עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    חיים שהולכים לעיבוד

    שלומי רוזנפלד וחתיכות היסטוריה - שנאספו תוך כדי כתיבת ביוגרפיות.
    ביניהן כאלה שפורסמו וכאלה שנחתכו בעריכה.
    מתוך האתר: www.shlomirosenfeld.co.il

    עלי לך מבשרת

    2 תגובות   יום ראשון, 19/6/16, 18:28

    ב-14 במאי 1956 עלו המשפחות הראשונות לגבעה שנקראה "מבשרת ירושלים" - יישוב שהתאחד עם "מעוז ציון" הסמוך, ומהאיחוד קמה המועצה המקומית "מבשרת ציון".

    הנה פרק המבוא מהספר "עלי לך מבשרת" - מאת שלומי רוזנפלד, המביא את ההיסטוריה של היישוב והמועצה.

    הרצאה מלאה על ההיסטוריה של מבשרת ציון, באתר יוטיוב, בקישור: https://youtu.be/f0W3vbYPit4

     

    ''

     

    זה עתה הגיעה.

    אשה, רעיה, אמא.

    מהגרת שחצתה ימים ויבשות, נסעה באוטובוסים ובמשאיות, הפליגה בספינות, גמאה אלפי קילומטרים עם בעלה ובני משפחתם, כדי להגשים תקווה נושנה של יהודים להיות עם חופשי בארצם.

    היא הגיעה אל התחנה האחרונה במסע.

    בתוך המולה סואנת בשטח הררי שנראה כמו אתר בנייה, בין חבילות ומזוודות, לצד כלי עבודה וחומרי בנייה, מול ילדים מתרוצצים וגברים ונשים שעסקו בהתארגנות ובהתנחלות – פרשה הצידה, חלצה שד והניקה את תינוקה במנה ראשונה של חלב אם על אדמת ישראל.

     

    יום שני היה.

    ה-14 במאי 1956 , ד’ בסיוון תשט”ז.
    שמש אביבית האירה פנים למתנחלים באתר החדש.
    עדיין לא הספיקו לעכל את כל התרחשויות היממה האחרונה וכבר מצאו את עצמם על מורדותיה של גבעה טרשית בין דרכי עפר סלולות ומבני מגורים שבנייתם הסתיימה זה עתה. מטעי פרי מילאו את העמק לרגליה ואת כיפתה, וביניהם - אדמה סלעית שננגסה בעבודות הבנייה.

    מסביב נישאו פסגות הרים מכל רוחות השמים, ומעבר להן, ממזרח, נראו בתיה של העיר ירושלים, בכבודה ובעצמה - אותה עיר הקודש שנשאו אליה עיניים, יהודים מכל קצווי תבל במשך מאות שנים.

     

    לא היה זמן להתפעם מהמראות או להרהר על היסטוריה ומורשת.

    עניינים מעשיים הטרידו את מי שנמצא שם על הגבעה ביום ההוא. ספק אם מישהו מהם נתן דעתו על התאריך הסמלי בו מימשו את אזרחותם במדינת ישראל – 14 במאי, היום בו הוכרזה מגילת העצמאות של ישראל, שמונה שנים קודם לכן.

     

    המתיישבים החדשים ידעו מעט על ישראל – מפי השמועה, מסיפורים ואגדות, מתפילות וברכות, ממידע שקיבלו בימים שעשו דרכם אליה.

    הם הגיעו מארצות המגרב – מרוקו, אלג’יריה וטוניסיה - מקהילות יהודיות שהתפרקו בזו אחר זו.

    שם, בגלות, התגוררו בסביבה שהיתה לפעמים עוינת מאד ולפעמים מיטיבה, אבל תמיד הרגישו בה זרים, חסרי שייכות למרחב בו נולדו הם ונולדו הוריהם והורי הוריהם. ביום אחד, קטעו את הרצף והסתלקו בחשאי, בלי לעורר תשומת לב, מחשש שייפגעו. עזבו את ביתם על תכולתו ונשאו עימם מזוודות עמוסות במזון, לבוש וכל פריט שיכול לנוע איתם במסע הארוך אליו יצאו – מסע העלייה למדינת ישראל.

     

    בדרך לישראל, קיבלו העולים שיעור במולדת.

    סיפרו להם על הנעשה במדינת היהודים שקמה, שרו להם שירים בעברית, הבטיחו להם חיים שיש בהם חומר ורוח, כלכלה ותרבות, דת ומסורת, והחתימו אותם על מסמכים שקושרים אותם אל בית ואדמה. המהגרים חתמו בלי לשאול שאלות מיותרות וציפו בכיליון עיניים לנחיתה רכה על האדמה הטובה שתקבל את פניהם.

    בשעת אחר הצהרים הגיעו אל נקודת יישוב שנבנתה לכבודם.

     

    ''

     

    המולה רחשה בשטח.
    פועלי בניין השלימו שיפוצים אחרונים במבני המגורים, מנהלי עבודה חילקו הוראות, טרקטורים נגסו בקוצים ובאבנים, וסללו תוואי דרך מרופדים באבני נחל. בקצה אחת הדרכים הסלולות, חנו משאיות עם תאי מטען שנעטפו בכיסוי ברזנט עבה ומנועים שהושתקו אחרי שהתעייפו מנסיעה של שעות רבות.

     

    מתוך תאי המטען ירדו גברים, נשים וילדים – 33 משפחות.

    פקידים של הסוכנות היהודית וממשלת ישראל קיבלו את פני הבאים. אליהם התלוו שלושה גברים דוברי מרוקאית וצרפתית שהובאו ממעברת תלפיות בירושלים כדי לעזור בתרגום וגישור בין המהגרים למקבלי פניהם. גם מ"מוצא עלית", המושב השוכן לרגלי הגבעה, הגיעו תושבים לסייע לשכניהם החדשים בהתארגנות.

    שני מבנים הוכשרו לארגון הקליטה של המתיישבים החדשים - באחד נערכו רישומים מסודרים של הבאים ונמסרו לידיהם מפתחות של בית. השני שימש כאפסנאות, ואוחסנו בו פריטי מזון וציוד לחלוקה. גברים נציגי המשפחות התייצבו לקבל לחם שחור עגול, תבנית ביצים, אפונה וזיתים ומצרכי מזון בקופסאות שימורים שיספיקו להם לשבוע ימים. כל נציג חתם על מסמך המאשר שקיבל את המזון, ובמסמך נפרד חתם על ציוד בסיסי שנמצא בבית שיהיה למגורי המשפחה, ובו: מיטות ברזל, מזרני קש, שמיכות צמר, שולחן, שרפרפים, עששית, פתיליה וכלי מטבח.

    בין שני המבנים הוצב שולחן מאולתר על רגלי ברזל ועליו הונחו קנקנים של תה וביסקוויטים.
    בהינתן האות, עצרו כל הנוכחים ממלאכתם והתכנסו סביב השולחן. במרכז עמדו אנשים חשובים מאד שבאו לראות במו עיניהם את ההפקה ההתיישבותית, ונשאו באזני הנאספים נאומים מליציים על המאורע שהיו שותפים לו כל הנוכחים: הקמת היישוב "מבשרת ירושלים".

     

    בנטות היום, עת שקעה השמש ונעלמה מאחורי הפסגות המערביים של הרי ירושלים, הסתלקו כל מקבלי הפנים.

    ערב ירד ונעל את יומם הראשון של מתיישבי מבשרת ירושלים.

    אפלה כסתה את האתר וכוכבים לרבבותיהם נצנצו מעל מבני מגורים דו-משפחתיים שהכילו כ-130 גברים נשים וילדים, ראשוני המתיישבים במבשרת ירושלים. כל משפחה התכנסה בביתה החדש להתארגן לשנת לילה ראשון במדינת ישראל. עששיות נפט האירו באור קלוש את גופם המתנהל בכבדות, את ראשם המלא במחשבות, ובראשם תהייה: מה עכשיו ?

    לא היה להם מושג.

    דבר אחד ידעו לבטח: זוהי תחנה אחרונה בנדודיהם. מולדת חדשה קוראת להם להיאחז באדמתה.

    והם נאחזו בה, ולא הרפו.

     

    ''

     

     

    שישים שנה עברו מאותו היום.

    מעטים מאלה שהיו שם נותרו לספר את קורותיו, ומה עשו בימים הבאים, בשנים הבאות, בכל ששת העשורים בהם נאחזו בקרקע, בבית, במשפחה.

     

    בין הנותרים - נבחרת של נשים, כולן חברות ב”מועדון לאשה”.
    הן נפגשות במועדון מדי שבוע, כבר שנים רבות, חולקות יחד זמן איכות ומעשירות את עולמן.

    אליהן הצטרפו נשים מערים ויישובים אחרים שבחרו להיות חלק מהקהילה המשגשגת ביישוב מבשרת ציון, וכולן יחד משלבות עבר בהווה ונושאות עיניים לעתיד. הן הגחלים הלוחשות סיפור מהעבר הרחוק – על נשים שתרמו כל אחת את חלקה הצנוע להקמת המשפחה, היישוב, המדינה.

    הן היו "הנשים הקטנות" שקולן נבלע בין הקולות הגבריים בעלי הסמכות והרשות. בלהט העשייה היומיומית למען אחרים, לא נותר להן זמן להיות עמלות למען עצמן. עד שנפתחו שערי המועדון ויצאה לאור כמיהתן החבויה לצאת מתוך כתלי הבית, לעזוב לשעה קלה את המשפחה ולהיות חלק מאחוות נשים גדולה ומחבקת.

    בשנת השישים להקמת הבית הן באו לספר עליו, על עצמן ועל משפחותיהן.

    זיכרון נגע בזיכרון והכל נשמע כאילו קרה אתמול ושלשום, כשהם והוריהם באו ממרוקו, מטוניסיה, מאלג’יריה, מעיראק ממצרים ומתורכיה, אי אז בשנות ה-50.


    הסיפור ההיסטורי של מבשרת ציון,  באתר יוטיוב, בקישורhttps://youtu.be/f0W3vbYPit4

    כניסה לאתר של שלומי רוזנפלד כאן: -----> חיים שהולכים לעיבוד

     


        

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/6/16 21:02:
      פיסת היסטוריה מרתקת ומעניינת.
        19/6/16 20:38:
      תחנה אחרונה במסע הנדודים. מרתק!

      ארכיון

      פרופיל

      שלומי רוזנפלד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין