בתום מלחמת העולם השנייה העקובה מדם בה נרצחו מיליוני בני אדם

התרחשה גם השואה בה נרצחו שישה מיליון יהודים,שאפו הוריה של

אירנה לעתיד טוב למען האנושות כולה. לאחר חודשים ספורים כשיצאה

התינוקת לאוויר העולם העניקו לה שם שמסמל: אהבה, שלווה, ושלום.

הוריה לא תיארו לעצמם שהתינוקת תהפוך לגיבורה מיום היוולדה.

מגיל אפס גילו הרופאים שהלשון נוטה כלפי מעלה שסותם את חלל

הפה וגורם לקשיי נשימה וקבלת מזון. הרופאים קבעו שזוהי לימפונגיוזה

המקרה השלישי בעולם. כשהייתה אירנה  בת שלושה חודשים כבר 

קיבלה הקרנות. בגיל 10 חודשים נותחה בצד שמאל של הלשון ,

בגיל שנה נותחה שינית בצד ימין של הלשון. כשהייתה בת שנתיים

טופלה בשיטה האכזרית של הזרמת מים רותחים לחלל הפה,

תופעות לוואי היו דימומים חזקים, היה צורך בקשירת הנימים.

בשנת 1952 טופלה באונקולוגית בפולין,בשנת 1954 טופלה

בצכוסלובקיה בניתוח הוצאה חלקית של הגידול בלחי בצד

שמאל. בשנים 1955 עד 1956 הגדילו בניתוח בשתי הקצבות

של הפה.בשנת 1959 נשלחה למרפאה בשוויץ  פה ולסט שם

נעשה ניסיון בבניית תותבת ללא הצלחה.בשנת 1967 הניתוח

שם הצליח,עקב דימומים חזקים נותחה בבלינסון על ידי 

פרופסור קפלן. כל כך שמחנו כשיצאנו לגמלאות עשינו 

תכניות לאן נטייל אך לצערי כעבור שנה נתגלה אצל אירנה

המחלה הארורה סרטן שד. 10 שנים אירנה  נלחמה באומץ

ובגבורה היו עליות ומורדות, הייתה תקופה של הפוגה זמנית

של המחלה חשבנו וקיווינו שניצחנו את המחלה והמשכנו 

לטייל כאילו הכל תקין. אירנה התנדבה בבית לווינשטיין 

שם עבדה 35 שנה. אירנה המשיכה בעבודות הפסיפס. 

אשתקד במוצאי יום כיפור נאלצנו להגיע דחוף לבית חולים

מאיר לשם בדיקות והכנה בטיפולי הכימותרפיה זו הפעם

השלישית. אירנה טופלה שבוע עם תרופה אחת וכעבור 

שבוע עם תרופה ביולוגית. כעבור חודשים ספורים לא הייתה

יכולה להמשיך את הטיפולים היות שלא היו לה מספיק 

כדוריות אדומות בדם. ובמקום זה נטלה כדורים שונים

בבית. בחצי השנה האחרונה חלה הידרדרות במצבה

עד שלא יכלה לזוז ממקומה. השתדלתי לסייע לה עד 

שקיבלה מטפלת לשמונה שעות שבועיות וגם זה 

לא הועיל עד שנאלצתי לאשפז אותה. בחודש מאי

הקיאה דם אדום והצואה הייתה שחורה. בטיפול

גסטרוסקופיה החדירו לה צינורית מהפה עד הכבד 

וקשרו לה את הדליות כלומר את הגוש הסרטני המדמם

הייתה רזה מאוד שקלה פחות מ 40 קילו . הבטן הייתה

נפוחה של נוזלים וגם הרגליים והאצבעות היו נפוחות.

נוקזו מהבטן כל פעם שלושה ליטר של נוזלים אך כעבור

מספר ימים הצטברו שוב הנוזלים. כעבור 4 חודשים 

הקיאה דם שחור ושוב נאלצתי לאשפז אותה .כשחזרה

הביתה הכנתי לה דייסות ומאכלים טחונים. באכילה או

בשתייה היו מלווים בכאבים. באשפוז ניסו לחבר אותה 

לעירוי היות שהוורידים היו מפוצצים אי אפשר היה לעשות

לה את זה. ושוב נאלצתי לאשפז אותה עד שיתפנה מקום

בהוספיס. כ 400 חולי סרטן מתים כל שנה בהוספיס,

יש בו 18 מיטות בתפוסה מלאה , השהות במחלקה

בממוצע 17 ימים. אירנה הגיע לשם אחר הצהריים

קיוויתי שעוד אוכל לצאת עם המיטה שלה לגינה

הירוקה והשמש הנעימה . לפני שהלכתי נישקתי

אותה כמו תמיד 3 נשיקות בשפתיים.  למחורת

השקם  בבוקר קיבלתי טלפון על נשימותיה

האחרונות. כשהגעתי לשם מצאתי אותה עם עיניים

פקוחות , מביטה עלי אך אירנה כבר לא הייתה בחיים.

וככה נפרדתי מאישה גיבורה שכול כך אהבתי אותה במשך 27 שנה.

ב 27 לספטמבר לוויתי את אהבת חיי בדרכה האחרונה.