הַצִּפֳּרִים יָפוֹת בִּמְעוֹפָן אֶת הַשֶּׁקֶט הָאֵינְסוֹפִי מְפֵרוֹת בְּשִׁירָתָן. עַל כַּר הַדֶּשֶׁא לְיַד אַמַּת הַמַּיִם הָרְקוּמָה שָׁבוֹת הֵן לְלַקֵּט דִּמְעַת חֹרֶף שְׁקוּפָה. אַחַת מֵהֶן פְּצוּעָהּ בִּכְנָפָהּ, עַל מַצָּע נָחָתָה כְּשֶׁהָאֶבֶן שָׂרְטָה וְקָרְעָה. מִן הַסְּתָם חֲבֵרוֹתֶיהָ בָּאוֹת אוֹתָהּ לְנַחֵם לִמְשִׂימַת הִתְאוֹשְׁשׁוּתָהּ לְהֵרָתֵם. וְהַנַּחַל כֹּה רָגוּעַ וְצָלוּל, מְעַט מְפַכֶּה אַךְ לֹא בַּהֶכְרֵחַ בּוֹגֵד. אֶת צִפּוֹרֵי הַחֹרֶף מוֹשִׁיב לְמַרְגְּלוֹתָיו לִרְווֹת גַּלֵּי חֶרֶט עַל פָּנָיו. צִפֳּרִים מְעַט אֲפַרְפָּרוֹת, אַחַת מֵהֶן לֹא תִּהְיֶה מְסֻגֶּלֶת לִדְאוֹת. כְּבָר לֹא תִּקְרַע אֶת הַשָּׁמַיִם הַפְּתוּחִים, כְּבָר לֹא תַּנְעִים נֹחַם צִיּוּצִים. הַצִּפֳּרִים שָׁבוֹת לִמְעוֹנָן, כִּוּוּנָן לְאֶלֶף אֹפֶק, שָׁמַיִם, מַיִם וְעָנָן. הֵן יָשׁוּבוּ לְעוֹד חֹרֶף שָׁדוּף וְחִוֵּר לִצְּבּוֹעַ אָפוֹרָיו כִּלְחִישַׁת מִכְחוֹל אֳמָן. © כל הזכויות שמורות לאלי משעלי |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#