עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    גדאצ'ו

    6 תגובות   יום ראשון, 10/7/16, 00:45

    גדאצ'ו

    מזיכרונותיו של מתנדב

     

    גדאצ'ו

    מזיכרונותיו של מתנדב

     

    פגשתי את גדאצ'ו לראשונה במשרדו של אדיסו, האחראי על החינוך במרכז הקליטה לאתיופים במבשרת. בחדר היתה נוכחת גם אסתר, העובדת הסוציאלית. אמו של גדאצ'ו, שהביאה אותו לפגישה, התבקשה להמתין מחוץ למשרד.

    גדאצ'ו בן האחת-עשרה, בעל שיער שחור קצר ומתולתל ועיניים גדולות ושחורות, נראה מפוחד ומסוגר, וכמעט לא הוציא הגה מפיו. לשאלותיו של אדיסו השיב בהברות קצרות בלבד, ונראה כמי שכפאו שד.

    הפגישה התקיימה בעברית ואני הוצגתי בפני גדאצ'ו כחונך שלו, כמי שנועד לסייע לו להתמודד עם קשיים בלימודים בבית הספר, שהיה מחוץ ליישוב. המפגשים בינינו נקבעו לפעם בשבוע, בימי ב', בשעה ארבע אחר הצהרים, בחדר שנועד לפגישות של ילדים עם חונכים, סמוך למשרדו של אדיסו.

    "אני מקווה שנבלה נחמד ביחד", אמרתי לגדאצ'ו כשנפרדנו, ולחצתי את ידו.

    "כן", ענה בחצי קול, ובלחיצת יד רפה.

     

    המפגשים החלו ברגל שמאל. גדאצ'ו לא הופיע למפגש הראשון. דיווחתי מיידית לאדיסו, והוא הדריך אותי כיצד להגיע לביתו. בבית פגשתי את שתי אחיותיו הצעירות ואת אמו.

    "איפה גדאצ'ו?" שאלתי.

    "הוא הלך לשחק עם חברים", אמרה אחותו רבקה, בת השבע.

    "לא הזכרת לו את הפגישה אתי?" שאלתי את האם.

    "אמא לא מדברת עברית", אמרה רבקה.

    "אז תשאלי אותה את".

    רבקה דברה עם האם, והיה נראה שהאם קצת נבוכה.

    "אני הולכת לחפש אותו", אמרה רבקה, ותוך רגע נעלמה.

    רבקה מצאה את גדאצ'ו והגיעה אתו. שוחחנו כשעה, כשהוא נשאר די מסוייג. בתום הפגישה סיכמנו שבמקום שהוא יבוא למשרד, מעתה ואילך, אני אבוא אליו הביתה, ואמו תהיה אחראית לכך שהוא אכן יהיה בבית.

    התרשמתי שגדאצ'ו אינו נשמע לאמו ושאין היא מקור סמכות עבורו. גם במפגשים הבאים הגעתי לפניו לביתו והיה צריך לחפש אותו. את אביו של גדאצ'ו ראיתי לעתים רחוקות, מכיוון שהיה מגיע מאוחר מן העבודה. בשיחותיי עם אדיסו, התברר שאביו של גדאצ'ו הוא קרוב משפחה שלו. כשתופעת האיחורים חזרה על עצמה, אדיסו דיבר עם האב שהתערב, והתוצאה היתה שבמפגשים הבאים גדאצ'ו היה בבית בזמן.

     

    נהגנו לשבת בחדר הקדמי בבית המשפחה, ששימש הן כחדר שינה לילדים והן כמקום אירוח, ופעמים רבות הצטרפו אלינו גם שתי אחיותיו ואחיו, הצעירים ממנו. כולם אהבו את סיפורי התנ"ך. הם היו מקשיבים רוב קשב, ומגיבים כשהרגישו צורך. כמעט בכל פעם, כיבדה אותי האם באינג'רה, ובתבשיל שהכינה.

    בתחילה הייתי שואל את גדאצ'ו "איך היה בבית הספר?", אך הוא היה מסתפק במילה אחת - "בסדר". מן המורה החיילת שליוותה אותו בבית הספר, הבנתי שהוא בלתי ממושמע, מפריע בכיתה וגם נשאר שיעורים שלמים מחוץ לכיתה ומשחק כדורגל בחצר. הישגיו בלימודים היו נמוכים מהממוצע, והחלטתי לסייע לו בקריאה ובחשבון, ולכך היינו מקדישים את החלק הראשון של המפגש.

    היינו מבלים גם בחוץ – טיולים בשכונות היישוב, ומחוצה לו בוואדיות שמסביב. בטיולים היינו משוחחים והרגשתי שהוא הולך ונפתח. לקראת פורים לקחתי אותו לחנות צעצועים בקניון, שיבחר שם מתנה לחג כלבבו. הוא בחר רובה צעצוע, שהיה משמיע קולות ירי מלווים באורות מהבהבים. לא אהבתי את "כלי המלחמה", אך מילאתי את רצונו וקניתי לו את הרובה.

    לעתים הייתי לוקח אותו אלי הביתה, והייתי מראה לו סרטים על אתיופיה ועל אפריקה, וגם על תופעות טבע, כמו הרי-געש, למשל, או בעלי חיים ימיים. הוא אהב במיוחד את הבילוי בבריכת השחייה שאצלנו בבניין, ומאד נהנה לקפוץ למים. לימדתי אותו לשחות, והוא קלט במהירות. במשך הזמן, התגלה גדאצ'ו כשובב גדול, כבעל שכל ישר וכבעל חוש טכני מפותח. הוא ניחן גם בכושר מנהיגות, והילדים אהבו אותו ונשמעו להוראותיו.

    יום אחד לקחתי אותו ואת אחיותיו לטיול בסטף. הם חזרו מלאי חוויות, וסיפרו עליהן בהתרגשות באמהרית לאמם. מאז היו חוזרים ומבקשים לעשות סיבוב במכונית, והיתה לי הרגשה שמלבד ההנאה שבנסיעה, נהנו להרשים את הילדים האחרים, שלא היה להם חונך בעל מכונית.

     

    לקראת סוף השנה, סיפר לי אדיסו, שהוא מקבל דיווחים חיוביים מבית הספר, על שיפור ניכר במצבו של גדאצ'ו – הוא התקדם בחשבון ובקריאה, וגם התנהגותו השתפרה בהרבה.

    ההורים של גדאצ'ו היו אסירי תודה על טיפולי בילד ועל היחסים שנוצרו בינינו, ונתנו לי חולצת טריקו מודפסת כאות הוקרה, למרות מחאותיי שאין צורך לתת לי מתנות.

     

    המשכנו בפגישותינו גם בחופשת הקיץ, עד כמה שהתאפשר. לקחתי אותו מספר פעמים לירושלים, לפארק טדי ומזרקותיו, לעיר העתיקה ולכותל, לבריכת השחייה באוניברסיטה, ועוד. פגישותינו נמשכו גם בשנת הלימודים הבאה.

    בערך במחצית השנה, הרגשתי בשינוי בהתנהגותו של גדאצ'ו. הוא החל לאחר למפגשים ולעתים אף להחמיץ מפגשים. לשאלתי היכן הוא, אמרו שהוא נשאר יותר מאוחר בבית הספר. חל גם שינוי בהתנהגותו. הרגשתי שהוא מתרחק ממני ומסתובב במין שחצנות של מישהו שיודע דברים, הנסתרים מעיני אחרים.

    בד בבד, החלו להופיע אצלו בבית מתנות יקרות – מכונית חשמלית הנשלטת מרחוק, טאבלט חדש ואפילו טלפון סלולרי. לשאלתי מהיכן הצעצועים היקרים, אמר גדאצ'ו שקיבל אותם במתנה מאישה שהיה נשאר אצלה אחרי הלימודים - אלמנה צעירה, שגדאצ'ו טען שהיא אוהבת אותו מאד. תהיתי אם אהבתה היא אהבה טהורה, או שמא יש פה תופעה של יחסים בלתי הולמים.

    דיברתי עם אדיסו ואמרתי שכדאי לברר מי היא האישה ומה טיב היחסים בינה לבין גדאצ'ו. כעבור זמן, סיפר לי אדיסו, שלא הצליח לברר מי האישה, וכן שההורים גם הם אינם מרוצים מקשריו של גדאצ'ו עם אישה שאין הם מכירים. אולם ההורים היו מאד עסוקים בעבודה, בהצלחה בבחינות הגיור ובמעבר לדירה חדשה בחיפה, והנושא של יחסי גדאצ'ו עם האישה לא טופל.

    לקראת המעבר לחיפה, המלצתי לגדאצ'ו שינסה להשתלב בקבוצת אתלטיקה, או בקבוצת כדורגל לילדים בחיפה, וכך יוכל לפתח את אהבתו לספורט ואת יכולותיו.

    עם תום שנת הלימודים, עברה המשפחה לחיפה. נהגתי מדי פעם להתקשר אל האב ולהתעניין בשלום המשפחה ובמיוחד בשלומו של גדאצ'ו. אולם, הקשר היה מזדמן וחד-סתרי, וכעבור זמן הקשר נותק.

     

    חשבתי, ואני עדיין חושב הרבה, על עתידו של הילד. מתוך התרחישים האפשריים להמשך התפתחותו של גדאצ'ו, נראים לי שני תרחישים סבירים:

    1. תימצא לגדאצ'ו דמות להזדהות, של אדם בוגר בעל סמכות, שידע לתעל את כישרונותיו ואת האנרגיות שלו לכיוונים חיוביים.

    2. בהעדר דמות סמכותית של מבוגר, עלול גדאצ'ו להיגרר לכיווני פעילות שליליים של נערים בני גילו ואף מבוגרים ממנו, וחלילה לגמור בהסתבכות עם המשטרה, במעצרים ובמאסר.

     

    אני מקווה שהתרחיש הראשון יתממש, ולא השני.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/7/16 00:56:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-07-11 23:21:07

      שותפה לתקוותך.

      תודה רבה, מכבית.

      שותפה לתקוותך.
        10/7/16 18:56:

      צטט: אהובהקליין 2016-07-10 17:52:58

      עמוס היקר.

       

      כתבת את הדברים בחן וכישרון רב,

        כולי הערכה כלפיך על כל מה שתרמת.

       איזו מסירות נפש- זה בכלל לא מובן מאליו.

      יהי רצון שתזכה לברכת שמים עד בלי די.

       יישר כוח!

       כן ירבו כמוך בישראל.

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      כתבתי את הסיפור, משום שנראה לי שיש בו עניין כשלעצמו.

      יתר על כן, אני באמת מוטרד מדי פעם בשאלה מה יעלה בגורלו של הילד. זה יכאב לי מאד אם אכן יתדרדר למסלול שלילי. לצערנו, אחוז הצעירים מקרב יוצאי אתיופיה המסתבכים עם המשטרה, גבוה מחלקם באוכלוסיה הכללית.

      תודה על הברכות ושבוע טוב, עמוס.

        10/7/16 17:52:

      עמוס היקר.

       

      כתבת את הדברים בחן וכישרון רב,

        כולי הערכה כלפיך על כל מה שתרמת.

       איזו מסירות נפש- זה בכלל לא מובן מאליו.

      יהי רצון שתזכה לברכת שמים עד בלי די.

       יישר כוח!

       כן ירבו כמוך בישראל.

       בברכה

       אהובה.

        10/7/16 10:15:

      צטט: sari10 2016-07-10 09:23:23

      סיפור מעניין עמוס.
      יש הרבה סיפוק בנתינה ולראות שיש פרות להשקעה.
      מצער ההמשך...
      לי נראה העניין קצת מפוקפק...

      תודה רבה, שרי.

      לטחרונה התפרסם סיפור על מורה ותלמידה בתיכון, שגם ממנו נודף ריח רע. חשדתי גם שביחסים בין הנער האתיופי לאישה המסתורית, יש טעם לפגם ולכן ביקשתי לבדוק.

      אני מקווה מאד שהכישרון והיכולות שלו יזרמו בנתיב חיובי.

      שבוע טוב, עמוס.

        10/7/16 09:23:

      סיפור מעניין עמוס.
      יש הרבה סיפוק בנתינה ולראות שיש פרות להשקעה.
      מצער ההמשך...
      לי נראה העניין קצת מפוקפק...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין