עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    החיים בהכחשה

    14 תגובות   יום חמישי, 27/10/16, 17:53

    לא יצאו לי טוב החגים שלנו השנה, קורה במשפחות הכי טובות. איכשהוא סידור העבודה שלי נפל על כל הערבים הכי שווים. אני מניח שאני לא היהודי הראשון או האחרון שזה קורה לו, אני מקווה שהוא יסלח לי כמו שהוא סלח להם. "גבר צריך לעשות מה שגבר צריך לעשות" הוא לא רק שורה אלמותית של ג'ון ווין, מגיבורי המערבונים האמריקאים הגדולים בהיסטוריה, לפעמים זו גם סתם מציאות קרה, אפרורית ורטובה. האמת היא שאני שמח מאוד להיות עסוק, אני יודע שזה בא על חשבון דברים אחרים, אבל ככה זה בכל צומת שאנחנו עוברים בחיים. בחירות הן עניין מסובך בחיים הגם-ככה-די-קשים של הסאפיינסים שחיים בכדור הארץ במאה ה 21 לספירתם. אולי בגלל זה בחירות גדולות באמת מגיעות רק פעם בארבע שנים. בחירות מהסוג שיכול לשנות את חייהם של כמעט כל תושבי הפלנטה הזאת. כשכנים וחברים מודאגים, אנחנו עוקבים אחרי הבחירות שעושים סאפיינסים אחרים. כי הגדרה עצמית היא לא רק עניין של איך אתה מגדיר את עצמך, אלא איך מגדירים אותך הסאפיינסים סביבך. מי שלא מבין את זה, חי בהכחשה. בהצלחה אמריקה, הישארי נהדרת.

    http://www.cbc.ca/news/world/canada-us-election-prep-1.3720725

     

    **

    בנתיים אנחנו, כל אחד מאיתנו, צריכים להמשיך את החיים היומיום עם הבחירות הקטנות שלקחנו בעצמנו. עם כל ההחלטות שקיבלנו לאורך המסע הסאפיינסי שלנו. המדע קבע לאחרונה שחיי סאפיינס נמשכים רק 115 שנים. נמצא פג התוקף האנושי. עד שנגיע אליו, אנחנו צריכים להמשיך ולקבל את ההחלטות של עצמנו, ולחיות איתם, אם אפשר אז בשלום. כי אם אנחנו רבים עם ההחלטות שקיבלנו, אנחנו עלולים לקבל צו הרחקה מהקומדיה האנושית הגדולה. כמו קנדים רבים גם אנחנו מקווים שגם תומכי טראמפ וגם תומכי הילארי יחיו בשלום עם התוצאות, והעיקר שיתנו לנו ללכת לישון בשקט בלילות החורף הצוננים, לקול דפיקות הגשם הנוקש על החלון ותיקתוק שעון חיינו החדגוניים. כי בואו לא נכחיש, החיים של כולנו, הם לעיתים חדגוניים. http://www.haaretz.co.il/news/science/.premium-1.3089197  

     

    **

    אבל בכל שיגרה, יש מקרים חריגים, ככה יצא שבלילה רטוב במיוחד של סוכות התקשרה אלי פתאום בחורה צעירה בשם רון, חיילת בסדיר בגלי צה"ל. היא שאלה אם אני מוכן להתראיין לתוכניתו של רזי ברקאי על הבחירות האמריקאיות מזווית קנדית. מסתבר שאיזה משרד פרסום מטורונטו הוציא קמפיין שמזכיר לאמריקה שהיא עדיין גדולה ונהדרת. הסיפור הזה התגלגל לניו יורק טיימס ומשם אל התחנה הצבאית הקטנה ביפו. לא אכחיש, לא הצלחתי לחזור לישון אחרי הטלפון הזה.

    http://www.cbc.ca/news/world/tell-america-its-great-video-campaign-1.3810736  

     

    **

    הבניין של גל"צ ביפו הוא אחד האתרים הישראלים שמעולם לא ביקרתי בהם. אני מאוד מצטער על הבניין הספציפי הזה, כי הוא אחד מחלומות נעורי. הייתי באולפני הטלוויזיה הישראלית בירושלים, ביקרתי במסדרונות בית "דבר" המיתולוגי, בבית "ידיעות אחרונות", באולפנים של "קול ישראל" בתל אביב, טיפסתי במדרגות אל הגג של בניין "העיר" ברח' יוסף קארו. הייתי מאחורי הקלעים של "הבימה" ותיאטרון חיפה, הייתי באולפנים של הרצליה וגבעתיים, צעדתי בין שולחנות העבודה של "גלובס" ו YNET, בתחנות הרדיו האזוריות של אילת ושל אזור העמקים ובעשרות אולמות ואיצטדיוני ספורט ישראלים. אבל בגלי צה"ל מעולם לא ביקרתי. רק פעם אחת התראיינתי בעבר בגל"צ, וזה היה בשתיים לפנות בוקר, ממש אותה השעה שרון תופסת אותי על הכרית בוונקובר, איך מעגלים נסגרים בחיים. אז הנה לכם "מה בוער?" באדיבות הארכיון הצה"לי ואחי, אביתר, ששלח את הלינק. אני עולה לאוויר בדקה ה 23 לשתי משמרות של שלוש דקות, עם הפסקה של שלוש דקות באמצע, ממש כמו בהוקי. לפחות לפי התגובות שקיבלתי, זו הייתה הופעה טובה. מה דעתכם?

    http://player.gl.bynetcdn.com/Players/ByPlayer/EmbedPlayer/GLZ?ClipID=161019-10&Type=aod&Width=300&Height=200

     

    **

    יש דברים שלא הספקתי להגיד לרזי בשידור חי. לא אמרתי לו למשל, שגם כאן, בוונקובר הייתי כבר מאחורי הקלעים של הבי.סי פלייס, הרוג'רס ארינה, בתיאטרון הארט קלאב, "הריו", בתיאטרון ה JCC והמטרו, באולם "הצ'אן", באיצטדיון סוואנגרד, באגרודום, ובפסיפיק קוליסאום. ביקרתי במשרדי ה CBC, רשות השידור הקנדית, ודיברתי כמה פעמים בתחנת הרדיו 1040 TEAM כדי לשמור על הכושר בתור "מאזין מודאג". בעשר השעות שנותרו לשידור שלי בישראל נפלו עלי פתאום זוג כרטיסים למשחק של הקאנקס מול הסנט לואיס בלוז. הפרשנים בארה"ב חזו שהקאנקס יסימו את העונה במקום האחרון בליגה עם 65 נקודות בלבד. בתגובה פתחה הקבוצה שלנו את העונה עם 4 ניצחונות בית רצופים. לא נכחיש, הקבוצה הזאת לא תרוץ לגביע הסטנלי, חסר לנו עוד סקורר רציני בפאזל, אולי איזה אמריקאי. אבל כולנו מקווים שהקאנקס של 2017 יפיקו עוד ניצחונות של דם, יזע ודמעות. זו הדרמה שאנחנו זקוקים לה כדי להעביר כאן את החודשים של החושך.

    http://www.cknw.com/2016/10/10/canucks-staring-down-the-barrel-of-potentially-historically-bad-season/  

     

    **

    רזי ברקאי חושב שהחיים בקנדה משעממים, זכותו. זה בסדר, ככה אנחנו אוהבים את זה. רציתי להגיד לו שאצלנו הפוליטיקאים לא מתראיינים, הם הולכים לעבוד. פעם בכמה שבועות הבכירים ביותר מכנסים איזו מסיבת עיתונאים ומכריזים על החלטה חדשה, נותנים לעיתונאים ברושורים, קצת גבינות ויין וזהו. אפילו בבחירות קנדיות, קשה לראות פוליטיקאים קנדים על המסך או ברדיו. כי בקנדה הם לא בדרנים או ייצרני חדשות. הם רק עוד חוליה אפורה במדינה שיש בה מעמד ביניים גדול וחזק, המשכורות שלהם לא בשמיים ולמעט מאוד אנשים אכפת מה הם חושבים או איך הם מעבירים את היום שלהם. ישראלי אחד חדש, מייק פ. מחיפה איתגר אותי בעניין הזה, אז איתגרתי אותו בחזרה "שאל את הקולגות שלך בעבודה מי הוא שר האוצר הקנדי ומי הוא שר האוצר של הפרובינציה" אמרתי לו, התערבנו על עשיריה שחצי מהעובדים במשרד לא יודעים את התשובה. לעומת זאת, תשאלו אותם על כוכבי טלוויזיה או ספורט, הקנדים יודעים בדיוק מי הם ומה קורה בחיים שלהם. אז הנה שר האוצר, ביל מונרו, מדווח השבוע על ירידה נוספת בתחזית הצמיחה השנתית (1.1% מוערך) ושקנדה תסיים את 2016 עם מינוס של 29.4 מיליארד דולר. קשה להתכחש לגודל הפיל. אבל ככה רוב הקנדים מעדיפים לחיות.

    http://news.nationalpost.com/news/canada/canadian-politics/slow-economy-could-add-billions-to-federal-deficit-bill-morneau-warns  

     

    **

    בישראל נחשפה השבוע מגילת קלף בת 2800 שנה לערך הנושאת את המילה "ירושלם", מדובר כנראה בתעודת משלוח של יין שנשלחה כמס למלך היושב בעיר הבירה. הסאפיינס שכתב את התעודה הזאת כנראה לא ידע שהיא תהפוך לממצא היסטורי חשוב, אבל זה שסאפיינסים שחיים בזמן שלנו עדיין לא מבינים את חשיבותן של המילים הכתובות על ההיסטוריה האנושית ועל ההתפתחות של בני האדם, טוב זה כבר עניין קצת יותר בעייתי. בטח אם הם נבחרי ציבור שמקבלים החלטות בירושלים של ימינו. הגיע הזמן להפסיק להכחיש את זה.

     http://www.haaretz.co.il/news/science/1.3103820

     

    **

    הסרט היהודי הכי חשוב של החורף הנוכחי מגיע אליכם באדיבות רשות השידור הבריטית ה BBC. זאת שפוליטיקאים ישראלים כל כך אוהבים להשמיץ. לזכותם של הבריטים חייבים להגיד שהם יודעים מה חשוב ומה נכון לספר ובעיקר מתי. "הכחשה" בכיכובה של זוכת האוסקר רייצ'ל וויז' והמועמד לאוסקר טום ווילקינסון, מספר על משפט התביעה שניהל מכחיש השואה הבריטי דיוויד אירווינג נגד פרופסור דברה ליפסטאד מאטלנטה, ג'ורג'יה. משפט שהתנהל בלונדון בשנת 2000. הבמאי מייק ג'קסון ובעיקר התסריטאי דיוויד הר ("נער קריאה", "השעות"), עושים כאן עבודה מופלאה ביצירת דרמה סוחפת ממאבק משפטי בין דוויד וגוליית. מצד אחד, האקדמאית האמריקאית, חמושה בסוללת עורכי הדין הטובה ביותר שיהדות המערב יכולה להרשות לעצמה. מנגד, דיוויד ארווינג (טימותי ספל בהופעה אדירה), פרובוקטור סוג ב', אחד שרוצה להיות מה שהוא לא, אחד שאינו מבדיל בין אמונה למציאות. ובוחר לייצג את עצמו ואת האמת שלו, אבל יש דברים שלא עושים בבית משפט בריטי, בטח לא כשהצדק תלוי על כף המאזניים. "הכחשה" הוא סרט חורף מצוין, שמסביר שוב, למה אמנות כל כך חשובה. הוא אולי לא ישבור שיאים בקופות הכרטיסים, אבל הוא כנראה הסרט היהודי הכי חשוב של 2016. גם זה משהו. אי אפשר להתכחש.

     

    ''

     

    **

    בנתיים, המרכז לקולנוע יהודי של וונקובר מארח את פסטיבל הסרטים ה 28 שלו. הפסטיבל השנה מתחלק בין שני אולמות. מה 3 – 10 בנובמבר יוקרנו הסרטים בקולנוע השדרה החמישית, 2110 רח' בורארד. הפסטיבל יוצא לדרך עם "חיפוש אחרי המטבח הישראלי" (ה', 3.11 7 בערב), דוקו אמריקאי של רוג'ר שרמן. מיד אחרי ההקרנה, מסיבת הפתיחה עם כיבודים מצ'יקפי ומבשלות הבירה של האו סאונד ורח' מיין. "פרינסס שואו" של עידו הר, יוקרן במוצ"ש (5.11, 9 בערב), עם הופעה של הפרינסס בעצמה. "חומוס – הסרט" של אורן רוזנשטיין, יוקרן ביום א' (6.11, 11:30 בבוקר) כולל בראנץ' מפנק באדיבות "חומוס אקספרס". ביום א' בערב (6:45) הסרט הישראלי "ישמח חתני" של הבמאי אמיל בן שמעון, עם אורנה בנאי, יגאל נאור ואוולין הגואל בתפקידים הראשיים. "המילים הטובות" של שימי זרחין ביום ב' (7.11, החל מ 1 בצהריים) . "ציפורי חול" של אמיר וולף פותח את יום ג' (8.11, החל מ 1 בצהריים) עם גילה אלמגור ורמי הויברגר. סרט הביכורים של העורכת הותיקה טובה אשר, "נדיה – שם זמני" יוקרן ביום ג' (8.11, בשעה 9 בערב). "חתונה מנייר" סרטה של ניצן גלעדי יפתח את יום ד' (9.11 בשעה 1), "ברש" רומן הנעורים הלסבי של מיכל וינק יחתום את ד' (9.11, בשעה 9 בערב). במוצ"ש (12.11 בשעה 9 ) יוקרן זוכה האופיר 2015 "באבא ג'ון", של יובל דשלד, באולם הקולנוע שב JCC. הפסטיבל יסתיים ביום א' (13.11) ב 7 בערב עם "מר גאגא", סרטו של תומר היימן על הכירוגראף אוהד נהרין. בואו בהמוניכם.

    https://www.youtube.com/watch?v=nTR5hn473Go  

     

    **

    אסור לחיות בהכחשה, אנחנו חיים בשני צדדים נפרדים של העולם. יש לנו חיים קצת אחרים, קצת יותר מאורגנים ומסודרים, מאשר אצלכם. אבל חיים של סאפיינסים הם קשים בכל מקום. אל תשלו את עצמכם. זה נחמד שיש גג מעל הראש, ומרק חם בצלחת, ויש איזה סוג של סדר חברתי שאפשר להיות חלק ממנו, גם אם טלפונים לילים מגיעים מהאולפן של גל"צ. כל מה שנשאר לנו זה להניח את הראש על הכרית, להביט על צמרות העצים הנאבקות ברוח, להקשיב למטחי הגשם, עם קורטוב של רויאל ווד, מאונטריו, ו"הדרך הארוכה החוצה". עד 115 שנים. חורף מתוק וחמים, חברות וחברים.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/11/16 16:27:

      צטט: pinkason1 2016-11-10 14:13:20

      שבת שלום סוף שבוע נפלא

      חן חן, גם לך ידידי

        10/11/16 14:13:
      שבת שלום סוף שבוע נפלא
        4/11/16 19:57:

      צטט: face 2016-11-03 19:58:00

      אסור לחיות בהכחשה אבל מצד שני הכחשה זה מנגנון הגנה שלעיתים יכול להיות נורא חיובי,

      סוף כל סוף הקשבתי לראיון אצל רזי והיית נפלא !!

      וקטעים,

      בבנין של גל"צ הייתי כי חבר טוב שלי הגיש את ציפורי לילה לפני שנים ובלילות שהוא הגיש הייתי מאזינה אדוקה כי הוא היה שם לי שירים נהדרים :)) לעיתים הייתי הולכת אתו לאולפן וזה בכלל היה כיף ענק,

      באולפני הרצליה הייתה תקופה שאבא שלי עבד, אבי בעצמו עסק תקופה מסוימת בסרטים אז עוד מקום שביליתי בו לא מעט - אולפני הרצליה בתקוה של איציק קול. אפילו נזכרתי כעת בבית של מרגוט קלאוזנר כמובן,

      ובאולפני הרצליה יצא לי להיות כשהקליטו כמה תכניות טלויזיה שפעם כולנו נורא אהבנו לראות בארץ הזאת ובעצם גם כמה קליפים של שירים שווים מאד.

      לגבי קנדה להורי היו חברים שהיגרו לונקובר כדי שבנם לא ילך לצבא בארץ הזו, 

      ואני אוי ונקובר כשהייתי שם הדבר הראשון שמשך לי את העין היו הסינים

      כל כך מתחברת להרבה דברים שאתה כותב עליהם רק שתדע

      והמון המון המשך הצלחה גדולה לך !

      עכשיו סיקרנת אותי, פייסצ'וק, תוהה אילו ציפורי לילה הן היו? מעופפות? תודה רבה רבה, שמח שחזרת לערוגת המילים שלי, וכן יש לנו סינים, עם עיניים מלוכסנות, זו העיר הכי אסייתית מחוץ לאסיה, אבל האוויר נקי צלול וקר...

      סוף שבוע רגוע!

       

      תחילת סופ"ש נפלא ושנה מלאת עבודה ויצירה ובריאות לך ולכל היקרים לך ,

        3/11/16 19:58:

      אסור לחיות בהכחשה אבל מצד שני הכחשה זה מנגנון הגנה שלעיתים יכול להיות נורא חיובי,

       

      סוף כל סוף הקשבתי לראיון אצל רזי והיית נפלא !!

      וקטעים,

      בבנין של גל"צ הייתי כי חבר טוב שלי הגיש את ציפורי לילה לפני שנים ובלילות שהוא הגיש הייתי מאזינה אדוקה כי הוא היה שם לי שירים נהדרים :)) לעיתים הייתי הולכת אתו לאולפן וזה בכלל היה כיף ענק,

       

       

      באולפני הרצליה הייתה תקופה שאבא שלי עבד, אבי בעצמו עסק תקופה מסוימת בסרטים אז עוד מקום שביליתי בו לא מעט - אולפני הרצליה בתקוה של איציק קול. אפילו נזכרתי כעת בבית של מרגוט קלאוזנר כמובן,

       

      ובאולפני הרצליה יצא לי להיות כשהקליטו כמה תכניות טלויזיה שפעם כולנו נורא אהבנו לראות בארץ הזאת ובעצם גם כמה קליפים של שירים שווים מאד.

       

       לגבי קנדה להורי היו חברים שהיגרו לונקובר כדי שבנם לא ילך לצבא בארץ הזו, 

      ואני אוי ונקובר כשהייתי שם הדבר הראשון שמשך לי את העין היו הסינים

      כל כך מתחברת להרבה דברים שאתה כותב עליהם רק שתדע

      והמון המון המשך הצלחה גדולה לך !

       

       

      תחילת סופ"ש נפלא ושנה מלאת עבודה ויצירה ובריאות לך ולכל היקרים לך ,

        31/10/16 06:09:

      צטט: רחלי בן-צור 2016-10-30 20:15:10

      נחמד לקרוא אותך. קצת רילקס מהוואי החיים האינטנסיבי כאן, לטובת סיאסטה עם הסאפיינס. יקירי, אצלנו שנה היא כמו 10 שנים אצלכם בקנדה, לפיכך אנו חיים 1150 שנה...כדאי, לא?

      תודה לך רחלי, כן, החיים כאן שונים והרבה יותר רגועים. אצלנו ב BC, מערב קנדה, יש את תוחלת החיים המדורגת במקום השני בעולם אחרי שוויץ, אבל זה רק למי שזה מתאים לו, לא לכל אחד. תודה שביקרת.

        30/10/16 20:15:
      נחמד לקרוא אותך. קצת רילקס מהוואי החיים האינטנסיבי כאן, לטובת סיאסטה עם הסאפיינס. יקירי, אצלנו שנה היא כמו 10 שנים אצלכם בקנדה, לפיכך אנו חיים 1150 שנה...כדאי, לא?
        28/10/16 18:18:

      צטט: באבא יאגה 2016-10-28 14:44:30

      בזכותך צפיתי ב_Tell America it's Great, ואוו איזה טמטום, בהמשך התגלגלתי ל 10 Things Canadians Don't Know About Americans נכון ומאפיין למדי, אף ששטחי ומכלילי כמובן. אתה בודאי בענינים בענין סרטים ישראלים חדשים ושווים, מעניין שהם לא ברשימת המוקרנים בפסטיבל, אולי מפני שיצאו להקרנה לציבור רק עכשיו, "סופת חול" "לעבור את הקיר", "אבינו" ועוד

      זה מה יש - לצערי - באבא יקרה, זו אמריקה שגם אתם לא מכירים. היצע הסרטים הישראלי שיש לנו בפסטיבל היהודי, הוא כל העברית שאנחנו שומעים כאן על המסך במשך השנה (למעט אלו שמשתמשים בשירותים פיראטים באינטרנט), צריך להגיש את הסרטים לפסטיבל כמה חודשים מראש, אבל תודה רבה על ההמלצות ושבת שלום.  

        28/10/16 14:44:
      בזכותך צפיתי ב_Tell America it's Great, ואוו איזה טמטום, בהמשך התגלגלתי ל 10 Things Canadians Don't Know About Americans נכון ומאפיין למדי, אף ששטחי ומכלילי כמובן. אתה בודאי בענינים בענין סרטים ישראלים חדשים ושווים, מעניין שהם לא ברשימת המוקרנים בפסטיבל, אולי מפני שיצאו להקרנה לציבור רק עכשיו, "סופת חול" "לעבור את הקיר", "אבינו" ועוד
        28/10/16 11:37:

      צטט: א ח א ב 2016-10-28 08:12:51

      בוקר טוב קנדה. קשה בכל מקום אבל האושר מונח בכל פינה.

       

      ידידי אתה נכנס כאן לתחום מורכב, האושר ומשמעותו, אבל, כן, גם לקום עם שיר חדש בלב, זו פרביליגיה גדולה.
        28/10/16 08:12:
      בוקר טוב קנדה. קשה בכל מקום אבל האושר מונח בכל פינה.
        28/10/16 05:33:

      צטט: ~בועז22~ 2016-10-28 03:57:29

      חייב גילוי דעת אישי:

      כול כמה שהבחירות בארה"ב חשובות (בעיקר לאמריקאים...)

      אני מתרחק מהם (תגובות וכיו"ב...) כמו מאש.

      לי, כמי שחי בישראל, לא צריכה להיות העדפה כזאת או אחרת

      לגבי מי מהמועמדים ומשכך, כול התבטאות של ישראלי בנושא

      נראית לי שלא במקומה..., אבל, זה אני וזאת דעתי האישית...

      (:

      יצא לי לצפות ב"הכחשה" ואני לגמרי מסכים איתך:

      לא קל לצפייה, בטח לא עוד סרט בתי-משפט וכיו"ב..., צוות

      שחקנים לעילא, בימוי מוקפד ובכלל - סרט מצויין.

      אני לגמרי מבין את הזווית שלך בועז, יש לי יחס דומה כאשר נערכות בחירות בכל מדינה אחרת, אפילו מעצמות כמו אנגליה או גרמניה. אבל כאן מדובר במדינה החזקה בעולם, ובמקרה גם בשכנה שלנו ובספונסרית הראשית של מדינת ישראל. היות ובפעם הראשונה מזה שנים רבות, מגיע לבחירות הללו מועמד שלא גדל בתוך הממסד, יש הרבה אנשים שחוששים שבחירה שלו יכולה לשנות סדרי עולם מהקצה אל הקצה. כך שהחששות מובנים לי לחלוטין. הרי אנחנו לא רוצים לחזור לבתי המשפט כדי להוכיח את צדקתנו. סוף שבוע נפלא, ידידי.

        28/10/16 03:57:

      חייב גילוי דעת אישי:

      כול כמה שהבחירות בארה"ב חשובות (בעיקר לאמריקאים...)

      אני מתרחק מהם (תגובות וכיו"ב...) כמו מאש.

      לי, כמי שחי בישראל, לא צריכה להיות העדפה כזאת או אחרת

      לגבי מי מהמועמדים ומשכך, כול התבטאות של ישראלי בנושא

      נראית לי שלא במקומה..., אבל, זה אני וזאת דעתי האישית...

      (:

      יצא לי לצפות ב"הכחשה" ואני לגמרי מסכים איתך:

      לא קל לצפייה, בטח לא עוד סרט בתי-משפט וכיו"ב..., צוות

      שחקנים לעילא, בימוי מוקפד ובכלל - סרט מצויין.

        27/10/16 21:21:

      צטט: דוקטורלאה 2016-10-27 20:58:11

      כל אחד בוחר את המציאות שהוא מעוניין בה. על כל בחירה אפשר לערער, בכל מיני טיעונים. אם אתה מרוצה מהבחירה (שנעשתה מרצון או מאונס, וכיום זה לא חשוב), אז הכל ממש בסדר. אצלנו , וגם אצלכם, הסתיימו סוף סוף החגים, והחיים האמיתיים תפסו את מקומם. הבן, מומחה התרופות, עבד קשה ובימים אלה הוכרזה תרופתו כ"תרופת יתום" זו נחשבת תרופה ייחודית. האיחולים שלך - הצליחו!

      לא כל אחד יכול לבחור את המציאות שבה הוא רוצה לחיות, לצערנו. רבים מתושבי הפלנטה עדיין סובלים מתנאים קשים ומכשולים מכוונים שנועדו להקשות עליהם את החיים. שלא לדבר על הטבע עצמו, שמאתגר את גוף האדם. מזל שיש לנו סאפיינסים כמו הבן שלך, שיש לו גם את היכולת וגם את האפשרות לשפר את החיים של סאפיינסים אחרים. אשריך שזכית, ד"ר לאה. כל הכבוד!!

        27/10/16 20:58:
      כל אחד בוחר את המציאות שהוא מעוניין בה. על כל בחירה אפשר לערער, בכל מיני טיעונים. אם אתה מרוצה מהבחירה (שנעשתה מרצון או מאונס, וכיום זה לא חשוב), אז הכל ממש בסדר. אצלנו , וגם אצלכם, הסתיימו סוף סוף החגים, והחיים האמיתיים תפסו את מקומם. הבן, מומחה התרופות, עבד קשה ובימים אלה הוכרזה תרופתו כ"תרופת יתום" זו נחשבת תרופה ייחודית. האיחולים שלך - הצליחו!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין