עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    יאסר

    14 תגובות   יום שישי , 28/7/17, 16:47

    יאסר

     

     

    המהומות סביב נושא האבטחה לנכנסים להר-הבית הזכירו לי את הסיפור הבדיוני הבא.


     

    יום אחד, בראשית שנות השבעים, הוא הופיע בשער של חטיבת הביניים לבנים ע"ש עבדאללה בן חוסיין במזרח ירושלים, בזמן הפסקת עשר, וביקש לדבר עם המנהל. השומר קרא למורה התורן, המורה התורן הביא אותו אל מרכז השכבה, וזה הביא אותו אל סגן המנהל. סגן המנהל ראיין אותו, ביקש ממנו להמתין, והלך לחדר המנהל. כעבור כעשר דקות, כאשר כבר היה צלצול לחידוש הלימודים בכיתות, חזר הסגן, והוביל את יאסר לחדר המנהל.

    מנהל חטיבת הביניים הוותיק, ששיבה זורקה בצדעיו וראה כבר הרבה בחייו, סקר את הבחור שלפניו בעניין. הוא היה גבה קומה ורחב כתפיים, בעל תלתלים חומים ועיניים חומות ונבונות.

    "שב בבקשה", אמר, ויאסר התיישב מולו, ואילו סגן המנהל, שנותר גם הוא בחדר, התיישב ליד המנהל, מעט מאחוריו.

    "מה שמך?"

    "יאסר חוסיין טהה".

    "מהיכן אתה?"

    "ממחנה הפליטים ג'בל אל-חוסיין ליד עמאן".

    "אתה פלסטיני?"

    "כן, המשפחה שלי ברחה לירדן ב-48'".

    "והוריך עדיין במחנה הפליטים?"

    "לא, שניהם נפטרו", אמר, ולרגע כיסתה עננה של עצב את עיניו.

    "יש לך עוד משפחה?"

    "יש לי שתי אחיות נשואות בבחריין".

    "מה אתה מחפש פה?"

    "אני רוצה לעבוד פה בתור מורה".

    " אתה נראה לי צעיר. יש לך הסמכה להוראה?"

    "אין לי, אבל יש לי תוג'יהי מלאה".

    תעודת התוג'יהי הירדנית היא המקבילה לתעודת הבגרות הישראלית, ולא רבים בעת ההיא זכו להשיגה.

    "אפשר לראות את התעודה?" שאל המנהל.

    יאסר שלף את התעודה מתוך מעטפה קשיחה שהוציא מתיקו, והושיטה למנהל. המנהל סקר את התעודה בעניין והשתדל להסתיר את התפעלותו. כל הציונים היו גבוהים מציוני התוג'יהי שלו עצמו. בעיקר התפעל מהציון 9.5 באנגלית.

    "אתה מדבר אנגלית היטב?" שאל.

    "כן, והייתי שמח ללמד את השפה בבית הספר".

    המנהל, שהיה זקוק למורה לאנגלית, עשה את כל הסידורים הדרושים, ויאסר החל ללמד אנגלית בכיתות ז'-ח'. בכיתות ט' לימדה אנגלית מורה נוצרייה בשם מרים. היא היתה כבת 40, כפולה בגילה מיאסר, אך כעמיתים למקצוע נוצרה ביניהם ידידות אמיצה.

    "הייתי רוצה שתכיר את המשפחה שלי", אמרה יום אחד ליאסר. "מה דעתך לבוא אלינו בסוף השבוע ונצא כולנו לפיקניק בבוסתן שלנו?"

    "בשמחה, תודה רבה, אני באמת אשמח לבוא", אמר, כשפיו ולבו שווים. באמת שמח להזדמנות להכיר את בעלה של מרים, סוחר אמיד בעל שתי חנויות, למזכרות ולתיקים, בעיר העתיקה.

    בשבת בבוקר התייצב יאסר בבית המשפחה בשוּעפאט. מרים קיבלה אותו במאור פנים, והתנצלה שבעלה נקרא באופן דחוף לחנות בעיר העתיקה, ולא ישתתף בפיקניק. היא הציגה בפניו את שני ילדיה הבת בת השתים-עשרה והבן בן הארבע עשרה, וכולם נכנסו למכונית המשפחתית, כאשר הבת נושאת את סל הנצרים ובו האוכל.

    הם טיילו בבוסתן, וקטפו תפוחים ושזיפים כתוספת לפיתות ולמאכלים שהביאו מהבית. אחרי מספר שעות חזרו לבית המשפחה, ואז הכיר יאסר גם את בעלה של מרים.

     

    ביום ראשון, בשבוע שאחרי הפיקניק, חש יאסר באיזו שהיא התרחקות מצד מרים. היא נמנעה מלדבר אתו ואפילו מלהסתכל בעיניו. בהפסקה תפס אותה לרגע ביחידות ושאל מה קרה.

    "בעלי לא מרוצה מהידידות בינינו. לא ידעתי שהוא עד כדי כך קנאי".

    "צר לי על הידידות שחייבת להיפסק. היה לי נעים להכיר אותך ולשוחח אתך, אבל אני מכבד את רצונו של בעלך, ונמשיך לעבוד כעמיתים, ולא מעבר לכך".

     

    יאסר הצליח מאד בעבודתו כמורה לאנגלית, וזכה להערכה רבה מן המנהל ומן המפקח, אך במיוחד מן התלמידים ומן ההורים – עד שפרצה השערורייה!

    בכיתה ז'1 היה ילד מאבו-תור שהתבלט ביופיו, הכמעט נשי, ובעדינותו. הוא לא השתלב במשחקי הכדורגל של חבריו, ולמעשה היה די דחוי. יאסר ראה חובה לעצמו לקרב אותו ולעודד את רוחו. בשלב מסויים, העניינים יצאו מכלל שליטה, ושמועות על היחסים האסורים הגיעו לאוזני המנהל. בצער רב, הבין המנהל שעליו לוותר על העסקתו של המורה המוצלח לאנגלית, ולאחר שימוע בפני המפקח, פוטר יאסר.

     

    על מנת להתפרנס, החל יאסר לעבוד בעבודות מזדמנות, ובהיותו בודד בירושלים, ללא משפחה וקרובים, החל לפקוד ביתר תכיפות את המסגד ולמצוא בו נחמה. בהשפעת האימאם החל לגדל זקן שבמשך הזמן התארך והתעבה.

    חבריו של יאסר מן המסגד הזמינו אותו לפגישות, מהן פגישות חשאיות וסודיות, והדרך נסללה להצטרפותו לתנועת החמאס. יאסר החל להשתתף בהפגנות שארגן החמאס. באחת ההפגנות, בצומת הגבעה הצרפתית, הוא נפגע בעינו מכדור גומי, שירו השוטרים לפיזור המפגינים. לאחר שלושה ימים של טיפול מסור בבית החולים "אל-מקאסד", נקבע מותו.

     

    עוד שהיד נוסף לתור הממתינים לזכייה בחסדיהן של שבעים ושתיים הבתולות בגן-עדן.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/8/17 07:38:

      צטט: רחלי בן-צור 2017-08-04 14:43:23

      קראתי אמש אך לא יכולתי לככב. סיפור מעולה, עמוס! עכשיו אנו מבינים שחלק ממקורות הטרור הם תסכולים אישיים...

      תודה רבה, רחלי.

      לי אין ספק, שבנוסף להסתה הדתית ולרגשות הלאומיים, יש להצטרפות לטרור, ובעיקר לפיגועי ההתאבדות, גם רקע אישי בעייתי. ידועים מקרים של ניסיונות לפיגועי התאבדות של נשים, וגם פיגועים שצלחו, שהמניע היה מוצא אחרון לפני רצח על בסיס "כבוד המשפחה".

      שבוע טוב, עמוס. 

        4/8/17 14:43:
      קראתי אמש אך לא יכולתי לככב. סיפור מעולה, עמוס! עכשיו אנו מבינים שחלק ממקורות הטרור הם תסכולים אישיים...
        1/8/17 12:42:

      צטט: באבא יאגה 2017-07-31 16:19:26

      גם הומו, גם חמאס... חוסל מהר מדי, איכשהו הסוף לא נדבק לי

      תודה רבה, באבא יאגה.

      יש דמויות בסיפור, שמבוססות על סמך היכרותי עם אנשים מציאותיים. הסוף של יאסר הוא מה שעלה בדעתי להעניק לו.

      את מוזמנת לדמיין לו סוף אחר - אין לי בלעדיות על מה שהקוראים עושים עם הסיפור שליחיוך

      כל טוב, עמוס.

        31/7/17 16:19:
      גם הומו, גם חמאס... חוסל מהר מדי, איכשהו הסוף לא נדבק לי
        30/7/17 23:18:

      צטט: ד. צמרת 2017-07-30 17:17:00

      עמוס יצרת סיפור מתח מצוין. אך הסיום לא מתאים לי. ציפיתי ממך לסוף טוב, בו יאסר מתמנה למנהל ביה"ס ומקבל את זעתר לעבודה.

      נ.ב העלתי שאלה מה מקבלים שהידים הומואים בגן העדן, מוזמנים לחשוב ולענות. הכניסה חופשית.
      http://cafe.themarker.com/topic/3393452/

      תודה רבה, דודיק.

      על שאלת השהידים ההומואים באמת לא חשבתי - אכנס אליך לראות.

      הסיפורים שלי הם אמנם בדיוניים, אך שזורים כתצרף מפיסות אירועים שהתרחשו במציאות. בשנות השבעים, סגן מנהל בבי"ס במזרח ירושלים, אכן סולק ממשרתו בשל יחסים אסורים עם תלמידים. 

      כל טוב, עמוס.

        30/7/17 17:17:

      עמוס יצרת סיפור מתח מצוין. אך הסיום לא מתאים לי. ציפיתי ממך לסוף טוב, בו יאסר מתמנה למנהל ביה"ס ומקבל את זעתר לעבודה.

      נ.ב העלתי שאלה מה מקבלים שהידים הומואים בגן העדן, מוזמנים לחשוב ולענות. הכניסה חופשית.
      http://cafe.themarker.com/topic/3393452/

        30/7/17 16:32:

      צטט: א ח א ב 2017-07-30 13:10:32

      אף אחד לא יחשוד בי באהבת הרג או בתמיכה בכיבוש. במרבית המקרים פגועי הפגנות הם אלו שנקטו באלימות. כוחות הבטחון יורים בעיקר במסיתים או במי שמסכן אותם. כמו תמיד פשוטי העם משלמים את מחיר חדלון ההנהגות.

      תודה רבה, אחאב.

      מסכים עם כל מילה שלך.

      שבוע טוב, עמוס.

        30/7/17 13:10:
      אף אחד לא יחשוד בי באהבת הרג או בתמיכה בכיבוש. במרבית המקרים פגועי הפגנות הם אלו שנקטו באלימות. כוחות הבטחון יורים בעיקר במסיתים או במי שמסכן אותם. כמו תמיד פשוטי העם משלמים את מחיר חדלון ההנהגות.
        29/7/17 23:33:

      צטט: אהובהקליין 2017-07-29 22:30:23

      עמוס היקר.


       יישר כוח על התיאור המעניין והמרתק  על יאסר.

      היטבת לתאר את המקרה- בכישרון רב.

      יישר כוח!

       

       שבוע טוב ומבורך.

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      את מאד מחמיאה לכתיבה שלי.

      שבוע טוב, עמוס.

        29/7/17 23:30:

      צטט: sari10 2017-07-29 19:52:02

      סיפור עצוב...

      תודה רבה, שרי.

      הסיפור האישי של יאסר אכן עצוב. חלק ממנו הוא לגמרי אישי, אך לא ניתן לנתק את התוצאה הסופית מן המצב הגיאו-פוליטי הכללי, שבו גם אנו מעורבים.

      שבוע טוב, עמוס.

        29/7/17 22:30:

      עמוס היקר.


       יישר כוח על התיאור המעניין והמרתק  על יאסר.

      היטבת לתאר את המקרה- בכישרון רב.

      יישר כוח!

       

       שבוע טוב ומבורך.

       בברכה

       אהובה.

        29/7/17 19:52:
      סיפור עצוב...
        29/7/17 00:36:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-07-29 00:15:27

      אריסטו היה מאשר...

      תודה רבה, מכבית.

      בוודאי - מי לא היה מאשר אם היו מבטיחים לו?

      כל טוב, עמוס.

      אריסטו היה מאשר...

      ארכיון

      פרופיל