עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    נחמה

    11 תגובות   יום שלישי, 5/9/17, 10:42

    נחמה

     

    הדרך אל מתחם "בית ביער" עוברת בין עצי חורש, כמו ביער מן הסרטים. העצים מקיפים את המתחם מכל עבריו, ובוני המתחם השתדלו לפגוע כמה שפחות בסביבה, והותירו עצי אורן וברוש רבים בצידי השבילים, והם מקנים למקום תחושה של כפר.

     

    יום חם של סוף יולי, היה יומם הראשון של אבי ושרה ב"בית ביער" - הדיור המוגן שבחרו לגור בו, אחרי התלבטויות וחיפושים מרובים. אבי, היה גבר גבוה למדי וחסון, שנראה טוב מאד לגילו, למרות רעמת שערו שהלבינה לחלוטין. בשרה, שהיתה נמוכה ממנו כמעט בראש והגיעה עד לכתפו, ניכרו עדיין שרידי יופייהּ, ובשערה שהאפיר נראו עדיין אניצים של שיער שחור. במשך שעות עבדו לסדר את דירתם החדשה בת שלושת החדרים, ולאחר ארוחת הצהרים והמנוחה, יצאו לשוטט בשבילי המתחם, נהנים מן הנוף ההררי ומן הבריזה הקרירה שנשבה לפנות ערב.

    על ספסל שבצד אחד השבילים ישבה אישה מטופחת, מרכיבה משקפי שמש, שנראתה בשנות השבעים שלה, למרות שלמעשה כבר חצתה את שנתה השמונים. היא לבשה שמלת קיץ פרחונית, שערה האפור היה קלוע בצמה שירדה אל גבה, שפתיה היו מודגשות בשפתון ורוד עדין, ונגיעות של איפור קל הבליטו את עצמות לחייה הגבוהות. לידה ישב גבר כבן חמישים וחמש, ששערו מלא ומאפיר. הם שוחחו ביניהם, כשהגבר מלטף את ידה.

    אבי עצר לרגע, אך מיד המשיך ללכת.

    "מה קרה?" שאלה שרה.

    "כלום".

    "אני מכירה אותך, זה לא 'כלום'. למה נעצרת?"

    "זה ממש כלום", ענה. "חשבתי שאני מכיר את האישה הזאת".

    "ואתה באמת מכיר אותה?"

    "אני לא".

    שרה הסתפקה במה שחשדה כשקר, והם המשיכו לשוח ולשוחח, כאילו דבר לא קרה.

     

    ואולי לא היתה תגובתו של אבי שקר מוחלט. ללא כל ספק הוא זיהה שזוהי נחמה, אותה הכיר לפני למעלה מחמישים שנה, אולם היתה זו היכרות של שלושה ימים בלבד, ומאז לא ראה אותה יותר. זה היה לאחר שסיים את לימודי התואר הראשון באוניברסיטת תל-אביב. הוא קיבל מלגת לימודים, ובגיל עשרים וארבע התכונן לנסוע ללמוד היסטוריה לתואר שני, באוניברסיטת מק-גיל במונטריאול. חבר, ששרת יחד אתו כמ"מ באותה פלוגה ב"גולני" ועבד באותה עת בסוכנות היהודית, ביקש ממנו להחליף אותו כמלווה נושא נשק, בטיול לצפון עם קבוצת צעירים יהודים מחו"ל. הוא סיפר לו שהתעוררה בעיה רפואית במשפחתו, ולכן לא יוכל הוא עצמו לצאת כמלווה לטיול, כמתוכנן. אבי הסכים. התשלום היה נאה, והוא חשב שיהיה נחמד לטייל עם קבוצת סטודנטים דוברי אנגלית, בזמן הקצר שנותר עד נסיעתו לקנדה.

    למחרת התייצב בסמינר דוד ילין בירושלים, הצטייד ברובה קרבין ובתחמושת והיה מוכן ליציאה. בחצר הסמינר הוא הבחין בבחורה צעירה, לא גבוהה, שצמתה הבלונדינית מגיעה עד גבהּ. היו לה פנים נאים וגוף חטוב, והוא תהה בלבו אם יש סיכוי לרומן קיץ קצר ובלתי מחייב אתה - המושג "סטוץ" לא חדר עדיין ללקסיקון באותם זמנים, טרום מלחמת ששת הימים.

    בנסיעה באוטובוס לגליל, ישבה נחמה, אותה צעירה בעלת הצמה, ליד מדריך הקבוצה. המדריך היה בחור תימני ממושקף בשנות העשרים המאוחרות, שבשיחת ההיכרות אתו, הבין אבי שהוא נשוי ומצפה ללידת ילדו הראשון. במשך כל הנסיעה מירושלים, ובהפסקה שבדרך, הבחין אבי שהמדריך מנסה להתחיל עם נחמה, אך היה נראה לו שהיא מפנה כתף קרה לחיזוריו.

    כשירדו מן האוטובוס למרגלות הר תבור, קבע המדריך את סדר ההליכה ברגל אל ראש ההר. הוא עצמו הלך בראש הקבוצה, ואילו אבי צעד במאסף. נחמה, שהיתה האחות המלווה, הצטרפה אליו, ולא אל המדריך. כל הדרך, בעלייה המאומצת אל הכנסייה שבראש ההר, אבי "פלירטט" עם נחמה והכין את הקרקע ואת האווירה למה שתכנן וציפה שיתרחש. היא היתה רווקה, מבוגרת ממנו בשלוש שנים, אך הגיל לא היווה עבורו מכשול.

    הם הגיעו אל "שער הרוחות" בכניסה לאתר, שבמרכזו כנסיית "ההִשתנוּת". אבי עצר והוציא את מצלמתו, ונחמה התקדמה ונעמדה ליד השער, מוכנה לצילום. הוא צילם אותה על רקע השער היפה.

    בארוחת הערב באכסניית הנוער בצפת, ניסה המדריך שוב לפתות את נחמה, אך היא העדיפה להיענות להזמנתו המוקדמת של אבי, והם יצאו לטייל בסמטאות שבסביבת האכסניה. הם הגיעו עד פאתי העיר, והתיישבו תחת עץ, על השמיכה שאבי הביא עמו מראש בתרמילו. עד מהרה עברו מישיבה למצב שכיבה. הם חזרו לאכסניה מאוחר בלילה, בשיער סתור ובפנים סמוקים, ולמזלם איש מהקבוצה לא הבחין בהם בכניסתם. תרחיש דומה התרחש גם בלילה השני. באוטובוס, בהמשך הטיול ועד החזרה לירושלים, כבר ישבה נחמה ליד אבי. הוא הבטיח לשמור על קשר גם מקנדה, ובפרידה הם החליפו ביניהם כתובות.

    יומיים אחר כך המריא אבי בדרכו למונטריאול.

     

    בחודש הראשון עוד החליפו ביניהם שניים-שלושה מכתבים, אולם לא עוד. אבי פגש בספרייה באוניברסיטה את שרה, צעירה יהודייה נאה, שחורת שיער ומתולתלת. הוריה היו ממוצא פרסי, ולאביה היתה, בשותפות עם אחיו, רשת קטנה של שלוש חנויות לממכר שטיחים. שרה היתה צעירה מאבי בארבע שנים, ולמדה בשנה הראשונה בחוג לספרות אנגלית. רק לאחר שיחות וחיזורים רבים, הסכימה שרה, התמימה והביישנית, להיפגש עמו גם מחוץ לכותלי האוניברסיטה, והם התחילו לצאת. האהבה פרחה, ואבי הפסיק לכתוב לנחמה. את המכתבים שעוד המשיכה לכתוב לו, הוא לא פתח. הקשר נותק.

     

    ששה חודשים לאחר שהתחילו לצאת, עם קצת לחץ מצד הוריה של שרה והבטחה לעזרה, הכריזו שרה ואבי שהם עומדים להתחתן. לטכס החתונה שנערך במונטריאול, הגיעו אורחים רבים, משפחה וחברים, רובם ככולם מצדה של הכלה. מצדו של אבי, שהיה יתום מאב ובא ממשפחה מעוטת אמצעים, נכחו רק אמו ואחִיו, שהוריה של שרה מימנו את טיסתם למונטריאול ואת שהייתם בה.

    בחופשת הקיץ באותה שנה, נסעו אבי ושרה לישראל. נערכה לכבוד הזוג חגיגה צנועה, אליה הוזמנו קרובי המשפחה והחברים של אבי, כמו גם כמה מבני משפחתה של שרה, שעלו ארצה בשנות החמישים. גם הוריה של שרה ואחותה הגיעו לישראל לחגוג בשנית. אבי, שהיה טייל ותיק, ארגן לרעייתו הצעירה ולבני משפחתה סיורים בארץ, בצפון ובדרום, בירושלים וגם באילת. בתום החופשה והחגיגות חזרו כולם למונטריאול.

     

    בסיום לימודיהם של אבי ושל שרה, הגיעו שניהם ארצה, והוריה של שרה מימנו עבורם רכישת דירה ברמת השרון. אבי לא המשיך במסלול האקדמי, אלא פנה לתחום הניהול, ועבד כאחראי כח-אדם במפעל "עלית" ברמת-גן. כשנסגר המפעל ברמת-גן, קיבל משרה במחלקת כח האדם של אוניברסיטת תל-אביב. שרה עבדה כמורה לאנגלית בבית ספר תיכון בהרצליה. מצבם הכלכלי היה טוב, ומדי מספר שנים הם היו מחליפים את הדירה ואת המכוניות. בסופו של תהליך ההחלפות, הם השתקעו בבית דו-משפחתי גדול ומרווח, בשכונת גנים מוריקה בפרברי רעננה. שרה נהגה לפקוד כמעט מדי יום, את הדשא ואת גינת הפרחים הצמודים לבית, אך היה גם גנן שדאג בקביעות לתחזוקת הגינה. כשמלאו לאבי שבעים ותשע ולשרה שבעים וחמש, הם עברו לדיור המוגן ב"בית ביער".

     

    בפעמים שהיו חולפים זה על פני זה בשבילי המתחם, היו אבי ונחמה נמנעים מלהיפגש במבט, ומתעלמים זה מזה. מדי פעם היה אבי רואה את נחמה גם בחברת הגבר המאפיר, משוחחים ומחזיקים ידיים. למרות ההתעלמות ההדדית, היה נראה לאבי שגם נחמה מזהה אותו.

     

    כאשר נפגשו לראשונה במונטריאול, אבי לא סיפר לשרה על נחמה וגם לא על ההתנסויות האחרות עם בחורות, שהיו לו לפני שפגש אותה. וגם עתה, כשזיהה את נחמה, לא חלק עם שרה את המידע. בארץ, במשך השנים, בעבודה ובשגרת היום-יום, הלכה ודעכה אש האהבה שבערה בהם במונטריאול, ולא נותר ממנה אפילו רמץ. גם העובדה ששרה לא יכלה ללדת, למרות כל טיפולי הפוריות, לא סייעה לליבוי גחלת האהבה. אבי היה רועה מדי פעם בסתר בשדות זרים, ושרה לא ידעה, ומה שלא ידעה לא פגע בה.

     

    יום אחד מוקדם בבקר, כשצעד אבי לבדו את מכסת ההליכה היומית שלו, הגיעה נחמה מולו בשביל. איש מלבדם לא היה בסביבה.

    "שלום, אבי, אתה זוכר אותי?"

    "כן, נחמה, נזכרתי בך כשראיתי אותך פה בפעם הראשונה".

    "ראיתי אותך עם אישה, אני משערת שזו אשתך".

    "כן, זו שרה, ואנחנו נשואים כבר חמישים וחמש שנים".

    "לא חיכית הרבה אחרי שניתקת את הקשר אתי".

    "גם אותך ראיתי פה עם גבר. זה בן זוגך?"

    "לא, זה הבן שלי".

    "והיכן בעלך?"

    "אין לי בעל".

    "מה קרה לו?"

    "מעולם לא נישאתי!"

    "מה? בחורה נאה ואינטליגנטית כמוך! למה?"

    "אתה שואל למה? אתה זה ששברת את לבי! בכל השנים מאז שניתקת עמי את הקשר, לא יכולתי להתמיד במערכת יחסים יותר מחודש ימים. חוץ מזה, גם היה לי ילד".

    "ומי אביו של הילד?" שאל אבי, חרד מפני התשובה.

    "הוא הבן שלך, אבי!"

    "אני ממש לא יודע מה לומר. אני חייב לעכל את הרעיון".

     

    הוא מיהר להיפרד והלך להתבודד, על מנת להתמודד. הידיעה שאחרי שנים כה רבות לפתע יש לו בן, הלמה בו כרעם ביום בהיר וזעזעה את שלוותו. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/9/17 09:51:

      יפה מאד

       

      אבל מה רע

       

      באוהל עם ארבע כיווני אוויר?

        13/9/17 07:48:

       עמוס היקר.


       יישר כוח על כתיבתך המשובחת,

      אתה מיטיב לתאר את הדמויות באופן כה מוחשי ומופלא.

      מדהים!

       בשורות טובות.


       בברכה

       אהובה

        13/9/17 00:43:
      יפה, עמוס, יישר כח
        12/9/17 07:25:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2017-09-12 00:53:34

      (ואני ליוויתי יולדת בת 49 - בלידה ראשונה - בשבת האחרונה). הבחירות שלנו.. ההחלטות. מה יותר טוב מהחיים האלו, מה(:

      תודה רבה, אפרת, שמח שחזרת.

      החיים רצופי בחירות. חלקן נראות כבחירות חופשיות, אך לעתים, הדברים מתגלגלים, והבחירה, מכורח הנסיבות, היא פרי ההכרח, מבלי שהיו בפועל אופציות של ברירהמזעיף את הפה.

      כל טוב ושנה טובה, עמוס.

      (ואני ליוויתי יולדת בת 49 - בלידה ראשונה - בשבת האחרונה). הבחירות שלנו.. ההחלטות. מה יותר טוב מהחיים האלו, מה(:
        9/9/17 17:07:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-09-09 10:07:50

      *, מקווה לשוב

      תודה רבה, מכבית.

      מצפה לשובך!

      שבוע טוב, עמוס.

      *, מקווה לשוב
        8/9/17 17:01:

      צטט: sari10 2017-09-08 13:07:40

      יפה כתבת עמוס.
      55 שנים של פספוס.... ושברון לב של נחמה.
      בטח הלם גדול היה לו.
      ומה על נכדים?חיוך

      תודה רבה, שרי.

      אגלה לך בסוד, שפרק ההמשך אני שוקל להוסיף לו גם נין ולא רק נכדקריצה.

      שבת שלום, עמוס.

        8/9/17 13:07:

      יפה כתבת עמוס.
      55 שנים של פספוס.... ושברון לב של נחמה.
      בטח הלם גדול היה לו.
      ומה על נכדים?חיוך

        7/9/17 00:10:
      תודה רבה, דודיק. אולי הגזמתי כשנתתי ל-55 שנים לעבור, עד שהגבר גילה שיש לו בן, אחרי שנים כה רבות שהיה חשוך ילדים. ראינו השבוע סרט על בת שנולדה לזמרת אמריקנית מאציל בריטי, אחרי שהאם הופרדה מן האציל על ידי איש יחסי ציבור שרימה אותה וטען שהאציל אינו רוצה בה. הבת הגיעה לאנגליה בגיל שבע עשרה, והפתיעה את אביה, שלא ידע דבר על קיומה. בהפתעה מסתיים הדמיון בין שני הסיפורים. כל טוב, עמוס.
        5/9/17 13:30:
      וואו איזו הפתעה לקבל ילד מוכן.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין