עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    הגורן

    10 תגובות   יום ראשון, 6/11/16, 07:44

    הגורן

    הגורן מילא תפקיד בהווי של ההתיישבות החקלאית בארץ, מאז שהוקמו המושבות הראשונות ועד שנות החמישים של המאה העשרים. בעיקר נקשרו בו סיפורי אהבה ואהבהבים, כמו גם סיפורים הנוגעים לתפקודו בחקלאות. המיכון החקלאי ייתר את הצורך בגורן, וכך הוא נשאר רק בזיכרון הנוסטלגי ובשירים.

     

    הגרעין הוותיק של מושבתנו, דור המייסדים, היו האיכרים. היה להם מעמד מיוחד במושבה, מעין אצולה מקומית. בשנות ילדותי הייתי עד לתהליך איטי למדי, בו עברו האיכרים מגידולי תבואה, לגידול כרמים, פרדסים ומטעים.

    בשלב בו גידלו עדיין תבואה, היה לגורן תפקיד מרכזי בחיי המושבה. לאחר הקציר, התמלא הגורן תלים, תלים של תבואה קצורה – כל ערימת תבואה בחלק המוקצב לחקלאי "שלה". האיכרים היו מגיעים לגורן עם סוס, או פרד, רתום לעגלה ועליה מורג – משטח עץ שבתחתיתו קבועות אבנים חדות וחזקות מאד, בדרך כלל אבני בזלת שחורות. (הגדרת ויקיפדיה: "המורג הוא לוח גדול, על-פי רוב עשוי עץ, ובצידו התחתון נעוצים להבים קצרים מרובים; במורג הקדום יותר להבים אלו היו עשויים אבן צור ובמורג המודרני יותר הותקנו להבי ברזל").

    ''

     

    אל המורג היו רותמים את הבהמה, וסובבים את הערימה סחור סחור, כשכל פעם מוסיפים עוד תבואה למשטח הנדרס על ידי המורג. בשלב מסויים היו חדלים לחוג במעגל, ובאמצעות קלשון היו מעיפים את הקש באוויר. הרוח הייתה נושאת את התבן והמוץ, והגרעינים היו צונחים אל הקרקע ונאספים לתוך שקים.

    כילדים היינו הולכים לגורן וצופים מוקסמים בתהליך הדייש. מדי פעם, ביוזמת התאומים בני כיתתנו, היינו זוכים להסתובב על גבי המורג ולקחת חלק פעיל בתהליך החקלאי. החוויה הייתה עילאית. התאומים השובבים היו גם מטפסים על תל תבואה בלתי-מאוייש ומתגלגלים למטה, ואנו בעקבותיהם. העקצוצים של הקש בגוף החשוף גם הם נחרתו בזיכרון, אך לא רק במוח, גם העור זוכר את העקצוץ והגירוד עד היום.

     

    זכור לי שיום אחד בגורן, מצאנו גוזל של דורס לילי בערימת התבואה. כיצד הגיע? אין איש יודע. הבאנו אותו למחרת לכיתה ומורתנו אמרה שזהו גוזל של תנשמת. מה עלה בגורלו אינני זוכר. אולי הפך לפוחלץ במעבדת הטבע של בית הספר?

     

    בכל שנה בחורף, אחרי שירדו גשמים, הייתי הולך לגורן לחפש פטריות. את הפטריות שכבר "נבטו", לא היה קושי רב לגלות, לא כן את "הביציות" – ניצני הפטריות דמויי הביתה, בעלי הקליפה הדביקה. אולם, במשך הזמן למדתי לזהות את פוטנציאל החשיפה של ניצני הפטריות, בהתרוממות הקלה של הקש הנרקב, שכיסה את משטח הגורן. אמי הייתה מכינה מן הפטריות מעדן מטוגן עם ביצה – ללקק את האצבעות!

     

    כשהוכנסו הקומביינים לשימוש, ואחר כך, כשלא היו יותר גידולי תבואה במושבה, הפך שטח הגורן למגרש כדורגל. בעונת המשחקים היו מתכנסים רבים לחזות במשחקי הכדורגל במגרש, במיוחד כשהקבוצה המקומית הצטרפה לליגה הרשמית והיית מארחת קבוצות אחרות. חלק מחבריי, היותר ספורטאים בינינו, הצטרפו גם הם לסגל הקבוצה, והשתתפו בתחרויות. לי לא הייתה מוטיבציה לשחק, וכשהשתכנעתי להצטרף, לא היטבתי לשחק, אולם, התעניינתי במהלכי המשחק, ועד היום אני צופה לעתים במשחקי כדורגל בטלוויזיה ונהנה מן הביצועים המעולים של השחקנים.

     

    כיום על מגרש הכדורגל, שהוקם על משטח הגורן, בנויים בתים ומשגשגות גינות. הגורן השתמר רק בשמו של הרחוב המקיף אותו!

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/11/16 00:16:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-11-07 19:18:56

      היו ימים במערב...

      תודה רבה, מכבית.

      "הרכיבה" על המורג והגלגול מעל ערמות התבואה באמת השאירו חותם ונחרתו בזיכרון. כשאני מעלה את הזיכרונות האלה זה מעלה געגוע לימי התום במושבה, וזה לא קורה לי לעתים תכופות.

      כל טוב, עמוס.

      היו ימים במערב...
        7/11/16 00:05:

      צטט: ~בועז22~ 2016-11-06 20:52:31

      ולעד הגורן יקשר אל זיכרונות הילדות ואל ההיסטוריה החקלאית הארץ-ישראלית.

      תודה רבה, בעז.

      דבריך בעז תואמים את הרגשתי. למרות שגדלתי במושבה, הגורן עבורי הוא באמת רק זיכרונות ילדות. כל הסיפורים הרומנטיים על הגורן לא היו מנת חלקי - הגורן במושבתנו הפך למגרש כדורגל עוד כשהייתי בבית הספר העממי.

      כל טוב, עמוס.

        6/11/16 20:52:
      ולעד הגורן יקשר אל זיכרונות הילדות ואל ההיסטוריה החקלאית הארץ-ישראלית.
        6/11/16 13:26:

      צטט: sari10 2016-11-06 12:44:45

      נוסטלגיה, זיכרונות ילדות....

      תודה רבה, שרי.

      אכן!

      שבוע טוב, עמוס.

        6/11/16 12:44:

      נוסטלגיה, זיכרונות ילדות....

        6/11/16 12:06:

      צטט: אהובהקליין 2016-11-06 10:37:10

       עמוס היקר.


       נהניתי מאד לקרוא על זיכרונות ימי הילדות שלך.

      כתבת זאת, כהרגלך בקודש - בחן וכישרון רב.

      שבוע טוב וחודש נפלא- עתיר יצירה ושמחה.


       בברכה

       אהובה

      תודה רבה, אהובה.

      אכן, חווית הדיש בגורן, בתקופת ילדותי היא זיכרון נעים, המלווה אותי עשרות שנים.

      שבוע טוב וחודש טוב גם לך ולאשר לך, עמוס.

        6/11/16 10:37:

       עמוס היקר.


       נהניתי מאד לקרוא על זיכרונות ימי הילדות שלך.

      כתבת זאת, כהרגלך בקודש - בחן וכישרון רב.

      שבוע טוב וחודש נפלא- עתיר יצירה ושמחה.


       בברכה

       אהובה

        6/11/16 09:58:

      צטט: ד. צמרת 2016-11-06 08:29:09

      כפי שנאמר בזיעת אפיך תאכל לחם, היום עבור 5.80 ש"ח!!! מישהו חורש, זורע, קוצר, דש, טוחן, אופה, מסיע ומוכר וכחלון החצוף גובה מתוך הסכום כ 80 אגורות מע"מ. אז אין פלא שאין חי'ר לחקלאים.

      תודה רבה, דודיק.

      בימיי במושבה, האיכרים לא היו רק "אצולה" של ותק וזכות ראשונים, אלא גם אצולה של כסף.

      תמיד חשבתי שאם יהיה לי פרדס כשאגדל, אהיה מסודר מבחינה כלכלית. אם אני מבין נכון, היום קשה יותר להסתדר כלכלית מחקלאות, אלא אם כן, זו חקלאית מתקדמת של חממות וגידולים הידרופוניים, ואפילו ראיתי בערבה גידול של אצות כמזון לדגי הסלמון בבריכות, כדי להקנות צבע ורוד לבשרם.

      שבוע טוב, עמוס.

        6/11/16 08:29:
      כפי שנאמר בזיעת אפיך תאכל לחם, היום עבור 5.80 ש"ח!!! מישהו חורש, זורע, קוצר, דש, טוחן, אופה, מסיע ומוכר וכחלון החצוף גובה מתוך הסכום כ 80 אגורות מע"מ. אז אין פלא שאין חי'ר לחקלאים.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין