עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    אבלה לשנה אחת

    12 תגובות   יום שישי , 26/5/17, 01:17

    אבלה לשנה אחת

    (שם הסיפור מושפע משם ספרו של ג'ון אירווינג – "אלמנה לשנה אחת").

     

    "סולי, סולי!" נותרה הקריאה באוויר, ללא מענה.

    כוכבה ציפתה לשמוע את סולי מברך אותה בשלום, כמנהגו מדי יום בשובה מן העבודה, והתפלאה כשלא שמעה אותו. היא הלכה למטבח, לראות אם הוא שם כהרגלו, וכשלא ראתה אותו, ולא את המשקה והתופינים שבהם נהג לקבל את פניה, פליאתה גברה עוד יותר. גם בחדר העבודה לא היה. היא פסעה אל חדר השינה, לבדוק אם הלך במקרה לנוח. כשנכנסה לחדר, ראתה את סולי שרוע בפיג'מה על המיטה, כפי שהיה בעת שהלכה לעבודה.

    "סולי", ניערה אותו שוב ושוב מבלי לקבל תגובה, והחרדה החלה לקנן בלבהּ.

    היא התכופפה לבדוק אם סולי נושם, ואם יש לו דופק, ולתדהמתה וחרדתה גילתה שהוא לא נושם וגם דופק לא היה לו. מבלי לאבד את העשתונות צלצלה ל-101 והזמינה אמבולנס דחוף להחייאה.

     

    כוכבה מזרחי פגשה את סולי הרוש, לפני כעשרים שנה, במסיבת ריקודים במתנ"ס בית-הכרם בירושלים. היא היתה אלמנה בת ארבעים, עם תאומים - בן ובת בני שבע-עשרה - וסולי היה אלמן ותיק בן ששים, ששלושת ילדיו נשואים, והוא כבר סב לשמונה נכדים.

     

    בעלה הראשון, שהיה החבר הראשון שלה עוד מבית הספר התיכון והגבר היחיד בחייה, נהרג בפיגוע בירושלים, וכוכבה הרגישה שעולמה חרב עליה. היא החליטה שתקדיש מעתה את חייה לתאומים שלה ולהנצחת זכרו של אהוב לבהּ. במהלך שנת האבל, היא הקפידה ללכת לבית הכנסת בכל שבת, ושילמה שכר למניין אברכים, שיתפללו מדי יום לעילוי נשמתו. בנה ובתה תמכו בה וניחמו אותה, ו"הזמן עשה את שלו" – הכאב על מות בעלה האהוב אמנם לא נמוג, הוא הפך לחלק משגרת חייה, אך ניטל משהו מעוקצו, והוא נעשה יותר נסבל.

    בתום שנת האבל, הרגישה כוכבה, שבגיל ארבעים היא עדיין רוצה לחיות. כבודו של בעלה המנוח במקומו מונח, וכן גם מקומו בלבהּ, אך היא חייבת להמשיך הלאה בחייה. היא תמיד אהבה לרקוד והחליטה עתה לצאת לרקוד, ובמחשבותיה גם לא פסלה אפשרות למציאת זוגיות חדשה. ואכן זו לא איחרה לבוא. היא הלכה למסיבת ריקודים לפנויים-פנויות, ושם פגשה את סולי, ומהריקוד הראשון הרגישה שיש  "כימייה" ביניהם.

    "מה קורה לי?" שאלה את עצמה. "האם זה החסך ביחסים במשך שנה שלמה שמשפיע, או שאנחנו מתאימים ואני באמת נמשכת אליו, למרות ההפרש הגדול בגיל?"

    תהא הסיבה אשר תהא, אותו ריקוד ראשון הוביל לעשרים שנות נישואים מאושרות, שנגדעו בחטף.

     

    תאומיה של כוכבה התקשו בתחילה לקבל את הזוגיות החדשה של אמם. הראשונה שהתרצתה היתה הבת שרית, וכוכבה יכלה לחלוק עמה את כל מה שעובר עליה. לאלי, הבן, שהיה מאד קשור לאביו, היה קשה יותר לקבל את סולי כבן הזוג של אמו. הוא חשב, ואף אמר לאמו, שהיא הזדרזה מדי.

    כשסיים אלי את שירותו הצבאי, הוא למד ב"אורט סינגאלובסקי" בתל-אביב וקיבל תואר של הנדסאי אלקטרוניקה. הריחוק הגיאוגרפי הגדיל את הריחוק מאמו, ולאחר קבלת התואר החליט להתרחק עוד יותר, ולנסוע לנסות את מזלו בארה"ב. הוא התקבל לעבודה אצל ישראלי לשעבר, במעבדת תיקונים של מכשירי אלקטרוניקה במנהטן. לאחר שצבר ניסיון וחסך כסף, פתח מעבדה משלו ועשה חיל בעסקיו. הוא התחתן בניו-יורק עם בחורה אמריקנית, ולא חזר יותר ארצה. שרית למדה במכללת דוד ילין בירושלים ונעשתה מורה בחטיבת הביניים. היא נישאה לסגן המנהל שלה, והקימה בית ומשפחה משלה. כוכבה ושרית היו נפגשות בקביעות פעמיים בשבוע – פעם אחת באמצע השבוע ביחידות, ופעם אחת בסוף השבוע לארוחת שבת משפחתית משותפת. בתחילה, המפגשים של סופי השבוע היו מתקיימים אצל כוכבה וסולי, אולם בחלוף השנים היו נפגשים לסירוגין - פעם אצל כוכבה וסולי ברמת בית הכרם, ופעם אצל שרית ומשפחתה בקריית היובל.

     

    כשסולי נפטר בפתאומיות מדום לב, שוב חשה כוכבה שחרב עליה עולמה. אמנם היו לה שני נכדים בניו-יורק שהיתה רואה אחת לכמה שנים, ועוד שלושה נכדים בירושלים, שאתם התראתה כל שבוע, והיו משוש חייה. אולם מותו של סולי, היה עבורה מכה קשה! בנוסף לתפילות שהנהיגה, כמו באבלה הראשון, הקפידה עתה ללבוש בגדי אבלות שחורים ועטפה את ראשה במטפחת ראש. שרית ניסתה לשמח אותה והיתה מביאה אליה את הנכדים בכל הזדמנות. הנכדים אכן שימחו אותה כאשר שהו במחיצתה, אך כשהלכו, חזרה כוכבה  אל הרהורי אבלותה.

     

    "אמא", אמרה לה שרית יום אחד, "את כבר בת ששים ושתיים, את לבד בבית וגם החברים שלך עזבו את השכונה. מה דעתך לעבור לדיור מוגן? שמעתי על דיור מוגן מקסים שנפתח בהרי ירושלים, ליד שורש".

    "מה פתאום דיור מוגן? בשביל מה אני צריכה את זה?"

    "קודם כל תהיי מוגנת, וידאגו שם לכל צרכייך. אמנם תוכלי לבשל לעצמך, אבל אם תרצי, תוכלי לאכול בחדר האוכל. וחוץ מזה, לא תהיי לבד. יהיו שם אנשים בגילך. תוכלי למצוא חברים וחברות חדשים, ומי יודע, אולי אפילו 'חבר' חדש", אמרה בחיוך.

    "השתגעת? בגילי? מי בכלל יסתכל עליי?"

    "אמא, את נראית טוב לגילך, ואם תורידי את בגדי האבלות ואת המטפחת מהראש, ותתלבשי ותתאפרי כרגיל, את בהחלט יכולה למצוא...חן".

    "אפילו אם את צודקת, איך אני יכולה לעבור? נראה לי שאני לא יכולה להרשות לעצמי".

    "את יכולה למכור את הדירה שלך, וגם אנחנו יכולים לעזור לך. את יודעת שמצבנו הכלכלי טוב".

    "כן, אבל אתם צריכים לדאוג גם לעתיד הילדים!"

    "אנחנו נסתדר, וחוץ מזה, אולי גם אלי יוכל לשלוח כסף מניו-יורק, הרי לא חסר לו!"

    "את יודעת מה? אם את מוכנה לברר את העלויות ואת כל המקורות הכספיים, ותגלי שזאת אפשרות ריאלית, אני מוכנה לשקול את זה בחיוב".

    "אני אבדוק בשבילך".

     

    שרית הפעלתנית אמרה ועשתה. נמצאה דירת שני חדרים פנויה בדיור בהרי ירושלים, שמצאה חן גם בעיני כוכבה, והתברר שאפשר יהיה לעמוד בהוצאות. כעבור זמן לא רב, עברה כוכבה לגור בדיור בהר.

    ביום הגעתה, הלכה כוכבה לאכול ארוחת ערב בחדר האוכל. בעת שאכלה, הרגישה דחף בלתי נשלט להרים את ראשה ולהסתכל ימינה. היא נתקלה במבטו של גבר שנעץ בה את עיניו. הוא הנהן בראשו וחייך אליה. כוכבה מיהרה לחזור אל צלחתה.

     

    לאחר שהתארגנה בדירה הקטנה, בדקה כוכבה את תכנית הפעילויות שמציע המקום. את עינה צדה אחת הפעילויות – חוג לריקודי עמים.

    "זה יכול להתאים לי", חשבה ומיהרה להירשם.

    בפעם הראשונה שהגיעה לחוג, ראתה מספר חברות וחברים, שהגיעו לפניה, עומדים ומשוחחים ביניהם. אחד מהם היה הגבר שנעץ בה את מבטו בארוחתה הראשונה. כאשר הבחין בכניסתה, ניגש אליה.

    "ברוכה הבאה. אני מבין שאת חדשה פה. אני משה טוב-אל", אמר והושיט לעברה את ידו.

    "אני כוכבה", אמרה בלחיצת היד, ובחנה אותו מקרוב.

    הוא היה גבוה ורזה למדי, בעל רעמת שיער סמיכה ומטופחת, שניכר בה שפעם היתה שחורה, ועתה כסופה ברובה. היו לו עיניים אינטליגנטיות, וכולו שפע חביבות וביטחון עצמי. שמו נשמע לה מוכר, והתברר שהיה בזמנו מרצה במכללת דוד ילין וששרית למדה אצלו.

    באופן טבעי, הפך משה טוב-אל לבן זוגה בריקודים בחוג.

     

    "אני לא מאמינה", אמרה כוכבה לשרית בפגישתן הראשונה לאחר המעבר. "זה שוב קורה לי. רק עברה שנה מאז שסולי נפטר, ושוב יש גבר שמוצא בי עניין, וגם אני לא אדישה כלפיו".

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/6/17 00:09:

      צטט: באבא יאגה 2017-05-31 23:36:14

      קצת באחור, אבל הייתי פה. תודה רבה, עמוס

      תודה רבה, באבא יאגה.

      את מוזמנת תמיד - גם באיחורחיוך.

      כל טוב, עמוס.

        31/5/17 23:36:
      קצת באחור, אבל הייתי פה. תודה רבה, עמוס
        31/5/17 00:02:

      צטט: יסינראל 2017-05-30 20:42:59

      הסיפורים שלך, עמוס, תופסים אותנו, גם כשבמוח מתרוצץ הספק אם אושרם של אנשים מותנה בהוויה זוגית. קשה להתווכח עם התבנית כשמגילת רות ברקע...

      תודה רבה, שושן.

      הסיפור הזה (אולי בדומה למגילת רות) מעביר מסר שאין לאבד תקווה להשגת אושר ושהדבר אפשרי בלי תלות בגיל ובנסיבות החיים הקודמות.

      כל טוב וחג שמח, עמוס.

        30/5/17 20:42:
      הסיפורים שלך, עמוס, תופסים אותנו, גם כשבמוח מתרוצץ הספק אם אושרם של אנשים מותנה בהוויה זוגית. קשה להתווכח עם התבנית כשמגילת רות ברקע...
        30/5/17 19:52:

      צטט: אהובהקליין 2017-05-30 17:45:38

       עמוס היקר.


       נהניתי מאד לקרוא את כתיבתך,

       כדרכך בקודש, אתה כותב  בחן וכישרון רב.

       יישר כוח!

      בסופו של דבר אישה זו תמיד בחרה בחיים!

       חג שבועות שמח- לך ולכל יקירך.

       

       בברכה

       אהובה

      תודה רבה לך, אהובה.

      "כל דברייך עוברים אלייך", היינו אומרים בהיותנו ילדים.

      חג שמח גם לכם, עמוס.

        30/5/17 17:45:

       עמוס היקר.


       נהניתי מאד לקרוא את כתיבתך,

       כדרכך בקודש, אתה כותב  בחן וכישרון רב.

       יישר כוח!

      בסופו של דבר אישה זו תמיד בחרה בחיים!

       חג שבועות שמח- לך ולכל יקירך.

       

       בברכה

       אהובה

        28/5/17 01:17:

      צטט: א ח א ב 2017-05-27 20:37:12

      יופי של סיפור. תמיד טוב להשתנות ולהתחיל מחדש

      תודה רבה אחאב.

      אכן רציתי להגיש מסר אופטימי, שתמיד צריך לקוות שמשהו טוב עוד יקרה, וגם לפעול כדי שיקרה.

      כל טוב וחג שבועות שמח, עמוס.

        27/5/17 20:37:
      יופי של סיפור. תמיד טוב להשתנות ולהתחיל מחדש
        27/5/17 16:36:

      צטט: ~בועז22~ 2017-05-26 18:39:51

      ועל זה נאמר, לעולם אל תאמר - לעולם לא.

      תודה, בועז.

      באנגלית זה נשמע עוד יותר טובחיוך.

      שבוע טוב וחג שבועות שמח, עמוס.

        26/5/17 18:39:
      ועל זה נאמר, לעולם אל תאמר - לעולם לא.
        26/5/17 14:27:

      צטט: sari10 2017-05-26 12:57:06

      איזה סיפור יפה ומתוק!
      אמנם היו לה לכוכבה כאבים וקשיים בחיים,
      אבל העובדה שככה מצאה אושר שוב ושוב? חיוך
      אהבתי!

      תודה רבה, שרי.

      יש אנשים שהגורל מזמן להם את הטוב, אחרי חוויית הרע.

      שבת שלום, עמוס.

        26/5/17 12:57:

      איזה סיפור יפה ומתוק!
      אמנם היו לה לכוכבה כאבים וקשיים בחיים,
      אבל העובדה שככה מצאה אושר שוב ושוב? חיוך
      אהבתי!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין