי בן-צור 2017-10-04 01:52:14

      איזו חוויה נפלאה. גם אנשים טובים, גם רופא מוסלמי שמעריץ את ישראל וגם שתי כוסות תה חם ומהביל. חג שמח עמוס!

      תודה רבה, רחלי.

      אכן זכיתי לחוויות רבות במסעי הראשון להודו, אותן תיארתי בספרי "אל מקורות הגנגס".

      חג סוכות שמח גם לך, עמוס.

        4/10/17 01:52:
      איזו חוויה נפלאה. גם אנשים טובים, גם רופא מוסלמי שמעריץ את ישראל וגם שתי כוסות תה חם ומהביל. חג שמח עמוס!
        3/10/17 08:32:

      צטט: אהובהקליין 2017-10-03 07:32:16

       עמוס היקר.

       יישר כוח על כתיבתך היפה והמעניינת- כדרכך בקודש.

      מאד אהבתי את הכנסת האורחים של אותה אישה.

       קצת לא הבנתי מדוע לא שמרת על עצמך בשלג.

       הרי נאמר בספר הספרים:

      "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם"

      [דברים ד', ט"ו]

      התלהבתי מאותו רופא מוסלמי - שכל כך התייחס יפה אליך וגם הראה את אהבתו לארץ ישראל.

       אולי יש לו שורשים יהודיים, יתכן שהסבא היה יהודי , או הסבתא הייתה יהודייה ובאיזה שלב התאסלמו?

      את האמת רק אלוקים יודע.

       חג שמח- לך ולכל בני ביתך היקרים.

       

      בברכה

       אהובה

      תודה רבה, אהובה,

      עשיתי עוד כמה שטויות מסוכנות באותו מסע ראשון להודו. כשאני מדבר על כך, אני אומר שהייתי צעיר וטיפש אז, וכיום אינני צעיר יותר.

      גמר חתימה טובה וחג סוכות שמח, עמוס.

        3/10/17 07:32:

       עמוס היקר.

       יישר כוח על כתיבתך היפה והמעניינת- כדרכך בקודש.

      מאד אהבתי את הכנסת האורחים של אותה אישה.

       קצת לא הבנתי מדוע לא שמרת על עצמך בשלג.

       הרי נאמר בספר הספרים:

      "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם"

      [דברים ד', ט"ו]

      התלהבתי מאותו רופא מוסלמי - שכל כך התייחס יפה אליך וגם הראה את אהבתו לארץ ישראל.

       אולי יש לו שורשים יהודיים, יתכן שהסבא היה יהודי , או הסבתא הייתה יהודייה ובאיזה שלב התאסלמו?

      את האמת רק אלוקים יודע.

       חג שמח- לך ולכל בני ביתך היקרים.

       

      בברכה

       אהובה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין