עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    כל יום אני מאבדת בחור יפה ברחוב | סוגיה תלמודית

    2 תגובות   יום שלישי, 2/8/16, 14:23

     

    אתם יודעים שיש לי חיבה יתרה לבחורים חתיכים, וזאת לא רק מטעמי השראה אמנותיים, או אסתטיקה מבעירת יצרים, אלא מתוך אג'נדה סדורה ונקמנית לתיקון עולם ואפליה אישית מתקנת. כלומר, פשוט הרחבתי יריעה תלמודית על פיה אשה נאה מרחיבה דעתו של תלמיד חכם, וחידשתי הגיונות לימינו, כי גם בחור נאה מרחיב דעתה של תלמידה חכמה. ובכן, בחורים חתיכים הם עניין של הרחבת דעת וצדק חברתי, מבחינתי. וככול שתהא תלמידה למדנית וחכמה יותר, כך יגברו עליה יצריה לְבָּחור חתיך יותר. אבל את המשנה הזאת כבר פרשתי על פני דפים רבים, (למרות שאלפי רבנים לא נחו, והפכו בסוגיה זאת לפרטיה על פני שנים רבות ועל פני דפים וספרים רבים יותר, בלי שאף אחד אמר להם, אינאף, כבר שמענו! ועוד היו מדקדקין בציציות עד היום הזה, מה זה אישה נאה, ועד כמה צריכה להיות נאה, לבועלה בלבד, או גם לזרים בשוק, מצד הפתיינות או מצד הפרנסה, כשהכסף תמיד מנצח את הצניעות. למשל, כשהורשו בנות ישראל לצאת אל החוצות יפות ומהודרות לזרים כדי להביא פרנסה לבועליהן, שהיו מתפנקין אותה שעה בלימוד תורה. אבל אני לא ארד לרמתם של חכמים אלה בתחבולותיהם, ולא אקפיד בציציות, אלא רק ביפי תוארם הניכר של הבחורים החתיכים המרחיבין את דעתי, ומבחינתי, שילכו צנועים או ערומים, כטוב בעיניהם).

    ובכן, בקרַב על החתיכוּת שיצאתי אליו, אני מודה, האג'נדה השטיחה (כדרכן של אג'נדות) את נוף האדם, וכשליקטתי להשראתי בחורים נאים מאוד, נטיתי לשכוח בלהט המרי, שמאחורי הפנים הנאים שלהם, ישנם בני אדם, עם סיפורי חיים ורגשות (שומו שמיים!). אבל מה שיותר מעניין מהתגלית הזאת, שגם בעלי הרגשות עצמם לא ידעו שהם בעלי רגשות כה מורכבים וסבוכין, והיו מסתירין אותם עמוק עמוק מתחת לשרירים. כלומר, הבחורים הנאים, מטבע הדברים שנגדם אני נלחמת, היו בטוחים שהרגש המורכב הוא התחום שלי (נקבה, ועוד בגילי). ואילו הם, הם רק כובשי-על ויקינגיים, שבאו לשחרר את מצוקתי (נקבה, ועוד בגילי), ואולי לכבוש את כבודי ולהסתפח אליו (מוזיקאית אלטרנטיבית מוערכת אם כי לא מסחרית כפי רצונה). הבחורים הנאים האלה, לכל אחד סיפור חיים (קצר, מפאת גילם), היו בטוחים שכל מילת חיבה שלי היא אות להתאהבות מוחצת, לחתונת עולם.

    מה שהבחורים הנאים לא קלטו בכלל זה שאני נוטה להטמיר מצבים, בטקסטים או במוזיקה, ומרבה יין בליבי, כחלק ממימוש פוטנציאל החיים ומכינון יצירותיי בעולם, או לפחות, בעולמי. חלק מהטקסטים האלה, הולכים אח"כ לספרים שלי, או לשירים, או לבמה, או למאמר הדעה. אני מרחיבה את הלב כדי לאסוף אינפורמציה ולעורר את ההשראה מכלאה. אלא שאני מרחיבה את הלב באותה קלות בה אני סוגרת אותו. ברגע שהחתיך גורם לצמצום הדעת, ולא להרחבתה, זוהי שעת פרידה. (הפרידה, כשהיא במקומה, יש בה גם הרחבת דעת יצירתית). הלב שלי גמיש מאוד. סתגלן מאוד. והיום אני כבר מעזה לומר, אמיץ מאוד. מורגל במהמורות. אפילו חובב מהמורות אקסטרים.

    עוד משהו שהבחורים הנאים לא קלטו, זה שהצופן הקדוש של שפת הדיבור (בכל הפורמטים) בין המינים הוא פשוט מאוד לפענוח. כל ינוקא מכיר, מה אסור, מה מותר, ובאיזה שלב של חיזור ותכתובת. (חייבת לציין למורת רוחי, כי דבר לא השתנה בקודים מאז המאה הקודמת, וזאת לא לזכותם של הצעירים הלא-אמיצים בכלל). אלא שאני מסרבת להרתם לחוקים. אני אומרת לעצמי, אני אשבור את הכללים, אני אמציא את השפה, אני לא אשחק מחבואים, ולא קשה להשגה, לא באימוג'ים ולא בטקטיקות זולות של התבהרות חלקית. (אני אומרת לעצמי, ולא באמונה שלמה, גם אם אמות עם פלישתים, אקום למחרת עם חתיכים חדשים).

    בכלל, אנשים נוטים לבלבל בין רוח חופשית למעופפות, בין מחשבה ביקורתית למרמור, בין אילתור לחיפוף, בין מילים חמות לבין רכיכות הלב. וזה כל כך מעייף, שאין לי כוח להסביר, ואני משאירה את אי ההבנה על כנה. או במילותיה של רימונה די-נור: "כל יום, כל יום אני מאבדת בחור יפה ברחוב, בחור יפה ברחוב."

    הערת שוליים (ופה טמון תיקון עולם של ממש והרחבה כופרת של הסוגיה המקורית): באג'נדת החתיכים אין היופי מבדיל בין דת, גזע, לאום וגיל. 

    **
    להמשך הדיון, בואו להופעות או הזמינו מפגשי אמן, בביתכם או בבר השכונתי או בכל מקום. 

    הופעה קרובה: יום ראשון 11.3.18 בלבונטין 7 ב 20:00 בול. פתיחת דלתות ב 19:30 
     

    הספרים שלי:


    "ליקוי מאורות" (2014) הוא סיפורו של פסנתרן-רוקיסט, הומו במשבר גיל. זהו מעין יומן מרוכז ובוער, המגולל את מערכת היחסים המשולשת של הגיבור עם בן זוגו הצעיר ממנו, המחפש את דרכו, ועם אהובו-יריבו המיתולוגי, כוכב פופ זוהר.  "ליקוי מאורות" הוא גם מניפסט אלטרנטיבי טעון על זרות ויצירה, קנאה והצלחה, סקס וזכויות אדם, אלוהים והעיר הגדולה, יריבוּת ותאווה, בוב דילן ודוד אבידן, הומואים ומוזיקה, תקשורת ותעשייה, הדמוקרטיה של ההמון, שנות השבעים ושנות האלפיים, גאווה וירושלים, עצב ועצבים, אמא ואבא, זיקנה ונעורים, ערגונות ועתידים.וגם הסיפור האישי של הדרה עם  וייספיש-ניטשה מוכמן בתוכו. 

    אפשר לקרוא את הספר כיצירה מוקומנטרית, כאוטוביוגרפיה בדיונית, או כרומן אלטרנטיבי וביקורתי על החברה בה אנו חיים. אפשר לקרוא את הספר כסדרו, מהתחלה עד הסוף, או לעיין בו לפרקיו, כקובץ הגיגים עצמאיים והגיונות פואטיים. הספר בנוי מפרקים קצרים בנושאים משתנים, כך שאפשר להחזיק אותו קרוב למיטה וצמוד ללב, בשרותים או בתיק הדרכים, ולקחת ממנו כל פעם קצת.
     

    הדרה לוין ארדי בוקעת בקול חדש, אמין ויחודי, ביצירה רגישה ועוצמתית, ולוקחת את הקורא לטיסה מהירה בין דמויות נפלאות ורעיונות מבריקים. היא שוברת את הכלים, וממציאה אותם מחדש בכתיבה מצוינת, באומץ אמנותי נדיר, בלב רחב, באבחנות חכמות ומרתקות, ובהומור רב.


    הספר זכה במקום הראשון בתחרות פרס סמיט 2014. דבר השופטים: "פנינה של ממש, ראיית עולם יחודית של חיי התרבות בארץ, ותעשיית המוזיקה בפרט, ועל תהליך ההתבגרות של צעיר הומו, תוך התייחסות לאירועי השעה. כתיבה רהוטה וסוחפת עם תפיסת עולם מגובשת וביקורתית, אבחנות חכמות, ודמויות ססגוניות ונהדרות. הכתיבה אמינה, ואין בה זיופים."


    "עד התוהו הבא - סטנדאפ על פי תהום" (שירה, 69 שירים, 2016) 
    – 69 שירים תחת חמישה שערים: אינסומניה, קץ האב, התרסקות, מלחמת העולמות, המדע העליז. הספר הוא מסע הסתכלות נוקב, אישי, טעון ויחודי על חיים. באבחנות חדות ואמיצות, בהומור ובהתרסה, הספר מתעמת עם גילויים ברומו של עולם ובתחתיתו. נראה כי הדרה נאחזת במדע, מרפררת לניטשה, מתווכחת עם חז"ל, מתנחמת בלואי סי.קי. ובג'ק ג'ונסון, זועמת נגד רדת האור, מעמתת את הנעורים עם הזיקנה, ואת האכזריות של הטבע עם השירה של האדם, מפקפקת במחאות הצדק, מתנגחת בקלישאות על מערכות יחסים ומוסר, מנסחת את המלחמה בין המינים, מחדשת הלכה בדורה, מגלה מה לא כתוב בספר משלי, ומתענגת על דיסוננסים קוגניטיביים. וכל זאת, באלגנטיות מרשימה, ובלשון מבריקה ושוצפת.

    ניתן לרכוש הספרים ישירות ממני במייל, והספרים יישלחו לביתכם. פנו אליי בפייסבוק, ואסביר איך. או באינדיבוק שירה, או אינדיבוק פרוזה.


    פוסטים נוספים:

    המגלומניה של היצור המודע לאקראיותו ופיצפוניותו.

    על הגיהנום ושיקוי האלים

    השיר על ירושלים ועל סייד קשוע.

     

    לכתי במדבר. נטורי קרתא. ניטשה. מוזיקה.

    הגירסה שלי ל"בדקה אחת שפויה"(מוזיקה).

    לרכישת אלבומים, זהו מחנה המוזיקה שלי.

     

    והכי חשוב, בואו לראות אותי בהופעה מקרוב, אז התעדכנו באתר הבית:
    hadaralevin.com 


    אפשר ליצור איתי קשר ישירות בפייסבוק.


    היו שלום

    הצליחו והצילו.



    צילום: הילה עוז

    ''

     

    ''

     

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/9/16 14:26:

      צטט: שלויימה 2016-09-19 04:45:15

      מעניין שהפסוק המקורי אומר "בית נאה , כלים נאים ואישה נאה " ... האם זה מבטא את סדר העדיפויות של חזל'ינו???

       

      על פי הרגלי הפלפול התורניים, הנלוזים לעיתים רבות, על פיהם (אני מצטטת את עצמי כאן), "אין דבר שלא תוכל להתפלפל בו די, כך שתביאנו למחוז חפצך מלכתחילה",  אכן אפשר בעיניי ללמוד על סדר העדיפויות :)

       

        19/9/16 04:45:
      מעניין שהפסוק המקורי אומר "בית נאה , כלים נאים ואישה נאה " ... האם זה מבטא את סדר העדיפויות של חזל'ינו???

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין