עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    שמואל ב'

    12 תגובות   יום שישי , 5/5/17, 00:18

    שמואל ב'

    (המשך לפוסט הקודם - "שמואל")

     

    שמואל ישב בחדר ההמתנה לפני חדרי הלידה בבית החולים "שערי צדק" בירושלים, וכסס את ציפורניו. כל מאמצי הוריו והגננות בגן, לא הצליחו לגמול אותו לחלוטין מנטייתו לכסוס ציפורניים. חדר ההמתנה המה ממבקרים. האבות הטריים, היו רובם ככולם צעירים. שמואל, ששערו החום כבר האפיר כליל, נראה מבוגר אפילו יותר מחלק מן הסבים והסבתות, שהגיעו לבית החולים, אך בהבדל קטן אחד – הוא ציפה להולדת בנו.

     

    "אני מקווה שהכל יעבור בשלום", חשב לעצמו. "אפרת כבר בת שלושים ושתיים, וזו לה הלידה הראשונה, והיא כזאת דקה ושברירית!"

    שמואל יצא לשאוף אוויר בחוץ והמשיך לדבר אל עצמו.

    "מה אני עושה פה? כשבני ייוולד, הוא יהיה דודו של יואב, הנכד הבכור שלי, שרק לפני חודש חגגנו לו בר-מצווה!"

    לפני עיניו של שמואל עלו מחדש תמונות מן ההיסטוריה הקצרה והמוזרה שלו עם אפרת. היא אהבה אותו, והוא אהב אותה בכל לבו, אך בכל יום המשיך לצבוט את עצמו ולהוכיח לעצמו מחדש, שהכל אכן קורה במציאות, ולא באיזשהו סיפור דמיוני.

     

    הוא נזכר עתה כיצד פגש אותה במרכול החדש, ליד דוכן העגבניות הבלתי-ראויות. כיצד התוודתה, כרעם ביום בהיר, על אהבתה אליו, וכיצד התעלם מממנה והלך לדרכו. הסצינה ההזויה הזו היתה שבה ועולה במוחו, עוד בהיותו נשוי לזהבה, והוא היה שואל את עצמו אם היה נכון להתעלם מאפרת, או שהיה עליו לזרום עם ההרפתקה, ולא להחמיצה.

    שנה אחרי הפגישה המוזרה במרכול, הכין שמואל לאשתו מתנה מיוחדת ליום הולדתה הששים. תמיד היתה אומרת שזו בוודאי חוויה מיוחדת במינה לצנוח ממטוס, אך מעולם לא מימשה את הרעיון. זהבה שמחה ששמואל העלה את רעיון הצניחה ולקח על עצמו לארגן ולהכין את הכל.

    זהבה עברה בדיקות וקיבלה את כל האישורים, וביום הצניחה היתה מאד נרגשת ומעט מפוחדת לקראת האירוע. מדריך הצניחה, שעמד לצנוח יחד אתה, הרגיע אותה והבטיח שדבר לא יקרה. אחרי שהמריאו והיו באוויר, היה נראה שזהבה נרגעה. היא והמדריך נרתמו לצניחה המשותפת, ובהינתן האות קפצו. באוויר הרגיש מדריך הצניחה לפתע, שזהבה אינה נושמת. כשניסה לדבר עמה, לא הגיבה. הוא התקשר מיד לעמדת הנחיתה וביקש להזמין אמבולנס, שהגיע למנחת דקות ספורות לפני שהם נחתו/נפלו על הקרקע. לאנשי הצוות הרפואי, שניסו לעשות לזהבה החייאה, לא נותר אלא לקבוע את מותה. בבית החולים נקבע שמתה מדום לב.

     

    לקראת האזכרה לזהבה, במלאת שנה למותה, נכנס שמואל לחנות פרחים חדשה, שנפתחה בקניון החדש ביישוב. הוא ביקש לקנות זר פרחים להניח על המצבה שעל קברה.

    את פניו קיבלה אפרת.

    לרגע הביטו זה בזה ואז ניגשה אליו אפרת וחיבקה אותו.

    "אתה זוכר?"

    "לא שכחתי בכל הזמן שחלף מאז שנפגשנו", אמר.

     

    שמואל סיפר לה על הטרגדיה שפקדה אותו, והיא לא מצאה מילים בפיה לנחמו.

    היא לא גבתה ממנו תשלום עבור הזר, וביקשה להשתתף בכך בצערו בעת האזכרה, מבלי להיות נוכחת בה.

     

    הם המשיכו להיפגש, הפכו לנאהבים, ובתום שנה להיכרותם המחודשת, נישאו בטקס צנוע, ועתה, כאשר שמואל כבר בן ששים וארבע, עומד להיוולד בנם הבכור. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/5/17 07:29:

      צטט: אהובהקליין 2017-05-12 07:13:49

       עמוס היקר.

       

       אכן המשך הסיפור: "שמואל ב' "-

       

       מעניין ומותח, נהניתי כתמיד- מהתוכן וכתיבתך המעולה.

       יישר כוח!

       

       סוף שבוע נעים ומבורך!

       

       בברכה

       אהובה.

      תודה, אהובה.

      אני שמח שאת נהנית מהכתיבה שלי.

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

        12/5/17 07:13:

       עמוס היקר.

       

       אכן המשך הסיפור: "שמואל ב' "-

       

       מעניין ומותח, נהניתי כתמיד- מהתוכן וכתיבתך המעולה.

       יישר כוח!

       

       סוף שבוע נעים ומבורך!

       

       בברכה

       אהובה.

        11/5/17 18:11:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2017-05-11 01:17:27

      מישהו חייב למות על מנת שאחר יחיה(: כוכב נולד.

      תודה רבה, אפרת.

      כמי שעוסקת ברפואת המזרח, את בוודאי יודעת, שעל פי האמונה ההודית, רק גוף נולד ומת, וגם זה חלק מ"מאיה" - הצורה המעוותת בה אנו תופשים את העולם. הנפש היא נצחית וקיומה אינו תלוי בקיום הגוף.

      כל טוב, עמוס.

      מישהו חייב למות על מנת שאחר יחיה(: כוכב נולד.
        7/5/17 00:01:

      צטט: א ח א ב 2017-05-06 21:44:35

      אהבה מאוחרת טובה מאהבה אסורה

      תודה רבה, אחאב.

      אני שמח שיש גם מסר מוסרי בסיפורחיוך.

      שבוע טוב, עמוס.

        6/5/17 23:59:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-05-06 21:28:05

      אהבתי.

      תודה רבה, מכבית. שמח שאהבת.

      כל טוב, עמוס.

        6/5/17 21:44:
      אהבה מאוחרת טובה מאהבה אסורה
      אהבתי.
        5/5/17 18:40:

      צטט: ד. צמרת 2017-05-05 11:06:19

      יש לי סיפור בלשי תצפה בסרטון הבא ותכתוב את שמואל ג'

      ''

      תודה רבה, דודיק.

      לכתוב "64" בלי להיזכר בחיפושיות, זה כמו לכתוב "1984" מבלי להיזכר ב"אח הגדול".

      תודה על השיר של החיפושיות. בסיפור הבא שאעלה ל"קפה" אכלול שיר של פיטר, פול ומרי.

      שבת שלום, עמוס.

        5/5/17 18:11:

      צטט: sari10 2017-05-05 10:54:32

      הדמיון עולה על כל מציאות? או להיפך? חיוך
      איזה סיפור מעניין ומוזר.
      נהניתי לקרוא!!!
      שבת טובה לך עמוס חיוך

      תודה רבה, שרי.

      בכל סיפור יש מרכיבים מציאותיים, שנותנים לו את האמינות הדרושה, בצד דמיון, שגם הוא לא תמיד "פרוע".

      שבת שלום, עמוס.

        5/5/17 11:06:

      יש לי סיפור בלשי תצפה בסרטון הבא ותכתוב את שמואל ג'

      ''

        5/5/17 10:54:

      הדמיון עולה על כל מציאות? או להיפך? חיוך
      איזה סיפור מעניין ומוזר.
      נהניתי לקרוא!!!
      שבת טובה לך עמוס חיוך

      ארכיון

      פרופיל