עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    מישע ונׇצ'יקֶטׇס

    31 תגובות   יום ראשון, 29/1/17, 11:53

    מישע ונׇצ'יקֶטׇס

     

    מה הקשר בין מישע מלך מואב לנצ'יקטס הילד מן המיתולוגיה ההודית? למעשה – אין ביניהם דבר. אפשר לקשור בין מישע לאוּדֽדאלׇקה, אביו של נצ'יקטס, או בין נצ'יקטס לבנו של מישע, ששמו אינו נזכר בתנ"ך.

     

    נצ'יקטס היה ילד צעיר – לא ברור בן כמה – שנכח בטקס קורבן שהקריב אביו. מטרת אוּדֽדאלׇקה הייתה להגיע לשמים, לעולמו של ברהמה, ולחיות שם חיי נצח, ולשם כך היה עליו להקריב את כל רכושו. על בנו, שצפה בטקס הקורבן, נחה "רוח הקודש" (שֽרׇדֽדֽהׇה), והוא גילה לתדהמתו שהקורבן אינו יעיל – הפרות היו כבר זקנות וחסרות תועלת: "הן שתו את כל המים שלהן, אכלו את כל השחת שלהן, נתנו את כל חלבן, ואינן יכולות להמליט יותר" (קטהה אופנישד, 1.3). לכן הוא חשש שאביו ממיט אסון על עצמו, במקום להבטיח את מקומו ב"גן-עדן".

    "למי תיתן אותי?" שאל נצ'יקטס את אביו. שנה, ואף שילש את שאלתו, מבלי לזכות בתשובה.

    "למוות אתן אותך!" אמר אביו לבסוף בכעס.

     

    יש בין הפרשנים, ואני תומך בדעתם, הרואים בדברים עדות לקורבן אדם שהיה נהוג בתקופה הקדומה בהינדואיזם. אולם יש גם רבים אחרים, הדוחים את ההשערה וטוענים שקורבן האדם היה רק מטאפורי ולא התבצע הלכה למעשה.

     

    נצ'יקטס, שהיה ילד צייתן, כששמע את דברי אביו, הלך לביתו של אל המוות – ימה. בגרסת הוֶדות, הכתבים העתיקים המקודשים ביותר בהינדואיזם, הוא מקיים דיאלוג עמוק עם אל המוות, על משמעות החיים והמוות, על מהות האדם וייעודו ועל מהות "מוקשה" – השחרור מגלגל החיים, מוות ולידה מחדש. בסופו של דבר הוא חוזר בשלום לבית אביו, שאינו כועס יותר.

    בגרסה מעט מאוחרת יותר, הוא אומר לאל המוות: "הגעתי אל ממלכתך...אני הולך למקומותיי, אנא הקצה לי אותם" (מהאבהרטה, 13.60.16, גרסה דרומית). אל המוות מרגיע אותו ואומר לו "אינך מת, מכובדי". זמנו טרם הגיע וימה משחרר אותו בחזרה לחיים, כמו בגרסה העתיקה של הוודות.

     

    התפתחו גרסות רבות לסיפור נצ'יקטס, כולל גרסות מאוחרות, בימי הביניים, המתארות את לידתו בדרך נס של נצ'יקטס/נאסיקטה דרך האף, ועוד סיפורי נסים, אך המסגרת שנשמרת בכל הגרסות היא של ילד, המקולל על ידי אביו למוות, ומוחזר לחיים על ידי ימה, אל המוות.

    זהו היפוך תפקידים מעניין – האב שנתן חיים לבן גוזר עליו מוות, ואילו אל המוות, שאמור לקחת חיים, הוא שמחזיר את החיים לילד.

     

    מישע מלך מואב, כמו אודאלקה, מקריב את בנו, על חומת קיר-מואב בירתו, לאל כמוש, על מנת להשתחרר מן המצור שהטילו עליו יהורם מלך ישראל, ויהושפט מלך יהודה, בשיתוף עם מלך אדום. הקורבן הדרמטי עולה יפה והוא משתחרר סופית מעולה של ממלכת ישראל.

    האירוע מצויין כך בתנ"ך:  וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה, וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיִּסְעוּ, מֵעָלָיו, וַיָּשֻׁבוּ, לָאָרֶץ (מלכים ב', פרק ג', פסוק כ"ז).

    בכתובת מישע, מן המאה התשיעית לפנה"ס (תקופת המקרא), שנמצאה בהרי מואב במדינת ירדן, מצויים סימוכין לעובדה שמישע השתחרר מעולה של ישראל. הארכיאולוגיה מאמתת את הכתוב בתנ"ך.

     

    ''

     

    הקרבת בנים למולך, או לאלילים אחרים, ידועה היטב מסיפורי התנ"ך. על כן, סיפורו של מישע אינו מפתיע. מה שמפתיע הוא שהתנ"ך, מבלי לומר זאת מפורשות, קושר בין הקרבת יורש העצר המואבי לבין ה"התקפלות" של צבאות בנות הברית, ממלכות ישראל ויהודה, וצבא אדום שחבר אליהם.

    הסיפור התנכי מעורר תמיהות: האם ה"קצף הגדול" הוא קצפו של כמוש? האם כמוש הביא למלך מואב את הישועה? ומהו חלקו של אלוהי ישראל בסיפור?

     

    בתחילת מסע העונשין הצבאי נגד מואב, דורשים המלכים בעצת הנביא אלישע. אלישע גוער ביהורם מלך ישראל, נצר לשושלת עמרי ואחאב שחטאו והחטיאו, ו"עשו את הרע בעיני ה' ". רק בזכות יהושפט מלך יהודה, הנביא מקבל את דבר ה', נעשה נס לצבאות הצרים על מואב וידם הייתה על העליונה. מגמת ההצלחה של מלכי ישראל ויהודה מתהפכת עם הקרבת יורש העצר על החומה.

    נשאלת אם כן, שאלה אחרת: האם ה"קצף הגדול" לא היה של כמוש, אלא של אלוהי ישראל, שהחליט לא לעזור יותר למלך ישראל החוטא?

    התנ"ך נותר סתום בנקודה זאת, ומשאיר את מתן התשובה לקורא, או לפרשנים.

     

    שני הסיפורים מעלים אסוציאציה של מקרים נוספים בתנ"ך, למשל, עקדת יצחק והקרבת בת יפתח, או המקרה הידוע מן המיתולוגיה היוונית על הקרבתה של איפיגניה, על ידי אביה, המלך אגממנון, כדי לרצות את האלה ארטמיס.

    המנחה שלי, פרופ' דוד שולמן, בספרו "The Hungry God – Hindu Tales of Filicide & Devotion", מגלה דפוס קבוע במקרים של הקרבת בן/בת על ידי האב, וקורא לו "דפוס העקדה".

    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/3/17 13:16:
      "אם אדם מאמין שהדרך הנכונה לחיות היא בצדיקות, מדוע חייו על פי אמונתו הם קורבן? מה הוא מקריב?" חייו על פי אמונתו הם קורבן, משום שהוא חי בתוך חברה שנוהגת ההפך, ולכן חייו על פי אמונתו במקום שכך חריג - הופכים למלחמה.
        1/2/17 00:24:

      צטט: עמנב 2017-02-01 00:06:50

      צטט: רןרוזנצוויג 2017-01-31 14:57:30

      דבר אחד נוסף- אם יורשה לי, וסליחה שאני גוזל מרחב אינטרנטי כה רב פה בדף שלך , עמנב, אבל מכבית- חושבני שגעותינו אינן מנוגדות כלל. האין סיפור העקדה בא להראות כיצד תום וחוסר יומרה וניקיון כפיים וטוהר מידות יכול להציל מרוע גזירה- לא משנה אם זה קול אלהים חיים או עבודה בעיניים או טירוף??? כשאת שולחת את בנך לביה"ס- תמיד יש סיכוי שבדרך יציעו לו סמים והוא יתפתה. נו אז מה? לא תתני לו לצאת מהבית? או שתסמכי על החיים ולאן שהם מובילים- אפילו אם הם יובילו אותו להיות מסומם חסוחלילה רחמנא לצלן. זו מהות האמונה, לא? בקדוש ברוך הוא.

      שלום רן,

      בכל שנותיי בקפה, לא זכיתי לתגובה כה נרחבת על פוסט שהעליתי. לא תיארתי לעצמי שמישע ונצ'יקטס יעוררו תגובות כשלך.

      תודה רבה לך על כל התייחסויותיך לפוסט ולתגובות עליו.

      עניינית - אני מצטער אם חשבתי שאתה אדם מאמין ובעצם אתה אתיאיסט.

      אני מסכים אתך שמה שמגדיר אותנו כיהודים היא המסורת שלנו, שרובה מתבסס על הדת היהודית, מעשרת הדברות והלאה. ברצוני להפנות אותך לסיפור אחר שלא העליתי כאן בקפה - "עשירי למניין", שמדגים את העיקרון הזה.

       

      https://simania.co.il/e/4724/3


      כל טוב, עמוס.

        1/2/17 00:06:

      צטט: רןרוזנצוויג 2017-01-31 14:57:30

      דבר אחד נוסף- אם יורשה לי, וסליחה שאני גוזל מרחב אינטרנטי כה רב פה בדף שלך , עמנב, אבל מכבית- חושבני שגעותינו אינן מנוגדות כלל. האין סיפור העקדה בא להראות כיצד תום וחוסר יומרה וניקיון כפיים וטוהר מידות יכול להציל מרוע גזירה- לא משנה אם זה קול אלהים חיים או עבודה בעיניים או טירוף??? כשאת שולחת את בנך לביה"ס- תמיד יש סיכוי שבדרך יציעו לו סמים והוא יתפתה. נו אז מה? לא תתני לו לצאת מהבית? או שתסמכי על החיים ולאן שהם מובילים- אפילו אם הם יובילו אותו להיות מסומם חסוחלילה רחמנא לצלן. זו מהות האמונה, לא? בקדוש ברוך הוא.

      שלום רן,

      בכל שנותיי בקפה, לא זכיתי לתגובה כה נרחבת על פוסט שהעליתי. לא תיארתי לעצמי שמישע ונצ'יקטס יעוררו תגובות כשלך.

      תודה רבה לך על כל התייחסויותיך לפוסט ולתגובות עליו.

      כל טוב, עמוס.

        31/1/17 14:57:
      דבר אחד נוסף- אם יורשה לי, וסליחה שאני גוזל מרחב אינטרנטי כה רב פה בדף שלך , עמנב, אבל מכבית- חושבני שגעותינו אינן מנוגדות כלל. האין סיפור העקדה בא להראות כיצד תום וחוסר יומרה וניקיון כפיים וטוהר מידות יכול להציל מרוע גזירה- לא משנה אם זה קול אלהים חיים או עבודה בעיניים או טירוף??? כשאת שולחת את בנך לביה"ס- תמיד יש סיכוי שבדרך יציעו לו סמים והוא יתפתה. נו אז מה? לא תתני לו לצאת מהבית? או שתסמכי על החיים ולאן שהם מובילים- אפילו אם הם יובילו אותו להיות מסומם חסוחלילה רחמנא לצלן. זו מהות האמונה, לא? בקדוש ברוך הוא.
        31/1/17 13:59:
      אין לי מושג איך מעלים תמונה לתגובה. אולי תסבירו לי??? בכל אופן פשקביל של עיריית תל אביב מתחילת המאה ה-20, שחתום עליו ראש העיר דאז- הראשון שהיה לת"א- העיר העברית הראשונה בארץ המתחדשת- מאיר דיזנגוף, ובו הוא קורא לתושבים לשמור על השבת, ואוסר על חילול שבת בפרהסיה. אגב- שימו לב- אין שום מקום מתורה המציין חובה בהדלקת נרות. להפך- יש איסור על הבערת אז בשבת......וכמו כן על נסיעה ועזיבת מקום המושבה או עשיית מלאכה כלשהי....אוף!!! חבל נורא שאני לא יכול להעלות את זה כאן. בכל אופן תוכלו למצוא את זה בויקיפדיה, בערך- שבת. דע מאין אתה בא ולאן אתה הולך.....
        31/1/17 13:46:
      צטט: רןרוזנצוויג 2017-01-30 19:32:46 הקורבן היחיד שצריך להקריב הוא לחיות נכון בצדיקות ולא ברשעה. כשנוקטים בדרך זו- הקורבן- ויתור על ההבלים והרשע- הופך למתנה, הקושי- לקלות ברכה והנאה, והקורבן- הדברים האידיוטיים שיש לוותר עליהם כדי לחבור אל מה שאנחנו יודעים בלבנו בלאו הכי כל הזמן ומוותרים לעצמנו נוכח פיתויים שגורמים לנו לשנוא את עצמנו יותר- הופך למיותר...... שלום לך, ותודה הן על ביקורך בדף שלי והן על הגיגיך בשלוש התגובות על הנושא של הפוסט. כאיש חילוני, לא מאמין, אך אגנוסטי - מודע לאי-ידיעתי, אין לי בסיס משותף לדיון עם אדם מאמין. אולם תרשה לי שאלה אחת - אתה כותב בתגובתך האחרונה "הקורבן היחיד שצריך להקריב הוא לחיות נכון בצדיקות ולא ברשעה." אם אדם מאמין שהדרך הנכונה לחיות היא בצדיקות, מדוע חייו על פי אמונתו הם קורבן? מה הוא מקריב? כל טוב, עמוס. אענה לך בשמחה. דבר ראשון- הנני אדם חילוני. אך מהו חילוני? ומהו דתי? אינני מאמין בזה עוד. נכנסתי לעובי הקורה, שהיתי במחיצת חרדים ודתיים כאלה ואחרים, וגם מוסלמים, נוצרים, בודהיסטים, ג'נים, הינדוים, וסיקים. כולם בני אדם. ויש בסיס משותף לדיון עם כל אדם באשר הוא. אתה הוא זה שהביא כאן משהו מן התנך. מה הקשר לדתיות? הרי אם תיטיב קרוא אשר כתבתי תווכח שטענתי היתה בדיוק להפך- שהתנך והדתיות- לצערנו הרב- בימינו- מנוגדים. קראתי את התורה בעצמי עם עצמי, כספר קריאה. בהיותי הומלס, ברחובות. נחזור ליהודים- ישראלים. אינני חושב שיש הבדל ביננו. להפך- כשכתוב- כי קרוב הדבר אליך מאד- כמו שאמרתי- כשהחילונים יאהבו את התורה כי יראו שהיא מקור חיים ודרך ודאית ללכת לאורה, בלי קשר לכיפה או מה שהפכו המוסדות הדתיים בימינו, ברורה לחלוטין ולא רחוקה ופגאנית- כשם שהיתה ב-2000 שנות גלות, וכשגם הדתיים יתחילו להיות אנשים טובים לא רק במסגרות המצומצמות שלהם ובקרב עצמם, ויקבלו תוכן נכון לחיים ולא משהו ספיריטואלי כביכול, שכביכול אין לו קשר לחיים היומיומיים, כשהדתיים יתחילו לעבוד בארץ, והחילונים ילמדו תנך וישכילו, אז תבוא הגאולה. קירוב הלבבות האמיתי. שיערתי שקרוב לוודאי שלא אהיה מובן. הרשה לי להסביר את עצמי. אינני חובש כיפה, ואני בספק אם אכנס בקרוב שוב לבית כנסת. להפך. אני מצאתי את התנ"ך כמדריך לאתאיזם. לחופש. מדריך לשכל הישר. ברור כשמש. ולכך בדיוק התכוונתי. האלהים- הוא לא יישות סופר מנית מעולם אחר שתבוא לשפוט אותנו, אלא להפך, העולם עצמו, דרך חוקים פיזיקליים ברורים, שמושפעים מבאלאנס טהור של צדק. באשר לקורבן ולשאלתך- הסתכל בציטטה שלי שנתת כאן ובאה משפט אחד אחרי מה שהצגת כשאלה- בדרך זו- הקרבת הקורבן- הויתור על דברים הלא נכונים שאנו שרויים בקונספציה שקרית וחשים כאילו הם צרכים בסיסיים שלנו בעוד הם המכשלה שלנו ומה שמסמא אותנו- הופך למתנה, כי ברגע שאנחנו מוותרים עליהם- אנחנו מרויחים את המתנה האמיתית, טובה בהרבה לאין שיעור. אז שוב- במידה ולא היה מובן- כשכתבתי לחיות בצדיקות, התכוונתי למשל- לא לעבור באדום, לא ללכלך את רשות הרבים, לא לפגוע באנשים או בעצמך, לא להונות, לא לגנוב, דברים חילוניים לגמרי, ולא דיברתי על דברים פגאניים כמו שמוצגת לחילונים היהדות - כדתיות. כל הדברים הללו כתובים בתורה. לא התכוונתי לעשיית אגודה כדי להמשיך לפשוע תחת בהסתר תחת כסות "צדיקית" כזו או אחרת. ואני הוך שוב ושוב במה שכתבתי ובמה ששאלת- ורואה שאפילו לא היה לי צורך להשיב, ובאמת שאינני מבין מדוע לא היה זה ברור. הקורבן-כביכול- להפסיק לרשוע- לא יודע איזה דוגמה שבא לך- לעשן ברשות הרבים...וכ"ו, לחדול מדברים מסוימים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו- בחיים כביכול מודרנים- הופך למיותר- כי ברגע שאתה מוותר- נעלם לך גם הצורך; ואתה מקבל שלוות מפש. אבל הרשה לי לשאול אותך בבקשה- ושוב- אני אדם חילוני לחלוטין, נולדתי וגדלתי כחילוני, ואין לי מושג בכלל מה זה השטויות האלה- חילוני ודתי....זה עצוב נורא שהפיראטים השיכורים הללו- בני דן- לקחו כביכול מונופול על תורת משה, מציגים אותה בתור משהו ארכאי ולא מעודכן להיום מלא בהגבלים, מדירים אותה בשל כך מהציבור, רק כדי כביכול שתהיה להם זכות- על פיה- להמשיך להעביד אותם בעוד הם לא מודעים כלל לעבדותם. זו רשעות. אבל אנא ממך- כיהודי אל יהודי, רוצה אני לשאול אותך בבקשה- אם כבר הגענו עד הלום- אנחנו חיים במדינה שקמה לעם היהודי - מדינה יהודית דמוקרטית; אחרי השואה, ואחרי שיהודים נרדפו בכל העולם בשל יהדותם, וזו היתה הקרקע, התירוץ, והסיבה לתקומת מדינת ישראל. ולא בכדי. כי אנשי אמת יכולים לחיות רק בארץ ההבטחה. בארץ ישראל. ולכן האל הופך את חיינו קשים מנשוא בגלות- על מנת להשיבנו לארץ הטובה. לא רק במאה ה-20. גם בגלות מצרים. (אין הבדל). והשאלה שאני מפנה אליך היא כזו- במדינת ישראל המודרנית; שחוקי בה לנסוע בשבת או להבעיר אש בשבת או לעבוד בשבת, או לאכול חזיר או בשר עם חלב, או לגנוב, לשקר, וכ"ו- דברים שהפכו- למרבה הצער לשם נרדף לישראליות- מה עושה אותה למדינת ישראל? מה עושה מדינה כזו למדינה יהודית? היא יכולה,חלילה,להפוך לארץ נוספת שבה יהודים נרדפים. גם אני הייתי אנטי. לגבי החזיר , למשל, אבל אז פתחתי ישעיהו 65. או ספר דברים. אבל אני שואל אותך שוב- אם מדינת ישראל כבר לא יהודית- ואנשיה בעצם נוהגים כמנהג הגויים שמהם ברחו אבותיהם בשל יהדותם- מה זכות קיום יש לה? כמה זמן יש לעם ישראל כך- עד אשר יאבדו מעל הארץ הטובה? וכן- יש קשר ישיר בין אלו לבין אדם וחברו. זהו אותו הדבר. אז אני לא מדבר על כיפה, או פגאניזם, ואגודה כזו כנגד אחרת אלא להפך- על אחד. מה שעצוב הוא, שהעולם התורני מלא בחיות רעות, שבאות עקב פירושים לא נכונים של התורה. זו הסיבה למשל שאנשים שקוראים לעצמם דתיים- בסך הכל משתמשים בדתיותם כדי להסתיר את המשך רשעותם. אתה רואה אותם- כמו חזירים- כל מוצ"ש- רצים לעשן ולהמשיך לרשוע. הם חבורה של ילדים שלא רוצים להתבגר וחשבו שמצאו דרך לסדר את הקדוש ברוך הוא ולהמשיך בסורם במקום לעשות תשובה אמיתית. גם שלמה המלך כתב...למה לתת את החכמה לאלה שלא מגיע להם...כדי שיסתובבו משויצים ב"בגדים" שהם לא ראויים להם?!?! הרי אנחנו יודעים, לצערנו הרב, איך נראים ומתנהגים נוער של בני ישיבות מחוץ לגטאות, כשהם מורידים את הסממנים, הערסים האלה. שרודים בנו ומחזיקים אותנו באפלה. אך יש גאולה! ושוב-אינני דתי! להפך- אני יהודי!!! ובדיוק כמו שכתבתי- וסליחה אם זה לא היה מובן ואינני רואה מדוע- הקורבן שעלינו לעשות- הוא למעשה לא קורבן אלא זכות- לוותר על הבלים וללכת למקום טוב. הרשה לי , לקינוח, להפנות אותנו לפשקביל- פוסטר שפרסם מאיר דיזנגוף- ראש עיריית ת"א- בראשית המאה הקודמת לתושבי העיר היהודית שצמחה ליד יפו. https://he.wikipedia.org/wiki/שבת אני אינני דתי. אני יהודי. ואני לא אוכל חזיר, אך גם לא כל פגר אחר. אני טבעוני. מבחירה.
        31/1/17 12:42:

      צטט: עמנב 2017-01-31 00:47:17

      צטט: רןרוזנצוויג 2017-01-30 19:32:46

      הקורבן היחיד שצריך להקריב הוא לחיות נכון בצדיקות ולא ברשעה. כשנוקטים בדרך זו- הקורבן- ויתור על ההבלים והרשע- הופך למתנה, הקושי- לקלות ברכה והנאה, והקורבן- הדברים האידיוטיים שיש לוותר עליהם כדי לחבור אל מה שאנחנו יודעים בלבנו בלאו הכי כל הזמן ומוותרים לעצמנו נוכח פיתויים שגורמים לנו לשנוא את עצמנו יותר- הופך למיותר......

      שלום לך, ותודה הן על ביקורך בדף שלי והן על הגיגיך בשלוש התגובות על הנושא של הפוסט.

      כאיש חילוני, לא מאמין, אך אגנוסטי - מודע לאי-ידיעתי, אין לי בסיס משותף לדיון עם אדם מאמין.

      אולם תרשה לי שאלה אחת - אתה כותב בתגובתך האחרונה "הקורבן היחיד שצריך להקריב הוא לחיות נכון בצדיקות ולא ברשעה." אם אדם מאמין שהדרך הנכונה לחיות היא בצדיקות, מדוע חייו על פי אמונתו הם קורבן? מה הוא מקריב?

      כל טוב, עמוס.

       

        31/1/17 10:30:

      צטט: ~בועז22~ 2017-01-31 09:11:09

      תרשה לי להתייחס בפשטות-מה אל עניין ה"קורבן":

      בחיי היומיום, ממש באופן שיגרה, אנחנו נוטלים מדי

      רגע, קורבן..., או אפילו, מקריבים כזה.

      דברים הנעשים עבורנו ע"י אחרים, או כאלה הנעשים

      על ידנו אל אחרים, נגועים (רובם ככולם...) בסוג של

      קורבן. בא לומר:

      ויתור על דרך אחת על מנת להלך בדרך, אחרת.

      זאת (לעניות דעתי הבלתי-קובעת...) אבן הבסיס על פיה

      אנו חיים את חיינו.

      דתות/אמונות אשר בבסיסן זכות האדם לעניין חופש

      הבחירה, מקנות את אופן המחשבה הזה ע"י העלאתם

      של סיפורים מיתיים באופן מטפורי והם מוקצנים במידה

      שכזאת שבני-אדם יגיעו לתובנה על פיה הם אמורים

      ליטול החלטות שונות החל מכאלה שהן פעוטות-ערך

      (לכאורה...) ועד לכאלה שיש בהן משמעויות מוסריות

      חשובות תוך הפנמה שבבסיס כול החלטה יש את 

      עניין ה"קורבן".

      (ומכאן - כלומר "עקידה", נובעת עצם הקבלה/הפנמה/הכללה

      שלנו, שלילי-משהו, לפירוש המילה "קורבן"...). 

      תודה רבה, בעז. על תגובתך הנרחבת.

      בעולם העתיק, הקורבנות היו מוחשיים ביותר. כאשר מישע הקריב את בנו על חומת קיר-מואב (היא כרכ של היום, שחומת/קיר האבן שלה מרשימה מאד עד עצם היום הזה), זה היה מעשה שכל עם מואב יכול היה לחזות בו. כך היו גם הקורבנות שהועלו בבית המקדש, שעדויות להם יש גם בממצאים הארכיאולוגיים.

      אני מסכים שכיום המושג המקראי "קורבן", משמש באופן מטפורי לוויתורים, ולפעמים גם קלי ערך. כל אחד מאתנו, בעומדו בצמת המחייב קבלת החלטה, מקבל אותה על פי מערכת הנורמות המחייבות שלו, וכל בחירה כזאת חוסמת את האופציות האחרות שעמדו לפניו. אני רואה בזאת התנהגות רגילה, וגם אם יש בזה לפעמים ויתור, בעיניי לא כל ויתור הוא קורבן.

      אם נחזור לאקטואליה, דור קרסנטי/סלע ז"ל, חזרה בתשובה כדי לרצות את בעלה - רוצחה לעתיד. היא הקריבה את חיי החילוניות למען האהבה, ולמרבה הצער, הקורבן הקטן יחסית, הסתיים באבדן חיים.

      כל טוב, עמוס. 

        31/1/17 09:11:

      תרשה לי להתייחס בפשטות-מה אל עניין ה"קורבן":

      בחיי היומיום, ממש באופן שיגרה, אנחנו נוטלים מדי

      רגע, קורבן..., או אפילו, מקריבים כזה.

      דברים הנעשים עבורנו ע"י אחרים, או כאלה הנעשים

      על ידנו אל אחרים, נגועים (רובם ככולם...) בסוג של

      קורבן. בא לומר:

      ויתור על דרך אחת על מנת להלך בדרך, אחרת.

      זאת (לעניות דעתי הבלתי-קובעת...) אבן הבסיס על פיה

      אנו חיים את חיינו.

      דתות/אמונות אשר בבסיסן זכות האדם לעניין חופש

      הבחירה, מקנות את אופן המחשבה הזה ע"י העלאתם

      של סיפורים מיתיים באופן מטפורי והם מוקצנים במידה

      שכזאת שבני-אדם יגיעו לתובנה על פיה הם אמורים

      ליטול החלטות שונות החל מכאלה שהן פעוטות-ערך

      (לכאורה...) ועד לכאלה שיש בהן משמעויות מוסריות

      חשובות תוך הפנמה שבבסיס כול החלטה יש את 

      עניין ה"קורבן".

      (ומכאן - כלומר "עקידה", נובעת עצם הקבלה/הפנמה/הכללה

      שלנו, שלילי-משהו, לפירוש המילה "קורבן"...). 

        31/1/17 00:47:

      צטט: רןרוזנצוויג 2017-01-30 19:32:46

      הקורבן היחיד שצריך להקריב הוא לחיות נכון בצדיקות ולא ברשעה. כשנוקטים בדרך זו- הקורבן- ויתור על ההבלים והרשע- הופך למתנה, הקושי- לקלות ברכה והנאה, והקורבן- הדברים האידיוטיים שיש לוותר עליהם כדי לחבור אל מה שאנחנו יודעים בלבנו בלאו הכי כל הזמן ומוותרים לעצמנו נוכח פיתויים שגורמים לנו לשנוא את עצמנו יותר- הופך למיותר......

      שלום לך, ותודה הן על ביקורך בדף שלי והן על הגיגיך בשלוש התגובות על הנושא של הפוסט.

      כאיש חילוני, לא מאמין, אך אגנוסטי - מודע לאי-ידיעתי, אין לי בסיס משותף לדיון עם אדם מאמין.

      אולם תרשה לי שאלה אחת - אתה כותב בתגובתך האחרונה "הקורבן היחיד שצריך להקריב הוא לחיות נכון בצדיקות ולא ברשעה." אם אדם מאמין שהדרך הנכונה לחיות היא בצדיקות, מדוע חייו על פי אמונתו הם קורבן? מה הוא מקריב?

      כל טוב, עמוס.

        31/1/17 00:39:

      צטט: אהובהקליין 2017-01-30 23:07:46

      עמוס היקר.

       נהניתי מאד לקרוא את התוכן המעניין שמעורר הרבה חומר למחשבה.

       יישר כוח!

       המשך שבוע נהדר ויצירתי.

       

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      האמונה והדרך שבה אנשים מבטאים אותה, היא אכן כר נרחב למחשבה ולאינטרוספקציה.

      המשך שבוע נפלא גם לך, עמוס.

        30/1/17 23:07:

      עמוס היקר.

       נהניתי מאד לקרוא את התוכן המעניין שמעורר הרבה חומר למחשבה.

       יישר כוח!

       המשך שבוע נהדר ויצירתי.

       

       בברכה

       אהובה.

        30/1/17 21:52:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-01-30 20:40:52

      החדשות בימים אחרונים צובעות באור שלילי למדי את המיתוסים המפוארים המתוארים כאן להפליא. (לעניות דעתי הלא-קובעת, סיפור העקדה אצלנו בא כדי להזהיר ולהיזהר מול דחף קדמוני. יודעת שזו אמירה לא- מתוחכמת אבל לי אישית -די בכך)...

      תודה רבה, מכבית.

      הבאתי שני סיפורים מהמסורת היהודית והמסורת ההודית, שיש ביניהם נקודות השקה - רק י' מבדילה בין המסורותקריצה.

      לא הייתה לי כל כוונה לגרור את הסיפורים העתיקים לימינו - הקוראים בתגובותיהם עשו זאת.

      אנחנו רואים קורבן אדם כבלתי ראוי, על פי הנורמות שלנו. בחברות העתיקות, שמהן מגיעים הסיפורים האלה, הדבר נראה טבעי, עם כל הכאב הכרוך בו. ב"פוס העקדה", על פי שולמן, "האל הרעב" משחק בתפקיד הראשי.

      כל טוב, עמוס.

      החדשות בימים אחרונים צובעות באור שלילי למדי את המיתוסים המפוארים המתוארים כאן להפליא. (לעניות דעתי הלא-קובעת, סיפור העקדה אצלנו בא כדי להזהיר ולהיזהר מול דחף קדמוני. יודעת שזו אמירה לא- מתוחכמת אבל לי אישית -די בכך)...
        30/1/17 19:32:
      הקורבן היחיד שצריך להקריב הוא לחיות נכון בצדיקות ולא ברשעה. כשנוקטים בדרך זו- הקורבן- ויתור על ההבלים והרשע- הופך למתנה, הקושי- לקלות ברכה והנאה, והקורבן- הדברים האידיוטיים שיש לוותר עליהם כדי לחבור אל מה שאנחנו יודעים בלבנו בלאו הכי כל הזמן ומוותרים לעצמנו נוכח פיתויים שגורמים לנו לשנוא את עצמנו יותר- הופך למיותר......
        30/1/17 19:25:
      אגב, לעניות דעתי- להוליד ילדים לעולם המודרני הזה זה להקריב אותם למולך. כי לא רק הפיתויים, אלא גם כל הרשע- שבימינו הפך שגרה מובנת מאליה ישאב אותם ללא ספק למשהו שונה מהוויתם וטבעם- שיצטרך להתאים עצמו לאותו הרשע...והתשובה- קשה כל כך......ואפילו אם יוולדו בחוגים דתיים יראי שמיים- אותם חוגים שמתיימרים להיות כאלה, אבל בעצם עושקים את שאר העם מדבר אמת, כי תורה היא לא רק לציבור הדתי, והם מתרוממים מעל העם מתנשאים מעליו כאילו הוא עבדיהם- זהו חטא לא פחות....אך התשובה האמיתית- משתלמת. תשובה למקום ממנו באנחנו באנו- ממנו אנחנו עשויים, בלי קשר למנהגים דתיים כאלה או אחרים.....ואז בעצם זה לא הקרבה למולך- אלא עקדת יצחק- בחיים עצמם. וואו, יש לי כל כך הרבה לומר בנושא, ואני עדיין עסוק בפוסטים שמשחררים שדים מן העבר.....נראה לי שהגיע הזמן לדברים נוספים....שוב- תודה....הזכרת לי גם את הסרט אפוקליפטו- שם כשמתרחש ליקוי חמה- הם מקריבים אנשים כדי להרגיע את האל ולהשיב את השמש......
        30/1/17 18:47:
      תודה רבה. מענין מאד. מענין הענין של תפיסה של מהי האלוהות. אלוהי העברים אמור להיות ללא ראשית וללא תכלית כי אם האמת ואף לא דבר בלתה. ואף על פי כן, הרעב של האל לקורבן- האם הוא נוצר משום שאנחנו לא הולכים בדרכיו? בדרך אותה הורה לנו דרך התנ"ך? אולי, ואולי אפילו יותר מאולי- זעם אל העברים על עמו בימינו הולך וגואה, וכל הקורבנות של הלופט גשפטן בבתי הכנסת כבר לא יכולים להרגיע אותו- וגם אם כן- זה לזמן קצר? אולי מה שמקובל היום והשתרש כמנהגים למרות שבאו מהרבה שנות פזורה של העם בכל ארצות הגולה למיניהן- כשלמעשה - ושוב אני אומר- אולי- האלהים- הוא בעצם האמת- - והיא הדרך הכתובה לנו בספר, ומאד ברורה להבנה, למרות שדורות שלמים של חכמים מגלויות כאלה או אחרות עשו אותה רחוקה, וכאילו מצריכה מנהג כזה או אחר- כדי להתמודד עם יישוב בין גויים שמאמינים בשטויות.....באותה המידה אולי ההודים- ככה פרשו את טוטפות בין עיניך ואות על ידך ועל מזוזות ביתך- בצורה של אום על הדלת, סרט אדום על היד וטיקה בין העיניים.....ואולי רעב האל- שמתבטא בצורה של קצף וזעם נגדנו דרך בטחוניות- - לא ישכך עד אשר בצד המנהגים תשכונה אמת וצדיקות- שלדעתי צריכות להיות השגרה ומה שעצוב, עצוב מאד הוא שבקרב הציבור הדתי- שרבים מהעם הלא דתי רואים בסממניו כסמל לאמת וצדיקות- האמת היא שהמנהגים באים להסתיר את ההפך. וזה מאד עצוב. בין אם כל העמים מתפללים לאותו האל בצורה כזו או אחרת, או אם הסיפור כולו הוא התבגרות האדם מאדם קדמון- דרך עובד אלילים- ועבד עברי- עד לפתיחת העיניים לאמת ועבודתה מרצון והבנה שזו הדך- כך או כך לא משנה אם כמוש היה הגלגול של אלהי ישראל בהשתקפות למואבים- או סתם אל עץ או אבן- ברור שהאל הוא אחד- אל העברים, וזעמו- - אותו קצף שגרם לישראל להתקפל- תמיד בא כמו כוחות פיזיקליים- זהו הצדק. וכנראה שלאחר שמשע הקריב את היקר לו, הצדק חש כי ישראל לוחצים מידי והגיע זמנם להתקפל- אבל זה לא אומר שזה לא היה אלהי העברים- האמת- הטבע- רק בגלל שגרם להם להתפתל- וברור שזה לא אומר שזה היה כמוש, כי אין דבר כזה. נו אז מה? אלהים שולח טרוריסטים עלינו כל הזמן, ומשום מה- לצערנו- יחסית לחוסר צדיקיות של ישראל דהיום- הוא די רחמן, ומפליא שעדיין אוחזים בארץ.....אני אישית פגשתי מוסלמים שלמדו תורה בישיבות שירושלים. המצב חשוך מאד. היהדות הולכת ונעשית פגאנית, והחוגים של החרדים- שאולי הם יודעי דבר- סגורים ועיוורים לכל מי שלא לבוש כמוהם- למרות שזה דרבנן ולא דאורייתא- מבחינתם הוא גוי או בור ולא ירא שמיים- שזה מגוחך. היו שאמרו שחזל היו חבורה של פירטים שיכורים שניסו לעקם דברים לנוחיותם. חז"ל אמרו גם שמים גנובים ימתקו....אבל בתורה כתוב לא תגנוב. איך שאני קראתי את התורה- היא מדריך לחיים ללא פחד- על ידי אמירת האמת- ובטחון בה- בכך שתשיל מעליך כל מגננות שקריות - אף שקר לא יוכל לך. ואהבת בכל לבבך- ושמת על מזוזות ביתך- אמונה- בלי קמעות ואמונות תפלות- וקשרת לאות על ידך- תקשור את הכנות והחוזק שלה בעמידה נגד שקרים בכל מעשיך, וטוטפות בין עיניך- שלא תתפתה להסתכל על המציאות בסילוף-בשביל טובות הנאה , ותראה רק את הדברים כמות שהם. אז- בטוח גם תהיה רחמן במידת הצורך, כי אם לא- יקצוף עליך קצף. כי ברגע שחברת אל האמת- לא תרגיש טוב בעשיית רע. ולא משנה כמה פאות טליתות מנינים תרומות לרבנים ותפילין וכאלה או אחרים תעשה.....
        30/1/17 11:20:

      צטט: רחלי בן-צור 2017-01-30 08:21:18

      מאמר נפלא ומשכיל. כנראה בכל התרבויות היה קיים ואולי גם היום קיים סימפטום העקדה. תודה רבה עמוס.

      תודה רבה, רחלי.

      יש אומרים שאנחנו שולחים את בנינו לעקדה, כאשר אנו שולחים אותם להתגייס ליחידות לוחמות.

      בחברה המוסלמית הקיצונית, הורים ששולחים את ילדיהם להיות מחבלים מתאבדים - מה יותר "עקדה" מזה?

      כל טוב, עמוס.

        30/1/17 08:21:
      מאמר נפלא ומשכיל. כנראה בכל התרבויות היה קיים ואולי גם היום קיים סימפטום העקדה. תודה רבה עמוס.
        30/1/17 00:34:

      צטט: א ח א ב 2017-01-29 21:53:45

      הקרבת תינוקות וילדים הייתה נהוגה בכל העולם העתיק. סיפורי עקידת יצחק , בת יפתח והתנ"ך מביאים מסר מוסרי. הקרבת ילדים על מזבח פחתה ונעלמה בסביבות 1200 לפנ"הס.

      תודה רבה, אחאב.

      אינני בטוח לגבי התאריך של היעלמות התופעה ביהדות. בעולם האלילי, העדות התנ"כית על מישע שהקריב את בנו היא מהמאה התשיעית לפנה"ס, ולא המאה ה-13. אינני ארכיאולוג, ואינני מכיר את הספרות העוסקת בנושא.

      שבוע טוב, עמוס. 

        30/1/17 00:29:

      צטט: באבא יאגה 2017-01-29 20:56:12

      צטט: עמנב 2017-01-29 17:15:44

      צטט: באבא יאגה 2017-01-29 14:20:03

      תודה רבה, היה לי מעניין לקרוא. כל הזמן שאלתי את עצמי, תוך כדי קריאה, למה אינך מזכיר את העקדה. עד שהזכרת! הייתי רוצה לשמוע יותר על האנלוגיה הזו. כי בסופו של דבר הבן במיתוס ההודי חי, כך גם יצחק. אבל מעניינים ההבדלים.

      תודה רבה לך, באבא יאגה.

      אכן, שני הילדים הוקרבו על ידי אבותיהם. קורבנו של יצחק נדחה עוד בטרם הונחתה עליו המאכלת, ואילו נצ'יקטס, בכל גרסות הסיפור, כנראה מת, כי הגיע לעולם המתים. אולם, מכיוון שחזר משם בחיים, יש המטילים ספק במותו, כולל בגרסת המהאבהרטה, בה אומר לו אל המוות "אינך מת". מת או חי, נצ'יקטס חזר מעולם המתים בעל ידע נדיר, שאנשים חיים אינם מסוגלים להשיגו. במשך דורות ניצלו אנשי הממסד הדתי את סיפורו, על מנת להדק את אחיזתם במאמינים, בעיקר בהפחדות, יותר מאשר בפיתויים.

      אני לא ערכתי השוואה ממצה בין שני הילדים, למרות קווי דמיון מסוימים ביניהם, והסתפקתי באזכור בלבד. למיטב זיכרוני, גם פרופ' שולמן בספרו, אינו עורך השוואה מקיפה ביניהם.

      שבוע טוב, עמוס.

      "במשך דורות ניצלו אנשי הממסד הדתי את סיפורו, על מנת להדק את אחיזתם במאמינים" -  הנה, מעניין להשוות ליהדות, לא?

       

      צודקת! מוכנה לקחת על עצמך את המשימה?

        29/1/17 21:53:
      הקרבת תינוקות וילדים הייתה נהוגה בכל העולם העתיק. סיפורי עקידת יצחק , בת יפתח והתנ"ך מביאים מסר מוסרי. הקרבת ילדים על מזבח פחתה ונעלמה בסבובות 1200 לפנ"הס.
        29/1/17 20:56:

      צטט: עמנב 2017-01-29 17:15:44

      צטט: באבא יאגה 2017-01-29 14:20:03

      תודה רבה, היה לי מעניין לקרוא. כל הזמן שאלתי את עצמי, תוך כדי קריאה, למה אינך מזכיר את העקדה. עד שהזכרת! הייתי רוצה לשמוע יותר על האנלוגיה הזו. כי בסופו של דבר הבן במיתוס ההודי חי, כך גם יצחק. אבל מעניינים ההבדלים.

      תודה רבה לך, באבא יאגה.

      אכן, שני הילדים הוקרבו על ידי אבותיהם. קורבנו של יצחק נדחה עוד בטרם הונחתה עליו המאכלת, ואילו נצ'יקטס, בכל גרסות הסיפור, כנראה מת, כי הגיע לעולם המתים. אולם, מכיוון שחזר משם בחיים, יש המטילים ספק במותו, כולל בגרסת המהאבהרטה, בה אומר לו אל המוות "אינך מת". מת או חי, נצ'יקטס חזר מעולם המתים בעל ידע נדיר, שאנשים חיים אינם מסוגלים להשיגו. במשך דורות ניצלו אנשי הממסד הדתי את סיפורו, על מנת להדק את אחיזתם במאמינים, בעיקר בהפחדות, יותר מאשר בפיתויים.

      אני לא ערכתי השוואה ממצה בין שני הילדים, למרות קווי דמיון מסוימים ביניהם, והסתפקתי באזכור בלבד. למיטב זיכרוני, גם פרופ' שולמן בספרו, אינו עורך השוואה מקיפה ביניהם.

      שבוע טוב, עמוס.

      "במשך דורות ניצלו אנשי הממסד הדתי את סיפורו, על מנת להדק את אחיזתם במאמינים" -  הנה, מעניין להשוות ליהדות, לא?

       

        29/1/17 18:33:

      צטט: ד. צמרת 2017-01-29 17:58:31

      צטט: עמנב 2017-01-29 13:33:21

      צטט: ד. צמרת 2017-01-29 12:15:54


      הקרבת הבכורים למולך ממשיכה גם בימינו, אממה הכוהנים דואגים שאת בניהם לא יקריבו.

      נ.ב מתי הפסיקו בהודו לשרוף את האלמנות הטריות יחד עם בעליהן?

      תודה רבה, דודיק.

      אינני יודע על הקרבת בכורים למולך בימינו.

       

      עדיין בימינו מעלים קורבן למולך. שליחת החיילים להלחם על שטויות (גבעת התחמושת/מוצב הבופור/העיר סואץ/המנהרות בעזה וכיו"ב ) לזאת היתה כוונתי בהעלאת קורבנות למולך.

      תודה על ההבהרה, דודיק.

        29/1/17 17:58:

      צטט: עמנב 2017-01-29 13:33:21

      צטט: ד. צמרת 2017-01-29 12:15:54


      הקרבת הבכורים למולך ממשיכה גם בימינו, אממה הכוהנים דואגים שאת בניהם לא יקריבו.

      נ.ב מתי הפסיקו בהודו לשרוף את האלמנות הטריות יחד עם בעליהן?

      תודה רבה, דודיק.

      אינני יודע על הקרבת בכורים למולך בימינו.

       

      עדיין בימינו מעלים קורבן למולך. שליחת החיילים להלחם על שטויות (גבעת התחמושת/מוצב הבופור/העיר סואץ/המנהרות בעזה וכיו"ב ) לזאת היתה כוונתי בהעלאת קורבנות למולך.

        29/1/17 17:15:

      צטט: באבא יאגה 2017-01-29 14:20:03

      תודה רבה, היה לי מעניין לקרוא. כל הזמן שאלתי את עצמי, תוך כדי קריאה, למה אינך מזכיר את העקדה. עד שהזכרת! הייתי רוצה לשמוע יותר על האנלוגיה הזו. כי בסופו של דבר הבן במיתוס ההודי חי, כך גם יצחק. אבל מעניינים ההבדלים.

      תודה רבה לך, באבא יאגה.

      אכן, שני הילדים הוקרבו על ידי אבותיהם. קורבנו של יצחק נדחה עוד בטרם הונחתה עליו המאכלת, ואילו נצ'יקטס, בכל גרסות הסיפור, כנראה מת, כי הגיע לעולם המתים. אולם, מכיוון שחזר משם בחיים, יש המטילים ספק במותו, כולל בגרסת המהאבהרטה, בה אומר לו אל המוות "אינך מת". מת או חי, נצ'יקטס חזר מעולם המתים בעל ידע נדיר, שאנשים חיים אינם מסוגלים להשיגו. במשך דורות ניצלו אנשי הממסד הדתי את סיפורו, על מנת להדק את אחיזתם במאמינים, בעיקר בהפחדות, יותר מאשר בפיתויים.

      אני לא ערכתי השוואה ממצה בין שני הילדים, למרות קווי דמיון מסוימים ביניהם, והסתפקתי באזכור בלבד. למיטב זיכרוני, גם פרופ' שולמן בספרו, אינו עורך השוואה מקיפה ביניהם.

      שבוע טוב, עמוס.

        29/1/17 14:20:
      תודה רבה, היה לי מעניין לקרוא. כל הזמן שאלתי את עצמי, תוך כדי קריאה, למה אינך מזכיר את העקדה. עד שהזכרת! הייתי רוצה לשמוע יותר על האנלוגיה הזו. כי בסופו של דבר הבן במיתוס ההודי חי, כך גם יצחק. אבל מעניינים ההבדלים.
        29/1/17 13:33:

      צטט: ד. צמרת 2017-01-29 12:15:54

      צטט: עמנב 2017-01-29 12:10:41

      צטט: sari10 2017-01-29 11:57:40

      אני שואלת, למה בכלל צריך להקריב קורבן?
      תקופות שונות, מקומות שונים ואמונות שונות...

      תודה רבה, שרי.

      בהינדואיזם הפסיקו להקריב קורבנות באופן רשמי, במחצית השנייה של האלף הראשון לפנה"ס. ביהדות, בגלל חורבן בית ראשון, נפסקה הקרבת הקורבנות, שהתחדשה בימי הבית השני ונמשכה עד שנת 70 לספירה, שאז החריב טיטוס את הבית השני.

      אצלנו יש תנועה הקוראת לבנות מחדש את בית המקדש ולשוב לנוהג הקרבת הקורבנות. בהודו, הקרבת קורבנות הסתיימה כמעט לחלוטין, למעט במקדשים לאלה השחורה, האכזרית - קאלי, בשמותיה השונים. הידוע ביותר הוא המקדש בכלכ(ו)תה, במדינת בנגל המערבית.

      למה קורבנות?

      היו סוגים שונים של קורבנות ביהדות - מקורבנות חג בשלושת הרגלים ועד "שלמי תודה", כהוקרת תודה לאל על חסדיו. בהודו גם כן, היו סוגים שונים של קורבנות. החשוב שביניהם היה הקורבן שנועד להבטיח חיי נצח.

      כל טוב ושבוע טוב, עמוס. 

       

      הקרבת הבכורים למולך ממשיכה גם בימינו, אממה הכוהנים דואגים שאת בניהם לא יקריבו.

      נ.ב מתי הפסיקו בהודו לשרוף את האלמנות הטריות יחד עם בעליהן?

      תודה רבה, דודיק.

      אינני יודע על הקרבת בכורים למולך בימינו.

      נהוג לחשוב שמנהג שריפת האלמנות הופסק במאה ה-19 ע"י הבריטים בחלקי הודו שנשלטו על ידם. התמונה מורכבת יותר, ואני מפנה אותך אל הערך ,סאטי" בוויקיפדיה:

       

      https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%90%D7%98%D7%99

       

      שבוע טוב, עמוס.

        29/1/17 12:15:

      צטט: עמנב 2017-01-29 12:10:41

      צטט: sari10 2017-01-29 11:57:40

      אני שואלת, למה בכלל צריך להקריב קורבן?
      תקופות שונות, מקומות שונים ואמונות שונות...

      תודה רבה, שרי.

      בהינדואיזם הפסיקו להקריב קורבנות באופן רשמי, במחצית השנייה של האלף הראשון לפנה"ס. ביהדות, בגלל חורבן בית ראשון, נפסקה הקרבת הקורבנות, שהתחדשה בימי הבית השני ונמשכה עד שנת 70 לספירה, שאז החריב טיטוס את הבית השני.

      אצלנו יש תנועה הקוראת לבנות מחדש את בית המקדש ולשוב לנוהג הקרבת הקורבנות. בהודו, הקרבת קורבנות הסתיימה כמעט לחלוטין, למעט במקדשים לאלה השחורה, האכזרית - קאלי, בשמותיה השונים. הידוע ביותר הוא המקדש בכלכ(ו)תה, במדינת בנגל המערבית.

      למה קורבנות?

      היו סוגים שונים של קורבנות ביהדות - מקורבנות חג בשלושת הרגלים ועד "שלמי תודה", כהוקרת תודה לאל על חסדיו. בהודו גם כן, היו סוגים שונים של קורבנות. החשוב שביניהם היה הקורבן שנועד להבטיח חיי נצח.

      כל טוב ושבוע טוב, עמוס. 

       

      הקרבת הבכורים למולך ממשיכה גם בימינו, אממה הכוהנים דואגים שאת בניהם לא יקריבו.

      נ.ב מתי הפסיקו בהודו לשרוף את האלמנות הטריות יחד עם בעליהן?

        29/1/17 12:10:

      צטט: sari10 2017-01-29 11:57:40

      אני שואלת, למה בכלל צריך להקריב קורבן?
      תקופות שונות, מקומות שונים ואמונות שונות...

      תודה רבה, שרי.

      בהינדואיזם הפסיקו להקריב קורבנות באופן רשמי, במחצית השנייה של האלף הראשון לפנה"ס. ביהדות, בגלל חורבן בית ראשון, נפסקה הקרבת הקורבנות, שהתחדשה בימי הבית השני ונמשכה עד שנת 70 לספירה, שאז החריב טיטוס את הבית השני.

      אצלנו יש תנועה הקוראת לבנות מחדש את בית המקדש ולשוב לנוהג הקרבת הקורבנות. בהודו, הקרבת קורבנות הסתיימה כמעט לחלוטין, למעט במקדשים לאלה השחורה, האכזרית - קאלי, בשמותיה השונים. הידוע ביותר הוא המקדש בכלכ(ו)תה, במדינת בנגל המערבית.

      למה קורבנות?

      היו סוגים שונים של קורבנות ביהדות - מקורבנות חג בשלושת הרגלים ועד "שלמי תודה", כהוקרת תודה לאל על חסדיו. בהודו גם כן, היו סוגים שונים של קורבנות. החשוב שביניהם היה הקורבן שנועד להבטיח חיי נצח.

      כל טוב ושבוע טוב, עמוס. 

        29/1/17 11:57:

      אני שואלת, למה בכלל צריך להקריב קורבן?
      תקופות שונות, מקומות שונים ואמונות שונות...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין