עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    בעל הלולאה

    6 תגובות   יום חמישי, 30/6/16, 19:33

    בעל הלולאה

     

    בעל הלולאה היה רוכב על פר בריא בשר - "מריא הבשן" - אם היה חלק מן המורשת התרבותית שלנו. אולם "בעל הלולאה" איננו משלנו, זהו אחד הכינויים של ימה, אל המוות בהינדואיזם.

    לא בכדי בחרתי לפתוח בו. קיבלתי הבקר הודעה שבן כיתתי בבית הספר היסודי נפטר, וזאת בעקבות פטירתו של חבר טוב נוסף מהמחזור שלנו, שנפטר לפני שלשה שבועות.

    אינני זקוק לתזכורות כאלה על מנת להפנים את העובדה, שבעל הלולאה מתקרב והולך. הסטטיסטיקה מצביעה במדויק על תוחלת החיים לגברים ולנשים בעולם ובישראל. תמיד טענתי שכל יום שעובר מקרב את האדם אל מותו, גם אם יהיה זה בגיל מאה ועשרים. ברור לי לחלוטין שהזמן שלי מתקצר, ואני כמעט יכול לחוש בנשיפות הפר של ימה, ואולי בנשיפותיו של ימה עצמו.

    אינני חושש ממך, ימה! אני מכיר אותך היטב מעבודתי האקדמית, ואתה מצוי כאן קרוב כל הזמן – במלחמות הפוקדות אותנו בהפרשי זמן שהולכים ומתקצרים, בתאונות הדרכים ובמחלות קטלניות, במיוחד מחלת הסרטן.

    אתה לא בוחל בשום אמצעי, אתה - התליין הנצחי. לפעמים אתה מגיע בחטף, וההולך - רגע אחד נמצא כאן ובמשנהו הוא כבר חנוק בלולאתך. מות נשיקה מתאים להולך, אך קשה מאד לנשארים. לרוב אתה משהה את מכת החסד, ואתה צופה בהנאה בייסורי הגסיסה, שעלולים להימשך חדשים ושנים. אז הקושי גדול שבעתיים – הן להולך, שאין לו דרך חזרה, ונחמתו הזמנית היחידה היא משככי הכאבים, והן לסובבים אותו, הרואים אותו בייסוריו והם חסרי אונים להושיע.

    אתה מגיע בסופו של דבר אל כולם. איש לא הצליח עדיין לחמוק מעניבת החנק שלך, ואיש בהודו לא חזר בחיים אל האדמה מממלכתך, מלבד נצ'יקטס, כמובן, גיבור הספר שלי - THE NASIKETA STORY.

    אני יודע בוודאות שתגיע גם אלי, אך כמובן - אינני יודע מתי. אני מקווה שעוד ירחק היום ושאזכה לראות עוד נחת ואושר בחיי, עם רעייתי, ילדיי ונכדיי. כשיגיע יומי ואתה תגיע, אני מקווה שבואך לא יהיה מלווה בייסורים. אני מצפה שהיכרותנו משכבר הימים תקנה לי את הזכות ללכת במהירות ובשלווה, ללא עינויים. 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/3/18 09:34:
      תודה רבה, אפרת. מי לא מייחל לסוף כזה, בפרט אם הוא מגיע אחרי מסכת חיים ארוכה ומספקת? לא גיליתי הרבה מקוריות באיחול. שבת שלום, עמוס.
      אמן ואמן. נראה לי שכולנו מייחלים לסוף כזה(: לפחות עד 120.
        27/7/16 00:03:

      צטט: HagitFriedlander 2016-07-26 22:41:18

      כמוני כמוך כסוסי כסוסיך...כולנו בעצם שותפים לאותה מחשבה...ובעיקר בכל פעם שאחד ממכרנו נפגש עם "בעל הלולאה"...שנדע חיים יפים ובריאים כל עוד חיים...

      תודה רבה, חגית,

      לפעמים, האושר הצרוף שבו ממלאים אותנו הנכדים, מסייע להתגבר על כל הקשיים והמכאובים.

       האם גם כנגד "בעל הלולאה"? ממנו אין מנוס כאשר הוא מגיע!

      כל טוב, עמוס.

        26/7/16 22:41:
      כמוני כמוך כסוסי כסוסיך...כולנו בעצם שותפים לאותה מחשבה...ובעיקר בכל פעם שאחד ממכרנו נפגש עם "בעל הלולאה"...שנדע חיים יפים ובריאים כל עוד חיים...
        7/7/16 13:29:

      צטט: sari10 2016-07-06 14:56:32

      צריך גם מזל איך למות...
      שלא בייסורים.

      כיון שאיננו יודעים מתי ואיך זה יקרה לנו,
      חשוב למלא את חיינו בתוכן ובדברים שעושים לנו טוב ומשמחים אותו.

      ומה שאפשר לעשות היום לא לדחות למחר חיוך

      תודה רבה, שרי.

      את כמובן צודקת.

      בצעירותי היינו אומרים (כמו העצלנים) - אל תעשה מחר את מה שאפשר לדחות למחרתיים.קריצה

      שבת שלום, עמוס.

        6/7/16 14:56:

      צריך גם מזל איך למות...
      שלא בייסורים.

      כיון שאיננו יודעים מתי ואיך זה יקרה לנו,
      חשוב למלא את חיינו בתוכן ובדברים שעושים לנו טוב ומשמחים אותו.

      ומה שאפשר לעשות היום לא לדחות למחר חיוך

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין