עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    הרהורים על התנזרות

    6 תגובות   יום רביעי, 21/12/16, 23:56

    הרהורים על התנזרות

     

    מהו הקשר בין יונתן להרהוריי על התנזרות?

    ההתנזרות היא מרכיב בלתי-נפרד מן ההגות בהינדואיזם. "מוקשה" - "שחרור" מכבלי העולם הזה - היא המטרה הרביעית והעליונה מבין ארבע מטרות החיים בהינדואיזם. הראשונה והנמוכה ביותר בסולם, היא "קאמה" – הנאה, השנייה "ארטהה" – רכוש, והשלישית "דהרמה" – דבקות בסדר החברתי והקוסמי, (או בציניות – ציות לחוקי הדת ולכוהנים). ארבע המטרות מוצאות ביטוי גם בתורת ארבעת השלבים בחיי האדם – 1) תלמיד, 2) בעל-בית ובעל משפחה, 3)פרוש שוכן-יער, 4) השלב הסופי סנניאסין – נזיר הקרוב להשגת "שחרור".

    במסעי הראשון להודו בשנים 1966/7, אני נחשפתי לנושא באופן מוחשי, ולא כחומר לימודי. כבר בתחילת שהותי בהודו - בדצמבר 1966 - השתתפתי כעולה-רגל מן המניין, במסע אל מקדש ביערות בדרום הודו. ההכנות למסע דרשו ממני לנדור מספר נדרי התנזרות למשך 40 יום – הימנעות מתספורת ומגילוח, הימנעות מאכילת בשר ודגים, הימנעות משתיית יין ומשקאות חריפים וגם הימנעות מקיום יחסי מין. במהלך ששת החודשים של שהותי בהודו המשכתי לקיים את הנדרים הללו, למרות שכבר לא הייתי חייב, מתוך רצון לחוות, ולו במעט את השלב הראשון בחיפוש האמת  אצל ההינדואים.

    יום אחד, בשהותי באשרם בסרינגר בירת קשמיר, למדתי שיעור נוסף בנושא. להלן קטע המופיע בספרי על מסעי הראשון להודו - "אל מקורות הגנגס" - ובסיפור שכתבתי - "חביתה? לא, תודה!":

    בערב הראשון לשהותי באשרם של סוואמי ניטיאננדה בסרינגר, הזמין אותי הסוואמי לאכול אתו ארוחת ערב. ישבנו על הרצפה ברגליים משוכלות, ואחד הנערים בא מן המטבח והביא לי, ורק לי, חביתה.

    נדהמתי - ביצה באשרם צמחוני? וגם הייתי נבוך - איך אני יכול לסרב למה שמוגש לי?

    "תודה, אינני אוכל ביצים", אמרתי בקול רפה.

    "אתה לא אוכל ביצים?" התערב סוואמי ניטיאננדה.

    "מאז בואי להודו, שמרתי על דיאטה צמחונית מחמירה, ולא טעמתי בשר, דגים וביצים", עניתי. "אני נמנע מאכילת ביצים מחשש שמא הן מופרות, ובאכילתן יש משום צריכה של משהו חי".

    סוואמי ניטיאננדה, שבדרך כלל היה חמור סבר, היה משועשע מאד, וצחק.

    "זה מה שלמדת כאן בהודו?" שאל, "אם כך, לא הבנת כלום!"

    "הכיצד?" שאלתי, כולי בוש ונכלם.

    "תראה", אמר, "המודעות לצורך להימנע ממאכלים כאלה ואחרים, כמוה כתאוות האכילה, גם היא כובלת את האדם לחיי העולם הזה, ולסׇמֽסארה – גלגל החיים, המוות והלידה מחדש. על מנת להשתחרר ולהגיע להכרת בּֽרהֽמׇן - 'האמת המוחלטת' - עליך להשתחרר כליל מהבלי העולם הזה, כולל הכבילות לאוכל בכלל, ולאוכל מסויים בפרט".

    "כן", אמרתי, "אבל אני נמנע מאכילת ביצים, לא משתוקק אליהן".

    "ההתאוות והימנעות מאוכל הם שני צדדים של אותו מטבע", הוסיף ואמר. "ההשתוקקות לאוכל, והמודעות לצורך להימנע ממאכלים מסוימים, שתיהן כובלות את ה'אני' למושא האכילה. יש צורך להשתחרר משתיהן".

    "אבל, כל עוד אנחנו חיים, אנחנו חייבים לאכול", הקשיתי.

    "נכון", ענה לי, "צריך לאכול, אבל בלי מודעות לאוכל ובלי כבילות אליו. קח אותי לדוגמה. למשל, אם הייתי טס במטוס והיו מגישים לי בשר, הייתי אוכל, מבלי לייחס חשיבות לעניין".

    "באמת?"

    "יותר מזה", הגדיל לטעון, "אפילו אם הבשר היה בשר אדם, גם הייתי אוכל".

    כיוגי, סוואמי ניטיאננדה בוודאי נמנע מלהגיע למצבים שיכניסו אותו לעצם הצורך להחליט אם לאכול בשר, או לא, קל וחומר בשר אדם. אני אינני יוגי, ונסיבות החיים מביאות אותי מדי פעם לקבלת החלטות – גם לגבי אוכל, אבל גם לגבי מה חשוב באמת, הן לחיוב והן לשלילה. 

     

    לידת יונתן גרמה לי לשוב ולהרהר בדברים החשובים בחיים. יונתן, נכדנו השביעי, נולד לאחרונה - בן ראשון לבננו הבכור. נכדנו הנוסף, נולד לבתנו הצעירה, והוא כבר בן שנתיים וחצי. כל יתר הנכדים הן נכדות - חמש במספר. כבנו של בננו, יונתן הוא הראשון מבין הנכדים שיישא את שם משפחתנו גם לאחר נישואיו.

    אז מה? למה זה חשוב? לא יותר חשוב שיהיה בריא ומאושר ויזכה לממש את עצמו ולהגשים את שאיפותיו?

     

    בבחינה שכלתנית טהורה, ברור ששמו של אדם הוא משהו שרירותי, שמוענק ליילוד בלי שום בחירה מצדו. אי לכך, הוא בעל משמעות מעטה, אם בכלל. הגשמה עצמית, אושר ובריאות, הם הדברים החשובים, ולא השם, מקום המגורים, או העיסוק. אולם במקרה שלי, המשכיות השם מקבלת חשיבות משל עצמה.

    את שם המשפחה - נבו - בחרתי ביציאתי הראשונה מן הארץ, בנסיעה להודו. מאוחר יותר, במחצית שנות התשעים, כשביקרתי בירדן והגעתי לפסגת הר נבו, הייתה לי תחושה מיוחדת, כאילו השם שבחרתי, קושר אותי להר הזה, כמו, להבדיל, את משה רבנו. העובדה שעם הולדת יונתן, השם שבחרתי ישרוד גם שני דורות אחרי, כאשר כבר מזמן לא אהיה פה, גורמת לי שמחה מיוחדת. מצד אחד, אין זה תואם את הדברים שלמדתי בהודו, ואת עיסוקי באדוואיטה וודאנטה - ענף מוניסטי של אסכולת וודאנטה בפילוסופיה ההודית. אולם מצד שני, אני אינני הודי, ואינני מאמין של תורת ההינדואיזם. ההינדואיזם עבורי הוא תחום העיסוק האקדמי בלבד. למרות זאת, אינני יכול להימנע מהרהור על ההתנזרות, ששוחר האמת המוחלטת בהינדואיזם מחויב לה, כאשר תחושותיי אינן עולות בקנה אחד אתה.

     

    אני מאחל ליונתן שיהיה גדול וחזק, נבון, בריא, שמח בחלקו ומאושר, ושיזכה לממש את עצמו ולהגשים את כל שאיפותיו ומשאלותיו (כשיהיו לו).

    את השאיפה ל"שחרור" אני משאיר לעיסוק האקדמי בלבד!

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/12/16 18:54:

      צטט: sari10 2016-12-29 14:41:45

      הבנתי... אבל אני אשאיר את הפאזה הזו לעולם הבא. לשם מה למהר? חיוך

      מאה אחוז, שרי. בהצלחהחיוך

        29/12/16 14:41:

      הבנתי... אבל אני אשאיר את הפאזה הזו לעולם הבא. לשם מה למהר? חיוך

        29/12/16 00:41:

      צטט: sari10 2016-12-28 18:30:29

      חוויות מעניינות עברת בהודו.
      לי כל התורה הזו נשמעת כמשהו רחוק ולא מובן.
      למה לא להנות מהאוכל?
      רק כך אגיע לרמה גבוהה יותר? חיוך

      ובכלל, לא להתאוות למשהו וגם לא להימנע? להיות אדיש?

      תודה רבה, שרי.

      הכוונה היא לא לפתח אדישות אלא מעלה רוחנית גבוהה יותר.

      לנו בעולם המערבי, אין בעיה בתפישה של לחיות את ההווה, ולהנות כל רגע ממנו. כל הנאות החיים הנורמטיביות הן ראויות, ובעלי אמצעים גם יכולים להרשות אותן לעצמם.

      בעיני ההודים הקיום הגשמי הוא לא רק זמני, אלא גם חסר תוקף מבחינה אונטית - הם מאמינים שאין קיום גשמי באמת, אלא הוא תוצאה של עיוות תפישתי הנובע ממגבלותינו כבני אנוש. המטרה הרוחנית העליונה היא שחרור מן התפישה המעוותת והכרה בהוויה כמות שהיא באמת.

      לשם השגת המטרה יש להתנתק מכל מה שכובל אותנו לחיים הגשמיים, וזה כולל כמובן גם התנתקות מהכבילות לאוכל, לאהבה גשמית ולמין, ועוד כיו"ב.

      סליחה על ההתפלספות וחג שמח, עמוס. 

        28/12/16 18:30:

      חוויות מעניינות עברת בהודו.
      לי כל התורה הזו נשמעת כמשהו רחוק ולא מובן.
      למה לא להנות מהאוכל?
      רק כך אגיע לרמה גבוהה יותר? חיוך

      ובכלל, לא להתאוות למשהו וגם לא להימנע? להיות אדיש?

        23/12/16 01:00:

      צטט: אהובהקליין 2016-12-23 00:20:21

       עמוס היקר.

       קראתי בעיון רב את החוויות המעניינות שהיו לך בהודו.

      דרך אגב ,לגבי שמו של אדם, יש  מחכמנו הסוברים:

       כאשר ההורים נותנים את השם באופן שרירותי לילוד,

       הרי הם לא מודעים לכך שהשם ניתן ברוח הקודש והוא מהווה את מהות האדם.

      אני מאחלת לך וליקירך אושר וכל טוב.


       בברכה

       אהובה

      תודה רבה, אהובה.

      באתר של שני יועצי נומרולוגיה מצאתי סימוכין למה שכבר ידעתי:

      "על פי אסכולות שונות, שמו של אדם הוא בעל משמעות גדולה לחייו – החל מהצליל שלו, דרך השאלה אם הוא ייחודי מאוד או רגיל מאוד, וכמובן – פירוש השם, כמו גם ערכו הנומרולוגי ומשמעויותיו לפי הקבלה – לכל אלה יכול להיות משקל כבד במהלך חייו של אדם."

      על פי עניות הבנתי, השם הוא שרירותי, אך לפעמים הוא אכן מקבל משמעות עודפת. למשל, מי שנקרא "יגאל", לפני מלחמת השחרור, ביטא שאיפה של הוריו שהוא יביא גאולה לעם ישראל. יגאל אלון הוא אחד מאלה, ובחייו הוא פעל למימוש שאיפה זו, והשיג לא מעט הישגים.

      חנוכה שמח, עמוס.

        23/12/16 00:20:

       עמוס היקר.

       קראתי בעיון רב את החוויות המעניינות שהיו לך בהודו.

      דרך אגב ,לגבי שמו של אדם, יש  מחכמנו הסוברים:

       כאשר ההורים נותנים את השם באופן שרירותי לילוד,

       הרי הם לא מודעים לכך שהשם ניתן ברוח הקודש והוא מהווה את מהות האדם.

      אני מאחלת לך וליקירך אושר וכל טוב.


       בברכה

       אהובה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין