עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    בעצב תלדי ...

    8 תגובות   יום חמישי, 6/10/16, 08:20

    בעצב תלדי ...

     

    א.    הבכור 

    הוא לא רצה לצאת. היה טוב לו במקלט החמים של הרחם, כאילו הכיר את התיאוריה של אריך פרום. אמו בילתה מספר שעות בחדר הצירים בבית החולים, וכשהגיעו צירי הלחץ נשכה את שפתיה ובקושי עצרה את עצמה מלצרוח.

    בחדר הלידה היו כבר כאבי הצירים ללא נשוא. האם הצעירה, שזו לה הלידה הראשונה, התאמצה בכל כוחותיה, אך התינוק לא רצה לצאת. הרופא והאחיות קיימו ביניהם התייעצות, והתייעצו גם עם האחות הוותיקה והמנוסה של חדר הלידה, ובסופו של דבר לא מצאו פתרון והזעיקו את הרופא הכונן מביתו.

    הרופא, שכעס על הזעקתו בשבת מביתו. הוא ראה את סבלותיה של היולדת, אך לא שעה אליהם. כשזעקה מכאבים, חשב שזו העת לנזוף בה.

    "אמא שלך אמרה לך שצריך לצעוק, לכן את צורחת. תתגברי!"

    בנוסף לכאבים המחרידים, חשה עתה האם הצעירה גם בושה והשפלה, ולא היה איש לידה לנחמה. לבעלה לא נתנו להיכנס בשל המצב המשברי, והוריה שגרו מחוץ לעיר, כלל לא ידעו שכבר הגיעה העת ושהיא בבית החולים.

    כשסוף, סוף הפציעה פדחת ראשו של התינוק, עטורת שיער שחור, הוא נשאר תקוע ולא המשיך לצאת. מאמצי המיילדת והרופא הכונן עלו בתוהו, ואז הוחלט על לידת ואקום. לראשו של התינוק הוצמד מתקן שבאמצעותו נשאב החוצה. ימים רבים עוד הייתה לתינוק "כיפה" אדומה על ראשו.

    פלא שהוא בכה כשיצא? ולמה כולם כל כך שמחו שהוא בוכה? הם לא קראו את "מנוס מחופש"? הם לא יודעים שהלידה היא הטראומה הקשה ביותר בחיי האדם? הוולד עוזב את הרחם החם והבטוח ויוצא אל עולם בלתי ידוע ובלתי מוכר, ומי יודע אילו סכנות הוא טומן בחובו?

    התינוק נרגע, אך אמו המשיכה לסבול עוד כחודשיים מזיהומים שנגרמו לה בבית החולים.

    אולם, אל דאגה! התינוק גדל והתפתח – בחור לתפארת, מקור בלתי נדלה של גאווה להוריו ולקרוביו.

     

    ב.    הסנדוויץ'

    למרות הטראומה של הלידה, והסבל שבעקבותיה, עוד בטרם מלאו לתינוק שנתיים, הייתה אמו שוב בהריון. בשבת אחת, בחודש התשיעי להריונה, עמדה האם במטבח ורחצה ידנית את הכלים בכיור. לפתע הרגישה זרימה של נוזלים במורד רגליה. היא בדקה אם המים נוזלים מן הכיור, ואז גילתה שאלה מי השפיר הנוזלים ממנה.

    בעלה מהר לדפוק על דלתם של השכנים ממול. הייתה להם מכונית פולקסוואגן ישנה, והם הבטיחו שבבוא היום השכן יסיע את היולדת לבית החולים. בדרך הרגיע השכן המנוסה, אב לשתי בנות, את הזוג הנרגש.

    "הולכת להיוולד לכם בת", אמר, "מהחיפושית שלי יוצאות רק בנות!"

     

    תהליך הלידה הפעם היה יותר מהיר, אם כי לא חסר אירועים. לאחר שעה בחדר הצירים, הובהלה היולדת לחדר הלידה, אולם קצב ההתקדמות הואט. כשחלף זמן מה ולא היה נראה שהתינוק יוצא, הרופא המיילד יצא. בדיוק אז החלו צירי לחץ כואבים, שסחטו גם הפעם קריאות כאב מגרונה של היולדת.

    הבעל הצעיר עמד ליד רעייתו הדוויה, ליטף את ראשה ואחז בידה, אך זה לא סייע לזרז את יציאת התינוק וגם לא לשכך את כאבי היולדת. הדקות נקפו ודבר לא השתנה.

    "בוא תעזור לי", קראה המיילדת לבעל.

    "איך אני יכול לעזור?"

    "כשיגיע ציר, תלחץ על הבטן כלפי מטה".

    וכך היה. כעבור מספר צירים, שוב קראה המיילדת לבעל.

    "בוא תראה, הראש יוצא".

    האב הצעיר והנרגש נעמד ליד המיילדת, וראה! ראש התינוק הגיח החוצה, כמו ראש של צב המגיח משריונו. התינוק הסב ראשו לימין, ואחר כך לשמאל, לעבר אביו, כאילו בוחן אם אכן כדאי לו לצאת לעולם המצפה לו בחוץ. ההתלבטות לא נמשכה זמן רב, ועם הציר הבא יצא הגוף בעקבות הראש.

    הרופא עדיין נעדר מחדר הלידה. המיילדת חתכה את חבל הטבור, הרימה את התינוק באוויר כשהיא אוחזת בעקביו, וטפחה קלות על אחוריו. התינוק השמיע צווחה וכולם נשמו לרווחה. רק כשהמיילדת הביאה את התינוק אל אמו, הגיע הרופא והחל במלאכת התפירה.

    התפירה הייתה כנראה תפירת סנדלרים גסה, והפעם ארכו ייסורי הזיהום של היולדת כשלושה חודשים.

    גם הבן השני, כאחיו הבכור, גדל לתפארה, וגם הוא מקור-גאווה לכולם.

     

    ג.     הבת הצעירה

    האם הצעירה, לאחר שתי לידות מלוות ב"עצב" מקראי רב, החליטה באומץ לא לוותר, וללדת ילד נוסף. שנה ועשרה חודשים לאחר הולדת הבן השני, הגיעו צירי הלידה, ובעלה לקח אותה, הפעם  במכונית הפיאט 127 הקטנה שלהם, לאותו בית חולים, למרות הניסיון הבלתי מוצלח מהלידות הקודמות.

    חדר הצירים השתכלל ובמקום להשתמש במסכת (סטטוסקופ) מעץ, הפעם חוברה היולדת למשגוח (מוניטור) חשמלי. הבעל ישב לידה והיה נדמה לו שנרדמה. הוא הציץ במשגוח וראה קו ישר ללא השינויים התמידיים שאפיינו אותו קודם. מתוך תחושת אחריות לתקינות התפקוד של המשגוח, הלך הבעל להודיע על התקלה הטכנית לאחות. לתדהמתו התחוללה בחדר הצירים מהומת אלוהים. אחיות ורופאים התרוצצו והרופא המיילד טיפל בצינור האינפוזיה וחילק הוראות. כעבור שניות חזר המשגוח להראות סימני חיים - תרתי משמע - ולאט, לאט, חזרו התנודות של הקו לקדמותן.

    הרופא חובש הכיפה, הסביר לבעל שעליו לברך פעמיים ברכת "הגומל" - על הצלת רעייתו ועל הצלת הוולד שברחמה. התברר שהוולד/התינוקת נכנסה למצוקה, שגרמה גם לאמה לרחף בין חיים למוות. ההתערבות המהירה של הצוות הצילה את חיי שתיהן.

     

    אולם בזאת עדיין לא תמו התלאות. כשהובהלה היולדת לחדר הלידה, רץ לידה רופא נשים צעיר, כשהוא תוחב את ידו מתחת לסדין שכיסה אותה. התברר שחבל הטבור נכרך סביב צווארה של התינוקת, והיה צורך להרחיקו על מנת שלא תיחנק עוד בטרם צאתה לאוויר העולם.

    הלידה עברה בסופו של דבר בשלום, והפעם הזאת - ללא זיהומי לוואי. התפירה הייתה מושלמת וזכתה למחמאה – "מלאכת מחשבת" – מפי רופא הנשים שטיפל ביולדת לאחר שחזרה לביתה.

     

    כיום, התינוקת היא אישה נאה ומצליחה, אהובה ומוערכת על ידי כל קרוביה, עמיתיה וחבריה. 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/10/16 00:57:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-10-08 16:37:32

      הכתיבה הפלסטית המדויקת, מדוקדקת ומפורטת מעלה בכל מי שילדה אי פעם זיכרון שלא תמיד הוא נעים... אכן, בעצב תלדי בנים...

      תודה רבה, מכבית.

      את צודקת. לעתים קרובות, מאז שחר האנושות, חוויות הלידה אינן נעימות, כפי שתועד בספר בראשית. אולם, הייסורים, אם אינם נשכחים, הם נסלחים, בשל חדוות ההורות.

      הרבה בריאות ושנה טובה, עמוס.

      הכתיבה הפלסטית המדויקת, מדוקדקת ומפורטת מעלה בכל מי שילדה אי פעם זיכרון שלא תמיד הוא נעים... אכן, בעצב תלדי בנים...
        7/10/16 16:27:

      צטט: א ח א ב 2016-10-07 15:06:43

      שנה טובה וחתימה טובה :)

      תודה רבה, גם לך, אחאב.

        7/10/16 15:06:
      שנה טובה וחתימה טובה :)
        7/10/16 07:37:

      צטט: אהובהקליין 2016-10-07 00:37:51

      כתיבה יפה ומעניינת. סוף טוב -הכל טוב. שנה טובה ומתוקה. בברכה אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      שנה טובה ופורייה גם לך.

      גמר חתימה טובה, עמוס.

        7/10/16 00:37:
      כתיבה יפה ומעניינת. סוף טוב -הכל טוב. שנה טובה ומתוקה. בברכה אהובה.
        6/10/16 12:27:
      תודה רבה, חגית. כל אחת משלוש הלידות הייתה קשה בדרכה, אך הכל מתגמד כשרואים את התוצאה (-: כל טוב, עמוס.
        6/10/16 10:09:
      הבטן התהפכה לי למקרא שלושת הלידות...והנה שנה חדשה נולדה לנו נקוה שתהא יפה ומוצלחת כגורל שלושת הלידות:)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין