עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    לשרוד את השנה ה 11

    12 תגובות   יום שני, 13/6/16, 03:34

    עוד מעט והיא כאן, השנה ה 11, סוגרים עוד מעגל. סתם נקודה אישית על ציר הזמן, אבל אם אתם כאן, אז אתם בטח מכירים איך הבלוג הזה מדלג בין האישי והציבורי, בין הקהילתי והפרטי, בין האוקיאנוס השקט והים התיכון. איך אפשר לקשר בין שם לכאן, בין שתי ערים, בין שתי מדינות, בין שתי יבשות שונות. 11 שנה חלפו ושוב טרור ברחובות תל אביב. משהו חדש, בלי פיצוצים רבי עוצמה. סתם ירי המוני בנוסח שיקגו. אני יודע שאצלכם רגישים למחיר הדם, וכל דבר הופך פוליטי. אני רוצה לאחל מכאן תנחומים כנים למשפחות הנפגעים וההרוגים. שלא תדעו עוד צער. הכי חשוב זה לשרוד, עוד יום, עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה. הנה הגענו ל 11. עם פציעה ברגל שמאל ואוטו במוסך. נשמע כמו התחלה של קיץ מבטיח במיוחד. הישרדות היא שם המשחק.

     

    **

    אתם יודעים שארצות הברית נמצאת בשנת בחירות, תכנית הריאליטי של השנה, טראמפ נגד הילרי, בדיוק כפי שחזיתי כאן לפני כמה חודשים. אבל בצל נמשכים החיים השגרתיים. בסוף השבוע האחרון של מאי, מציינים בארה"ב את יום הזיכרון הלאומי, זהו סוף שבוע ארוך: 3 ימים, 72 שעות, אז אם אתם רוצים להיכנס קצת לפרופורציות, וכמובן בלי לעשות השוואות. ביום הזיכרון 2016 נורו בשיקגו 69 בני אדם, 6 מהם מצאו את מותם. המספרים הללו שברו את השיא של יום הזיכרון 2015 שבו נורו 55 בני אדם בשיקגו, 12 מהם נהרגו. ראש עיריית שיקגו, רם עמנואל, קרא לרשויות החוק הפדרליות להחמיר את הענישה על עבירות ירי, במיוחד לאלו שיש להם הרשעות קודמות בתחום. וכל זה עוד לפני הרצח ההמוני באורלנדו, בשבת האחרונה. כולם יודעים שהגבלות על מכירת נשק בארה"ב יגיעו בערך מתי שיבוא השלום למזרח התיכון, אז כל מה שיכול רודף השלום לעשות עד אז זה לתפוס מחסה, רצוי במקום בטוח. קנדי, כזה.

    http://chicago.cbslocal.com/2016/05/31/memorial-day-weekend-violence-shootings/  

     

    **

    אבל גם במקום בטוח ושקט – יחסית – כמו שלנו, לא תמיד קל לשרוד. ב 11 שנים לומדים להכיר הרבה מההבדלים בין העולמות. זו לא רק הקהילה התומכת שמסביבך, זו חברה שפשוט מתפקדת ומתואמת הרבה יותר טוב בכל כך הרבה תחומים, שלאחרים זה לעיתים נשמע דימיוני. אם יובל נח הררי, קובע שהיתרון היחסי של בני האדם על בעלי החיים הוא היכולת שלהם לשתף פעולה במספרים גדולים, אז אין ספק שקנדה קובעת סטנדרטים מעוררי קנאה בתחום של שיתוף הפעולה. הנה למשל נושא התעסוקה שאותו אני מנסה להסביר להרבה מהגרים חדשים שמגיעים לכאן, ולא מבינים את התופעה הזאת, שבה הם שולחים עשרות קורות חיים למעסיקים פוטנציאלים ולא מקבלים תשובה. זהו עניין מתסכל ומרגיז, שהופך בסופו של דבר לשאלה של הישרדות. או שאתה מקבל את זה או שאתה עוזב. אחת הסיבות לכך היא שיתוף הפעולה בין הממשלה, המגזר העסקי והאקדמיה. הממשלה ערבה להלוואות הסטודנטים שלוקחים קנדים רבים כדי לרכוש השכלה גבוה. לכן, עם תום הלימודים, האוניברסיטאות עוזרות לסטודנטים למצוא מעסיקים פוטנציאלים, ואלו מצדם, יעדיפו לשכור סטודנט עם הלוואה מאשר מהגר טרי עם ניסיון בתחום. אלו לא דברים שתוכלו לקרוא עליהם, אבל אלו הן העובדות בשטח, ככה זה עובד. הסטודנטים יקבלו גם עדיפות בקבלת מלגות ומענקים מהמדינה, כדי שיכולו להתקדם יותר מהר בסקטור הפרטי ולהחזיר לממשלה את ההלוואה. לכן, כשאני אומר למהגרים חדשים שכדאי להם לקחת עבודת הישרדות בהקדם האפשרי, רבים רואים בזו פחיתות כבוד. רק אחרי שנתיים, כשהם מוצאים את עצמם מאחורי הדלפק של בית הקפה, הם מבינים שעבור הקנדים העבודות הללו מאפשרות סינון של אזרחים עתידים. אפשר לראות איך המועמד מדבר באנגלית, איך הוא מתמודד עם לוחות זמנים, עם הבנת כללים מקצועיים וחברתיים, בהתמודדות עם מצבים לא נוחים, ועוד אלף ואחד דברים שדמוקרטיה מתקדמת צריכה לבדוק לפני שהיא מחליטה להשקיע במהגר פוטנציאלי. וכן, מבחינתם פקיסטני וישראלי זה אותו הדבר, ויש גם הערכה רבה יותר לעבודה ולימודים בקנדה מאשר מחוץ לה, יש עדיפות לשמות בעלי צליל אנגלי מאשר אסיאתי. אבל השורה התחתונה נשארת זהה. בעשור הראשון מהגרים רבים צריכים לעבוד בעבודת הישרדות. ככה זה עובד כאן.

    http://globalnews.ca/news/1480102/unemployments-up-for-canadas-most-educated-immigrants/  

     

    **

    זהו מקום בטוח, שקט, יש פשע פה ושם בפרברים, אבל מעט מאוד סיפורים מדהימים. ב 11 שנים לא שמעתי על פשע כמו זה שהתרחש כאן בשבוע שעבר, בישראל היו מדברים על זה מהבוקר עד הלילה, בוונקובר היו כמה אייטמים בעיתון ומאז דממה. המשטרה חוקרת. ככה זה כאן. בסוף השבוע האחרון של מאי אירח מרכז הקונגרסים הבינלאומי את הכנס השנתי "אמנות וונקובר", בין המציגים היה אחד, רון שור, איש חיל הים הקנדי בדימוס שעובד מזה ארבע שנים על פסל במשקל 8 ק"ג של נשר עשוי מזהב טהור (18 קאראט) ומשובץ ב 763 יהלומים. אלפי האורחים בתערוכה התפעלו מהנשר המופלא של מר שור. כאשר חזר האמן הנרגש לביתו שבעיירה לנדר, ביום א' בשתיים לפנות בוקר, הגיחו שני אלמונים מהחשיכה, היכו אותו בראש, וגנבו את הנשר היקר. המשטרה מעריכה כי הנשר שווה 5 מיליון דולר. שור, שסבל מפצעים קלים במהלך ההתקפה, כינס מסיבת עיתונאים והציע 10 אלפים דולר למי שיביא מידע על זהות הפושעים. שבועיים עברו ואף ציוץ לא נשמע. ספק אם הוא יראה שוב את הנשר שלו. מדינה שקטה קנדה, 11 שנה אני כאן ולא שמעתי עדיין על פשע בסדר גודל כזה, ועוד כל כך קל וסתמי. כמעט בלי תכנון או דמיון, אני מודה שאני מסוקרן לראות אם השודדים ישרדו.

    http://www.cbc.ca/news/canada/british-columbia/solid-gold-diamond-encrusted-eagle-statue-worth-millions-stolen-in-ladner-1.3607723  

     

    **

    ראש ממשלת הפרובינציה שלנו, כריסטי קלארק, הדהימה את הציבור השבוע בחשיפה של סיפור אישי שלה על תקיפה מינית שהיא עברה בגיל 13. הסיפור עורר גלים בתקשורת המקומית והבינלאומית. קלארק שיתפה את הציבור בסיפור כדי להסביר מדוע מפלגת השלטון שלה תתמוך בהצעת חוק של מפלגת המיעוט הירוקים, שקוראת להחיל את החוק המקומי על תקיפות מיניות שמתרחשות בקמפוסים של האוניברסיטאות (שהן סוג של שטח אקס-טריטוריאלי בתוך העיר). קלארק גדלה בעיר ברנבי וסיפרה איך באותה תקופה היו יותר ילדים מהורים, ומותר היה לילדים להסתובב ברחובות חסרי מעש. היא נזכרה בכל מיני הצעות, הערות, שריקות שהשמיעו לה גברים ברחוב, אבל במיוחד את התקיפה שאירעה בהיותה בת 13 בדרכה לעבודתה הראשונה במסעדה, כאשר לפתע הגיח גבר משום מקום ומשך אותה אל השיחים. "אני לא זוכרת איך הוא נראה, שאלתי את עצמי מאיפה הוא הופיע? ומה הוא רוצה?. האיש לא אמר כלום, רק הביט בי וניסה למשוך אותי לאדמה. למזלי הוא איבד את שווי משקלו ונפל, הצלחתי להשתחרר מאחיזתו, זינקתי למעלה בחזרה לרחוב ורצתי, מהירה מהרוח. כשהגעתי לעבודה לא אמרתי כלום על כך לאיש. שמחתי שאני בטוחה, עצרתי לרגע לתפוס את נשימתי, ואז לבשתי את סינר העבודה והתחלתי את המשמרת. במשך 35 שנה לא אמרתי על כך דבר לאיש. אבל עכשיו, בתור האישה הראשונה כראש ממשלת בי.סי., אני מבינה שחייבים לשנות את זה. חייבים לשבור את קשר השתיקה לגבי תקיפות מיניות. המחשבה שלא מניחה לי היא "מה המשיך לעשות אותו הגבר? האם הוא המשיך לחפש ילדות עד שמצא מישהי שלא היה לה המזל שלי?". התמיכה של קלארק ומפלגתה בהצעת החוק הפרטית שוברת מסורת פוליטית עתיקת יומין בקנדה השמרנית, אבל כנראה שאנחנו עדים למהפך היסטורי שבו צדק קודם לפוליטיקה. מזל שקלארק שרדה את התקיפה. http://www.cbc.ca/news/canada/british-columbia/christy-clark-sexual-assault-1.3623936

     

      **

    השבוע הלכתי להקרנה של סרט קנדי עצמאי שהופק על ידי בעל ואישה מוונקובר שאני מכיר אישית. זוהי הפקת גרילה שצולמה בסופי שבוע עם תקציב אפס ותמיכה של חברים. בתור שכזאת היא ראויה להערכה, כי בכל זאת, אין כמו תשוקה לעשייה אמנותית ולרצון ליצור, אבל מצד שני, זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה חשתי מבוכה בסרט קנדי עצמאי. "מורשת של בכיינות" מספר על שני חברים מהתיכון שנפגשים אחרי 30 שנה ובמהלך לילה אחד מלא הפתעות מגלים כמה הם לא באמת השתנו מאז נפרדו. זהו לא סרט סטנדרטי, חלק מהסצנות שבו נמשכות 7 – 8 דקות, וכוללות הרבה מונולוגים לא באמת קולנועיים. אבל יש בו לא מעט בדיחות ושורות טובות, וכמה עקיצות הוליוודיות. למרות כל הבעיות שבו, המפיקים רוס ומריה מונרו, נמצאים בתהליכים אחרונים להשגה של עסקת הפצה בלוס אנג'לס, ללמדך שאין דבר העומד בפני הרצון. כך שאם במקרה תתקלו בשם הזה באחת הפלטפורמות הדיגיטליות, אתם בהחלט מוזמנים להציץ, אולי אפילו תצחקו פה ושם, אבל אל תצפו כאן לאיזו יצירת מופת. בישראל עושים סרטים יותר מקצועיים מזה, שלא לדבר על הוליווד. אבל פה זה הוליווד צפון, וזה מה שהולך.


    ''

     

    **

    ביום ה' (16 ליוני) המרכז לקולנוע יהודי מציג הקרנת בכורה עירונית של "נינה סימון המדהימה" סרטו הדוקומנטרי של חבר הקהילה היהודית (לשעבר) ג'פרי ברנשטיין, בפלייהאוס (רח' המילטון 600) החל מ 7 בערב. באותו ערב ובאותה השעה "הורות בצל מעבר למדינה חדשה" ערב הרצאה ב JHUB בריצ'מונד (8171 קוק רואד) במיוחד למהגרים חדשים מישראל. ביום שישי (17) המוישה האוס מארגן מסיבת חוף על החול של ג'ריקו, החל משש בערב עם BBQ מוזיקה ודרינקים. בסוף השבוע של 18 -19 יום ללא מכוניות בווסטאנד, קיטסאלנו, מיין סטריט וקומרשייל דרייב, כיף גדול לצאת לרחוב ולפגוש את השכנים. פסטיבל הג'אז הבינלאומי של וונקובר יוצא לדרך ב 24 לחודש עם הרבה מופעי חינם בגרנוויל איילנד וכיכר רובסון, וכמובן הקונצרטים החופשיים בפארק דיוויד לאם ביילטאון (2 – 3 ליולי). עונת הפוטבול הקנדית (CFL) יוצאת לדרך ב 25 ליוני הליונס מארחים את קלגרי בבי.סי פלייס. ידידי האוניברסיטה העברית מביאה את פרופסור יעקב נחמיאס וארבע נציגים מיחידת החילוץ של צה"ל לבית ישראל ב 17 ליולי לערב שמבטיח להיות מסקרן. עוד ביולי, נבחרת הנוער של ישראל בלקרוס תתארח באליפות העולם בקוויקטלם ונבחרת הנשים בסופטבול תשחק באליפות העולם בסורי. הקדימו ורכשו כרטיסים, הם לא ישרדו הרבה זמן.

    https://surrey2016.com/      http://www.2016worldlax.com/  

     

    **

    ההופעה הגדולה של הקיץ, לפחות לאנשים בגילי, מגיעה עם הביקור של דוראן דוראן (28 לאוגוסט), שהיו מפלצות ענק בשנות השמונים, ועדיין מצליחים למלא אולמות שלושה עשורים מאוחר יותר. כי זוהי כוחה של אמנות, היא לא מתיישנת. יש "עולם שגרתי" שם בחוץ, שאותו צריך לגלות וללמוד איך לשרוד בו. זו כמעט כל התורה על רגל אחת. קיץ נעים חברות וחברים.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/6/16 09:39:

      צטט: באבא יאגה 2016-06-18 22:50:57

      תודה רבה על הלקט, אתה צובר שנים ונסיון...

      אם לא לומדים מהניסיון, איזה טעם יש בו? תודה שביקרת, שבוע טוב באבא 

        18/6/16 22:50:
      תודה רבה על הלקט, אתה צובר שנים ונסיון...
        14/6/16 17:05:

      צטט: ~בועז22~ 2016-06-13 21:54:45

      10,000 דולר תמורת מידע על הפסל הגנוב?!!! האיש פשוט לא רציני... (:

      מסכן, בועז, לא נשאר לו כסף. להערכתי הפסל כבר חצה את הגבול...אבל נחכה ונראה.

        14/6/16 10:33:

      צטט: נסיכת החלונות 2016-06-13 16:23:57

      קיץ נעים. שם וכאן ואיפה שלא יהיה. העולם הזה הפך כבר מזמן להיות כפר גלובלי קטן. לפני שנים כשהייתי בוונקובר אני עוד זוכרת איך כל העיר נפעמה מהצלה של ברווז אחד שנתקע לו חץ ואני בכלל הגעתי בנסיעה ברכב מסיאטל בעונה של הדובדבנים וכל הדרך הייתה עם שילוט ענקי רק לעצור ולקטוף. ודוראן דוראן עדיין נ ה ד ר י ם

      נו...אז תבואי לראות את דוראן דוראן, כי עדיין, בעיר שלנו, סיפורי הברווזים, הדובים, והעורבים מייצרים את הכותרות. בהתחשב באיך שנראה הכפר הגלובלי, גם זו סוג של נחמה.

        14/6/16 07:29:

      צטט: mazavharuach 2016-06-13 16:01:49

      אני אוהב לקרוא את הפוסטים שלך. הם מפיצים משב רוח מרענן של משהו אחר ממקום אחר, שפוי יותר.משהו לקנא בו בזמן הפנוי...

      אני מאוד אוהב את התגובות שלך, מר רוח, זהו באמת מקום קצת יותר שפוי ונורמלי - אם יש דבר כזה - אבל בבקשה לא לקנא, כל חווית חיים והקשיים שלה, וקנאה היא לא רגש בריא, אבל תמשיך להנות, כי זו המטרה.

        13/6/16 22:30:

      צטט: דוקטורלאה 2016-06-13 09:22:51

      הביטוי "העולם כמרקחה" מקבל תוקף מפעם לפעם. בכל ארץ ישנן הסיבות המקומיות, בין אם זה סכסוך מגזרי-לאומי ובין אם אלה פגועי-נפש המצליחים להרוג את זולתם. הנשק תמיד יימצא, למרות ההגבלות. בינתיים אין פיתרון רציונלי בשום מקום בעולם. זולת התבודדות במחוז שאיש אינו גר בו. קנדה הייתה ארץ הגירה שעם הזמן התפקחה והחלה לבחון את הבאים בשעריה. היתה לנו משפחה בקנדה שראשיה הגיעו לצמרת השלטונית, אבל צעיריה עלו לישראל וחיים בה עד היום, ברווחה ובאושר. כאשר ארצות הברית היתה ארץ הגירה היא "גזלה" יהודים רבים שברחו ממזרח אירופה ולא עלו לישראל. רק כאשר ננעלו שם השערים, מחוסר ברירה, עלו היהודים והשתקעו בישראל. אלה מהלכים ידועים בהיסטוריה העולמית. התוצאה? בכל מקום אפשר למצוא מהמורות , מנסים לברוח מהן, אך לא כולם מצליחים. כך היה וכך יהיה.

      אוהב לקרוא את הניתוחים שלך ד"ר לאה. למזלנו בני עמנו אינם אוהבים לשבת במקום אחד, הם באים והולכים, נוסעים וחוזרים. כל כך שונים מבני דודינו ותרבות ה "צומוד" שלהם. היהודים אחראים במידה רבה להפיכתה של ארה"ב לאימפריה המובילה בעולם, וכל זאת בתוך פחות משמונים שנה. בלי חסות האימפריה, ישראל לא הייתה מתקיימת. הכי חשוב זה לתרום, לבנות ולעבוד, בכל מקום שבו אתה נמצא. זוהי המהות.

        13/6/16 21:54:
      10,000 דולר תמורת מידע על הפסל הגנוב?!!! האיש פשוט לא רציני... (:
        13/6/16 17:30:

      צטט: א ח א ב 2016-06-13 08:42:23

      דברים שרואים משם. אם האמריקאים לא יתחילו לאסוף את הנשק מהציבור, מגיע להם. חופש הפרט לטבוח ברעהו.

      לא לכל בעיה יש פתרונות פשטניים, לאסוף נשק מהציבור יהיה כנראה בלתי אפשרי, אבל בהחלט אפשר להפסיק למכור א.ר 15 בסניפים של וולמארט וטארגט כאילו שזה מכונת גילוח או מייבש שיער. זו גם התחלה וגם צעד בכיוון הנכון.  

        13/6/16 16:23:

      קיץ נעים. שם וכאן ואיפה שלא יהיה. העולם הזה הפך כבר מזמן להיות כפר גלובלי קטן. לפני שנים כשהייתי בוונקובר אני עוד זוכרת איך כל העיר נפעמה מהצלה של ברווז אחד שנתקע לו חץ ואני בכלל הגעתי בנסיעה ברכב מסיאטל בעונה של הדובדבנים וכל הדרך הייתה עם שילוט ענקי רק לעצור ולקטוף. ודוראן דוראן עדיין נ ה ד ר י ם

        13/6/16 16:01:
      אני אוהב לקרוא את הפוסטים שלך. הם מפיצים משב רוח מרענן של משהו אחר ממקום אחר, שפוי יותר.משהו לקנא בו בזמן הפנוי...
        13/6/16 09:22:
      הביטוי "העולם כמרקחה" מקבל תוקף מפעם לפעם. בכל ארץ ישנן הסיבות המקומיות, בין אם זה סכסוך מגזרי-לאומי ובין אם אלה פגועי-נפש המצליחים להרוג את זולתם. הנשק תמיד יימצא, למרות ההגבלות. בינתיים אין פיתרון רציונלי בשום מקום בעולם. זולת התבודדות במחוז שאיש אינו גר בו. קנדה הייתה ארץ הגירה שעם הזמן התפקחה והחלה לבחון את הבאים בשעריה. היתה לנו משפחה בקנדה שראשיה הגיעו לצמרת השלטונית, אבל צעיריה עלו לישראל וחיים בה עד היום, ברווחה ובאושר. כאשר ארצות הברית היתה ארץ הגירה היא "גזלה" יהודים רבים שברחו ממזרח אירופה ולא עלו לישראל. רק כאשר ננעלו שם השערים, מחוסר ברירה, עלו היהודים והשתקעו בישראל. אלה מהלכים ידועים בהיסטוריה העולמית. התוצאה? בכל מקום אפשר למצוא מהמורות , מנסים לברוח מהן, אך לא כולם מצליחים. כך היה וכך יהיה.
        13/6/16 08:42:
      דברים שרואים משם. אם האמריקאים לא יתחילו לאסוף את הנשק מהציבור, מגיע להם. חופש הפרט לטבוח ברעהו.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין