עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    מסה לפסח

    10 תגובות   יום חמישי, 13/4/17, 19:16

    מסה לפסח

     

    לא בכדי נצרבה יציאת מצרים בתודעתנו כאירוע מכונן בתולדות העם היהודי. יציאת מצרים ומעמד הר-סיני והנדודים במדבר ארבעים שנה, שבאו בעקבותיה, היו כור המצרף לעיצובנו כעם. אז גובשו האמונה המונותיאיסטית, ערכי המוסר היהודי, והייעוד של עם ישראל כ"אור לגויים", ששמרו על זהותנו היהודית בכל התלאות שפקדו אותנו במהלך ההיסטוריה, ומאפיינים את הזהות הלאומית שלנו, עד עצם היום הזה.


    האם יש קשר בין יציאת מצרים שלנו ל"יציאת מצרים" של הדׇנׇאידות במיתולוגיה היוונית? והאם שמשון הגיבור נכנס גם הוא לתמונה?

     

    בני ישראל ישבו במצרים כגרים. "לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ" אמרו יעקב ובניו לפרעה. המפרשים וההגדה גורסים שהמשמעות היא, שלא באו להתיישב במצרים באורח קבע, אלא לגור בה בלבד. גם המצרים התייחסו אליהם כל העת כגרים, ולא כאל בני הארץ, ועל כן עלה אצלם החשש - "... פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂונְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שמות א', י').

     

    בברית בין הבתרים אמר אלוהים לאברהם שבני ישראל יעבדו גוי זר במשך 400 שנה"יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית ט"ו י"ג). אולם, בחישוב פשוט, בני ישראל ישבו במצרים פחות שנים: נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה, קפץ ראשון לים-סוף. הוא היה החימש של יהודה, אביו של פרץ -  "פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן, וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב, וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן" (רות, ד', י"ח). כלומר, עברו ארבעה, או חמשה דורות בלבד, מירידתם של יעקב ובניו מצריימה, ועד יציאת מצרים. בימינו דור נחשב  עשרים וחמש שנים, האם ייתכן שבתקופת המקרא הוא היה מאה שנה?

    המפרשים, וביניהם רש"י, הבינו שלא מדובר בארבע מאות שנות עבדות במצרים, אלא רק מאתיים ועשר שנה (רש"י על שמות י"ב, מ"ו). מתוך תקופה זו היו בני ישראל עבדים תקופה קצרה עוד יותר - בימיו של פרעה "שלא ידע את יוסף", בלבד.

     

    אחרי עשר המכות במצרים, יצאו בני ישראל ממצרים, ויצאו מעבדות לחירות. גם הדנאידות יצאו ממצרים, אך לא מעבדות לחירות.

     

    חמישים הדנאידות (חוץ מאחת) נודעו בעיקר בשל פשען המזוויע – רצח בעליהן, במצוות אביהן, בליל כלולותיהן המשותף. יש גרסות שונות לסיפור הדנאידות, אך בכולן מצוי מרכיב הרצח הנורא. בשל פשען, הן נדונו לעינוי תמידי בעולם הבא לאחר מותן - למלא במים שוקת מחוררת, בכדים שגם הם מנוקבים ככברה. רק כשתתמלא השוקת, יתמו סבלותיהן. אולם השוקת אינה יכולה להתמלא לעולם, והן הפכו לסמל של עבודה חסרת תוחלת, כמו גיבור יווני מיתולוגי אחר – סיזיפוס.

     

    ''
       

     

    הדנאידות מאת גוהן ויליאם ווטרהאוס 1903, (מן המרשתת). 


     

    המלך בֶּלוּס, (שיש הרואים בו את אחת ההתגלמויות של האל בעל הכנעני, או בֶּל, האל המסופוטמי -למשל, רוברט גרייבס, המיתולוגיה היוונית -  The Greek Myths - 60.1), הוליד את התאומים דנאוס ואיגיפטוס. איגיפטוס, היה המלך המיתולוגי של מצרים, ואילו דנאוס היה המלך האגדי של לוב. היחסים בין שני האחים מזכירים במקצת את יחסי התאומים יעקב ועשיו.

     

    במות בלוס אביהם, פרצה ביניהם מחלוקת על הירושה. כפשרה, הציע איגיפטוס שחמשים בניו ישאו לנשים את חמשים בנותיו של דנאוס. דנאוס חשד שאחיו זומם לרצוח את הדנאידות ולהשתלט בצורה זאת גם על חלקן/ו בירושה. כאשר חשדו קיבל אישור על ידי נבואת האוראקל, הוא החליט להימלט מצפון אפריקה - מלוב, או ממצרים - בדרך הים, עם בנותיו, ליוון. ידועה שהותם בדרך ברודוס, וייסוד שלוש ערים מרכזיות באי, הנקראות עד היום על שם שלוש מן הדנאידות, והעיר לינדוס היא המפורסמת מביניהן.

     

    יש הטוענים שדנאוס והדנאידות התעכבו בדרכם גם בחופי ארץ ישראל ובחוף הפיניקי. יש חוקרים המזהים בהם ובצאצאיהם את ה"דנאים", אחד מ"גויי הים" שהגיעו ארצה, בדומה לפלישתים.

    להלן קטע מתוך הערך "שבט דן" בוויקיפדיה:

     

    אחת התאוריות בנוגע למוצאו של שבט דן, גורסת ששבט דן המקראי, ממנו בא שמשון, היה קשור במוצאו לגויי הים וליתר דיוק לקבוצה הנקראת במיתולוגיה היוונית "Danaoi" או "דנאים", שהומרוס תיאר כמי שהשתתפו בכיבוש טרויה. הקבוצה הזו מתוארת בכתובות מצריות בסוף האלף השני לפני הספירה כ-Denyen , או  Danuna. תאוריה זו נוסחה בשנות החמישים של המאה ה-20 על ידי פרופסור יגאל ידין. 

    יש עדויות מצריות מכתבי אל עמרנה,  שה"דנונה" פלשו לארץ כנען עם הפלשתים והיו קרובים להם באורח חייהם, ולטענת יגאל ידין, זה מסביר את הקשרים ההדוקים  בין שמשון, איש שבט דן, לפלשתים.

    לכן הציע ידין ששבטו של שמשון, דן, זהה עם הדנאים שידוע לנו שפלשו ביחד עם הפלשתים לארץ ישראל ולמצרים במאה ה-13 לפנה"ס. לאחר הפלישה נעלמו הדנאים, בניגוד לפלשתים, שיש לגביהם עדויות היסטוריות וארכאולוגיות. ידין סבר שהם לא נעלמו, אלא הגרו צפונה, אל אזור תל דן, הפכו לשבט דן והצטרפו לקונפדרציה של שבטי ישראל.

    חיזוק לטענתו מביא ידין במשפט בברכת יעקב בבראשית "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל", כשהדגש הוא על המילה "כאחד". חיזוק נוסף לקשר הימי מצוי בשירת דבורה, בה נאמר "וְדָן, לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת; אָשֵׁר, יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים, וְעַל מִפְרָצָיו, יִשְׁכּוֹן".

     

    (ר' גם את הערך: ההקבלה בין סיפורי שמשון לסיפורי גויי הים האגאי
    מחבר: ע. מרגלית, בספרייה הווירטואלית של מט"ח במרשתת).


    שמשון עצמו, בכוחו הפיסי ובמבנה גופו, מזכיר את הרקולס היווני, ולאו דווקא את השופטים האחרים מבני ישראל, שלא נראו כמוהו ולא הצטיינו בכוחם הפיסי, כמו, למשל, גדעון, אהוד בן גרא, או אפילו דוד המלך, שהרג את גולית הפלשתי.

     

    מבלי להיכנס ליתר פרטי עלילותיהן של הדנאידות, ולנסיבות הרצח הנורא, לאחר שכביכול נמלטו מגורלן, יציאתן ממצרים והגעת "הדנאים" לארץ ישראל, יוצרים הקבלה בין סיפורן לסיפור יציאת מצרים התנ"כי.

     

    ישנו סיפור דנאידות נוסף, המתקשר אף הוא באופן אסוציאטיבי למשה וליציאת מצרים. אחת הדנאידות - אמימונה - הזעיקה את אל הים פוסידון לעזרתה, כאשר סטיר ניסה לאנוס אותה. פוסידון הטיל עליו את תלת-הקלשון שלו, אך הסטיר קפץ וניצל, ותלת-הקלשון נתקע בסלע. גם פוסידון רצה את מה שרצה הסטיר, וקיבל אותו מאמימונה בהסכמה, ללא אונס. הבן שנולד מזיווג זה הוא נאופליוס, נווט נודע, שהמציא שיטת ניווט על פי מיקום כוכבי "הדובה הקטנה" בשמים. העיר נאופליו בפלופונס נושאת את שמו. אולם מה שקושר את הסיפור למשה, איננו נאופליוס, אלא מה שקדם להיוולדו.

    פוסידון אמר לאמימונה לשלוף את תלת- הקלשון מן הסלע. היא עשתה כן, ומן הסלע פרצו שלושה זרמי מים המתלכדים יחדיו לנהר לֶרְנה, הזורם באורח קבוע כל השנה, גם בשנות בצורת (רוברט גרייבס, שם, 60g & o).

     

    אלוהים ציווה את משה לדבר אל הסלע על מנת שיצאו ממנו מים, אך משה הכה בו במטהו, והמים יצאו. על חטא אי-הציות, ועל כך שלא סמך על האל, שדי בדיבור כדי להוציא מים מן הסלע, נענש משה.


    מילים: יעקב דוד קמזון
    לחן: ידידיה אדמון

    וּמֹשֶׁה הִכָּה עַל צוּר
    בַּמַּטֶּה הִכָּה עַל סֶלַע (סֶלַע).
    בַּמַּטֶּה הִכָּה עַל סֶלַע
    וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם (מַיִם).

    הַפְלֵא וָפֶלֶא
    הַפְלֵא וָפֶלֶא! (פֶּלֶא!)
    הַפְלֵא וָפֶלֶא
    אָמֵן סֶלָה.

    וּמֹשֶׁה הֵבִיא גְּדִי
    וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע (סֶלַע).
    וַיְהִי קוֹלוֹ כַּמַּעְיָן
    זַךְ וְצָלוּל כַּמַּיִם (מַיִם).....

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/4/17 23:49:

      צטט: באבא יאגה 2017-04-15 23:05:34

      תודה, ההשוואה בין המיתוסים מעניינת. חג שמח, עמוס

      תודה רבה, באבא יאגה.

      שמח שאהבת את ההשוואה. מי יודע - אולי באמת היו השפעות גומלין בין התרבויות באלף השני לפנה"ס?

      שבוע טוב וחג שמח, עמוס.

        15/4/17 23:05:
      תודה, ההשוואה בין המיתוסים מעניינת. חג שמח, עמוס
        14/4/17 23:51:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד 2017-04-14 19:59:26

      .

      .

      תודה נהניתי לקרוא את המאמר.

      המשך חג ושבת שמח.

      תודה רבה לך - שמח שנהנית.

      שבת שלום וחג שמח גם לך.

      .

      .

      תודה נהניתי לקרוא את המאמר.

      המשך חג ושבת שמח.

        14/4/17 15:26:

      צטט: רחלי בן-צור 2017-04-14 14:07:46

      הקשר מעניין, על אף שהמיתולוגיה היוונית נחשבת כסיפורת בעוד התנ"ך הינו במידה רבה ההיסטוריה של העם שלנו. תודה עמוס וחג שמח!

      תודה רבה, רחלי.

      לעניות דעתי, המיתולוגיה היוונית מבטאת את ההיסטוריה היוונית, כפי שהתנ"ך מבטא את ההיסטוריה שלנו.

      מעניין לקרוא את סיפורי המיתולוגיה כסיפורים, גם מבלי להחשיבם כהיסטוריה.

      למשל, האיליאדה של הומרוס, המתארת את המלחמה על טרויה, נחשבה דורות רבים כמיתוס, וחוקרים רבים כפרו בכלל בקיומה של טרויה. חוקר גרמני אחד - שלימן - האמין שטרויה היתה קיימת, וכיום מאמינים שהחפירות שביצע, אכן חשפו את טרויה העתיקה.

      שבת שלום ומועדים לשמחה, עמוס.

        14/4/17 14:07:
      הקשר מעניין, על אף שהמיתולוגיה היוונית נחשבת כסיפורת בעוד התנ"ך הינו במידה רבה ההיסטוריה של העם שלנו. תודה עמוס וחג שמח!
        14/4/17 11:15:

      צטט: ד. צמרת 2017-04-14 10:19:31

      תודה על הפרק המיתולוגי, אכן מעניין הקשר בין הדנדונות ודן. אם כך אמו של דן פלגשו של יעקב היתה אחת הדנדונות. חבל שבשיעורי התנך מתעלמים מכל הסביב וטוחנים את התלמידים לשנן ולדקלם.

      תודה רבה, דודיק.

      על התיאוריה של מוצאו של שבט דן מ"גויי הים" שמעתי מזמן. נראה לי משעשע בפסח לקשור את יציאת מצרים שלנו עם "יציאת מצרים" של הדנאידות - המיתולוגיה היוונית היא אחת מ"אהבותיי"חיוך. לא נראה לי שיש מורה לתנ"ך, או "מגיד" הסדר, שעושה את הקישור.

      מועדים לשמחה, עמוס.

        14/4/17 10:19:
      תודה על הפרק המיתולוגי, אכן מעניין הקשר בין הדנדונות ודן. אם כך אמו של דן פלגשו של יעקב היתה אחת הדנדונות. חבל שבשיעורי התנך מתעלמים מכל הסביב וטוחנים את התלמידים לשנן ולדקלם.
        13/4/17 19:23:

      צטט: sari10 2017-04-13 19:20:03

      עמוס,
      כמו תמיד מעניין ומחכים.
      בדיוק סיימתי לקרוא את סיפורך הקודם אותו מאוד אהבתי.
      וראיתי שיש לי להשלים עוד.

      אקרא בכיף כל יום אחד חיוך

      ברוכה השבה ותודה רבה, שרי.

      מועדים לשמחה, עמוס.

        13/4/17 19:20:

      עמוס,
      כמו תמיד מעניין ומחכים.
      בדיוק סיימתי לקרוא את סיפורך הקודם אותו מאוד אהבתי.
      וראיתי שיש לי להשלים עוד.

      אקרא בכיף כל יום אחד חיוך

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין