עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    "כוחות האופל" – הסרת הלוט מעל זהות הספר והסופר

    10 תגובות   יום חמישי, 20/7/17, 16:45

    "כוחות האופל" – הסרת הלוט מעל זהות הספר והסופר

     

    עוד בצעירותי, כאשר קראתי את הספר "טליסמן" והתלהבתי ממנו, לא הכרתי צעירים רבים אחרים שקראו אותו. על כן, אינני מופתע שחידתי לא נפתרה. לא היתה בפני הקוראים "עגלה" לחרוש בה – כמו בסיפור שמשון, אשר הציג בפני הפלישתים חידה, והם גילו את פתרונה דרך אהובתו הפלישתית. כך נתקבע ההיגד: "לולא חרשתם בעגלתי, לא מצאתם חידתי" (שופטים, י"ד, 18).

     

    הסופר, סר וולטר סקוט, אהב סיפורים היסטוריים, וביניהם סיפורים מימי מסעי הצלב. הספר היותר ידוע בזמני היה "אייבנהו", אולי בגלל הנקודה היהודית שבו. הספר "טליסמן", בעיניי הוא מלא בקסם האקזוטי של המזרח ותושביו המקוריים, שהסיפור הקטן המובא בזאת, על מקורם של הכורדים מנישואי בנות-תמותה עם שדי שאול בני-אלמוות, הוא רק דוגמה אחת ממנו.

     

    הסיפור שנחרט בזיכרוני, יותר מסיפורים אחרים בספר, הוא המפגש בין האביר קנת, גיבור הסיפור, לבין צלאח א-דין, המנהיג המוסלמי, שגבר על חילות הצלבנים, בקרב קרני חיטין, בשנת  1187 (ראה מאמרו של אברהם אלישע: https://drive.google.com/file/d/0B3izIwXaokreU2Y0UjBNX0dkTmc/view).

     

    בסיפורי האבירים, ובמיוחד בסיפורים על מסעי הצלב, בלטו השבחים לשני סוגים של חרבות – חרבות מעוקלות מפלדת דמשק, שהיו בשימושם של המוסלמים/הסרצינים, וחרבות מפלדת טולדו, שהיו בשימוש האבירים האירופיים. בספר "טליסמן" מתווכחים צלאח א-דין והאביר קנת, איזו חרב עדיפה - חרב האבירים מפלדת טולדו, או החרב המעוקלת מפלדת דמשק, והם עורכים ביניהם תחרות.

     

    עוד לא הגעתי בקריאה הנוכחית אל הפרק הרלבנטי, ואני מביא את סיפור התחרות, כפי שהוא זכור לי מימי נערותי.

    צלאח א-דין הציב כרית עשויה ממשי על פני משטח לא קשיח במיוחד, וביקש מן האביר לחצות אותה בחרב לשניים. קנת הניף את חרבו הכבדה בשתי ידיו והנחית אותה על הכרית. מעוצמת המכה נבקע המצע עליו היתה מונחת הכרית והיא מילאה את החלל שבין שני חלקיו, מבלי שנקרעה.

    הכרית הונחה שנית על אותו סוג של מצע, וצלאח א-דין, או אחד ממפקדי צבאו, ניגש אליה כשחרבו המעוקלת בידו, ובעדינות רבה חתך בחרב החדה כתער את ציפת המשי של הכרית, מבלי צורך להפעיל כוח.

     

    סוף הוויכוח!

     

    המונולוג של אילדרים, המנהיג הכורדי (תורגם על ידי מפרק 3 של המקור האנגלי של "טליסמן", שיצא לאור ב-1832 ודפיו מתפוררים).

     

    "דע לך, הזר" הוא אמר, "שבזמן ששלט בפרס, זוהאוק (Zohauk) האכזר, אחד מצאצאיו של ג'יאמשיד (Giamschid), הוא כרת ברית עם 'כוחות האופל', במרתפים הסודיים של איסטקהאר (Istakhar) - מרתפים שידיהם של הרוחות הראשוניים חצבו מן הסלע הטבעי, הרבה לפני בריאת האדם. כאן הוא (זוהאוק) האכיל כל יום שני נחשים טורפים, במנחה יומית של דם אדם. נחשים אלה, על פי דברי המשוררים, הפכו לחלק ממנו, ועל מנת לקיים אותם, הוא גבה מס יומי של קורבנות אדם. הדבר נמשך עד שפקעה סבלנותם של נתיניו והם הרימו כנגדו את חרב (scimitar) ההתנגדות. בראשם עמד הנפח האמיץ והמנצח פרדון (Ferdoun), שבסופו של דבר הדיח את העריץ וכלא אותו לעד במערות האפלות של הר דמוונד (Demavend).


    אולם, לפני אותה הצלה, בזמן שכוחו של העריץ צמא-הדם היה בשיאו, חבורה של עבדים משחרים לטרף, שנשלחו על מנת לצוד קורבנות לטקס ההקרבה היומי, הביאה למרתפים של ארמון איסטקהאר, שבע אחיות כה יפות, שנראו כמו שבע חוריות (Houris – עלמות גן העדן). שבע אחיות אלה היו בנותיו של חכם, שכל הונו היו שבע בנותיו היפהפיות וחוכמתו. האחרונה לא הצליחה לחזות את האסון, והקודמות לא הצליחו למנוע אותו. הבכורה עברה את גיל עשרים, והצעירה היתה בקושי בת שלוש-עשרה. הן היו כה דומות זו לזו, שהיה ניתן להבחין ביניהן רק על פי הגובה. כשעמדו זו לצד זו הן יצרו מעין מדרגות המובילות אל גן העדן. שבע האחיות היו כה חמודות, כשעמדו במרתף האפל - לאחר שהופשטו מכל בגדיהן ונותרו עוטות רק כותונת משי דקה ולבנה לעורן - עד שקסמיהן נגעו לליבותיהם של בני האלמוות. רעם הרעים והאדמה רעדה, קירות המרתף נפרצו, ומן הפתח שנפער, צעד פנימה מישהו לבוש כמו צייד, אוחז קשת וחצים, ובעקבותיו ששה אחרים – אחיו. הם היו גבוהים, ולמרות שהיו כהים, היו נאים למראה, אולם בעיניהם היה מבט של מוות, ולא האור שמתחת לריסיהם של אלה החיים.


    'זינב (Zeineb)', אמר מנהיג החבורה, ובדברו אחז בידה של האחות הבכורה, וקולו היה רך, נמוך ומלנכולי. 'אני קותרוב (Cothrob), מלך העולם התחתון והשליט העליון של ג'יניסטאן (Ginnistan - ארץ השדים). אני ואחיי הננו מאלה שנבראו מאש ראשונית טהורה, נתעבים אפילו בפקודת 'הכל-יכול', מצווים לכבד את אותו גוש חמר, שנקרא 'אדם'. את אולי שמעת שאנחנו אכזריים, בלתי-מוותרים ורוצחים. זה אינו נכון. מטבענו אנחנו טובים ונדיבים. אנו נוקמים רק כאשר מעליבים אותנו, אכזריים רק כאשר תוקפים אותנו. אנו נאמנים לאלה הנותנים בנו אמון. אנחנו שמענו את תפילותיו של אביכן החכם מיתראספ (Mithrasp), אשר בחוכמה אינו עובד רק את 'מקור הטוב' (אַהוּרַה-מַזְדָא , על פי דת זרתוסטרא - ע.נ.), אלא גם את מי שנקרא 'מקור הרע' (אחרימן, על פי אותה דת – ע.נ.). את ואחיותייך עומדות בפני מוות, אולם, אם כל אחת מכן תיתן לנו שערה אחת מתלתליה היפים כאות לאמונכן בנו, אנחנו ניקח אתכן למקום מבטחים הרחק הרבה מילין מכאן, משם תוכלו לבוז מרחוק לזוהאוק ולשליחיו'.


    הפחד מפני מוות מיידי, אומר המשורר, הוא כמו מטהו של הנביא הארון (אהרון), שבלע את כל המטות האחרים, כאשר הפכו לנחשים בפני המלך פרעה. הבנות של החכם הפרסי, היו פחות נוטות לפחד מאחרים, כשהרוחות פנו אליהן. הן נתנו את התרומה הסמלית שביקש קותרוב, ותוך רגע הועברו לטירה מכושפת בהרי טוגרוט (Tugrut) בכורדיסטאן, ולא נתגלו עוד לעולם לעיני אדם חי. אולם, במהלך הזמן, שבעה צעירים, שהצטיינו בלחימה ובצייד, הופיעו בסביבת הטירה המכושפת של השדים. הם היו כהים יותר, גבוהים יותר, נועזים יותר והחלטיים יותר מכל יתר האנשים שחיו מפוזרים בעמקי כורדיסטאן. הם לקחו לעצמם נשים והפכו לאבות של שבעת השבטים של הכורדים, שגבורתם נודעת בעולם כולו".        

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/7/17 09:17:
      תודה רבה. המאמר שלך על קרב קרני חיטין היה עבורי מאיר עיניים. שבוע טוב גם לך, עמוס.
        23/7/17 09:03:
      יישר כוח שבוע טוב
        22/7/17 17:16:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-07-22 16:16:42

      תודה, חבל אפסו הכוכבים (גמני קראתי את אייבנהו ומסתייגת מקריאה ממושכת און ליין - לא "בא לי טוב" בעיניים...

      תודה רבה, מכבית.

      אין חשיבות לכוכבים בעיניי, אבל אחטא לאמת אם אומר שאני אדיש לחלוטין לצורה שבה מתקבלים הפוסטים שלי על ידי הקוראים. אני מסתפק בעצם ההתייחסות לכתוב, בין אם בביקורת על מה שדורש שיפור, או במחמאה ובברכה על המוגמר.

      שבוע טוב, עמוס. 

        22/7/17 17:11:

      צטט: Heda 2017-07-22 15:52:49

      תודה מקרב לב עמוס, על שעוררת תאי זיכרון מנומנמים...


      את "אייבנהו" קראתי ונהניתי ממנו מאד- ממליצה בחום!
      למעוניינים, ניתן לקרוא באנגלית, את " טליסמן" ( "הקמע") אונליין, בפרוייקט גוטנברג, המציע אפשרויות קריאה שונות-


      http://www.gutenberg.org/ebooks/1377

       

      הספר המקוון מלווה באיורים יפים. חיוך

      תודה רבה, הדה.

      התרגלתי לדפים המתפוררים - הם עוזרים לכניסה לאווירה של ימי הבינייםחיוך.

      שבוע טוב, עמוס.

      תודה, חבל אפסו הכוכבים (גמני קראתי את אייבנהו ומסתייגת מקריאה ממושכת און ליין - לא "בא לי טוב" בעיניים...
        22/7/17 15:52:

      תודה מקרב לב עמוס, על שעוררת תאי זיכרון מנומנמים...


      את "אייבנהו" קראתי ונהניתי ממנו מאד- ממליצה בחום!
      למעוניינים, ניתן לקרוא באנגלית, את " טליסמן" ( "הקמע") אונליין, בפרוייקט גוטנברג, המציע אפשרויות קריאה שונות-


      http://www.gutenberg.org/ebooks/1377

       

      הספר המקוון מלווה באיורים יפים. חיוך

        22/7/17 00:28:

      צטט: א ח א ב 2017-07-21 23:59:54

      היסודות של "משחקי הכס"

      תודה רבה, אחאב.

      כבר המליצו לי לראות את הסדרה, ואילו אני ממליץ לקרוא את טליסמן. המקור האנגלי אמנם באנגלית קצת ארכאית, אך ספרות קלסית במיטבה.

      שבת שלום, עמוס.

        21/7/17 23:59:
      היסודות של "משחקי הכס"
        21/7/17 15:34:

      צטט: ד. צמרת 2017-07-21 13:26:21

      את אייבנהו קראתי, אך כמדומני שהוא הגיע לקורא העברי בגירסה המקוצרת. בכל מקרה התחלת כאן עמוס בסוגה חדשה ונאחל לך להעלות עוד חידות ספרותיות שיעשירו אותנו. את הרוזן ממונטה כריסטו לעומת זאת אני זוכר מצוין.

      תודה רבה, דודיק.

      היתה לי הרגשה לא טובה עם החידה. חששתי שיש בכך מן ההתנשאות, ועל כן מיהרתי לפרסם גם את הפתרון.

      למיטב הבנתי, לא רק "אייבנהו", גם "טליסמן" תורגם והותאם לבני הנעורים, ולכן לא זכור לי ממנו המונולוג של אילדרים. אם שמת לב, בדבריו הוא קורא לאהרון, אחי משה, "נביא", והשם הארון מוכר לנו מן ההיסטוריה ועוד יותר מ"אלף לילה ולילה", כהארון אל-רשיד.

      שבת שלום, עמוס.

        21/7/17 13:26:
      את אייבנהו קראתי, אך כמדומני שהוא הגיע לקורא העברי בגירסה המקוצרת. בכל מקרה התחלת כאן עמוס בסוגה חדשה ונאחל לך להעלות עוד חידות ספרותיות שיעשירו אותנו. את הרוזן ממונטה כריסטו לעומת זאת אני זוכר מצוין.

      ארכיון

      פרופיל