עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    הנסיכה צׇ'נֽדֽרׇוׇטי – אגדה הודית

    17 תגובות   יום שבת, 4/2/17, 01:13

    הנסיכה צׇ'נֽדֽרׇוׇטי – אגדה הודית

     

     

    זהו סיפורה המיוחד של נסיכה יפהפייה, כפי שמובא בסיפור נאסיקֶטה – גרסה מימי הביניים של סיפור הילד נׇצ'יקֶטׇס, בכתבי-הקודש ההינדואים, הידוע במיוחד מ"קׇטֽהׇה אוּפׇּנישׇד".

     

    "בארמונו היפה והמרווח של המלך רׇגֽהוּ, על שפת נהר הבּֽהאגירׇטֽהי (גנגס), חייתה בת המלך,

    נצר (מלכותי) צעיר, כלילת יופי, ושמה צׇ'נֽדֽרׇוׇטי היפה.

    נסיכה כה יפה, אדמדמה כמו זהב ממורט.

    ....לא הייתה נערה יפהפייה שתשווה לה בשלושת העולמות, גם לא בעולם האלים.

    כיצד ניתן לתאר את איפוקהּ הנפלא, את יושרהּ, את דבקותה באמת, ואת יתר תכונותיה הטובות?

    היא נהגה לעמוד על מרפסת מוגבהת בארמון,

    שם עמדה תמיד בתו היפהפייה של המלך.

    ....אף נערה, אף רקדנית שמימית, לא הגיעה אפילו לחלק הששה עשר של יופיהּ".

             (סיפור נאסיקֶטה, פרק 2, פסוקים 6-9(.

     

    לנערה היפה, התמימה והישרה הזאת, הועיד הסיפור גורל מר ונמהר, בעוד שבספרות הוודית, לא הייתה כלל דמות של אישה. להלן הסיפור:

     

    החכם המיתולוגי אוּדְדאלׇקה הסתגף במשך ששים ושמונה אלף שנה (!) במטרה להגיע ל"שחרור". אחרי שביקר אצלו הנווד האלוהי פּיפּֽפּאלׇדה, ששאל אותו מדוע אינו נושא אישה, הלך להתייעץ עם אביו, האל פְּרׇג'אפׇּטי (בְּרׇהְמה) - הבורא. תשובת אביו הייתה: "קודם ייוולד לך בן ורק אחר כך תגיע האישה".

    הדברים היו כה חידתיים, מבלבלים ומסעירים, שהחכם הישיש לא היה יכול יותר להוציא מדעתו את דמות האישה בה יזכה יום אחד. תשוקתו גברה וזרעו פרץ מגופו ללא כל שליטה. תוך דבקות במצווה (מהתורה שבעל-פה?) האוסרת על השחתת זרע לבטלה, אסף אודדאלקה את זרעו והניחו, בתוך פרח לוטוס יפה, כמו בספל, ושלח את הפרח לשייט במורד הנהר.

     

    הנסיכה צ'נדרווטי, שירדה כהרגלה לנהר עם נערותיה, ראתה את הלוטוס היפה, שהפיץ ריח אלוהי, וציוותה להביאו אליה. היא קרבה אותו אל אפה ושאפה את ריחו הטוב אל קרבה. זרעו של אודדאלקה חדר, (שלא כדרך הטבע), דרך אפה אל רחמה. שם (בדרך הטבע) הפרה ביצית ועיבר את הנסיכה.

    כעבור זמן, כשהבינה צ'נדרווטי את מצבה, שקעה בדיכאון והרבתה להסתגר בחדריה ולבכות. נערותיה הפצירו בה שתשיח בפניהן את סיבת כאבה ואחרי שידולים ממושכים, שיתפה אותן בצרתה. הנערות לא יכלו להחשות ומשלחת מטעמן יצאה לבשר את דבר ההיריון למלכה. כאשר שמעה המלכה את הדברים, נפלה מעולפת ארצה. הנערות השיבו את רוחה ואז היא שילחה אותן בחזרה למגורי הנסיכה.

    המלכה מיהרה לחלוק את המידע עם המלך. המלך רגהו, שאהב את בתו היחידה כאילו היתה בן, התרגז וזעף מאד.

    "או ילדה רעה!  ביצעת חטא בל יסולח! איך יכולת להמיט עלינו חרפה שכזאת?"

    (שם, 2.42).

    ולמלכתו אמר:

    "אחת דינהּ – מוות!"

     

    נערות הנסיכה, העידו ונשבעו בפני המלך והמלכה, שלא נכנס כל זכר - לא אנושי, לא אלוהי ולא אחר - למגורי הנסיכה. הנסיכה טענה בפני אמהּ, שלא חטאה, אך ייתכן שהדבר קורה לה בשל חטא שביצעה בגלגול קודם. אולם המלך לא היה מוכן להקשיב. העלבון הצורב, החרפה והצורך לשמש דוגמה של דבקות ב"דהרמה" – דרך החיים המוכתבת על ידי הדת – חייבו את המלך, על פי תחושתו, להעניש את בתו. הוא לא יכול להוציאהּ להורג בעצמו וגם לא לצוות על כך את משרתיו – הרג בן/בת משפחה הוא חטא. במקום להוציאהּ להורג, הוא ציווה על משרתיו לקחת את הנסיכה אל יער שומם מאדם, שורץ חיות טרף, ולהותירהּ שם לבדה.

    הנסיכה צ'נדרווטי התיישבה תחת עץ ביער, מיררה בבכי וקוננה על מר גורלהּ. במקרה עבר באותה עת ביער חכם אחד, מן הסגפנים המתבודדים, ושמע את בכיהּ. הוא הלך בעקבות הקול והגיע אל הנסיכה. לרגע נותר המום ופעור פה לנוכח יופיהּ. הוא היה משוכנע שלפניו אחת האלות, או אחת הרקדניות השמימיות.

    כשהתעשת שאל אותה:

    "נערה אהובה, יקירתי, למה הגעת לכאן?

    ספרי לי, את בתו של אל או של יצור שמימי?".  (שם, 3.10).

     

    עדיין רועד כולו, הוסיף ומנה את רשימת האלות והנשים השמימיות שעמן היא נמנית.

    הנערה מבית המלכות, הראויה לכל שבח, בעלת החזה הכבד והאחוריים המרשימים (לזה שם לב הנזיר הסגפן!), נפלה לרגלי החכם, אישוניה כמו בריכות של לוטוס בתוך עיניה המעוצבות כעלי לוטוס, ואמרה:

    "אינני אלה וגם לא כל אישה שמימית אחרת,

    אני בתו של המלך רגהו ובשל הנסיבות יוצאות הדופן של הריוני,

    נעזבתי כאן, חסרת חיים, ביער השומם הזה, בפקודתו של אבי הנזעם"

    (שם, 3.11-12 ).

    הנערה הוסיפה לקונן עוד על מר גורלה, ממררת בבכי.

    "מיום זה את נערתי האלוהית, אל תיעצבי אל לבך!", ניחם אותה.

     

    החכם הוביל אותה לאשרם שלו, דאג לכל מחסורהּ, והיא גמלה לו בביצוע עבודות התחזוקה באשרם. ימים רבים חלפו והגיעה העת של צ'נדרווטי ללדת. ברצונה להתבודד, הלכה אל גדת הנהר. בכפות ידיים מוצמדות לפני החזה, שפכה לבה בתפילה ובתחינה לאל וישֽנוּ.

    "אני מצדיעה לנהר ולשמש ולכל השומרים על חוקי היקום.

    משהו נכנס בי, הו וישנו.

    אני טהורה, בת למשפחה טהורה,

    מזרעו של המלך רגהו ומלכתו הנפלאה סְׇטׇיׇוׇטי.

    אם אני בהיריון, מבלי לקיים מגע מיני,

    אז, אנא אל, שייוולד התינוק מן האבר שדרכו נכנס אליי!"

    (שם, 3.19-21).

    ברגע שסיימה לדבר, העובר עשה דרכו מן הרחם אל הלב. וכך, בעודה רועדת, הוא הגיע אל האף ונותר שם. תוך זמן קצר, בתום תשעת ירחי הלידה, ילדה צ'נדרווטי בן זכר, והיא עודנה בתולה (זה קרה גם בהודו, לא רק בארץ הקודש).

    הבן, שאך זה נולד, פצה את פיו וסיפר לאמו ההמומה, מי הוא ומיהו אביו וכיצד הגיע אל רחמהּ. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהתינוק דיבר.

    צ'נדרווטי הביאה את התינוק אל החכם וסיפרה לו שנולד מן האף.

    "אם כך", אמר החכם, "ייקרא שמו 'נאסיקטה'"

    ('נאסה' משמעותו 'אף', בסנסקריט, וממנה הגיע שם האף גם לשפות ההודו-אירופיות).

     

    נצ'יקטס, הגיבור מן הספרות הוודית, הפך לנאסיקטה בספרות הימי-ביניימית, ולנו הקוראים, נוספה אגדה שמככבת בה נסיכה יפהפייה ואומללה.

    מה קרה לצ'נדרווטי? האם נשארה באשרם של הסגפן שהצילהּ? האם פגשה את אבי בנהּ?

    מה קרה לנאסיקטה? האם פגש את אביו?

    האם פגש המלך רגהו שנית את בתו?

    ובכלל, לשם מה נוצרה האגדה הזאת ונוספה לסיפורו של נצ'יקטס?

     

    התשובות לשאלות אלה, וכל יתר מעשיהם של הגיבורים, "הרי הם כתובים על ספר דברי הימים"... לא! - בספרי "סיפור נאסיקטה" - The Nāsiketa story. Exlibris. USA. 2009, וכן בכתבי-היד הרבים של הסיפור (מצאתי כ-50 מהם, ובידי צילומים שלהם). 

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/9/18 23:20:
      סיפור מעניין. עולם של אגדות
        7/2/17 14:05:

      צטט: ~בועז22~ 2017-02-07 10:14:50

      נפלא!

      תודה רבה, בעז.

      שמח שאהבת. המשך יבוא.

      יום נעים וכל טוב, עמוס.

        7/2/17 10:14:
      נפלא!
        6/2/17 23:48:

      צטט: באבא יאגה 2017-02-06 21:25:23

      מעניין מאד. תודה רבה.
      "בשם האב והבן ורוח הקודש..."אסף אודדאלקה את זרעו והניחו, בתוך פרח לוטוס יפה, כמו בספל, ושלח את הפרח לשייט במורד הנהר ..." - הם ניבאו את ההפריה החוץ רחמית -מגניב

      תודה רבה, באבא יאגה.

      אכן הפריה חוץ רחמית/גופית. חכי תראי מה קרה בהמשך....

      כל טוב. עמוס.

        6/2/17 21:25:

      מעניין מאד. תודה רבה.
      "בשם האב והבן ורוח הקודש..."אסף אודדאלקה את זרעו והניחו, בתוך פרח לוטוס יפה, כמו בספל, ושלח את הפרח לשייט במורד הנהר ..." - הם ניבאו את ההפריה החוץ רחמית -מגניב

        5/2/17 23:59:

      צטט: אהובהקליין 2017-02-05 22:01:30

       עמוס היקר.


       אכן העטיפה יפה והולמת את ספרך.

       תודה לתשובתך.


       בברכה.

       אהובה

      תודה לך, אהובה ושבוע טוב.

        5/2/17 22:01:

       עמוס היקר.


       אכן העטיפה יפה והולמת את ספרך.

       תודה לתשובתך.


       בברכה.

       אהובה

        5/2/17 17:58:

      צטט: * חיוש * 2017-02-05 17:13:19

      עמוס היקר

      ניקלעתי לעמוד שלך כי אני פריקית לסיפורי אגדות

      כן....כן גם בגילי ( מחייכת בשובבות)

      אגדה יפה.... והותרת אותי סקרנית בטירוף

      * ושבוע טוב

      חיוש, תודה על ביקורך, על הכוכב ועל התגובה.

      כנראה שאצטרך להיענות לבקשת הציבורחיוך, ולספר גם את המשך הסיפור.

      כל טוב, עמוס.

        5/2/17 17:13:

      עמוס היקר

      ניקלעתי לעמוד שלך כי אני פריקית לסיפורי אגדות

      כן....כן גם בגילי ( מחייכת בשובבות)

      אגדה יפה.... והותרת אותי סקרנית בטירוף

      * ושבוע טוב

        5/2/17 11:46:

      צטט: sari10 2017-02-05 10:49:29

      סיפור אגדה יפה. נדמה לי שקראתי על כך באחד הפוסטים שלך מלפני זמן, כי נשמע לי מוכר. ויש גם המשך.
      אני צודקת? חיוך

      תודה רבה, שרי.

      את צודקת בהחלט, וזה לא צריך להפתיע. צ'נדרווטי היא אמו של נאסיקטה - נושא המחקר שלי לדוקטורט.

      הסיפור כפי שסופר כאן עדיין לא התפרסם, וכפי שניחשת, הוא קטוע, כמו שמעידות השאלות שבסופו.

      עדיין לא החלטתי אם לכתוב את המשכו.

      יום נעים ושבוע טוב, עמוס.

        5/2/17 10:49:

      סיפור אגדה יפה. נדמה לי שקראתי על כך באחד הפוסטים שלך מלפני זמן, כי נשמע לי מוכר. ויש גם המשך.
      אני צודקת? חיוך

        5/2/17 09:53:

      צטט: אהובהקליין 2017-02-05 08:26:01

       עמוס היקר.

       

       יישר כוח על האגדה הנהדרת והמיוחדת.

       כתבת בחן וכישרון רב!

      מעניין אם היו ציירים שציירו את הציור  על הנסיכה- בתקופות  הקדומות?

       לי בכל אופן לא ידוע על כך.

      אם כי ,ישנם ציירים שנהגו לצייר ציורים יפים על אגדות שונות.

       אני מאחלת לך הצלחה גדולה במכירת הספר.

       שבוע טוב ומוצלח.

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      הנסיכה צ'נדרווטי היא דמות זנוחה, שאני החוקר היחיד שעסק בה. מכאן, שאין ציורים שלה. לעומת זאת, נצ'יקטס/נאסיקטה - הבן - הוא דמות ידועה למדי. הייצוגים הגרפיים שלובהודו, הם מועטים מאד ובלתי ראויים לציון. מצאתי פסל אוסטרלי, שמתגורר באיטליה, שהושפע מן הדמות ופיסל אותה. תמונת הפסל, שהוא עצמו העניק לי, משמשת עטיפה קדמית לספרי. אני מצרף תמונה של העטיפה.

      הספר כתוב רובו בסנסקריט ואין סיכוי שהוא יימכר בכמויות.

       

      ''

       

      שבוע נעים ופורה גם לך, עמוס.

        5/2/17 08:26:

       עמוס היקר.

       

       יישר כוח על האגדה הנהדרת והמיוחדת.

       כתבת בחן וכישרון רב!

      מעניין אם היו ציירים שציירו את הציור  על הנסיכה- בתקופות  הקדומות?

       לי בכל אופן לא ידוע על כך.

      אם כי ,ישנם ציירים שנהגו לצייר ציורים יפים על אגדות שונות.

       אני מאחלת לך הצלחה גדולה במכירת הספר.

       שבוע טוב ומוצלח.

       בברכה

       אהובה.

       

        4/2/17 17:25:

      צטט: ד. צמרת 2017-02-04 16:09:27

      מזכיר לי את מרים הבתולה שילדה את ישו, כעת נשאלת השאלה מיהו המקור ההודים, הרומים או שמא היוונים?

      תודה רבה, דודיק.

      בתרבות ההודית הקדומה, גיבור הסיפור נקרא נצ'יקטס ולא היתה בו עדיין שום דמות נשית.

      בתרבות היוונית, שאמצה על ידי הרומים, היו סיפורים רבים על בנות תמותה שהופרו על ידי אלים. שניים מבניו של זיאוס, שנולדו מבנות תמותה, זכו להכרה רחבה - הרקולס, שבע העלילות ופרסיאוס, שנודע כקוטל המדוזה. היו עוד רבים נוספים, בני זיאוס ובני אלים אחרים.

      ייתכן שקיימת זיקה כלשהי בין לידתו העל-טבעית "הטהורה" של ישו (immaculate conception), למיתולוגיה היוונית, אך אינני משוכנע בכך. לעומת זאת, כמעט ודאי, שהסיפור מימי הביניים על לידתו העל-טבעית של נאסיקטה מושפעת מסיפורים דומים בתרבויות אחרות.

      שבוע טוב, עמוס.

        4/2/17 16:09:
      מזכיר לי את מרים הבתולה שילדה את ישו, כעת נשאלת השאלה מיהו המקור ההודים, הרומים או שמא היוונים?
        4/2/17 15:45:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-02-04 13:37:29

      תודה על הפוסט המלומד. אכן גם לעיניי הבורות מזדקר כאן המוטיב של הריון "על-טבעי", כביסוד הנצרות ועוד - כבמיתוסים אינדיאנים צפון אמריקנים אליהם נחשפתי פעם; על כאלה אפשר ללמוד גפם במפתח המוטיפים (לא שגיאה) של תומפסון ואארנה, ממליצה.

      תודה רבה, מכבית.

      על פי לידתו העל טבעית, והיותו נכד לבורא העולם, נאסיקטה היה צריך להיות מייסד של דת, או גיבור רב-עלילות. סיפורו הוא למעשה, הסיפור היחיד במיתולוגיה ההודית, של בן תמותה שהגיע לעולם המתים (מת!?) וחזר ממנו בחיים ארצה.

      שבוע טוב, עמוס.

      תודה על הפוסט המלומד. אכן גם לעיניי הבורות מזדקר כאן המוטיב של הריון "על-טבעי", כביסוד הנצרות ועוד - כבמיתוסים אינדיאנים צפון אמריקנים אליהם נחשפתי פעם; על כאלה אפשר ללמוד גפם במפתח המוטיפים (לא שגיאה) של תומפסון ואארנה, ממליצה.

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין