עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    נחמה – אפילוג

    8 תגובות   יום ראשון, 10/9/17, 08:10

    נחמה – אפילוג

     

    אבי היה המום מן הידיעה שקיבל זה עתה – הוא אב לבן שהוא בן חמישים וחמש! ערבוביה שלמה התחוללה במוחו, ובלבו ובקרביו רגשה סערת רגשות. כל שגרת עולמו כגבר חשוך ילדים אותגרה על ידי המידע שקיבל מנחמה.

    בשעת הבקר המוקדמת, אבי הלך אל הפינה המוצלת, בחורש שהקיף את "בית ביער", שגילה סמוך להגיעם. לשם היה הולך כשביקש להתבודד, ושרה ידעה שזה מה שהוא נוהג לעשות לפעמים. הוא התיישב על סלע, נותן למחשבות לזרום.

    אבא? אני? מה אני עושה עם זה? יהיה טוב להיות פתאום אבא? אפילו בתור דוד אני לא טוב. אני בעצם לא אוהב את האחיינים שלי, וגם לא את האחיינים של שרה. מה אני אמור לעשות? אולי הוא בו אדם נחמד? הוא זר לחלוטין! אומרים ש"דם סמיך ממים", אז איך זה שלא הרגשתי כלום אליו, כשראיתי אותו עם נחמה? ואם נעשה הכרה, אני אוכל לאהוב אותו? את מי אני בכלל אוהב? אפילו את שרה אני כבר לא ממש אוהב. לפחות לא כמו פעם. איך אני מתמודד עם המצב הזה? איך שרה תגיב כשייוודע לה? אני צריך לספר לה? זה סיפור ישן!

    המחשבות והרגשות המשיכו לסעור עוד כעשר דקות, ואז אבי התעשת. במשך עשרות שנים עבד במֽנהל וקיבל החלטות, וגם במקרה הזה החליט לעשות סדר בדברים, לקראת קבלת החלטות. הוא החליט להגדיר את הבעיה המרכזית וממנה לגזור את בעיות המשנה, ולהכין תרשים לצורך קבלת הכרעות.

    ההחלטה על דרך הפעולה הצליחה להרגיע אותו במקצת והוא חזר לדירתם. שרה כבר היתה ערה.

    "בקר טוב, שרה".

    "בקר טוב גם לך. איפה היית? כבר התחלתי לדאוג! גם הטלפון הנייד שלך היה כבוי".

    "יצאתי רק לרגע, אבל ניצלתי את השעה שעדיין לא חם ויצאתי באופן ספונטני להליכה ביער. מקווה שלא ממש דאגת", אמר וחיבק את כתפיה.

    "הרגעת אותי".

    "תמיד את רואה שחורות. אכלת כבר ארוחת בקר?"

    הם התיישבו לארוחת הבקר השגרתית שלהם - טוסט וכוס קפה – ואבי המתין בסבלנות לרגע שיוכל לגשת למחשב ולהתחיל את ההתמודדות הרציונלית עם הבעיה.

     

    השאלה המרכזית היתה האם להכיר בבנו, ולתאם עם נחמה פגישה אתו?

    הוא פתח דף במחשב וחילק אותו לשניים – עמודה של נימוקים בעד, והשנייה - נימוקי נגד.

    עמודת נימוקי הבעד השתוותה לעמודת נימוקי הנגד.

    החשיבה הרציונלית לא הועילה לקבל החלטה והדילמה נשארה בעינה. הלב אמר לו "מה אני צריך את זה עכשיו?" וההיגיון אמר "זה הבן שלי, יש לי חובה מוסרית להכיר בו!"

    בסופו של דבר החליט לספר לשרה על המצב החדש שנוצר ולשמוע מה דעתה, תוך תקווה שהזמן הרב שחלף, יקהה את עצמת הפגיעה בה.

    "זה זעזוע גם בשבילי, אבל אני אתגבר", אמרה לאחר שהתעשתה. "אני מבינה את הרתיעה שלך להכיר באיש מבוגר, ואולי גם בעל משפחה משלו – אתה אולי אפילו גם סבא! – אך אני חושבת שמבחינה אנושית-מוסרית אתה צריך לדבר עם נחמה ולנסות להכיר את הבן שלך".

    "את מגלה גדלות נפש", אמר אבי וחיבק אותה שוב.

     

    לאחר שבירר היכן נחמה מתגוררת, הלך אבי לדבר אתה. היא קיבלה אותו בפתח, ובפניה ניכרה מורת רוחה. התברר לו שהמשקעים בלבה עדיין כבדים, אך גם היא הסכימה שיש להשאיר את ההכרעה בידי בנה, אם להכיר את אביו וליצור קשר עמו.

    "אני אודיע לך אחרי שאדבר אתו", אמרה לאבי, כשפתחה לו את הדלת לפרידה.

     

    כעבור יומיים התקשרה נחמה אל אבי.

    "דיברתי עם איציק", אמרה. "הוא כועס עליך ולא רוצה שום קשר אתך".

    התגובה הראשונה של אבי היתה עלבון – "הוא הבן שלי והוא לא מוכן להכיר אותי?" אך במחשבה שנייה נגולה אבן מעל לבו. הפרשה הישנה, שבמשך שנים לא העסיקה אותו, והוא לא ידע שנולד לו בן ממנה, מסתיימת עתה והסערה שוככת. הוא יכול לחזור לשגרת חייו ולאזור הנוחות שלו.

     

    כעבור כחודש, בו לא הזדמן לו לראות יותר את נחמה, יום אחד שוב ראו הוא ושרה מרחוק, את נחמה על אחד הספסלים בחברת בנה, עם תינוק כבן שנה, שישב על ברכיה, ועוד זוג צעיר.

    "אני משערת", אמרה שרה לאבי, "שאתה כבר סבא, ואפילו סבא רבא!"

    הם סבו על עקבותיהם, והמשיכו ללכת בשביל אחר.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/9/17 00:23:

      צטט: א ח א ב 2017-09-11 17:41:10

      כתוב יפה. יש סערות שלא יכולות לשקוט. הרבה סימני שאלה.

      תודה רבה, אחאב.

      שמח שאהבת. לדילמה אמתית, אין פתרון אחד, אוניברסלי. תמיד נשארים סימני שאלה. לכן, ההכרעה בין "טוב" ל"רע" איננה דילמה. התשובה היא ברורה, ולא "עודד אמר", סוקרטס אמרחיוך!

      כל טוב ושנה טובה, עמוס. 

        11/9/17 17:41:
      כתוב יפה. יש סערות שלא יכולות לשקוט. הרבה סימני שאלה.
        11/9/17 07:55:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2017-09-11 00:27:13

      אכן מורכב. החיים מורכבים.

      תודה רבה לך, "דיקור", על הביקור, על הכוכב ועל התגובה.

      שנה טובה, עמוס. 

      אכן מורכב. החיים מורכבים.
        10/9/17 18:38:

      צטט: sari10 2017-09-10 17:06:10

      אהבתי את הדרך בה תיארת את רגשותיו של אבי ותהליך קבלת ההחלטות...

      שכלתני, לפי עץ עם הסתעפויות חיוך

      משום מה בנושא כזה לא נראית לי שגישה כזו מתאימה.

      הסוף עצוב בעיני.

      לא ברור בכלל על מה יש לבן לכעוס, שהרי אבי כלל לא ידע

      על כך שנולד לו בן.

      ואולי נחמה היא זו שהחליטה עבורו...

      תודה רבה, שרי.

      היתה חשובה לי, לצורך הסיפור, התגובה של יצחק בן אברהם, ולא נכנסתי לסיבותיה. כל קורא יכול לתאר לעצמו את הכעס על האב, של מי שגדל כל חייו בלעדיו.

      שבוע טוב ושנה טובה, עמוס.

        10/9/17 17:06:

      אהבתי את הדרך בה תיארת את רגשותיו של אבי ותהליך קבלת ההחלטות...

      שכלתני, לפי עץ עם הסתעפויות חיוך

      משום מה בנושא כזה לא נראית לי שגישה כזו מתאימה.

      הסוף עצוב בעיני.

      לא ברור בכלל על מה יש לבן לכעוס, שהרי אבי כלל לא ידע

      על כך שנולד לו בן.

      ואולי נחמה היא זו שהחליטה עבורו...

        10/9/17 11:01:

      צטט: ד. צמרת 2017-09-10 08:39:34

      ומה עם בדיקת אבהות? למה להאמין לנחמה? אולי המדריך התימני הוא האב האמיתי?

      תודה רבה, דודיק.

      אולי בסיפור אחר אכניס גם בדיקת אבהות, אם יתעורר הצורך בכךחיוך.

      שבוע טוב, עמוס.

        10/9/17 08:39:
      ומה עם בדיקת אבהות? למה להאמין לנחמה? אולי המדריך התימני הוא האב האמיתי?

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין