עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    נטע זר

    על החיים באמסטרדם, על עיתונות, על לימודים בחו\"ל, על תרבות, בניסיון לקרב את העולם שלי לעולם של אחרים ולהפך.

    0

    "צריך להקצין סטריאוטיפים כדי לשבור אותם"

    5 תגובות   יום שבת, 1/3/08, 15:40

    אתמול. חמש בצהריים. במרכזו של אולם גדול מוצבים שולחנות עץ ארוכים ועליהם כלים חד-פעמיים. לצד השולחנות מפוזרות צלוחיות גרעינים והרצפה כולה מנוקדת בקליפות, כמו אצטדיון טדי אחרי משחק. מאחורי השולחנות ניצבת פינת בישול קטנה שממנה עולה ריח מהביל של שקשוקה, המתבשלת לאיטה. אילו זה היה תיאור של חדר אוכל בקיבוץ, לא היה כאן שום דבר מיוחד. אבל האולם ממוקם במרכז לאמנות בין-תחומית ליד התחנה המרכזית באמסטרדם, ולא בישראל. השקשוקה, הגרעינים והשולחנות הם חלק ממיצג של האמנים הישראליים גיל נאדר ומוטי פורת, שיוצרים כבר עשר שנים עבודות העוסקות בזהות מינית ובזהות בכלל תחת השם "גיל ומוטי". השניים, שהכירו בבצלאל, מקפידים ללבוש את אותם בגדים ולהסתפר באותו אופן. מאז שעברו לרוטרדם, לפני תשע שנים, הם כבר הספיקו להציג בחללים בשוודיה, גרמניה וניו יורק ולהפוך את חתונתם לאירוע המוני בהשתתפות ראש העיר ההולנדי.
    "המיצג הנוכחי, שנקרא 'Dating', הוא יוזמה של האמנית אירנה בירגר, שלמדה איתנו בבצלאל", מספר נאדר. "אירנה פנתה אלינו עם הרעיון להפגיש בין תרבויות שונות, והחלטנו ללכת ולמצוא מהגרים ערבים שעובדים בחנויות ובדוכני מזון באמסטרדם. מצאנו שלושה עובדים וראיינו אותם. את סרטי הוידיאו אנחנו מקרינים ביחד עם ארוחת ערב שכוללת שקשוקה, מאכל שלמדנו לבשל בצבא. הרעיון הוא לגרום להולנדים לשאול שאלות וליזום דיון פוליטי, על ישראל, על הגירה, על העובדים כאן, ולעשות את זה, בין השאר, דרך אוכל".
    ומה היו התגובות?
    "המיצג פועל כבר כמה ימים והיו לא מעט מבקרים. הם מזדעזעים מקליפות הגרעינים על הרצפה, זה כל כך לא הולנדי. התחושה היא שקשה לדובב את ההולנדים. בדיוק חזרנו ממיצג בשוודיה שבו הקהל היה הרבה יותר פתוח ויזם דיונים. אבל בסך הכל התגובות טובות. זה פחות פרובוקטיבי מהפרויקט שבו חיפשנו מאהבים ערבים".
    איך מצאתם את המרואיינים?
    "פשוט הסתובבנו באמסטרדם. אחד מהם הוא בעלים של מועדון שמיועד להומואים מהקהילה המוסלמית. הוא סיפר על קשיי הזהות שלו. להיות גם ערבי וגם הומו זה להידפק פעמיים. מצד אחד הם גדלים באווירה הולנדית מאוד ליברלית, מצד השני החברה המסורתית שלהם לא ממש מקבלת אותם".
    אתם נתקלים כאן בתגובות על הזהות המינית שלכם?
    "התחושה היא שזה לא ממש 'אישיו'. אבל צריך לזכור שהחברה ההולנדית היא חברה מאוד מגוונת. יש בה הרבה זרמים והתגובות משתנות בהתאם".

    השקשוקה כמטפורה

    בזמן שמוטי וגיל מתחילים לשבור ביצים ולחתוך עגבניות, האוצרת אירנה בירגר מסבירה כי המיצג הוא חלק מפרויקט גדול שמפגיש אמנים זרים שמתגוררים ויוצרים בהולנד. "החלל הזה משתנה כל שבוע בהתאם לאמן", אומרת בירגר. "היה שבוע יפני שבו הגלריה הפכה למסעדה יפנית, היה שבוע בולגרי שבמסגרתו מהגרים עשו רימייק לסרט בולגרי, ובשבוע הבא יהיה כאן שבוע איראני שיחתום את הפרויקט. קראתי לזה 'דייטינג' כי הרעיון הוא לצאת לדייט עם תרבות אחרת. הכוונה היא לאו דווקא רומנטית אלא תרבותית – להיפתח ולהכיר אנשים שבדרך כלל נמצאים בתוך קהילות סגורות. להולנדי הממוצע אין איפה להתחבר עם ישראלים או יפנים, ולכן את הפרויקט מלווה אתר שבו המבקרים פותחים מעין כרטיס ביקור ומתחילים להתכתב אחד עם השני".
    ויש גם מפגשים לא וירטואליים?
    "זה תלוי באנשים. אני באופן אישי מצאתי דרך האתר את אהבת חיי, אמן הולנדי. הרבה מבקרים נרשמו באתר, הגיעו לאחד המיצגים ושמחו לגלות שהחבר הווירטואלי שלהם נמצא כאן. באופן כללי הרעיון הוא לנפץ סטריאוטיפים".
    וזה אפשרי?
    "אנחנו מנסים להקצין את הסטריאוטיפים כמה שאפשר, עד שהם נחשפים בשקריות שלהם. למשל עשינו כאן 'ספיד דייטינג' של בנות ממזרח אירופה. הושבנו עשר בנות, נתנו להן שמפניה והן היו צריכות לדבר עם גברים ולהחליט האם הן רוצות להכיר אותם יותר לעומק. זה מקצין את הנטייה של ההולנדים לחשוב שכל הבחורות ממזרח אירופה הן זונות או קלות להשגה. יש כאן משחק על הסטריאוטיפים וניסיון לעמת את ההולנדים עם הזרים, שהם רגילים לא לראות".

    "פוליטי מדי בשביל ישראלים"

    למרות הרלוונטיות של הפרוייקט לישראלים, מוטי וגיל לא אופטימיים בנוגע לסיכויים להציג אותו בארץ. "כבר הצגנו בתערוכות בארץ", אומר נאדר. "אבל זה פוליטי מדי ובישראל לא אוהבים את זה. זה גם הומואים, גם ערבים, גם הולנדים. לא פשוט. קשה 'למכור' מיצגים לגלריות בישראל כשאנחנו יוצרים וחיים כאן, אבל אולי נמצא מישהו שיסכים להרים את הכפפה".
    בינתיים זוג הולנדים נכנסים לסטודיו ומתקרבים בחשדנות לשולחנות הקיבוציים. נאדר מנסה להקל על המבוכה. "שבו, תאכלו, זה 'שקשוקה', מאכל ים-תיכוני". השניים מתיישבים בהיסוס משני צדי השולחן. נאדר מגיש להם שתי צלחות עם שקשוקה ולחם לבן. "ש-ק-ש-ו-ק-ה", הם אומרים אחד לשני, כמו ילד שמתאמן על מילה חדשה.    

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/3/08 14:58:

      אוי, הם חייבים להגיע לברלין!!

      זה נשמע כל כך מתאים לאווירה פה, ואני בטוחה שהגרמנים יסתקרנו מהעניין.

      או שהם כבר היו פה?.. 

        4/3/08 00:47:

      נהניתי מהכתבה שלך..:-)

        2/3/08 20:08:

      איזה יופי, ממש נהנתי מהכתבה.

       

      עכשיו אני הולך להכין שקשוקה :) 

        1/3/08 22:45:
      אמנים אלק. בפועל זו שרלטנות מגוחכת.
        1/3/08 21:59:

      Sounds very intresting. Maybe they should come to Barcelona! I think people are intrested in these issues.

      I hope they will do that good one day in Israel too. It can be productive if the Israli society will be able to listen to them. 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      נטע אלכסנדר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין