עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    צ'נדרווטי – סוף דבר

    8 תגובות   יום שישי , 24/2/17, 16:10

    צ'נדרווטי – סוף דבר

     

    "קודם ייוולד לך בן ורק אחר כך תגיע האישה", הדהדו דבריו של פרג'אפטי אביו באזניו של אודדאלקה, בכל הדרך הארוכה אל ארמונו של המלך ראגהו.

    המלך ראגהו קיבל את פניו בכבוד רב, על פי כל הכללים של הדהרמה – חוקי הדת. כשהסתיימו טקסי קבלת הפנים שאל אותו המלך את השאלה המקובלת בביקורים מעין זה:

    "מהי מטרת בואך, סֽואמיג'י?"

    "באתי לבקש א ידה של בתך, הו מלך אדיר".

    "אין בת בארמוני, סואמיג'י. היתה לי בת והיא מתה. בקש כל מה שתרצה ואתן לך - כסף, זהב, סוסים, עד חצי המלכות - רק אל תבקש את יד בתי".

    "אדוני המלך, בתך לא מתה. היא נמצאת כעת באשרם שלי עם בננו, נכדך".

    המלך היה המום וזימן מיד את רעייתו המלכה.

    "צ'נדרווטי חיה, והיא נמצאת באשרם של החכם הזה", הודיע לה בשמחה בלתי-מרוסנת.

    לא היה גבול גם לשמחתה של המלכה. מאז סילוקה, לא חדלה המלכה להתגעגע לצ'נדרווטי, וגם המלך כבר מזמן ניחם על הוראתו הנמהרת, והתגעגע לבתו האהובה.

    "אני יכול ללכת ולהביא את בתכם ונכדכם הנה לארמון", אמר אודדאלקה.

    "סואמיג'י, אל תלך - אני נותן לך מרכבה וסוסים. סע מהר לאשרם והבא אותם הנה במהירות האפשרית".

     

    המרכבה חזרה, ואתה גם צ'נדרווטי ונאסיקטה. המלך והמלכה לא ידעו נפשם מרוב אושר, ורעדו בכל גופם כשחיבקו שוב את בתם ולראשונה את נכדם.

    החתונה נערכה בארמון ברוב פאר, והוזמנו אליה אורחים רבים – מלכים, נסיכים וגם חכמים נודעים. לאחר תום ימי המשתה הזמין המלך את בני הזוג לשיחה.

    "אני נותן לכם ארמון לשבתכם, ולך, חתני היקר, שלטון על חצי ממלכתי. בבוא יומי אתה תירש את מקומי כמלך. כל אוצרותיי עומדים לרשותך".

    אודדאלקה העיף מבט רב- משמעות בצ'נדרווטי ובנאסיקטה, ובלי אומר ודברים הם נענעו בראשיהם בהסכמה.

    "לא מלכי, חותני היקר, איננו רוצים לחיות בארמון, אנו רוצים לשוב למעוננו באשרם, שם נהיה מאושרים".

    "רצונך – כבודך", השיב המלך.

    הוא נתן מספר הוראות, ולפני פתח הארמון נערמו ערמות של בגדים צבעוניים, כסף, זהב, תכשיטים, וגם קבוצה של עבדים ושפחות. גם מרכבה מפוארת רתומה לארבעה סוסים הובאה למקום.

    "כל זה בשבילכם", אמר המלך, "כדי שלא יחסר לכם דבר".

    "חותני היקר, תודה לך על כל מתנותיך, אך איננו זקוקים להן. אנו חוזרים לאשרם לחיים שלווים וצנועים, ויוצאים מיד לדרכנו", אמר אודדאלקה.

    "לפחות קחו את המרכבה", אמר המלך.

    "גם בה אין לנו צורך, אנו נלך ברגל".

    לאחר שנפרדו בחיבוקים ובדמעות, יצאו בחזרה אל האשרם.

     

    החיים באשרם התנהלו על מי מנוחות. לכל אחד מבני המשפחה היתה שגרת יום משלו. אודדאלקה ניהל כל בקר את טקס האׇגֽניהו֗טֽרה וביתר היום היה עסוק במדיטציה ובלימוד. צ'נדרווטי טיפלה באשרם של אודדאלקה, כפי שטיפלה באשרם של הסגפן הזקן, ונאסיקטה סייע לה, כפי שנהג לסייע לאביו. נאסיקטה היה עוסק גם במדיטציה וביוגה, בזמנו הפנוי.

    "בני", אמר אודדאלקה לנאסיקטה בבקר אחד, "לך אל היער והבא לי זרדים ועשב 'קושה' לאגניהוטרה שלי".

    נאסיקטה הלך ליער ברצון. השמש זרחה ו...העצים פרחו. שירת ציפורים ליוותה אותו בדרכו ותוך זמן קצר היה השק שהביא עמו מלא בזרדי הפולחן ובעשב "קושה". הוא החל לחזור לאשרם, אך מוקסם מן היום הנפלא, פנה בהיסח הדעת לשביל בלתי מוכר, ומצא עצמו עומד על שפתו של אגם קסום.

    פרחים נהדרים בשלל צבעים פרחו על גדת האגם. זהרורים מהפנטים זהרו על פני אדוות קטנות שרצו על פני המים, ברבורים לבנים שייטו בהדר מלכות, וציוץ הציפורים היה רב-קסם.

    "זה מקום אידיאלי למדיטציה", חשב לעצמו נאסיקטה.

    הוא הניח את השק מתחת לעץ פורח ומפיץ ריח וירד אל האגם להתרחץ. כשעלה מן הרחצה, התיישב בישיבת לוטוס מתחת לעץ ושקע במדיטציה עמוקה - יש אומרים למשך חודש אחד, ואחרים – למשך שישה חודשים.

     

    כשחזר נאסיקטה להכרה רגילה, ראה את השק לידו, נזכר במצוות אביו ומיהר בחזרה לאשרם להביא לאביו את חומרי הפולחן שביקש.

    "היכן היית?" קיבל אודדאלקה את פניו בכעס. "הרסת את האגניהוטרה שלי".

    נאסיקטה פתח בוויכוח תיאולוגי עם אביו וטען לעליונותה של המדיטציה על פני הפולחן. אביו התכעס עוד יותר וקילל אותו למוות.

    כהלום ברק, נפל נאסיקטה ארצה ומת. בהגיעו לארמונו של דהרמראג'ה, אל המוות הנורא, היושב על כס משפט המתים וקובע מי לשבט ומי לחסד, מי לחיי נצח בעולם האלים (מין גן-עדן), ומי ל"נׇרׇקה" – הגיהינום.

     

    ''

    דהרמראג'ה על כס מלכותו שופט את המתים (מתוך כתב-יד של סיפור נאסיקטה)

     

     

    על פי אחת מגרסות הסיפור, נצ'יקטס/נאסיקטה מבקש מאל המוות להראות לו את מקומו.

    "אינך מת, חביבי", ענה לו דהרמראג'ה. "שאל ממני מה שתרצה, ואתננו לך, לפני שאתה חוזר אל פני האדמה בחיים".

    "הייתי רוצה לראות מה עולה בגורל הצדיקים אחרי מותם, ומהו גורלם של הרשעים".

    דהרמראג'ה זימן אליו את מזכירו, צ'יטֽרׇגוּפּֽטה, וציווה עליו לערוך לנאסיקטה סיור מקיף בעולמות שלו. צ'יטרגופטה מילא בנאמנות את הצו של מלך עולם המתים והראה לנאסיקטה, בפרטי פרטים, את גורלות עושי הטוב ואת גורלם של עושי הרע.

    בתום הסיור התייצבו נאסיקטה וצ'יטרגופטה בפני דהרמראג'ה. לאחר שווידא שנאסיקטה בא על סיפוקו, שילח אותו דהרמראג'ה בחזרה אל אביו.

     

    אודדאלקה החזיק בבנו המת על ברכיו ובכה בדמעות שליש על הבן שהיה ואיננו עוד. הדמעות זלגו על פניו של נאסיקטה ושטפו אותם, עד שלפתע פקח את עיניו.

    "אל תבכה, אבי, חזרתי אליך".

    "איך? מה? איפה היית ומה עשית? ספר לי".

    "במצוותך, אבי, הלכתי אל אל המוות, אך הוא לא אבה לקבלני. במענה לבקשתי, צ'יטרגופטה הראה לי את כל העולמות, וראיתי את גורל הצדיקים ואת גורל הרשעים".

    "זהו סיפור חשוב ואתה חייב לספר אותו גם לאמך ולכולם. אני אזמן לכאן את החכמים ואת הכוהנים, וגם את סבך וסבתך - המלך ראגהו ורעייתו - על מנת שכולם ישמעו את סיפורך".

    נאסיקטה יצא מלפני אביו והלך אל אמו, והיא קיבלה אותו בחיבוק אמיץ, ובדמעות של אושר.

     

    אודדאלקה שלח "מסרונים"חיוך והודעות "וואטסאפ"צוחק לעמיתיו החכמים ולכל יתר המוזמנים, שהגיעו וגדשו את האשרם עד אפס מקום. גם המלך ראגהו ורעייתו, הגיעו ושמחו לפגוש את נכדם בריא ושלם, גדוש חוכמה שלא מהעולם הזה.

     

    נאסיקטה עלה על הבמה המאולתרת וסיפר במגאפוןחיוך לכל הנאספים את עלילותיו. כמו כן, תיאר את השכר שממתין לצדיקים בעולם הבא ואת העונשים שממתינים שם לרשעים.

     

    בעת שסיפר, הסתובבה צ'נדרווטי בין הנאספים ולכל אחד אמרה:

    "זהו בני המיוחד במינו! רק הוא ראה את המוות וזכה לחזור בחיים ארצה! אני הנסיכה צ'נדרווטי, בת המלך ראגהו, אמא שלו!"

    כמו שאומרים ביידיש – "נחעס (נחת) פון די קינדער" – נחת מן הילדים.

     

    אז לשם מה נוצרה האגדה? את מי היא משרתת?

    אני משאיר את התשובה להבנתם ולפרשנותם של הקוראים.

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/2/17 23:34:

      צטט: אהובהקליין 2017-02-27 18:24:28

       יישר כוח על הכתיבה הנהדרת והמעניינת.

      נושא העולם הבא - הוא נושא אשר גנוזים בו סודות ורזים.

      מעניין, אתמול שמעתי הרצאה על נושא זה.

      גם הסיומת של האגדה היא חיובית מאד בעיניי.

       חודש טוב ומבורך.

      בשורות טובות.

       

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      בנושא של העולם הבא עסקתי במסגרת הדוקטורט שלי. בסיפור של הילד נצ'יקטס/נאסיקטה יש 3 מרכיבים חשובים:

      1. יחסי אב-בן, הורה-ילד. 2. הידיעה, האמת המוחלטת. 3. מה קורה לאדם אחרי המוות הגשמי.

      כל טוב, עמוס.

        27/2/17 18:24:

       יישר כוח על הכתיבה הנהדרת והמעניינת.

      נושא העולם הבא - הוא נושא אשר גנוזים בו סודות ורזים.

      מעניין, אתמול שמעתי הרצאה על נושא זה.

      גם הסיומת של האגדה היא חיובית מאד בעיניי.

       חודש טוב ומבורך.

      בשורות טובות.

       

       בברכה

       אהובה.

       

        25/2/17 23:48:

      צטט: א ח א ב 2017-02-25 21:19:34

      אגדות המוות והחזרה ממנו...! הזכרת לי את "מכתבים ברוח" של יוסי בנאי שם יוסי מנהל דיאלוג הזוי עם המלאך שבא לקחת אותו.

      תודה רבה, אחאב.

      אני זוכר את הדיאלוג של יוסי בנאי. אצל נצ'יקטס המצב היה הפוך - הוא השלים עם מותו, ואחלו אל המוות לא היה מוכן לקבל אותו.

      שבוע טוב, עמוס.

        25/2/17 21:19:
      אגדות המוות והחזרה ממנו...! הזכרת לי את "מכתבים ברוח" של יוסי בנאי שם יוסי מנהל דיאלוג הזוי עם המלאך שבא לקחת אותו.
        24/2/17 17:44:

      צטט: רחלי בן-צור 2017-02-24 17:29:38

      "מגאפון...מסרונים..וואטסאפ..." - שידרגת את האגדה, עמוס. בכל מקרה שיבה מן המוות היא סיטואציה הנמצאת בכל המסורות והמיתולוגיות למיניהן, וכפי שאנו יודעים גם כיום יש אנשים שחוזרים לחיים לאחר מצב של מוות קליני. תודה על התרגום והסיפור המקסים. שבת שלום!

      תודה רבה, רחלי.

      אני מכיר כמה אגדות על בני תמותה שירדו לשאול וחזרו בשלום אל האדמה. מביניהם, הרקולס ותיזיאוס, היו בחלקם גם בני אלים - הרקולס היה בנו של זיאוס ותיזיאוס נחשב גם לבנו של פוסידון, למרות ששני הוריו היו בני תמותה.

      שבת שלום, עמוס.

        24/2/17 17:29:
      "מגאפון...מסרונים..וואטסאפ..." - שידרגת את האגדה, עמוס. בכל מקרה שיבה מן המוות היא סיטואציה הנמצאת בכל המסורות והמיתולוגיות למיניהן, וכפי שאנו יודעים גם כיום יש אנשים שחוזרים לחיים לאחר מצב של מוות קליני. תודה על התרגום והסיפור המקסים. שבת שלום!
        24/2/17 17:17:

      צטט: ד. צמרת 2017-02-24 17:04:23

      ואני הרהרתי לתומי בסוף אחר: נאסיקטה הולך בג'ונגל לחפש עשב ומלכת הזאבים חוטפת אותו ומשנה את שמו למוגלי מהאגדה "ספר הג'ונגל"

      תודה רבה, דודיק.

      בימי הביניים, שאז נכתבה הגרסה הזאת של הסיפור, לא הכירו את רודיארד קיפלינג. תקשורת לקויה, אתה יודעחיוך.

      שבת שלום, עמוס.

        24/2/17 17:04:
      ואני הרהרתי לתומי בסוף אחר: נאסיקטה הולך בג'ונגל לחפש עשב ומלכת הזאבים חוטפת אותו ומשנה את שמו למוגלי מהאגדה "ספר הג'ונגל"

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין