עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    צ'נדרווטי – חלק ב'

    10 תגובות   יום שישי , 10/2/17, 19:58

    צ'נדרווטי – חלק ב'

     

    סיימתי את חלקו הראשון של סיפור צ'נדרווטי בשאלות הבאות:

    מה קרה לצ'נדרווטי? האם נשארה באשרם של הסגפן שהצילהּ? האם פגשה את אבי בנהּ?

    מה קרה לנאסיקטה? האם פגש את אביו?

    האם פגש המלך רגהו שנית את בתו?

    ובכלל, לשם מה נוצרה האגדה הזאת ונוספה לסיפורו של נצ'יקטס? 

     

    למי שמעונין בתשובות, אך לא עיין במקורות, להלן המשך הסיפור.

     

    גם לאחר לידת נאסיקטה, המשיכה הנסיכה צ'נדרווטי לשכון באשרם של הסגפן הזקן ביער. היא טיפלה בתינוק והמשיכה להיות שואבת המים וחוטבת העצים של הסגפן הזקן, דואגת לניקיון ולבישול. נאסיקטה, שעם לידתו סיפר לה מיהו אביו מולידו, לא דיבר יותר. לעומת זאת – בכה מאד, למעשה, לא חדל מלבכות. בכיו המתמיד מרט את עצביה של אמו, עד שיום אחד, בהיותו כבן שנה, הגיעו מים עד נפש.

    "בגללך", אמרה לנאסיקטה התינוק, "בגללך אני, הנסיכה בת המלך רגהו, לבושה היום בלויים ומכלה את כוחי בעבודה קשה. ובנוסף לכל אלה, אתה לא סותם את הפה, והבכי שלך מוציא אותי מדעתי".

    היא הלכה עם תינוקה אל שפת הנהר ושם הכינה תיבה...מגומא? לא! מעשב "קוּשה" - העשב המשמש לפולחן. היא הניחה את נאסיקטה בתוכה, ואת התיבה הכניסה לנהר - מזכיר סיפור מוכר?

    "לך בחזרה אל אביך!" אמרה לנאסיקטה בכעס.

    גם אביה, כזכור, סילק אותה מארמונו בכעס, ושלח אותה אל מוות כמעט ודאי.

     

    לתדהמתה של צ'נדרווטי, במקום לשוט עם הזרם, התיבה שינתה את מהלכה, הסתובבה סיבוב פרסה, והחלה לשוט במעלה הנהר.

    כשהגיעה התיבה אל הגדה ממול לאשרם של אודדאלקה, נעצרה בצמחייה. באותו יום, ירד אודדאלקה, כמנהגו, לרחוץ בנהר ולהיטהר ולשאוב מים, וראה את התינוק בתיבה. בפליאה הוא הושיט אל התינוק את אצבעו, וזה מיד אחז בה.

    "אצבעותיו של התינוק רזות וארוכות כמו האצבעות שלי", אמר לעצמו. "הוא חייב להיות הבן שפרג'אפטי אבי הבטיח לי שיגיע אלי לפני שתגיע האישה. נכוחים דברי האל!"

    הוא לקח את התינוק לאשרם שלו, ודאג שם לכל מחסורו. לא היה מחסור במזון - שפע ירקות, שפע פירות והרבה שורשים. נאסיקטה גדל והתפתח, וכשהיה מסוגל, החל לעזור לאביו בעבודות באשרם - בניקיון ובהכנות לפולחן.

     

    בשנים אלה, צ'נדרווטי המשיכה למלא אצל הסגפן הזקן את כל המטלות, כשגרת יומה באשרם. יום אחד חשה געגועים עזים לתינוקה, שאותו שילחה מעל פניה בכעס לפני שנים. היא הודיעה לסגפן שהיא עוזבת את האשרם ויוצאת לחפש את בנה.

     

    ימים רבים הלכה במעלה הנהר, משיבה את נפשה במימיו ואוכלת פירות ושורשים שנקרו בדרכה. עד שיום אחד הגיעה אל אשרם בודד, לא רחוק משפת הנהר, ובאשרם ראתה ילד קטן מנקה את משטח הפולחן. היתה לה תחושה מקדימה שמצאה את מבוקשה.

    "שלום לך ילד. מיהי אמך ואיפה היא?"

    "אין לי אמא. החכם אודדאלקה הוא גם אב וגם אם עבורי", אמר.

    "אני אמך, בני", אמרה לו. "היכן אביך כעת?"

    "הוא הלך ליער לקושש עשב 'קושה' וענפים לאׇגֽניהו֗טֽרה (הפולחן היומי) שלו, ויחזור עוד שעה קלה".

    "תן לי לנקות במקומך את פינת הפולחן ואת כלי הפולחן", הציעה צ'נדרווטי.

    היא ניקתה בזריזות וביסודיות את הרצפה וכיבדה אותה במים, וכן צחצחה והבריקה את כלי הפולחן.

    "אני הולכת לרחוץ בנהר", אמרה לנאסיקטה כשסיימה.

     

    זמן קצר אחרי לכתה, חזר אודדאלקה לבקתתו.

    "בני, פינת הפולחן נקייה ונוצצת במיוחד היום. ניקית וצחצחת כפי שלא עשית מעולם", אמר בשביעות רצון לבנו.

    "לא אני עשיתי זאת, אבי. אמי היא זאת שניקתה והבריקה את פינת הפולחן", ענה נאסיקטה.

    "אמך? מאיפה צצה פתאום? איפה היא עכשיו? לאן הלכה?" שאל האב המופתע.

    "היא הלכה לרחוץ בנהר".

    "לך מהר לנהר והבא אותה הנה", ציווה אודדאלקה.

    נאסיקטה הצייתן הלך לנהר למלא את מצוות אביו.

     

    כשנפגשו אודדאלקה וצ'נדרווטי סיפרו זה לזה את קורותיהם, ואז אמר אודדאלקה:

    "אני אעשה ממך אישה הגונה. אני מיד יוצא אל המלך רגהו לבקש את ידך".

     

    מה עוד קרה בהמשך?

    האם נפגש החכם אודדאלקה עם המלך, והאם הסכים המלך לנישואים?

     

    ונותרו עוד שאלות מחלק א' שלא נענו עדיין, ועיקרן - לשם מה נוצרה האגדה הזאת ונוספה לסיפורו המקורי של נצ'יקטס? מה, ואת מי, היא משרתת?

     

    (המשך יבוא).

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/3/17 11:01:

      צטט: באבא יאגה 2017-02-27 22:22:56

      הדמיון שמוצאים בין מיתוסים של תרבויות שונות מעניינת אותי במיוחד, תודה רבה, עמוס

      תודה רבה, באבה יאגה.

      יש לי עניין מיוחד גם במיתולוגיה היוונית, וההשוואה בין המיתוסים מעניינת מאד גם אותי.

      ההשוואה הקרובה ביותר לסיפור צ'נדרווטי היא לסיפורה של דנאי, בתו של המלך אקריסיוס. עקב נבואה שהבן שיוולד לה יהרוג את אקריסיוס סבו, כלא המלך את בתו במגדל, שלא היתה אליו גישה לאיש. מזונה הוגש לה בחריץ מיוחד מבחוץ, כפי שנהוג עם אסירים. מלך האלים, זיאוס, בא אליה בצורת גשם מזהב ומן הזיווג נולד פרסיאוס. כשנודע למלך על הולדת נכדו, לא היה יכול להרוג אותו ישירות, לכן, כמו המלך ראגהו ששלך את צ'נדרווטי אל מותה ביער, שלח אקריסיוס את פרסיאוס ואת אמו אל מותם הכמעט ודאי, בסירה מטלטלת בים. כמובן שהאם ובנה ניצלו, ועלילות גבורותיו של פרסיאוס מגיעות אפילו עד יפו - סלע אנדרומדה.

      כל טוב, עמוס.

        27/2/17 22:22:
      הדמיון שמוצאים בין מיתוסים של תרבויות שונות מעניינת אותי במיוחד, תודה רבה, עמוס
        20/2/17 22:56:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-02-20 14:36:26

      תודה.

      תודה לך, מכבית.

      תודה.
        15/2/17 23:42:

      צטט: אהובהקליין 2017-02-15 22:54:02

      עמוס היקר.


       קראתי את האגדה בעניין רב-

      ואכן אתה מתאר את כל ההתרחשות באופן נפלא,

      אני כבר ממתינה להמשך שיבוא.

       כל טוב.

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      ההמשך אכן יבוא.

      כל טוב, עמוס.

        15/2/17 22:54:

      עמוס היקר.


       קראתי את האגדה בעניין רב-

      ואכן אתה מתאר את כל ההתרחשות באופן נפלא,

      אני כבר ממתינה להמשך שיבוא.

       כל טוב.

       בברכה

       אהובה.

        13/2/17 07:29:

      צטט: רחלי בן-צור 2017-02-13 00:19:53

      אני ממתינה לחלק ג'..המתח בעיצומו...וכן, הסיפור של נאסיקטה התינוק מזכיר את סיפורו של משה בתיבה. תדה עמוס ושבוע טוב.

      תודה רבה, רחלי.

      אכן, נסיבות לידתו של נאסיקטה הועידו אותו לגדולות, אך לא אקדים את המאוחר.

      כל טוב, עמוס.

        13/2/17 00:19:
      אני ממתינה לחלק ג'..המתח בעיצומו...וכן, הסיפור של נאסיקטה התינוק מזכיר את סיפורו של משה בתיבה. תדה עמוס ושבוע טוב.
        10/2/17 23:56:

      צטט: sari10 2017-02-10 21:05:45

      מרתק. והשאלות להמשך? נמתין...חיוך

      תודה רבה, שרי.

      זה כמו סיפור בהמשכים במגזיןחיוך. מקווה שההמתנה לא תיגמר באכזבה.

      ט"ו בשבט שמח, עמוס.

        10/2/17 21:05:

      מרתק. והשאלות להמשך? נמתין...חיוך

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין