עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    דון ז'ואן

    6 תגובות   יום שני, 29/8/16, 08:53

    דון ז'ואן

     

    ג'קו היה "רווק ידוע, ומבוקש בעיר מאד". הוא היה גבה קומה ורחב כתפיים, בעל עור שחום ומבנה גוף אתלטי, עיניים כחולות ובלורית בלונדינית מתנפנפת ברוח.

    כילד, הוא גדל עם אמו בדירת חדר עלובה למדי, בבית ערבי נטוש בעיר התחתית בחיפה, ומגיל צעיר נאלץ לעבוד בעבודות מזדמנות, על מנת לעזור בפרנסת הבית.

    אמו הייתה ניצולת שואה ילידת גרמניה, שהגיעה לארץ כפליטה אחרי המלחמה, לאחר שהייה כעצורה במחנה פליטים בקפריסין. עד יום מותה הייתה בטוחה שכל משפחתה נספתה בשואה, ושהיא היחידה ששרדה.

    את אביו לא הכיר ג'קו. אמו תמיד התחמקה מתשובה כשהיה שואל כילד "איפה אבא?" ואחר כך "מי היה אבא שלי?". רק בהיותו בן שש-עשרה, כשאמו שכבה על ערש דווי, והיה ברור לה שממנו לא תקום יותר, סיפרה לו את הסיפור.

    "אביך היה ימאי איטלקי, גבוה ושחום כמוך, אך בעל שיער שחור ועיניים שחורות יוקדות. שמו היה גׇ'קומו, אך כולם קראו לו ג'קו. קראתי לך יעקב על שמו. הכרתי אותו בשנת חמישים, כשעבדתי בקפה-בר בעיר התחתית, שכל הימאים היו פוקדים אותו. כשהתיישב על כסא-הבר והזמין כוס יין אדום, התאהבתי בו ממבט ראשון. שוחחנו בכל רגע פנוי שלי, ולאחר סגירת הבר, יצאנו יחד אל החדר שלי. כבר באותו ערב מימשנו את תשוקתנו ההדדית. כעבור שלושה ימים הספינה שלו הפליגה, והוא הבטיח שישלח לי מכתבים ושיחזור אלי כשהספינה שלו תעגון שוב בחיפה. הוא רשם את הכתובת שלי, אבל לי הוא לא נתן את הכתובת שלו, ולא יכולתי לשלוח לו מכתבים. כל יום ציפיתי לקבל מכתב ממנו, אך מכתב ממנו מעולם לא הגיע.

    כשהתברר לי שאני בהריון, ניסיתי לברר בנמל, ועם חברת הספנות, איפה אפשר למצוא אותו, אך כאילו בלעה אותו האדמה - או הים. והנה עכשיו גם אני עוזבת אותך, ג'קו, אבל אולי אם אתה תחפש אותו - תמצא".

    כעבור יומיים נפטרה האם. ג'קו לא טרח לחפש את אביו, שנטש את אמו, ובכלל לא יודע על קיומו.

     

    את הניסיון המיני הראשון חווה ג'קו בגיל ארבע-עשרה, לאחר סיום הלימודים בבית-הספר היסודי, ובעצם סיום הלימודים שלו בכלל. כשיצא ל"חופש הגדול", התחיל לעבוד כעוזר למציל ב"חוף השקט" בבת-גלים. הוא היה שחיין מעולה, והיה עוזר למציל הוותיק בכל.

    יום אחד הבחין בחוף בשתי נערות שלא ראה אף פעם קודם לכן. שתיהן לבשו בגדי-ים מודרניים - שני חלקים - שחשפו את עורן הלבנבן. אחת מהן משכה במיוחד את תשומת לבו של ג'קו. היא הייתה בלונדינית כמוהו, והיה משהו מתגרה בהליכותיה.

    "אני יכול לקחת חסקה אחת?" שאל את המציל. "אני רוצה להרשים מישהי".

    "יאללה, ג'קו, שיהיה בהצלחה!"

    כשראה אותה נכנסת למים עם חברתה, לקח את החסקה וחתר לעברן.

    "רוצות סיבוב?"

    "בטח".

    "בואו, עלו".

    זה היה תחילתו של רומן קיץ סוער. הנערה הבלונדינית, הדסה, הייתה בת גילו, אך לא בת מעמדו. היא גרה בבית פרטי, שבנה אביה הקבלן בין האורנים בחורשה בכרמל. אמה הייתה מורה ותיקה בבית-הספר "גאולה", בשכונת הדר. בדרך כלל היא הייתה שוחה בחוף הכרמל, אולם מיום שפגשה את ג'קו, הדסה הייתה באה בבקרים ל"חוף השקט", ושניהם היו מבלים יחד שעות בים, על החסקה ובחוף. בערבים היו נפגשים במרכז הכרמל, שותים באחד מבתי הקפה, ואחר כך הולכים לפינה שקטה ב"גן האם", או ברחוב יפה-נוף, ומשתעשעים ("מזדעזעים", בלשונה של טליה שפירא ז"ל).

    ערב אחד בסוף הקיץ, יום לפני תחילת שנת הלימודים, ליווה ג'קו כהרגלו את הדסה אל ביתה, שמעולם לא הכניסה אותו אליו. למעשה, גם הוא התבייש להביא אותה לביתו.

    "זוהי פגישתנו האחרונה", הודיעה לו.

    "מה קרה?" שאל בהפתעה מוחלטת, עדיין לא מעכל.

    "מחר אני מתחילה ללמוד בבית הספר הריאלי, ולא יהיה לי זמן בשבילך", ענתה.

    "אבל הדסה, טוב לנו ביחד ואני מאוהב בך!"

    "זה יעבור לך".

    "את שוברת את ליבי", התפייט ג'קו באומללותו.

     "הזמן מרפא הכל, גם את הלב. אתה מטבעך דון ז'ואן, ג'קו, ואני נפרדת ממך לפני שאתה תשבור את לבי. עוד יהיו לך הרבה אהובות", ניבאה, ולא ידעה עד כמה צדקה.

     

    ג'קו, שהיה גבוה ומפותח יותר מכפי גילו, התנחם מאז בזרועותיהן של נערות רבות, ואף בזרועותיהן של כמה בחורות ונשים מבוגרות ממנו, אולם לבו השבור לא נרפא. הוא המשיך להרגיש שהדסה אמנם העניקה לו את הניסיון המיני הראשון (שלו - לא שלה), אך בעצם ניצלה אותו – השתמשה בו לסיפוק תענוגותיה ו"זרקה" אותו.

     

    ג'קו המשיך לעבוד ב"חוף השקט", עבר קורס מצילים וקיבל מעמד של מציל. בחורף, בעונה המתה בחוף, היה עובד בסבלות, או בדוכני הירקות בשוק תלפיות בהדר. הוא גם היה מבלה הרבה במכון כושר, והדבר ניכר בגופו האתלטי.

    כאשר התגייס לצבא, הגיע למסקנה שהיה כבר עם נשים ונערות רבות, שקשה לו לזכור מי הן היו. רק את הדסה זכר בבהירות, כאילו היה זה אתמול. הוא החליט לעשות משהו כדי לא לשכוח.

    הוא לא בחר לגזור תלתל מראש כל אחת מאהובותיו, כפי שעשה סבו של קזנצקיס, כמתואר בספרו האוטוביוגרפי "Report to Greco". במקום זאת, הוא קנה מחברת בכריכה קשה, והחליט לרשום בה תאריך ושם של כל כיבוש, וכך לזכור – ממש כמו פלורנטינו אריסה, גיבור ספרו של גבריאל גרסייה מרקס "אהבה בימי כולרה". מאוחר יותר, כשקרא את הספר, נדהם מן הדמיון.

    ג'קו התקשה לקיים מערכת יחסים מתמשכת. הזמן הארוך ביותר שהיה עם בחורה, להוציא את החודש וחצי עם הדסה, היה שבוע בלבד. במשך השנים צבר מאות רבות של שמות במחברתו.

     

    בהיותו בערך בן שלושים, נכונה לו הפתעה. הוא קיבל הודעה שעליו להתייצב במשרדו של עורך דין ידוע בחיפה, לדיון בעניין ירושה. התברר שאחיה של אמו שרד את השואה, חי בארה"ב ועשה הון רב. במשך שנים רבות חיפש אחר אחותו, עד שהתברר לו שהיא נפטרה בחיפה, והותירה אחריה בן. הדוד המאושר פגש את אחיינו, קנה עבורו דירה בכרמל הצרפתי, והקצה לו קצבת מחיה חודשית קבועה. כשנפטר ערירי בניו-יורק, הותיר את כל הונו לאחיינו. מאז שהפך בעצמו לבעל אמצעים וחי על הכרמל, עבד ג'קו רק כמציל בקיץ, עבודה שאהב ושזימנה לו הרבה הזדמנויות עם נשים ובחורות. את זמנו הפנוי הקדיש לטיולים בעולם, והרחיב את התנסויותיו.

    למרות שגר בכרמל, לא פגש את הדסה בשנית, וגם לא ניסה להתחקות אחר עקבותיה.

    יום אחד, בהיותו בן חמישים לערך, נכנס בצעד בוטח לבר של מלון "דן כרמל", לבוש בבגדי קיץ לבנים, כמנהגו. מאז שהפך לגבר אמיד, היה ג'קו לובש מכנסיים לבנים וחולצות גולף או פולו לבנות, שהבליטו את עורו השחום, את שריריו המסוקסים ואת בטנו השטוחה.

    כשנכנס לבר, הבחין בגו חטוב של אישה, נתון בשמלה לבנה, שחשפה טפח וכיסתה טפחיים, שישבה לבדה ליד שולחן קטן. גם היא, כמוהו הייתה שחומה ובלונדינית. כהרגלו ב"ציד", ניגש אליה וביקש את רשותה להתיישב לידה. במבט מקרוב הוא נוכח שהיא תיירת צעירה בשנות העשרים שלה, עם עיניים ירוקות מהפנטות, והרגיש אליה תשוקה עזה, בלתי מוסברת ובלתי נשלטת.

    "מה תשתי?" שאל, כשהבחין בכוסה הריקה, "אני מזמין".

    הצעירה סקרה בעניין את הגבר המבוגר והשרמנטי, והוא מצא חן בעיניה.

    "מרטיני", ענתה. "תודה רבה לך".

    "מרטיני אחד ובלאדי מרי", אמר לברמן שניגש אליהם.

     

    הצעירה הציגה עצמה כמרגרט, תיירת מארה"ב. במראיה היא הזכירה לו את אחת הנערות שהכיר אחרי שירותו הצבאי, שגם היא הייתה תיירת מארה"ב. תוך כדי שיחה התברר לו שהצעירה היא בתה של אותה נערה.

    "מי הוא אבא שלך?" שאל.

    "מעולם לא הכרתי את אבי הביולוגי. בעלה של אמי אימץ אותי כשהייתי תינוקת. גם אחרי שבגרתי ופתחתי את תיק האימוץ, ששם אבי אינו מוזכר בו, מעולם לא טרחתי לחפש אותו".

    "האם ייתכן שאמך הרתה כשהייתה בארץ בשנות השבעים?"

    "ייתכן מאד, היא מעולם לא סיפרה לי ואני לא התעניינתי. אבי המאמץ הוא אבא נהדר בשבילי".

    ג'קו סיפר לה שהוא חושב שהוא עשוי להיות אביה הביולוגי, וביקש ממנה להתקשר לאמה ולברר.

    "בואי ניפגש פה שוב מחר לפנות ערב, ואני מקווה שתהיה לך תשובה".

    למחרת הם נפגשו שוב, כפי שקבעו. הצעירה קמה לקראתו והושיטה אליו את שתי זרועותיה. הם התחבקו שעה ארוכה,

    "איזה מזל שעלינו על זה, בתי". אמר לה ג'קו, "בתשוקתנו ההדדית כמעט וחטאנו בגילוי עריות".

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/8/16 00:21:

      צטט: ד. צמרת 2016-08-29 19:58:27

      צטט: עמנב 2016-08-29 17:32:13

      צטט: ד. צמרת 2016-08-29 17:27:30

      הדסה גורמת לסיפור להשמע אמיתי וכעת נזכרתי שאגדה אורבנית זו סופרה על הדסה מתל אביב.
      מזלן של הנשים שהסיפולוקס של ג'קו היה זקוק למנוחה אחרת http://cafe.themarker.com/post/3332390/

      תודה רבה, דודיק - על הביקור, על התגובה ועל הכוכב.

      הדסה שהייתה לי בראש היא בכלל הדסה אחרת - לא מחיפה ולא מתל-אביבחיוך.

      כל טוב, עמוס.

       

      הדסה התל-אביבית קראו לה שבזי אך בלשון סגינהור קראו לה שווה-זי....ועל הנקנקן, היתה אגדה אורבנית שהוא היה ברמן במרתף אלנבי (בשנות השישים) וללקוחות הקבועים הוא היה בוחש את הקוקטיילים עם הנקניק......

      דודיק, בהיסטוריה שלי אין שום קטע בתל-אביב. בני, לעומת זאת, התנסה מספר שנים בחוויה התל-אביבית.

      מתברר ש"אלנבי 40" איננו הראשון עם סיפורים פיקנטיים/מגעילים, גובלים בפלילים.

        29/8/16 19:58:

      צטט: עמנב 2016-08-29 17:32:13

      צטט: ד. צמרת 2016-08-29 17:27:30

      הדסה גורמת לסיפור להשמע אמיתי וכעת נזכרתי שאגדה אורבנית זו סופרה על הדסה מתל אביב.
      מזלן של הנשים שהסיפולוקס של ג'קו היה זקוק למנוחה אחרת http://cafe.themarker.com/post/3332390/

      תודה רבה, דודיק - על הביקור, על התגובה ועל הכוכב.

      הדסה שהייתה לי בראש היא בכלל הדסה אחרת - לא מחיפה ולא מתל-אביבחיוך.

      כל טוב, עמוס.

       

      הדסה התל-אביבית קראו לה שבזי אך בלשון סגינהור קראו לה שווה-זי....ועל הנקנקן, היתה אגדה אורבנית שהוא היה ברמן במרתף אלנבי (בשנות השישים) וללקוחות הקבועים הוא היה בוחש את הקוקטיילים עם הנקניק......

        29/8/16 17:32:

      צטט: ד. צמרת 2016-08-29 17:27:30

      הדסה גורמת לסיפור להשמע אמיתי וכעת נזכרתי שאגדה אורבנית זו סופרה על הדסה מתל אביב.
      מזלן של הנשים שהסיפולוקס של ג'קו היה זקוק למנוחה אחרת http://cafe.themarker.com/post/3332390/

      תודה רבה, דודיק - על הביקור, על התגובה ועל הכוכב.

      הדסה שהייתה לי בראש היא בכלל הדסה אחרת - לא מחיפה ולא מתל-אביבחיוך.

      כל טוב, עמוס.

        29/8/16 17:27:

      הדסה גורמת לסיפור להשמע אמיתי וכעת נזכרתי שאגדה אורבנית זו סופרה על הדסה מתל אביב.
      מזלן של הנשים שהסיפולוקס של ג'קו היה זקוק למנוחה אחרת http://cafe.themarker.com/post/3332390/

        29/8/16 17:25:

      צטט: sari10 2016-08-29 13:59:13

      עמוס,
      נהניתי מאוד לקרוא את הסיפור שלך.
      רבוי טוויסטים בעלילה.
      ציפיתי שאולי ג'קו יגלה את אביו,
      אך במקום זאת... הוא גילה את בתו! חיוך

      תודה רבה, שרי.

      שמח שהפתעתי ושמח עוד יותר שנהנית לקרוא.

      כל טוב, עמוס.

        29/8/16 13:59:

      עמוס,
      נהניתי מאוד לקרוא את הסיפור שלך.
      רבוי טוויסטים בעלילה.
      ציפיתי שאולי ג'קו יגלה את אביו,
      אך במקום זאת... הוא גילה את בתו! חיוך

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין