עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    לאן נופלים כשמתאהבים - FALLING

    6 תגובות   יום שבת, 17/9/16, 14:52

    לאן נופלים כמתאהבים? או באנגלית, FALLING. כל האמת (כמעט) על השיר החדש.

     

    הידלקות זו נפילה, במובן הטוב והמפחיד של המילה. הידלקות יכולה לגרום לך לעשות דברים משונים, כמו לכתוב שיר, להקליט באיבחת טרוף, ולרקוד לבד בסטודיו, כאילו אין רואה. המוח המשתולל מריץ בלופ את ההידלקות כדי להאריך ולהגביר ולהתמיד את סערת הנוירו-טרנסמיטורים המאוהבת הזאת, לפני שתגיע לאחריתה הקרובה והמאיימת. זה משהו כמו, "רק עוד קפה אחד לפני שאצא אל עמק התחתיות". זו נפילה מהסוג הכי נפלא. קצרה מדיי, אבל מתניעה למרחקים. האמביוולנטיות של Falling or Falling in Love שמורה רק לשפה האנגלית. לאן באמת נופלים כשמתאהבים? 

    לו יכולנו לפתוח את המוח, אפשר היה אולי לראות את מפת הדרכים של הפסיכוזה המשונה הזאת. אבל כמו בסכסוכים ידועים אחרים, אין לה ערך פרגמטי (לעת עתה) בהבנתם או בפתרונם. אם כי מבחינתי, יש בידיעת מפת הדרכים (המוחית, לא הפוליטית) הקלה והנאה כלשהי. אני מדמיינת שזה משהו כמו מערך חיווטים רב-שכבתי, מעין תסעופת-היי-ווייאים (highways) של מוליכים עצביים ופולסים חשמליים שיצאו מאיזונם, בגלל איזו התראה על חפץ חשוד וחתיך, ועכשיו צריך לסבול את זה עד שהמערכת תירגע. זה באמת לא יותר מזה, אבל זה מספיק כדי לעשות שטויות.

     

    הערך הרכילותי של יצירות אמנות הוא עניין מרתק. וזו הפיסקה והסיבה שבגינם התמהמתי בכתיבת הפוסט הזה. כלומר, אני משוכנעת שיש לסיפורים מאחורי השירים ערך רב, אם כי לא הכרחי ולא בהכרח עיקרי. הרכילות עצמה היא סוג של פרשנות, ובמיטבה היא סוג של סיפור-עם או אגדה שאנחנו מספרים לעצמנו, ולדברי הימים. המוח עושה את שלו גם כאן, משקר ומדחיק, מדייק ומחדד. בכל מקרה, במקרים רבים רב הנסתר. אז אני הולכת על זה חלקית, כמו שתראו, בצעדיים מדודים ומחושבים. אם כל העניין היה תלוי בי בלבד, הייתי פורשת את כל הסיפור כולו. נשבעת. כי הוא סקסי. חתיך-על. ויש לו הקשרים רחבים. אבל לעת עתה נסתפק ברמזים וערגונות. האהוב בסיפור (הלגמרי אמיתי) הזה נושא מבטא כבד על כתפיו הבנויות לתלפיות; מבטא עם היסטוריה כואבת ומדממת, שהפריעה וגם הדליקה את כל סיפור האהבה המתוק והסקסי הזה. היה לו גם שם חזק, בלתי מתפשר, שמזכיר מלחמה. יותר נכון, מזכיר את אֵם כל המלחמות. ניסינו לרגע לשנות את השם ואת כללי המשחק ולשכוח את העולם, ובחסות הלילה המשכר, ניסינו להעמיד פני טיפשים גמורים, או פני מאוהבים גמורים. ידעתי שאם לא יצא מזה שלום, לפחות יצא מזה שיר. ואכן יצא שיר. אני מניחה שאפשר לקרוא בשיר את הנפילה הארכיטיפית לתוך אהבה כמעט בלתי אפשרית, מליאת גדרות ואיסורים ואזהרות וסכסוכים וסכנות. השיר הזה אינו מתעסק באחרית הסיפור, אלא ברגע הנפילה עצמו, שבו הרשות עוד נתונה, למרות שהסוף ידוע מראש. אם תרצו לשמוע יותר פרטים, בואו להופעות. אם יש לכם סבלנות (של כמה שנים טובות, אז חכו לספר). אבל הופעות זה הכי.

     

    וככה זה נשמע כשנופלים מעונגי-מעוף לתוך בור צמרגפן מתוק שאחריתו או תחתיתו הכואבת ידועה מראש. אפשר לומר שזה שיר על ההחלטה לאבד שליטה, תוך כדי מודעות לתנועות המדוייקות שקדמו לרגע הזינוק, ומלוות את הניווט ברגעי הנפילה הנעימים-מרירים האלה. גם כשנופלים צריך לדעת לנווט היטב באמורפיות הקיומית הזאת של החיים, כדי לנשום נכון, ובעיקר כדי להפוך את הבום-של-הסוף ליצירה, לסיפור, לשיר שממשיך להתנגן הרבה אחרי הסיפור שהצית אותו. כי התאהבות מהסוג הזה היא נחיתה איטית וצורבת ממרומים, למרות האשליה הנוירו-כימית של תעופת נסיקה.


    פיצול אישיות: השיר הזה נכתב תוך כדי ניווט בתנועה ותוך כדי האירועים שהכתיבו אותו, והפעימו את הלב בסערת מוליכים עצביים מוגברת ומודעת לעצמה. אני הייתי גם השחקן הראשי וגם הבמאי של הנפילה. בעודי מתאהבת, זכרתי גם שכדאי לי מאוד לביים את העניין כך שאספיק לכתוב את השיר ולהקליט אותו, כל עוד עזוז התשוקה באפי. הייתי מודעת לחיים האמיתיים, ולחיים האמנותיים שיש להפיק מהם. ההתעסקות הזאת מרחיבה את מימד הזמן. כתיבת השיר, ההפקה, המהירות של הכתיבה ושל השיר עצמו, הגיבוש התמציתי שלו, גילוי הלב שבו, וגילוי הלב שמאחוריו - כל אלה מטמירים את החיים אל מעבר למידותיהם המוגבלות של האירועים עצמם, שיכלו להיות סתמיים ורגעיים מאוד, ויכלו לחלוף כלא היו. הרי אפשר שכל זה לא היה אלא סערת אנדרופין שוטה בים של דמעות (הנה, אני מתחילה לצטט את עצמי, מתוך הספר "עד התוהו הבא -סטנדאפ על פי תהום"). אבל היה או לא היה, השיר וההתעסקות הזאת, הופכים את החיים להרבה יותר. זה הרי כל העניין באמנות, שבלעדיה אני לא יודעת איך *חיים* את החיים האלה. האמנות הזאת הופכת כל חלקיק זניח של חיים למגה-סאגה שאפשר להרחיב בה, להעמיק בה, לצלול אל תוכה, להתענג עליה, ללמוד ממנה, להוציא מפרופורציות, להרחיב, להגזים, להמעיט, להסתיר, לרכז, לעוות, לעבד מחדש, ולככב בסרט הזה שאתה בורא לעצמך, כך ששברון הלב שלך הופך ליפה כל כך, מקסים כל כך, נכסף כל כך, מעורר השראה, ומפתה ממש כאילו היה הדבר עצמו. אבל הוא בעצם הרבה יותר מהדבר עצמו, בשבילי. כתבתי פעם שיר על פיצול האישיות ההכרחי הזה, והוא נקרא "סכיזופרניה". ובשיר אחר על "דמעותיו של כוכב רוק", כתבתי שהייתי עושה את כל זה שוב, רק בשביל עוד שיר. מי בא?


    לייב בעמק חפר: השיר הזה נכנס לאלבום (הבא, כנראה, שבעבודה) כבן חורג. בן גולן שמע את השיר יום אחרי שנכתב, והדליק אותי על הקלטת לייב בנסיעה לאורך קו הים באיזה בוקר משובח, ואח"כ גם הנהיג את הרעיון אל מעשיותו (קבע יום ומקום, וקבע בני אדם). בן הוא חבר נפש שלי כבר שנים רבות. דרכינו המוזיקליות נפגשות ונפרדות באינסוף שעות של שיחות, על הלב, על החיים ועל המוזיקה. בשנים האחרונות הקלטתי את כל אלבומיי באולפנים ביתיים של חברים מוכשרים, בין תל אביב ללוס אנג'לס. הפעם, בעצתו של בן, חרגתי והלכתי לחלץ עצמות ולב באולפן מרווח בַּכְּפר, בהקלטה לייב, עם חברים טובים ומוכשרים מעמק חפר, בקיבוץ מעברות. הכול קרה במהירות וביעילות. לא ביזבזנו זמן. לא רצינו שהשיר יאבד את הפְרשיות והמיידיות שלו. הלכנו על זה בלי לחשוב יותר מדיי, בבחינת נעשה-ונשמע. ביום המיועד, קמתי בשלוש בבוקר ולקחתי רכבת לצפון. החברים שמעו את השיר לראשונה בבוקר ההקלטה, והנה הוא כאן לפניכם. בול כמו שחלמתי. כמו בריזת קאונטרי, כמו שיר ארץ. הייתי בעמק חפר, והרגשתי שאני באלבמה.

     

    FALLINGמילים ולחן: הדרה לוין ארדי | הפקה: בן גולן (מלהקת טרי) | הקלטות, מיקס, מסטרינג: מתן אשכנזי, באולפני אוזן מוזיקלית, קיבוץ מעברות  | תופים: אסף הדר | קלידים: יאיר וורמוט | גיטרות: בן גולן | בס: מתן אשכנזי | קולות: מתן, אסף, בן.

     

    *

    פרנסה: אם אתם רוצים להיות חלק מ, ולתמוך בעשייה האמנותית (שהיא סיוט כלכלי), ומאמינים במילים ובמוזיקה שלי, אז קנו ורבו. אלבומים, סינגל, ציורים, ספרים, מפגשי סלון, שיחות אמן. ישירות ממני (במייל), או באתרי האינטרנט. אני לא עושה הדסטארטים (אני אסביר למה-לא בהזדמנות). אבל אם אתם מאמינים בי, אוהבים את המוצרים שלי, אז קנו אותי, ושלמו כטוב עיניכם. 

    כמה מילים על שני הספרים שלי, לעיון, ועדיף לרכישה: 
    http://cafe.mouse.co.il/post/3328868/

    המילים שלא נכנסו לשיר, והמשיכו אותו:

    The night was sweetly cool,
    so I could play the fool,
    but you were fool enough 
    to miss-underestimate my act,
    perhaps you had way too much drinking,
    and missed the gentle bit of inkling
    of what it could have been about,
    if dreams came through.
    Or was it just the residue

    of a cultural tattoo\taboo? 


    ''
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/12/16 22:24:
      יש לך את סה ביותר קטן?
        19/9/16 09:36:

      צטט: goodyear2016 2016-09-19 08:23:28

      מקסים . קצבי . קליל . קצת בוב דילן קצת חיפושיות . נהדר . בהצלחה ((:

       

      תודה, איך שימחת!

        19/9/16 08:23:
      מקסים . קצבי . קליל . קצת בוב דילן קצת חיפושיות . נהדר . בהצלחה ((:
        18/9/16 11:47:

      צטט: שלויימה 2016-09-18 03:33:45

      אבל מה שבאמת התכוונתי לומר הוא שלג'וני מיטשל יש שיר שאומר שרק טיפשים מתאהבים...


      וגם אלביס פרסלי :)
      https://www.youtube.com/watch?v=uqv5b0UjR4g

      ותודה, על המילים הטובות. בוא לשמוע! (מעבר לים, אני מבינה?)

      אוי, ויש לי מחשבות רבות בעניין :), והן מצחיקות, ומבוססות על הנוירוביולגיה המופלאה של המוח, ואף על פי כן...
      נדמה לי שכתבתי על כך בפוסטים ישנים יותר..איפשהו.

      ובעיקר, בשני הספרים שלי.

        18/9/16 03:33:
      אבל מה שבאמת התכוונתי לומר הוא שלג'וני מיטשל יש שיר שאומר שרק טיפשים מתאהבים...
        17/9/16 22:43:
      אם הייתי יותר קרוב הייתי בא לשמוע ( זה תירוץ נהדר )

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין