עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    דרקון הקסם

    14 תגובות   יום חמישי, 11/5/17, 19:04

    דרקון הקסם

     

    האם השם "ירון והחזירה מקרומיון" מתאים יותר? קראו ושפטו בעצמכם.

     

    "ירון תפסיק לחלום ותתחיל לאכול. האוכל מתקרר".

    זה המשפט ששמע ירון מאמו כמעט בכל ארוחה. מקטנות היה ילד חולמני. כשהיה בגן הילדים, היה נוהג לערום את הכסאות מפינת האוכל במרכז הסלון, והיה טוען שזהו ארמון. הוא היה מתעטף בצעיפיה של אמו, כשהוא פעם נסיך, בפעם אחרת – אביר, ואפילו מכשף/קוסם. גם בבית הספר היסודי הבחינו המורים בחולמנות של הילד, והיו מציינים זאת לא פעם באוזני הוריו.

    ירון הושפע מאד מספרי הילדים, שאמו נהגה לקרוא לו, ומסיפורי המיתולוגיה היוונית, שסיפר לו אביו הפרופסור, שלימד באוניברסיטת תל-אביב בחוג ללימודים קלסיים. סיפורים אלה פיתחו את דמיונו ואת היצירתיות שלו.

     

    יום אחד בחופשת הקיץ, כשהיה בן אחת-עשרה, הלך ירון עם אחיו הגדול לחוף הים, שבאותו בקר לא היו בו מתרחצים רבים. לאחר ששחה להנאתו, חזר אל החוף ושכב לנוח על החול, הרחק משאר המתרחצים. לפתע נחת על החוף, ממש מול פניו, יצור גדול ומוזר, בעל שריון קשקשים ירקרק )ואולי זהוב-אדמדם, כמו בקליפ?), עם זנב מחודד וכנפיים גדולות, שעשן מיתמר מנחיריו. מיד כשראה אותו, ידע ירון שזהו דרקון.

     

    ''


    "מי אתה?" שאל הדרקון את ירון, כשהוא פולט אש מפיו.

    "אני ירון, ומי אתה?"

    "אני פּאף, דרקון הקסם".

    "האם אפשר לרכוב עליך?"

    "כן, בוודאי. לא שמעת איך ג'קי פייפר רכב עליי? הוא היה בערך בגילך".

    "יופי! גם אני אשמח לרכוב על הגב שלך. השריון שלך לא ידקור אותי?"

    "לא. ברגע שתתיישב עליי, תרגיש ממש כמו על אוכף של סוס".

    ירון לא היסס אפילו דקה ועלה על גבו של הדרקון, אוחז בידיו את גבעות השריון שלפניו. פאף נופף בכנפיו והתרומם באוויר כמו מסוק, ואז פנה מעל הים לכיוון צפון מערב. לאט, לאט, התרחק החוף מעיני ירון והוא ראה מתחתיו רק ים כחול אינסופי. להקת שחפים צללה לעברם, כמו בסרט של היצ'קוק, כדי לראות מהו היצור המוזר הזה, שהגיע ממחוזות אחרים, ומעולם לא נראה כמותו מעל הים התיכון. פאף נשף אש מנחיריו ומפיו, והניס את נחיל השחפים.

    כעבור זמן מה ראה ירון מצפון להם יבשה. כשהגיעו - נחתו על החוף.

    "אני משאיר אותך פה!" אמר פאף. "כשתזדקק לי פשוט קרא לי ואני מיד אגיע".

    "תודה לך", אמר ירון. "כשארצה לחזור, אקרא לך".

    פאף פרש שוב את כנפיו ונעלם.

     

    ירון הביט סביבו. חוף הים נראה כמו החופים בישראל – רצועת חול צרה וקצת סלעי כורכר. לא הרחק ממנו, הבחין בבחור צעיר המתקרב לעברו. הבחור לבש חצאית לבנה קצרה, ובד לבן כיסה באלכסון את חצי גופו העליון. הוא היה רחב כתפיים, אתלטי ושרירי, נעל סנדלים ובידו אחז אלת עץ כבדה מצופה נחושת. בחגורה שחגר למותניו, היה נעוץ פגיון. ירון התפעל במיוחד משני הנחשים המעוצבים, שהתפתלו סביב הניצב של הפגיון.

    "מי אתה?" שאל גם הבחור. הפעם היתה השאלה ביוונית, וירון התפלא שהוא מבין את השפה.

    "אני ירון, ומי אתה?"

    "אני תזיאוס, בנו של אגיאוס מלך אתונה".

    " אתה גיבור גדול. אבא שלי סיפר לי עליך".

    "באמת?"

    "כן, הוא מלמד על יוון באקדמיה".

    "פּוֺלי אוֺרֵיאה! יפה מאד! באיזו אקדמיה?"

    "באוניברסיטת תל אביב".

    "מעולם לא שמעתי על תל אביב. אבל ילד, אתה מוצא חן בעיניי. רוצה להצטרף אליי?"

    "לאן הולכים?"

    "לא רחוק מכאן נמצאת קרומיון. התושבים של קרומיון שלחו רצים לכל רחבי יוון והזמינו את כל מי שיכול, לבוא ולעזור להם".

    "לעזור במה?"

    "במערות שליד קרומיון שוכנת חזירת-בר ענקית ומפלצתית, שהורגת כל אדם שהיא נתקלת בו. נמאס לתושבי קרומיון מן ההרג, ומכיוון שאינם יכולים להילחם נגדה בעצמם, הם מזמינים את גיבורי יוון לעזרה במלחמתם בחזירה הקטלנית. הם גם מבטיחים פרס כספי גבוה למי שיצליח להרוג את המפלצת".

    "ואתה חושב שאתה תצליח לגבור עליה? יש לך רק פגיון ואלה, זה מספיק כנגד מפלצת?"

    "כשנגיע לקרומיון, אתה כבר תראה מה שאעשה!"

     

    ירון הצטרף ברצון, נרגש לקראת ההרפתקה. הוא רצה לחזות בציד חזירת-הבר, למרות שלא התכוון להילחם נגדה בעצמו. בדרכם לקרומיון סיפר לו תזיאוס, שמעולם לא ראה את אביו, אגיאוס מלך אתונה, ולא את האל פוסידון, שגם הוא נחשב לאביו.

    "איך זה ייתכן? שני אבות? ומי היא אמא שלך?" שאל ירון.

    "אמי היא אׇיְְתְרה, בת מלך טרויצן. המלך והאל, שניהם היו עמה באותו הלילה. אביך כנראה לא סיפר לך את זה, כי אתה עוד ילד".

    תזיאוס הראה לו את הפגיון המלכותי ואת הסנדלים שהוא נועל, וסיפר לו שהם שייכים לאביו. אגיאוס, לאחר שבילה את הלילה עם אמו - למקרה שייוולד לו בן -  הטמין אותם עבורו מתחת לסלע ענק בטרויצן, בתקוה שיגיע היום והוא יוכל להרימו ולמצוא אותם.

    "אבי השביע את אמי הנסיכה, שרק אם אצליח להרים את הסלע, תגלה לי מי הוא", סיפר תזיאוס. "אם לא אצליח, לא כדאי שאדע, מכיוון שזהו סימן שאינני מספיק חזק ונחוש, ולא אוכל להתמודד עם הסכנות הצפויות לי באתונה, בחצרו של אבי המלך, שיש לו אויבים כה רבים".

    כמו כן סיפר לו תזיאוס על הרפתקאותיו בדרך לאתונה, שעדיין לא הסתיימה. הוא סיפר כיצד "ניקה" את מיצר קורינתוס המסוכן, מכל השודדים והפושעים שהיו בו.

    ירון התפעל לשמוע מפי הגיבור את הסיפורים שכבר שמע מאביו.

    "מתי תלך לראות את אביך?"

    "אחרי ציד חזירת-הבר, אם אצא ממנו חי ומנצח!"

     

    כשהגיעו לקרומיון, הצטרפו לעשרות הצעירים שהתאספו במקום. כולם השתאו למראה הילד הזר, הלובש בגד-ים מוזר.

    תזיאוס התעניין בכל הפרטים לגבי חזירת-הבר, וגיבש לעצמו תכנית פעולה. הוא כרת עץ ברוש צעיר – גבוה, זקוף וישר. הוא קיצץ את כל ענפיו, עד שנותר בידו מוט עבה ומסיבי באורך של כשלושה מטרים. הוא חידד את קצה המוט באמצעות הפגיון המיוחד שלו, וחרש נחושת בעיר התקין לו חוד נחושת מרוקע במסמרות לעץ, על מנת להפוך אותו לחנית.

    למחרת בבקר, יצאה כל החבורה לכיוון המצוק, שלמרגלותיו היתה מאורת החזירה. ירון נשאר בעיר – תזיאוס לא היה מוכן לסכן אותו, למרות שירון הפציר בו שייקחו גם אותו.

    בצהריים שמע ירון את חבורת הגיבורים החוזרים העירה, שרים שירי ניצחון, והלך לקראתם. בראש החבורה צעד תזיאוס, מחזיק במאונך בחניתו המיוחדת, האדומה מדם, וראשה הענק של חזירת-הבר מתנוסס עליה. אחריו פסעו שני צוותים של צעירים נושאי אלונקות ועליהן קורבן נוסף של החזירה וצעיר אחד שרק נפצע.

    ירון רץ לקראת תזיאוס וחיבק אותו.

    "אני שמח שהצלחת וחזרת בשלום", אמר לו.

    "גם אני נפצעתי בגב", אמר תזיאוס בחיוך.

    "היא פגעה בך?"

    "לא ממש. בוא העירה ואני אספר לך מה שקרה".

    הם הגיעו לאכסניה שנבנתה במיוחד עבור הגיבורים שבאו לעזור, שבה כבר החלו ההכנות לקראת מסיבת הניצחון לכבודם.

     

    תזיאוס סיפר לירון את השתלשלות העניינים בציד החזירה. התברר שהחזירה המפלצתית היתה על המשמר, וכשהחבורה התקרבה, התנפלה עליהם בחמת זעם. היא הצליחה להרוג צעיר אחד, וגיבור שני נפצע קשה מניביה הענקיים. חבורת הגיבורים נסה מפניה בבהלה, אולם תזיאוס נשאר לעמוד מולה. הוא נתמך בגבו על המצוק, השעין את החנית הגדולה על הסלע שמאחוריו, כשהחוד מופנה קדימה, והחזיק בחנית בשתי ידיו בכל כוחו. החזירה שעטה מולו, והוא יכול לראות את ניביה הגדולים, מגואלים בדם קורבנותיה. תזיאוס לא נרתע מפניה, והיא רצה אליו במהירות, עיוורת מחימה. החנית נתקעה בחזהּ ופילחה את לבהּ. היא פלטה צרחת חרחור וצנחה ארצה מתה. מן המסה של המתקפה, תזיאוס נלחץ אל הסלע ונשרט בגבו.

    הגיבורים שמעו את הצעקה ואת חרחור החזירה. הם הבינו שהמשימה בוצעה והתקבצו כולם סביב החזירה המתה ותזיאוס החי. כולם התפעלו מחוכמתו ומאומץ לבו של תזיאוס, ושרו לו שירי הלל. 

     

    לפנות ערב, המלך ואזרחי עירו ערכו לכבוד תזיאוס והגיבורים כירה "כיד המלך". תזיאוס ישב בראש השולחן, והמלך ונכבדי קרומיון הרבו לפאר ולשבח את גבורתו. בעת החגיגה, כולם היטיבו לבם בבשר וביין, אך ירון לא שתה ולא אכל עמם. פתאום הרגיש שבעצם הוא רק ילד וזה אינו מקומו, והוא רוצה לחזור הביתה.

    "אני צריך לחזור הביתה", אמר לתזיאוס.

    "איך תחזור?"

    "בוא אתי אל שפת הים ותראה", אמר ירון.

    תזיאוס הצטרף אליו, וכשהגיעו אל שפת הים קרא ירון – "פאף" – וכהרף עין נחת הדרקון לידם. תזיאוס השתאה למראה הדרקון וחש מאוים. הוא הושיט ידו אל הפגיון, אך ירון אחז בידו ואמר.

    "הוא לא מסוכן, הוא חבר שלי והוא ייקח אותי בחזרה לתל-אביב".

    "אתה תרכוב עליו? ממש כמו בֶּלֶרוֺפוֺן על פגסוס?"

     

    ירון ותזיאוס התחבקו ארוכות.

    "לך אל אתונה, אביך מחכה לך", אמר ירון, כשהוא לוחץ את ידו המושטת של תזיאוס.

    הוא נזכר בסיפורי אביו, וידע שעוד נכונו לתזיאוס עלילות רבות.

     

    ירון עלה על גבו של פאף, הדרקון המריא, ותוך זמן קצר הוא נחת בחוף תל-אביב. ירון חש טלטלה חזקה בנחיתה, ושמע קול דובר אליו:

    "קום ירון, מספיק לישון! הולכים הביתה לאכול".  

    ירון פקח את עיניו וראה את אחיו עומד מעליו. 

     

    הערה

    אני אסיר תודה לשני מקורות:

    מרי רינו – מות יומת המלך. הוצאת עם עובד.

    רוברט גרייבס –Robert Graves – The Greek Myths. (2 Volumes). Pelican.


    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/5/17 01:13:

      צטט: Heda 2017-05-23 21:19:47

      עמוס, תודה על שהפחת רוח חיים בסיפור מיתולוגי כה מרתק :-) מבקשת להמליץ גם על הספר שכתבה מרי רינו על אלכסנדר מוקדון, " אש משמיים"...

      תודה רבה, הדה.

      אכן, אינני מכיר את הספר הזה של מרי רינו, אך חזקה עליה שגם הוא מרתק.

      כל טוב, עמוס.

        23/5/17 21:19:
      עמוס, תודה על שהפחת רוח חיים בסיפור מיתולוגי כה מרתק :-) מבקשת להמליץ גם על הספר שכתבה מרי רינו על אלכסנדר מוקדון, " אש משמיים"...
        22/5/17 23:29:

      צטט: sari10 2017-05-21 17:32:08

      עמוס,
      איזה סיפור.... כפי שאמרו לפני,
      המון דמיון. ממש כמו סרט מתח.חיוך

      כוכב בהמשך.

      תודה רבה, שרי.

      שמח שזרת ושאהבת את הסיפור.

      כל טוב, עמוס.

        21/5/17 17:32:

      עמוס,
      איזה סיפור.... כפי שאמרו לפני,
      המון דמיון. ממש כמו סרט מתח.חיוך

      כוכב בהמשך.

        15/5/17 08:53:

      צטט: נומיקן 2017-05-15 08:22:51

      החזרת אותי לילדותי... רושמת לפני לספר לנכדי, כשיגדלו קצת.

      תודה רבה, נומיקן.

      אני שמח לזכות בביקורייך הנדירים.

      כפי שהגבתי כבר, יש מרכיבים אלימים בסיפור,שאני מסנן כאשר אני מספר לנכדותיי.

      כל טוב, עמוס.

        15/5/17 08:22:
      החזרת אותי לילדותי... רושמת לפני לספר לנכדי, כשיגדלו קצת.
        15/5/17 01:25:

      צטט: רחלי בן-צור 2017-05-14 21:08:53

      איזה יופי של דימיון מפותח המעיד על בעליו!!

      תודה רבה לך, רחלי.

      רכשתי ניסיון רב בסיפורים מן המיתולוגיה היוונית לנכדותיי. בסיפור הזה יש מרכיבים שאינני כולל בסיפורים להןחיוך.

      שבוע טוב, עמוס.

        14/5/17 21:08:
      איזה יופי של דימיון מפותח המעיד על בעליו!!
        14/5/17 00:13:

      צטט: ד. צמרת 2017-05-13 17:52:09

      ואני חשבתי שמדובר בירון לונדון וקירשנבוים זצ"ל

      תודה רבה, דודיק.

      אנו יודעים שירון לונדון היה סקרן והרפתקן, ואף הפיק קלטת וידיאו על סיורו ההרפתקני במזרח אסיה - "בודהה, פיצה, קרישנה, קולה".

      כנראה שגם בילדותו היה הרפתקן והוא שימש השראה ל"ירון זהבי" בחסמב"ה של יגאל מוסנזון.

      השם ירון של הגיבור בסיפור שלי פשוט מתחרז עם "קרומיון, בלי קשר ללונדוןחיוך.

      שבוע טוב, עמוס. 

        13/5/17 17:52:
      ואני חשבתי שמדובר בירון לונדון וקירשנבוים זצ"ל
        13/5/17 16:56:

      צטט: א ח א ב 2017-05-13 15:39:03

      פאף!! סיפור מצויין. תודה רבה :)

      תודה רבה לך, אחאב.

      אתה מטייל ברגליים. אני שלחתי את ירון למסע בזמן על גבי דרקוןחיוך.

      שבוע טוב, עמוס.

        13/5/17 15:39:
      פאף!! סיפור מצויין. תודה רבה :)
        12/5/17 08:19:

      צטט: אהובהקליין 2017-05-12 07:25:58

       עמוס היקר.

       יישר כוח על כתיבה -כה עשירה בדמיון.

       משום מה  כל המאורע הזה מזכיר במעט את  נצחונו של דוד המלך- בעודו צעיר - נגד גוליית-

       הגיבור עטור השריון.

       

      סוף הסיפור שמח,

      וזה ממש נחמד!

        שבת שלום ובשורות טובות.

       

       בברכה

       אהובה

      תודה רבה, אהובה.

      לא חשבתי על דוד וגולית, אך אני יכול לראות את נקודת ההשקה.

      תזיאוס הוא אחד הגיבורים האהובים עליי במיתולוגיה היוונית. ציד החזירה מקרומיון הוא רק אחת מעלילותיו בדרך לאתונה, וכמו שכתבתי נכונו לו עוד עלילות רבות.

      אני ממליץ מאד על ספרה של מרי רינו. בכישרון רב הפכה את עלילות תזיאוס לרומן מרתק.

      שבת שלום, עמוס.

        12/5/17 07:25:

       עמוס היקר.

       יישר כוח על כתיבה -כה עשירה בדמיון.

       משום מה  כל המאורע הזה מזכיר במעט את  נצחונו של דוד המלך- בעודו צעיר - נגד גוליית-

       הגיבור עטור השריון.

       

      סוף הסיפור שמח,

      וזה ממש נחמד!

        שבת שלום ובשורות טובות.

       

       בברכה

       אהובה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין