עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    אננדה מאי מה

    16 תגובות   יום רביעי, 8/3/17, 16:05

    אננדה מאי מה

     

    עמדתי ליד מסחטה של דוכן למכירת מיץ מקני סוכר, בקונאוט פלייס בניו דלהי, בידי החזקתי כוס מתכת צוננת ושתיתי להנאתי את העסיס המתוק. בצדה האחד של מסחטת הברזל הידנית, היו מסודרות חבילות קני סוכר חתוכים ומלאים, ובצידה האחר - ערימת קנים סחוטים.

    צעירה לא מקומית, לבושה בסארי בהיר מעוטר בפרחי תכלת דהויים ניגשה לדוכן, וברכה אותי במאור פנים. טיקה אדומה פארה את שורש אפה, ועיניה הכחולות נצצו. היא הזמינה גם לעצמה כוס מהירוק, הירוק הזה, והתחלנו לשוחח.

     

    פגישה זו, כפגישות רבות אחרות בחיי, הייתה מקרית – ואולי לא? הכל תלוי בנקודת ההשקפה. פגישה מקרית עם סטודנטית ברכבת לירושלים, הובילה אותי אל החופה - ועד עצם היום הזה. יש האומרים שזו לא הייתה מקריות, אלא פגישה עם "המיועדת" לי מראש.

    פגישתי המקרית עם מרגרט, זה שמה של הצעירה האמריקאית החייכנית, איננה תחילתו של סיפור אהבה, אך אולי גם היא לא הייתה פגישה מקרית. בשיחתנו סיפרתי לה על מטרת בואי להודו ועל היוגים החכמים שאתם נפגשתי, והיא סיפרה לי שהיא אחת מבנות הלוויה של היוגיני הקדושה אננדה מאי מה.

     

    בזמנו לא ידעתי, מה שאני יודע כיום, שאננדה מאי מה נחשבת לאחת מגדולי ההוגים הקדושים של הודו במאה העשרים, ולאחת מן הנשים הקדושות הגדולות ביותר בהינדואיזם בכל הזמנים.

     

    הימים היו ימי ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, והתעכבתי בדלהי למקרה שתפרוץ מלחמה ואצטרך לטוס ארצה. כשהימים התארכו ועדיין לא קרה דבר, החלטתי להמשיך במסעי לכיוון נפאל. כששמעה מרגרט את תכניותיי, הזמינה אותי לעיר קאנפור, שם עמדה להיערך כעבור ימים מספר, חגיגה מיוחדת לכבוד יום הולדתה השבעים של המורׇה - הגורו - שלה.

    "ביקור בקאנפור לא יהיה סטייה משמעותית מהמסלול שלך", הפצירה בי, והחלטתי לקבל את הזמנתה, ולנסות לקבל "דׇרְשׇן" - ראיון אישי - מאננדה מאי מה.

     

    כשאני נזכר בסיפוריה של מרגרט, וקורא על החוויות של מי שזכו לחיות במחיצתה של אננדה מאי מה ולהכירה מקרוב, לא נותר לי אלא להצר על כך שמזלי לא שפר כמזלם, והיכרותי אתה הייתה קצרצרה וממרחק בלבד.

     

    הגעתי לקאנפור בשעת אחר צהריים מוקדמת ובני המקום הדריכו אותי כיצד להגיע אל אחוזתו של אחד משועי העיר, שם נערכה ההתכנסות לכבוד הקדושה. המתחם היה מוקף ביריעות בד ירוקות, על מנת למנוע הפרעות מצד אורחים בלתי קרואים, ובשער האחוזה עמדו שומרים שבדקו כל מי שביקש להיכנס. הצגתי את עצמי ואת מטרת בואי, והתבקשתי להמתין בביתן קטן ליד השער. כעבור זמן קצר הגיעה מרגרט. שמחנו להיפגש שנית, והיא הובילה אותי בין המוני הנאספים, וצירפה אותי לאחת מן הקבוצות שהמתינו במקום. שוחחנו מעט, ואז שבה אל פמלייתה של היוגיני.

     

    ''

     

    לאחר ציפייה של כשעה, הגיעה אננדה מאי מה - אישה לא גבוהה, לבושה בסארי לבן בוהק בניקיונו, ואת ראשה עוטרת רעמת שער שחור, ולא שער שיבה כמו שציפיתי אצל אישה בגילה. בקהל עבר מעין זרם חשמלי, ואנשים החלו לקרוא בשמה, עוד ועוד. היא התיישבה על הבמה המוגבהת, והפמליה עמדה סביבה ומאחוריה, וקהל אלפי החסידים החל לעבור על פניה בסדר מופתי. כאשר התקרבתי אל הבמה, יכולתי להבחין בה ביתר פרטים. לא רק שערה השחור לא תאם את ציפיותיי, גם עור פניה נראה חלק וללא קמטים, ולמעשה נראתה חסרת גיל. פניה שידרו שלווה עמוקה ועיניה היו מכוונות כלפי מעלה, כאילו מנותקות מן הנעשה סביבה. כשהגעתי, הפנתה מרגרט את תשומת לבה אלי, והיא פנתה לעברי בעיניה הגדולות, השופעות טוב לב, והחוותה אׇנְגׇ'לי בידיים מוצמדות לחזה, במחווה שנראתה כמכוונת במיוחד אלי. החזרתי אנג'לי וקדתי לה בראשי. "החבורה שלי" וחסידים נוספים, בירכו אותי על החסד בו זכיתי. לא שוחחתי עמה, אך התרשמתי מן השלווה שהקרינה והרגשתי שאכן זכיתי בחסדה, למרות שלא הובע במילים.

     

    הודו משופעת ב"קדושים" – עם, או בלי מרכאות. אני מתרשם שמספרם גדל ביחס ישר לגידול התיירות להודו. רבים ביניהם מעמידים פני קדושים, ובשל המראה החיצוני הדומה – שפעת שיער או קרחת, בגדים לבנים או כתומים, פנכת נדבות וסממנים אחרים: תלת-קלשון, מקל נדודים, ועוד – קשה לעיתים להבחין בין פרוש חכם אמתי, למעמיד פנים. בפגישתי עם אננדה מאי מה הרגשתי שזכיתי לעמוד במחיצת קדושה אמתית ומיוחדת, וטוב הלב שנשקף אז מעיניה, שמור עמי לעד.

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/3/17 00:33:

      צטט: אהובהקליין 2017-03-13 21:51:03

       עמוס היקר.

       יפה  ובאופן מעניין מאד תיארת את הסיור במקום ואת פגישותיך עם אנשים מעניינים ומיוחדים.

      אני בטוחה שמאד נהנית לטייל שם וללמוד להכיר את האנשים והמנהגים שלהם.

      יישר כוח!

       המשך שבוע מאושר ויצירתי.

       

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      אכן נהניתי מאד. פגשתי לא מעט אנשים באותו מסע ראשון להודו, רובם יוגים - חכמים - והפגישות היו לא פעם חוויות מיוחדות. אחת מהן היתה עם אננדה מאי מה. גם פגישות עם אנשים פשוטי-עם היו לא פעם חווייתיות, בעיקר הכנסת אורחים נדיבה במיוחד.

      כל טוב, עמוס.

        13/3/17 21:51:

       עמוס היקר.

       יפה  ובאופן מעניין מאד תיארת את הסיור במקום ואת פגישותיך עם אנשים מעניינים ומיוחדים.

      אני בטוחה שמאד נהנית לטייל שם וללמוד להכיר את האנשים והמנהגים שלהם.

      יישר כוח!

       המשך שבוע מאושר ויצירתי.

       

       בברכה

       אהובה.

        13/3/17 20:00:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2017-03-10 14:16:43

      הסיפור יפה. אני מבין את התרגשות האחרים ואת ההנאה שבהתרגשות הזו, אבל לי קשה להתחבר לרוחניות. יכול להיות שאני ביקורתי מידי, ריאליסט, ציניקן או קטן אמונה (קטנטן אמונה יותר נכון). עובדה אחת לא ניתן לקחת - החוויה הזו נשארה איתך עשרות שנים. יפהפה

      תודה רבה, יורם.

      גם אני הייתי "ביקורתי מידי, ריאליסט, ציניקן וקטן אמונה". המסע שלי להודו הפך אותי מ"אפיקורוס להכעיס", לאחד שלא יודע בוודאות.

      בדרך החשיבה המיטפיסית של ההודים, ובצורה שהם מתרגמים אותה לאורח חיים, הם גרמו לי לחשוב שאולי באמת קיימת דרך אלטרניטיבית להכרת "האמת", שאנחנו מחמיצים בדבקותנו בריאליזם הרציונלי המדעי שלנו. מי יודע?

      כל טוב, עמוס.

        13/3/17 17:31:

      צטט: ד. צמרת 2017-03-12 16:15:50

      על כך נאמר במקורותינו "הודוּ לה' כִּי טוב. כִּי לְעולָם חַסְדּו: הודוּ לֵאלהֵי הָאֱלהִים. כִּי לְעולָם חַסְדּו: הודוּ לַאֲדונֵי הָאֲדנִים."

      תודה רבה, דודיק.

      זה הפסוק שקבע את יחסי ל"הודו"חיוך.

      כל טוב, עמוס.

        13/3/17 17:28:

      צטט: באבא יאגה 2017-03-13 17:18:41

      מענין מה שאתה כותב,לא חוויתי קדושה אנושית מימי, אף שהשתתפתי בטקסים מהסוג הזה

      תודה רבה, באבא יאגה.

      גם אני לא כל כך מקבל את הדבקת השם "קדוש" לאדם. אם יש קדושה, היא מעבר לאנושי הרגיל.

      בהודו, אם מאמינים שאדם מסויים זכה ל"הארה", להכרת האמת שהיא מעבר לעולם הנגלה, מכנים אותו "קדוש", ואני השתמשתי במינוח שלהם.

      גם אם לא היתה "קדושה", התרשמתי שהיתה מיוחדת במינה, מבלי להחליף אתה מילה.

      כל טוב, עמוס.

        13/3/17 17:18:
      מענין מה שאתה כותב,לא חוויתי קדושה אנושית מימי, אף שהשתתפתי בטקסים מהסוג הזה
        12/3/17 16:15:
      על כך נאמר במקורותינו "הודוּ לה' כִּי טוב. כִּי לְעולָם חַסְדּו: הודוּ לֵאלהֵי הָאֱלהִים. כִּי לְעולָם חַסְדּו: הודוּ לַאֲדונֵי הָאֲדנִים."
        12/3/17 15:18:

      צטט: ~בועז22~ 2017-03-09 18:46:43

      חוויה לכול החיים. נפלא!

      תודה רבה, בעז.

      אכן חוויה בלתי-נשכחת!

      פורים שמח, עמוס.

        10/3/17 14:16:
      הסיפור יפה. אני מבין את התרגשות האחרים ואת ההנאה שבהתרגשות הזו, אבל לי קשה להתחבר לרוחניות. יכול להיות שאני ביקורתי מידי, ריאליסט, ציניקן או קטן אמונה (קטנטן אמונה יותר נכון). עובדה אחת לא ניתן לקחת - החוויה הזו נשארה איתך עשרות שנים. יפהפה
        9/3/17 18:46:
      חוויה לכול החיים. נפלא!
        9/3/17 16:25:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-03-09 14:58:28

      יפה; לא תמיד צריך להרחיק לכת... אקזוטי פחות, ובכל זאת - בקצה הדרום-מערבי של שוק הכרמל אני פוגשת לעתים "מתנבאת" אחת, שתיאורה דומה.

      תודה רבה, מכבית.

      אננדה מאי מה לא "התנבאה". היא פשוט קיבלה אנשים והעניקה להם ברכה, ומעריציה הרבים האמינו שהיא ,מוארת" וקדושה. מצרף קטע מספרי המתאר אחת ממחלות פניה:

      הגעתי עוררה פליאה וסקרנות בחבורה שאליה הובלתי על ידי מרגרט,  ומי שהרגישו בטוחים מספיק באנגלית שבפיהם,  פנו אליי בדברים וביקשו ללמוד מי אני ומהי מטרת בואי. צעירה אחת בסככה משכה במיוחד את תשומת לבי. היא לבשה סארי ירוק,  והאבקה האדומה בפסוקת שבשערה העידה עליה שהיא אישה נשואה. היא לא נטתה לקחת חלק בהתרחשויות ונראתה לי צנועה מאוד, מכונסת בעצמה ועצב נשקף ממבטה. ברכתי אותה ב"שלום" והתחלנו לשוחח. בתחילה הייתה נבוכה מתשומת הלב שלי והייתה מהוססת בדבריה. לאט־לאט נרגעה והשיחה קלחה ,למרות רעש התזמורת וההמולה שמסביבנו. התברר שהגיעה אל היוגיני, כי לאחר לידת בתה הבכורה איננה מצליחה יותר ללדת. גם כשהיא מצליחה להיכנס להיריון, העובר אינו מחזיק מעמד זמן רב והיא מפילה אותו. היא באה אל אננדה מאי מה בתקווה לשטוח את בעייתה לפניה ולמצוא לה מזור. לא ציפיתי לגילוי לב כזה מצד אישה הודית בפני גבר זר לה לחלוטין, אולם ייתכן שדווקא עובדת היותי זר הקלה עליה להשיח את יגונה ואת מר לבה.

      פורים שמח, עמוס.

       

        9/3/17 16:10:

      צטט: א ח א ב 2017-03-09 15:03:56

      הודו........בקרוב אגיע רחוק. שני בני הגדולים בילו שם תקופות ארוכות. נדמה לי שיש שם גם מקום עבורי.

      תודה רבה, אחאב.

      במסעי הראשון בהודו, בשנות הששים, טיילתי מהדרום עד הצפון במשך 6 חודשים, ופגשתי רק 3 ישראלים שלא היו בתפקיד רשמי. שניים מהם היו טיילים. כיום הרבה מאד ישראלים מבקרים בהודו, צעירים ומבוגרים, ובביקוריי המאוחרים פגשתי לא מעט הורים שבאו להודו בעקבות ילדיהם. סע ותהנה!

      פורים שמח, עמוס. 

        9/3/17 15:03:
      הודו........בקרוב אגיע רחוק. שני בני הגדולים בילו שם תקופות ארוכות. נדמה לי שיש שם גם מקום עבורי.
      יפה; לא תמיד צריך להרחיק לכת... אקזוטי פחות, ובכל זאת - בקצה הדרום-מערבי של שוק הכרמל אני פוגשת לעתים "מתנבאת" אחת, שתיאורה דומה.
        9/3/17 00:11:

      צטט: sari10 2017-03-08 18:14:53

      נשמע לי שזו הייתה חוויה מיוחדת!

      תודה, שרי.

      האישה היתה מיוחדת במינה ולראות אותה, וכביכול לזכות בחסדה, גם זאת היתה חוויה מיוחדת. היו עוד כל מיני סיפורים מסביב - כולם מסופרים בספר שלי - אל מקורות הגנגס.

      פורים שמח, עמוס.

        8/3/17 18:14:

      נשמע לי שזו הייתה חוויה מיוחדת!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין