עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    אני לא בן-אדם

    13 תגובות   יום שישי , 5/8/16, 09:20

    אני לא בן-אדם

     

    עילם העיף מבט אל השולחנות והכורסאות שמול "קפה הלל", במסדרון של הדסה הר-הצופים, וחיפש מקום לשבת. כל השולחנות היו תפוסים. היה רק שולחן אחד, שלידו רק מושב אחד היה תפוס, והוא נראה לו כמתאים. מאחור נראה לו הגבר שישב ליד השולחן כחרדי - בחולצתו הלבנה, בכיפה השחורה שחבש לראשו, וברגל שפשט אל המעבר, שהיתה נתונה במכנס שחור. הוא התיישב מולו, אך הלה נראה שקוע בקריאת עיתון ואדיש להצטרפותו.

    מראהו של הגבר היה מרושל מאד. שערו היה סתור, וזקנו המדובלל בלתי מטופח. החולצה הלבנה היתה מרובבת, וכנפה השמאלית בלטה מחוץ למכנסיים, שהיו מהוהים ודי מרופטים. כרסו השתפלה מעל חגורת המכנסיים ההדוקים, ו"חנות" המכנסיים היתה פתוחה. הוא נראה לעילם זקן, אך במהלך שיחתם, התברר שהוא צעיר ממנו.

     

    עילם הגיע לבית החולים כנהגה של רעייתו, שהיתה מעורבת בחורף בתאונת דרכים. היא החליקה והתנגשה חזיתית ברכב שעלה בנתיב הנגדי. עובר אורח הזעיק את עילם, אך כשהגיע, רעייתו כבר הובהלה באמבולנס לבית החולים הדסה עין כרם. נותר לו רק למסור פרטים לשוטר ולהודות לאל/לגורל, שרעייתו יצאה בחיים מן המכונית שחזיתה התרסקה. שתים עשרה שעות בילו בחדר המיון, שבסופן נשלחה רעייתו הביתה, כמי שלא נגרם לה כל נזק.

    בהגיעם לביתם, לפני שהספיקו להניח את התיקים, צלצל הטלפון. מעבר לקו היתה אחות שהזעיקה אותם בדחיפות חזרה לחדר המיון. התברר שהאורתופד הכונן, ששב מאירוע משפחתי, עבר על תיקי חדר המיון וגילה שהאישה נחבלה בצוואר וסדקה חוליה – מה שנעלם מעיני המתמחה התורן בחדר המיון.

    הרעיה נותחה בצווארה, והיא נושאת עתה שמונה מסמרי פלטינה, המחזקים את חוליות הצוואר. היא נמצאת מזה חודשים בתהליך שיקום בהר-הצופים, ולמרות שמצבה הולך ומשתפר, היא עדיין אינה מסוגלת לנהוג – לא פיסית ולא נפשית – ועילם משמש כ"נהגה של מיס דייזי".

     

    למזלו, עילם אינו הולך יותר ל"עבודה". הוא מקבל גמלה לאחר שלושים ושמונה שנות עבודה כספרן בספריית "בית-העם" בירושלים. הוא כותב סיפורים, המתפרסמים מדי פעם בעיתון, או בכתב-עת, והתמורה משמשת כהשלמת הכנסה. את השעות שהוא מבלה עתה במסדרונות בית-החולים הוא מנצל להתרשמות ממה שקורה, ורשמיו הם חומרי הגלם לסיפוריו.

     

    כעבור זמן מה, הגבר שישב מול עילם הרים את עיניו מהעיתון והביט לעברו.

    "שלום לך אדוני", אמר עילם, "אתה אינך יודע, כנראה, שהמכנסיים שלך פתוחים".

    "אני מאד מודה לך", אמר הזר ורכס את מכנסיו. "איזו בושה, בכלל לא שמתי לב".

    היה לו שמץ של מבטא, שעילם לא יכול לעמוד על מקורו. יותר מאוחר התברר לו שהוא מעולי ברית המועצות לשעבר, ונמצא כבר למעלה משני עשורים בארץ.

    התפתחה ביניהם שיחה, שעילם לא היה מסוגל לשחזר במלואה, אך שני דברים זכר במדויק.

    הם שוחחנו על האלים אצל הגויים ועל אלוהים, והזר טען שיש גבוה מאלוהים. עילם התפלא מאד ואמר לו, שלמיטב ידיעתו ביהדות אלוהים הוא אחד ואין בלתו.

    הזר רכן אליו כממתיק סוד:

    "אני יודע שיש" אמר.

    "עד כמה שידוע לי", הפגין עילם את ידיעותיו המוגבלות ביהדות, "בקבלה יש היררכיה של הספירות, כאשר השכינה היא בשלב הנמוך ביותר, ובני האדם יכולים לתקשר אתה, אך כל הספירות הן התגלויותיו של האל האחד והיחיד".

    "ואני אומר לך שיש עליון על כולם", אמר הזר, והוסיף בלחש "השם שלו יוד, קוף, וו, קוף".

    עילם נזקק לכמה שניות על מנת להבין שהוא מתכוון לשם המפורש ומחליף ה' ב-ק', כמו במילה "אלוקים".

    הזר נשמע מסתורי מאד, ורמז שידיעתו מגיעה ממקור טמיר ונעלם.

    ואז אמר את המשפט השני שזכור לעילם: "אני לא בן-אדם".

    "אז מה אתה?"

    "אני הגעתי משם, מהעולם הבא".

    "למה באת?"

    "יש לי שליחות".

    איזו שליחות?"

    "להביא גאולה!"

    "לעולם?"

    "לא, לעם ישראל!" אמר בפסקנות. "אני גם יודע בדיוק מתי אני יוצא מן העולם הזה וחוזר לשם".

    אמר וחזר לעיין בעיתון.

    עילם המשיך לצפות בעוברים ושבים, תוך שהוא מנסה לעכל את מה ששמע זה עתה. כשראה את רעייתו מגיעה מן השיקום ההידרו-תירפי, אסף את תיקו וקם ללכת.

    "אנחנו עוד ניפגש", אמר בן-שיחו, בהרימו את עיניו מן העיתון.

     

    בשבועות שחלפו מאז, כל פעם שעילם ממתין במסדרון, מול קפה "הלל", הוא תר אחריו אך עדיין לא שב לראותו. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/8/16 23:37:

      צטט: יסינראל 2016-08-12 22:14:33

      צל מלווה את הסיפור ומטעין אותו במתח בין שגרה - אסון - הזיה. לכן גם למשפט פשוט כמו "אנחנו עוד ניפגש" יש משמעות של פגישה עם מוות ולא עם גאולה...

      תודה רבה, שושן.

      אינטרפרטציה מאד מעניינת.

      שבת שלום, עמוס.

        12/8/16 22:14:

      צל מלווה את הסיפור ומטעין אותו במתח בין שגרה - אסון - הזיה. לכן גם למשפט פשוט כמו "אנחנו עוד ניפגש" יש משמעות של פגישה עם מוות ולא עם גאולה...

        9/8/16 17:36:

      צטט: באבא יאגה 2016-08-09 16:23:38

      בעצם בשיקום בהר הצופים הוא ודאי היה, עובדה, בברכה בהידרו תרפיה, יהודים וערבים טובלים וגונחים יחד, שומו שמים, אחרית הימים.

      תודה, רבה לך.

      בשיקום יש הפרדה בברכה בין גברים לנשים, אך לא בין יהודים לערבים, ולא בין חילוניים לחרדים - אכן, שומו שמיםקריצה

      כל טוב, עמוס.

        9/8/16 16:23:
      בעצם בשיקום בהר הצופים הוא ודאי היה, עובדה, בברכה בהידרו תרפיה, יהודים וערבים טובלים וגונחים יחד, שומו שמים, אחרית הימים.
        9/8/16 16:20:
      גם אם יתמהמה... ירושלים מלאה כגון זה
        9/8/16 00:21:

      צטט: HagitFriedlander 2016-08-08 19:24:38

      כתיבתך מרתקת עמוס...פשוטה רהוטה ונשמע כשיקוף של מציאות גם אם היא דמיונית או רק נוגעת בו...תודה!

      תודה רבה, חגית, על הכוכב ועל התגובה.

      הסיפור דמיוני, אך התיאורים לקוחים ממציאות המוכרת לי.

      כל טוב ובריאות, עמוס.

        8/8/16 19:24:
      כתיבתך מרתקת עמוס...פשוטה רהוטה ונשמע כשיקוף של מציאות גם אם היא דמיונית או רק נוגעת בו...תודה!
        8/8/16 00:13:

      צטט: אהובהקליין 2016-08-07 23:05:19

      עמוס היקר.


        נהניתי   מאד מכתיבתך במיוחד מהתיאור  של אותו תמהוני מתחזה.

       יישר כוח!

       המשך שבוע טוב ויצירתי.

       

       בברכה.

       אהובה.

      תודה רבה לך, אהובה.

      מסתובבים בינינו אנשים כאלה, וירושלים היתה ידועה מאז ומתמיד ב"סינדרום ירושלים", שאפיין בה תמהונים רבים.

      שבוע טוב, עמוס.

        7/8/16 23:05:

      עמוס היקר.


        נהניתי   מאד מכתיבתך במיוחד מהתיאור  של אותו תמהוני מתחזה.

       יישר כוח!

       המשך שבוע טוב ויצירתי.

       

       בברכה.

       אהובה.

        6/8/16 00:30:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-08-05 20:21:42

      בהמשך לדברך בתשובה לשרי, אכן יצורים רבים, שונים ומשונים, מאכלסים את עולמינו...

      תודה רבה, מכבית.

      כמו עילם בסיפור, גם אני מלקט טיפוסים והתרחשויות שאני משלב בסיפוריי.

      האנשים התמהוניים (ואלי לא?) נחשבים בעיניי, ונראה לי שגם בעיני הקוראים, כמיוחדים ומעניינים.

      שבת שלום, עמוס.

      בהמשך לדברך בתשובה לשרי, אכן יצורים רבים, שונים ומשונים, מאכלסים את עולמינו...
        5/8/16 14:04:

      צטט: sari10 2016-08-05 12:19:38

      עמוס, אהבתי מאוד את הסיפור שלך!
      גם הסיום שלו מותיר הרהורים...

      אני זוכרת שפעם כתבת פוסט גם על אישה שעברה תאונה
      ומשהו שקשור. אני צודקת או טועה?

      תודה רבה, שרי.

      אם הסיפור גורם להרהר על המציאות, זה בהחלט משמח אותי. יצורים שלא מהעולם הזה לא פוגשים כל יוםחיוך

      שבת שלום, עמוס.

        5/8/16 12:19:

      עמוס, אהבתי מאוד את הסיפור שלך!
      גם הסיום שלו מותיר הרהורים...

      אני זוכרת שפעם כתבת פוסט גם על אישה שעברה תאונה
      ומשהו שקשור. אני צודקת או טועה?

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין